Keli Chemdah on Torah, Nitzavim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אתם נצבים וגו' ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש ישראל וגו' מחוטב עציך וגו' שואב מימיך. נראה לפרש דכוונת המקראות עפמ"ש המפרשים לפרש הקרא באר חפרו' שרים כרו' נדיבי עם במחוקק במשענותם דקאי על שרי התורה והמחזיקים בה דאם אמנם כי במתן תורה היתה הכוונה העליונה להיות כל ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש אמנם לאחר חטא העגל נתחלקו ישראל לשלש מחנות כהנים לוים וישראלים כהנים ולוים הי' שרי התירה ועבודה וישראל הם עמודי גמ"ח וע"י כולם יתקיים הלאום הישראלי וזה הפירוש באר חפרו' שרים היינו הבאר מים חיים אשר חפרו' שרים שרי התורה כרו' נדיבי עם גם לנדיבי עם יש חלק בהחפירה הזה וגם הם מסיעי' למלאכת שמים זאת אלו במחוקק היינו שרי התורה במחוקק ואלו הנדיבי עם במשענותם במה שהם תומכי אורייתא ועי' בהקדמת ספרי מה שכתבתי בזה באורך ולזאת משה רבינו ע"ה כאשר רצה להביא בברית את כל ישראל בכל המפלגות אמר להם אתם נצבים "כולכם" היינו שני המפלגות עומדים אתם לפני ד' אלקיכם הן השרי התורה ראשיכם שבטיכם וגו' כל "איש" ישראל היינו כל החשובים מישראל אשר הם מחוקקי התורה והן טפכם ונשיכם וגרכם אשר אינם ראוין לדון ולהורות כי נשים וגרים פסולין לדון ולהורות והם רק המקבלים משרי התורה ועי' בספרי דברים בקרא הבו לכם אנשים וברש"י שם ובס' כלי חמדה שם בענין גרים] כולכם עומדים בשוה לפני ד' וע"ז מסיים מחוטב עציך היינו המחוקקים החוטבים בעץ החיים שהוא התוה"ק שניתן לחכמי ישראל עד שואב מימיך היינו המקבלים והשואבים מבאר מים חיים אשר ישקו אותם חכמי הדורות כולכם הם חטיבה אחת, וכבר הערוני ע"ז חז"ל במדרש בענין הדגלים שביהודה שהוא מלכות ישראל הי' החונים סביבו יששכר וזבולון להראות זה שזה הי' מענין המלכות של ישראל לראות שבית ישראל יתפרנסו זה מזה יששכר מזבולון בגשמיות וזבולון מיששכר ברוחניות ושניהם יחד יבנו את בית ישראל וכמו שמצינו באמת בדוד המלך ע"ה שכשנכנסו חכמי ישראל אליו לאמור עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה ופירשו המפרשים דאמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה היינו דשניהם צריכין פרנסה, עם הם המון בנ"י צריכין פרנסה ברוחניות וישראל שהם ת"ח שבדור בבחינת ישראל צריכין פרנסה בגשמיות והשיב להם דוד המלך ע"ה לכו והתפרנסו זה מזה היינו שישראל יפרנסו את העם ברוחניות והעם יפרנסו את הת"ח בגשמיות כי לאחר חטא העגל נגזר על ישראל להיות למפלגות בעלי התורה, ותומכי אורייתא, ויתפרנסו זה מזה ועי' בספורנו בפ' תבא בפרשת ודוי מעשר שכ' דקרא דבערתי הקודש מן הבית שזה ענין הוידוי שע"י החטאים צריכים ליתן לכהנים עיי"ש וכ"כ בזה במק"א, ונראה לענ"ד שזה הוא הענין שהמליצו חז"ל במדרש תהלים בקרא דובמושב לצים לא ישב זה קרח שהי' מתלוצץ על משה ועל אהרן מה עשה כנס כל הקהל וכו' התחיל אומר דברי ליצנות אמר להן אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיתה לה שדה אחת וכו' באת לקצור ולעשות ערימה אמר לה הניחי לקט שכחה ופאה באת לעשות גורן אמר לה תנו לי מעשר תו"מ וכו' מכרה השדה ולקחה שתי כבשות ללבוש מגיזותיהן וליהנות מפירותיהן כיון שילדו בא אהרן אמר זה תנו לי הבכורות וכו' הגיע זמן גיזה וגזזה אותם אמר לה תני לי ראשית הגז וכו' אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטת אותן ואוכלתן כיון ששחטה אותן אמר לה תני לי זרוע ולחיים וקיבה אמרה אפי' כששחטו אותן לא נצלתי מידו הרי עלי חרם אמר לה תנם לי שכך אמר לי המקום כל חרם בישראל לך יהי' נטלם והלך לו הניחה בוכה ושתי בנות' הא ביזתא עליבתא, כל כך עושין ותולין בהקב"ה עכ"ל המדרש שהענין צריך מובן שחז"ל תלו הציור הסיפורי הזה בקרח אשר באמת במדבר לא הי' נוהג הרבה ממתנות כהונה, וגם מה שצייר את הסיפור באלמנה ושתי בנות' ולא בסתם יתומים ובחרו בנקיבות דוקא ולדעתי ברור שכוונו חז"ל בזה יען כי קרח טען שכל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' וברש"י ז"ל כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ד' אלקיך וכ"כ הג' ר"ש מאמשטרדם ז"ל בס' בנין אריאל שבזה שאמר כפל כל העדה "כולם" הי' כוונתו לכלול בזה הנשים שגם הם בכלל ממלכת כהנים וגוי קדוש והי' סובר קרח שלא נתבטל זאת במעשה העגל:
אמנם אפי' אם יהיבנא למשה ואהרן שבמעשה העגל נתבטלה הממלכת כהנים והורמו הלוים לעבודת השי"ת שבעבור זה מגיע להם פרנסה מישראל אמנם אלה הנשים שלא חטאו במעשה עגל מה חטאו שגם עליהם נגזרה גזירה ליתן תו"מ וכל המתנת כהונה, אמאי לא נשארו המה בגדר ממלכת כהנים לזאת יאותו טענות אלו לקרח לומר "כ"כ עושין ותולין בהקב"ה", אמנם האמת הוא כמ"ש הג' בעל הפלאה ז"ל בפנים יפות דנשים לא הי' מעולם בגדר ממלכת כהנים כמ"ש באריכות לעיל בפ' יתרו, ולזאת אחר חטא העגל כשנצטוו ישראל לפרנס את הכהנים והלוים גם נשים בכלל ואדרבא זה הוא חיותן של ישראל שעי"ז משפיע להם השי"ת ברכה והצלחה כמאמרם ז"ל עשר בשביל שתתעשר וכמ"ש הנביא בשם הקב"ה ובחנוני נא בזאת וגו' ומפורש ביחזקאל (מד) וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל מעשרותיכם לכהנים והוא וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך וברד"ק ז"ל שם טעמו אל כל אשר זכר בפסוק הזה ועי' בספורנו בפ' שלח במצות חלה מ"ש בזה, אמנם בפרושא דקרא מודה להרד"ק ז"ל דקאי על כל מתנת כהונה האמורים בפסוק שעל ידם יבוא בביתם של ישראל שפע ברכה כנ"ל:
ועפ"ז עמדתי על האמת לענ"ד להבין דברי קדושים חז"ל ביומא ד' נ"ג ע"ב בתפילות כה"ג ביו"כ לפני ולפנים שהתפלל שלא יעבד שולטן מבית יהודה ולא יהי' עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ותמי' אטו הכה"ג בקדשי קדשים לא הי' מה להתפלל כ"א תפילה זו שלא יצטרכו ישראל לפרנס זה מזה וכבר ראיתי בזה דברי גדולי הרבנים שלפנינו ולא מצאתי מענה נכונה, אמנם לפי מה שפרשתי א"ש מאוד דבאמת תכלית מתן התורה הי' שיהי' כל ישראל בגדר ממלכת כהנים וגוי קדוש אך ע"י חטא העגל נתקלקל זה לזאת ביוה"כ לפני ולפנים דהוא היחוד האמיתי ותכליתו לתקן חטא העגל בקשת הכה"ג שיזכו ישראל למשיח בן דוד, אמנם שלא יהי' המלכות עד"ז כמות שהי' רק שלא יהי' עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה רק שיחזור לכמות שהי' במתן תורה שיהי' כולם ממלכת כהנים וגוי קדוש וזה נראה מאוד בביאור ד' הגמ' הקדושה, הן אמת כי בר"מ ה' עבודת יוה"כ הגירסא בתפילת כה"ג שלא יהי' עמך בית ישראל צריכין לפרנסה עכ"ל, אך באמת הנוסחא זו אינה מקבלת כלל מה הפי' שלא יהי' צריכין לפרנסה ולומר שכוונתו שלא יהי' צריכין לטרוח לפרנסה כמאמרם ז"ל דפרנסתו של אדם מוכנת אלא הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי שא"כ עיקר חסר מן הספר, לכן נראה דכוונת הר"מ ז"ל דתפילת כה"ג שיזכו ישראל לעולם התיקון דהוא עוה"ב שיהי' צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וא"צ לפרנסה כנ"ל, וצ"ע בכוונת הר"מ ז"ל ואכמ"ל יותר, ואי"ה נבאר עוד בזה בדרושים:
ב) וראיתי להג' בעל הפלאה ז"ל בפנים יפות שעמד ג"כ בלשון מחוטב עציך עד שואב מימיך שאינו מובן, וכ' לפרש דהנה באמת יש לעיין איך קיבל מרע"ה גרים במדבר הא במדבר לא מלו משום דלא נשב להם רוח צפונית וא"א לגר להיות גר עד שימול ויטבול, אך י"ל דבאמת זה חשש רחוק שמצד שאינו מנשב רוח צפונית יהי' בסכנה ורוב אין בסכנה אך בישראל שנאמר בהם וחי בהם אין להם להכניס את עצמם אפי' בחשש סכנה משא"כ ב"נ הבא להתגייר ולשמור מצות התורה יכול למול אפי' בחשש סכנה, ומעתה י"ל באותם שמלו את עצמם נתן אותם לחוטבי עצים ואותן שלא מלו מחשש סכנה רק שקבלו עליהם למול בבואם לא"י אותם נתן לשואבי מים לכן אמר מחוטב עציך ועד שואב מימיך אתד"ק. והנה מ"ש הגאון ז"ל דלא הי' חשש סכנה בבירור דבריו מוכרחין דהרי שבט לוי מלו במדבר הרי רואין אנו דלא הי' סכנה דאל"כ איך שבט לוי הכניסו א"ע לסכנה ומלו א"ע ובאמת לפ"ד הר"מ ז"ל שכ' הטעם דלכך אם בהילד חשש חולי אין מלין אותו בח' מטעם דאפשר למול לאח"ז וא"א להחזיר נפש אחת מישראל לעולם, נראה דאם לא הי' עצה למולו לאח"ז הי' מחויב למול א"ע אפי' במקום סכנה, וכנראה משיטתו דס"ל דאפי' מתו אחיו מחמת מילה מחויב למול א"ע כשיגדיל ויתחזק כחו, נראה דהכל מטעם הנ"ל דאם נימא דא"א למולו לעולם הוי מחויב למול א"ע אפי' במקום סכנה א"כ נראה דשפיר עבדי שבט לוי שהכניסו א"ע לחשש סכנה ומלו א"ע כיון דלא הי' זמן קבוע שיהי' יכולין למול א"ע לזאת לא חשו לחשש הרחוק של הסכנה ומלו א"ע, לזאת קשה בעיני לומר שאותם שלא מלו הכניס משרע"ה לשואבי מים כיון דאינו גר עד שימול ויטבול וכיון דלא הי' אלא חשש רחוק בוודאי הי' מחויבין למול א"ע מיד אם הי' רוצים להתגייר ולבוא בקהל ה', וכ"כ במק"א דנראה דמזה הטעם מקנת כסף נימול לאחד אע"פ שנראה מד' חז"ל דאם מל מקודם שמונה ולא עבר עליו השבת הוי חשש סכנה מ"מ לא חיישינן לזה אלא בישראל דכ' וחי בהם וכן ביליד בית דדינו כישראל אבל במקנת כסף דכ"ז שלא נימול ה"ה כנכרי אין חוששין לזה ול"צ שיעבור עליו השבת ונימול לאחד ושמעתי אומרים בשם הגאון הקדוש מטשעכינאווי זצלה"ה שאמר לתרץ קושית הש"ך מהא דמבואר בש"ס דאם נקצר שלא כמצותו כשר אינו דוחה את השבת לדעת הרמ"א ז"ל דנימול בתוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית, א"כ אמאי דוחה שבת, ותירץ דא"א למול קודם זמן מחשש סכנה כיון דלא עבר עליו השבת, וא"כ הא דמקנת כסף נימול לא' הוא מטעמא דאמרן, איברא די"ל טעם אחר בהא דמקנת כסף נימול לא' ואין ממתינין שיעבור עליו שבת די"ל דל"ש שנמתין שיעבור עליו שבת אלא במי ששייך ענין שבת כגון בישראל דשייך בקדושת שבת אע"פ שהוא עוד קטן מ"מ כיון שנולד מישראל וה"ה ישראל מעלי' יש לו שייכות לשבת ושפיר אמרה תורה שצריך להמתין במילתו שיעבור עליו השבת ואפי' בבהמה שאמרה התורה שאין להקריבו לגבוה קודם ח' ימים כדי שיעבור עלי' השבת ג"כ היא בגדר שבת דהרי מוזהרין אנו על שביתת הבהמה וא"כ גם לה יש לה שייכות לקדושת השבת משא"כ במקנת כסף שכ"ז שלא נימול הרי הוא אסור לשמור את השבת א"כ ל"ש להמתין עם מילתו עד שיעבור עליו את השבת, אך יש לעיין בזה מתרי טעמים, א' דהרי חזינן אף בקונה בהמה מנכרי מותרין להקריבה מיד אם הם לאחר שמונה ימים ול"צ שתהי' שבת אצל ישראל אע"ג שבהיותה אצל הנכרי לא היתה שייכה בקדושת שבת כלל ומהני מה שהיתה ח' ימים אצל נכרי לצאת מגדר מחוסר זמן הרי נראה שאין צריך דיהי' לה שייכות לשבת וא"כ י"ל דה"ה במקנת כסף, אמנם מלבד זה י"ל עפמ"ש במק"א שנראה מוכרח מד' הגמ' בגרים נענשין מפני ששהו לכנוס תחת כנפי השכינה דהטעם משום דהא מי שבא תחת כנפי השכינה ע"כ דיש בו ניצוץ ישראלי וצריך להדביק בישראל לכן נענשין משום ששהו ליכנס בקהל ישראל א"כ מי שמתגייר אח"כ נראה דיש בו קדושה ישראלית ויש בו שייכות לשבת וע"כ הא דבמקנת כסף נימול לאחד היינו משום דלא חוששין בסכנה אלא בישראל ולא בנכרי הבא להתגייר כנ"ל, אמנם אשכחנא פיתרא עפ"י דברינו לתרץ דברי הר"מ ז"ל התמוהין המובאין ביתה יוסף בטיו"ד סי' רס"ח בריש הסימן שם בענין הפלוגתא דגר הבא להתגייר והוא נימול כשהי' נכרי דדעת הר"ח ז"ל שאין לו תקנה אמנם דעת רוב הראשונים ז"ל שצריך להטיף ממנו דם ברית כשמתגייר כתב ע"ז הב"י וכ"פ הרי"ף וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"א מה' מילה וז"ל, גר שנכנס לקהל ישראל חייב במילה תחילה, ואם מל כשהי' עכו"ם צריך להטיף ממנו דם ברית ביום ח' שנתגייר עכ"ל, ועל מה שהוצרך הטפת דם ברית ביום ח' יש לתמוה דהיכן מצינו דגר נצרך ליום ח' אדרבא אמרינן קיבל עליו מלין אותו מיד משום דשיהוי מצוה לא משהינן וצ"ע עכ"ל מרן הב"י ז"ל:
והנה ברמב"ם ז"ל שלפנינו לא נמצאו דברים אלו כלל, ואחשוב ברור שהוא ט"ס וצ"ל הרמב"ן או הרא"מ ז"ל, יהי' איך שיהי' ברור שהוא דברי גאון קדמון אחד ואולי שהי' לפניו נוסחא בדברי הר"מ ז"ל כן ובאמת אין לדברים הללו פתר לכאורה, אמנם לדברינו יובן היטב דהנה המעי' היטב בד' הר"מ ז"ל בפ"ב ממחו"כ ה"ד שכ' עכו"ם שראה קרי ואח"כ נתגייר מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעל"ע ועי"ש בהגהת הראב"ד ומ"ש הכ"מ שגם הר"מ ז"ל מודה לזה כמו שמוכרח מדבריו בה' הקודמת, אמנם נראה פשוט דהשגת הראב"ד ז"ל דהרי אע"פ שנימול מקודם הרי צריך הטפת דם ברית וא"כ אכתי איכא צער ואיך משכח"ל ד"ז וכבר העיר בזה הג' בס' צפנת פענח שיחי' בדיני מילה והוכיח מזה דהר"מ ז"ל ס"ל דבאמת מי שהוא נימול כשהוא נכרי ובא עתה להתגייר סגי טבילה גרידא כיון דא"א למולו סגי בטבילה, והא דצריך הטפת דם ברית היינו לקיים מצות מילה כמו קטן שנולד כשהוא מהול ולכן שפיר בטבילה גרידא נעשה ישראל אף קודם הטפת דם ברית עיי"ש:
ומעתה אם נימא כן דבאמת נעשה ישראל בטבילה גרידא והטפת דם ברית מצד מצות מילה א"כ שפיר יש לקיים הדברים דצריך להמתין בהטפת דם ברית עד אחר ח' ימים כדי שיעבור עליו שבת דבישראל הנימול צריך שיעבור עליו השבת ולא קשה קושית הכ"מ מגר הבא להתגייר שמקבלין אותו מיד דבנכרי ל"ש שבת וגם א"צ לדקדק שיעבור עליו שבת משא"כ בכה"ג שכבר נימול בהיותו נכרי א"כ בטבילה גרידא נעשה ישראל נהי דצריך לקיים מצות מילה וצריך הטפת דם ברית, אך בזה צריך שיעבור עליו שבת, והוא דבר חדש מאוד:
ג) אמנם כן בעיקר הדבר מלבד דבר"מ ז"ל שלפנינו הגירסא להיפך ועי' בר"מ ז"ל פי"ב מה' אסורי ביאה נראה מבואר דאף אם כבר נימול בגיותו כשבא להתגייר מקודם צריך להטיף דם ברית ואח"כ מטבילין אותו, הרי דנראה דס"ל דהטפת דם ברית הוא משום גירות דאל"כ הרי מקודם צריך טבילה ויהי' ישראל גמור וקיים מצות מילה בהיותו ישראל א"ו דס"ל דהוא ג"כ משום גירות, וד' הר"מ ז"ל בה' מחו"כ והשגת הראב"ד ז"ל וד' הכ"מ לכאורה אין להם פתר דהרי י"ל בפשיטות דמיירי בכל גר הבא להתגייר דהדין דמקודם מלין אותו וממתינין עד שיתרפא לגמרי וטובלין אותו לשם יהודית וכ"ז שלא טבל ה"ה נכרי ואם ראה קרי קודם טבילה ואח"כ טבל וראה זיבה מטמא משום זיבה ואינו תולה בקריו, אמנם מה שנלע"ד בזה בכוונת הראב"ד ז"ל וכן מוכרח מתוספתא מדלא ניחא להו לומר בפשיטות דמיירי בגר לאחר מילה קודם טבילה, דס"ל כיון דטעם העיקרי דאם ראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כמ"ש בפי' המשניות לר"מ ז"ל וזה ל"ש לומר אלא בקרי שראה קודם מילה לשם גירות דאז הוי נכרי גמור מה שא"כ אם ראה קרי לאחר שמל א"ע לשם יהדות אע"ג דגר שמל ולא טבל כאילו לא מל מ"מ שוב אינו בכלל נכרי והרי דעת הרשב"א יבמות ד' ע"א דאם מל לשם גירות שוב חייב כמהול ואינו בכלל נכרי א"כ א"א לומר דאם ראה אז קרי ואח"כ נתגייר דהוי כקטן שנולד ולכן ס"ל לתוספתא דיוכל איירי כשמל א"ע בעודו נכרי לא לשם גירות אלא לשם מצות מילה ובכה"ג נראה דאם בא אח"כ להתגייר גם הטפת דם ברית א"צ כיון דמל א"ע לשם מ"ע וכנ' דעת הג' בס' צפנת פענח שיחי' אך אעפ"כ הוי גוי גמור רק סגי בטבילה ושפיר אמרינן דמטמא בזיבה מיד משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ועפ"ז י"ל דזה תלי' אם בגר לאחר מילה דינו כישראל, ועי' בת' בנין ציון להג' מאלטונא ז"ל שנתווכחו בזה חכמי ישראל אם גר שמל ולא טבל דינו כב"נ או כישראל לענין שבת וכ"כ בזה בס' חמדת ישראל וכעת יצא לאור ספר אבני נזר על יו"ד וראיתי בסי' שנ"א שג"כ עמד על המחקר בזה והכריח מד' הגמ' יבמות דלאחר מילה הוא מוזהר על השבת ואסבר שם מילתא בטעמא עפמ"ש בזוה"ק פ' בא דבמרה נצטוו על פריעה ועל השבת נראה דבמילה לחודא שוב נזהרו על השבת וילפינן מזה לדורות דבמילה לחודא הוי כישראל לענין שבת עי"ש שכ' שתלי' בזה אם נצטוו על הפריעה במרה, ומעתה י"ל דהתוספתא וכן הראב"ד ז"ל ס"ל כן דבמילה לחודא דינן כישראל לענין שבת וכיון שכן ל"ש לומר בגר לאחר שנימול ואירע לו דבר קידם טבילה לומר לענין זה אחר טבילה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אמנם הר"מ ז"ל לשיטתו כפ"מ שהוכחתי בס' חמדת ישראל מד' הר"מ ז"ל פי"ג מה' אסורי ביאה ה"ו שכ' הטעם דאין גר טובל בשבת משום דכתיב בי' משפט ולא כ' טעמא דגמ' משום מתקן גברא דהר"מ ז"ל ס"ל דמטעם מתקן ל"ש למיסר אלא בגר קטן דטובלין אותו ע"ד ב"ד והב"ד המה מתקנים גברא וזה אסור בשבת משא"כ בגר גדול דהוא בעצמו טובל א"ע לשם גירות ובזה נעשה גר נהי דצריך שיהי' בפני ב"ד מ"מ א"א למיסר משום מתקן כיון דכ"ז שלא טבל ה"ה ב"נ וב"נ ששבת חייב מיתה א"כ אדרבא צריך לעשות מלאכה ולא להיות בגדר ב"נ ששבת לכן ל"ש לאסור את הטבילה בשבת משים מתקן וצריך לומר הטעם משום דהוא בגדר דין כיון דצריך שלשה, וא"כ הר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דקודם שטבל דינו כנכרי ואם כן אף שראה קרי לאחר שנימול קודם טבילה שפיר י"ל דלאחר טבילה הוי כקטן שנולד וע"כ מתפרש הדין הלז כפשוטו בכל גר הבא להתגייר לאחר שנתרפא ממילתו קודם טבילה:
ובעיקר ד' הזוה"ק שיש לו שיטה חדשה דבמרה נצטוו על הפריעה אמרתי דרך צחות דהנה כ"כ בס' חמדת ישראל להקשות כיון דנצטוו על השבת במרה מנא הי' יודעים עד מתן תורה אם נולד להם בן זכר למולו בשבת כיון דלא הי' להם עוד הדרשה דביום אפי' בשבת עד שניתנה תורה ומסברא ל"ש עדל"ת כיון דל"ת חמור ובפרט שבת דהוי ל"ת שיב"כ ומיתת ב"ד, ומה עשו עד מתן תורה בבנים הנולדו להם, אמנם נ"ל עפ"מ שהעיר בת' רמ"א ז"ל לענין שני מוהלים בשבת דהוי בגדר שנים שעשו כיון דמל ולא פרע כאילו לא מל א"כ המלאכה נגמרת ע"י שניהם ועי' בנשמת אדם להג' בעל חיי אדם ז"ל שרוצה להחליט כן דהוי בגדר שנים שעשאו א"כ י"ל בזה טעמא בזוה"ק כיון דבמרה נצטוו על השבת נצטוו מיד על הפריעה וא' פורע, ועפ"ז י"ל דהר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דבני קטורה חייבין במילה לדורות שפיר ס"ל דלא נצטוו על הפריעה במרה ועד מתן תורה מלו בשבת ע"י בני קטורה כיון דחייבין במילה כמו ישראל אז הי' יכולין למול ילדי ישראל בשבת: