Keli Chemdah on Torah, Mishpatim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(שם כ"ב) וכי ינצו אנשים וגו' כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים. וכתב הרמב"ן ז"ל בזה"ל ולפי דעתי בעבור שאין בולדים האלו ניכר כי מי יודע אם יצליחו אמר הכתוב אע"פ שאין כאן ממון תשלומין נשים עליו עונש והוא כמו קנס וממון שיטילו אחרים עליו בעל כרחו עכ"ל. מבואר מדברי רבינו הרמב"ן ז"ל דתשלומי דמי ולדות הוא קנס דמדינא אין כאן תשלומין כיון דלא נדע אם יצליחו והיינו אם יהיו בני קיימא וזה מוכרח בכוונת רבינו ז"ל. והראה לי תלמידי החתן המופלג ושנון כמר יחיאל מאיר הכהן שיחי' מעיר זאריק שכן דעת התרגום יונתן ז"ל שכתב בזה"ל מתקנסא יתקנס דמי וולדא עכ"ל מבואר להדיא כן דהוא קנס וע"כ מה"ט דאינו ברי היזיקא דדילמא לא יהיו בני קיימא ומספק א"א לענוש ממון וע"כ דקנס הוא. ויש ליישב בזה קושית התוס' סנהדרין (דף פ"ד ע"ב) ד"ה הו"א אפי' נפלים שתמהו דאיך אפ"ל כן דיהי' חייב על עוברין מיתה א"כ היכי מיחייב דמי ולדות הא מיחייב מיתה ולדברי התרגום יונתן ורמב"ן ז"ל אפשר דהסוגיא אזלא אליבא דר"מ דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם וזה פשוט:
איברא מה דתמי' טובא לפי הנ"ל למה לי קרא דמכה איש למעט עוברין ממיתה ואיך אפשר להרוג מספק ואין לומר כיון דגלי קרא דב"נ חייב על עוברין מקרא דשופך דם האדם באדם איזהו אדם שהוא באדם זהו עוברין וא"כ הו"א דישראל לא יצאו להקל וג"כ חייבין על עוברין ז"א דעל זה גופי' קשה אמאי חייבה רחמנא בב"נ על עוברין כיון דהוא רק ספק ואיך אפשר להרוג מספק ויותר יפלא לפימ"ש הפרמ"ג ז"ל דלדעת הפוסקים דספיקא דאורייתא מה"ת להחמור בב"נ אזלינן בספיקו להקל ואינו אסור בספק וא"כ אמאי חייבה תוה"ק לב"נ על עוברין כיון דהוא רק ספק נפש ולומר בדעת הת"י והרמב"ן ז"ל דבאמת מודים דהוי רוב רק דקשי' להו הא בממון לא אזלינן בת"ר לכן כתבו דקנס הוא זה דוחק בעיני דמלשון הרמב"ן ז"ל נראה דהוי ספק גמור [ועוד דהרי מבואר בש"ס דהפלוגתא אי פלגא נזקא קנסא או ממונא תלי' אי סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ולמ"ד דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי שוב אמרינן דפ"נ ממונא אע"ג דסתם הוא רק רוב. רואים אנו דחיוב שחייבה תורה מכח רוב אינו בגדר קנס. ואי כי יש לחלק כיון דמכח הרוב הי' לו לשמור בהמתו לכן ממילא חייב על שלא שמר מ"מ נראה כדאמרן דמדעת הת"י והרמב"ן ז"ל מוכח דס"ל דספק גמור הוא והא דבאמת אינו בגדר רוב י"ל כמו"ש המזרחי דרוב להבא לא אמרינן וכיון דעתה הוא ברור אינו בר קיימא רק שאנו דנין אם יהי' בר קיימא ל"ש למיזל בת"ר]:
ומה שנלענ"ד בדעת הרמב"ן ז"ל עפמ"ש בספרי חמדת ישראל בקונטרס לדיני ב"נ אות ז' בשם מרנא הגאון הק' מטשעכענאוו זצללה"ה שכתב על דברי תוס' סנהדרין (דף נ"ט) דגם לישראל איכא איסור להמית עוברין וכתב הוא ז"ל להוסיף על דבריהם שיש אפי' חיוב מיתה לשמים על העוברין דלא גרע מהשחתת זרע שחייב מיתה לשמים. אולם אני בעניי כתבתי לתמוה על דבריו דהאיך אפשר לומר כן בדעת התוס' הא התוס' ז"ל ס"ל דהשחתת זרע תלי' בפו"ר ומי שאינו מצווה על פו"ר אינו מצווה על השחתת זרע א"כ יש סברא גדולה לומר דאיסור עוברין היום הוא רק לישראל כיון דנאמרה ולא נשנית א"כ רק לישראל נאמרה כיון דבב"נ ניטלה המצוה דפו"ר א"כ שוב אינן מוזהרין על עוברין משא"כ ישראל ועיי"ש מ"ש שנראה מוכרח דעת התוס' דשני ענינים המה:
ומעתה נאמר דהרמב"ן ז"ל לשיטתו דפליג על התוס' הנ"ל וס"ל באמת דאיסור השחתת זרע לא תלי' כלל במצות פו"ר כמו"ש בשמו בחידושי הר"ן על נדה שהוכיח כן מנשים אע"ג דלא מיפקדו אפו"ר מ"מ נענשו במבול ועיי' במל"מ פ"י ממלכים הלכה ז' ובספרי הנ"ל בדיני ב"נ אות נ"ד שהארכנו לבאר דברי הרמב"ן ז"ל וא"כ לדעת הרמב"ן ז"ל י"ל דזה ענין עוברין שנצטוו עליהן ב"נ כיון דעכ"פ השחתת זרע הוא בודאי ויש ע"ז חיוב מיתה ביד"ש בבירור ושוב מספק חייב מיתת ב"ד. וא"ש בזה ג"כ מה דצריך קרא למעט ממכה איש דישראל אינו נהרג על עוברין אע"ג דהוי רק ספק נפש דהוא ג"כ מה"ט כיון דבכל עוברין איכא חיוב מיתה ביד"ש בבירור משום השחתת זרע שפיר הו"א דיתחייב מיתת ב"ד אף מספק וכבר כתבתי במק"א ראי' לזה מסנהדרין (דף פ"ב) גבי כהן ששימש בטומאה דאחיו הכהנים פוצעין את מוחו בגיזרין. ומבואר בסוגיא שם כיון דיש ח"מ ביד"ש שוב מותר לאחיו הכהנים להרוג אותו נראה היכא דיש עליו ח"מ ביד"ש בבירור שוב לא קפדינן כ"כ על מיתתו בידי אדם ואף כי מסוגית הגמ' דחולין דילפינן דאזלינן בתר רובא דאל"כ דילמא הנהרג הי' טריפה נראה לכאורה להיפך כיון דגם הורג את הטריפה ח"מ בדיני שמים. ועיי' בר"מ ז"ל פ"ב מהלכות רוצח הלכה ח' שנראה באמת מדעתו דגם בוודאי טריפה ההורגו חייב מיתה אם לא שיאמרו הרופאים שבטח ימית מחולי זה עיי"ש וי"ל דכוונתו באמת מטעם זה כיון דחייב מיתה ביד"ש בבירור שוב גם מספק נהרג אך הרי מסוגיא דרוב מבואר להיפך כנ"ל. וצל"ע בזה לברר הדברים ואכ"מ. עכ"פ לענין ב"נ דמוזהר על עוברין בוודאי י"ל כנ"ל כיון דיש עליו חיוב מיתה ביד"ש בבירור מכח השחתת זרע שוב חייב מיתה מכח עוברין וא"ש דברי התרגום יונתן והרמב"ן ז"ל:
וראיתי בריב"א על התורה בקרא דענוש יענש שכתב בזה"ל. וא"ת אמאי אינו נהרג על הולדות שהרג וכ"ת שמא נפלים נינהו א"כ תיקשי לך גבי ואיש כי יכה כל נפש אמאי הוא נהרג שמא טריפה הי' וכ"ת דסמכינן ארובא ורובא לאו טריפות נינהו כדאיתא בפ"ק דחולין ה"נ אית לן למסמך ארובא. דרובא לאו מפילות נינהו וא"כ ליחייב מיתה נוגף אשה על הולדות שהרג. ועיי"ש מה שתירץ שגזה"כ הוא שאינו חייב על שום ברי' עד שיצא לאויר העולם. אך חזר והקשה ע"ז מהא דקיי"ל דב"נ נהרג על עוברין. אמנם בדרך פילפול י"ל דבאמת היינו טעמא דבישראל אינו נהרג על עוברין הוא מכח חשש דילמא נפל הוא. ואין לומר דאזלינן בתר רוב כיון דאפילו אם הוא בן קיימא נמי יש ספק דילמא טריפה הוא וא"כ הו"ל תרי מיעוטין ואיתרע לה רובא. ולפי"ז ממילא ל"ק מהא דב"נ חייב על עוברין דהרי הר"מ ז"ל פסק דב"נ ההורג את הטריפה חייב מיתה ושוב ליכא אלא חד מיעוטא שמא נפל הוא ואזלינן בתר רוב. ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו: