Keli Chemdah on Torah, Nitzavim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם כ"ח הנסתרות לד' אלקינו וגו' לנו ולבנינו ע"ע. במס' אבות דר"נ פ' ל"ד איתא בזה"ל הנסתרות וגו' נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד למה אלא כך אמר עזרא אם יבוא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהן ואם אומר לי יפה כתבת אעבור נקודה מעליהן עכ"ל. והנה הדבר מתמי' מאוד האם אפשר לומר על עזרא הסופר שח"ו יחסור אות אחת מתוה"ק ואם משה כתבו בתורה האם יוכל עזרא למחקו ומה הוא הענין בזה. ובאמת בפסקי התוס' מנחות ובדעת זקנים עה"ת הגירסא אם יבוא משה ויאמר לי מפני מה כתבת כך וצע"ג כונת חז"ל בזה וראיתי בס' דעת זקנים שכ' משמע שהי' מסופק בנגלות אם הם לנו ולבנינו קודם שעברו ישראל את הירדן אם לאו ולפיכך נקד עליהם, ותמי' מאוד דא"כ אין השאלה על עזרא שכ' התורה אחר חורבן בית ראשון בתחילת הבית שני רק על משה למה כתב לנו ולבנינו. אמנם על עזרה אין שום שאלה כיון דמה דהוה הוה, ומה שנלענ"ד בזה דהנה לכאו' יש לדקדק דהך לנו ולבנינו מיותר דהרי התורה נצחיית הוא וכיון דכתיב בתורה הנגלות לנו ע"ע והיינו דנכנסו בערבות על הנגלות וא"כ מהכ"ת שיפסק ולמה צריך לומר לנו ולבנינו. אמנם י"ל עפימ"ש רבינו המהר"ל מפראג ז"ל בביאור הענין דלכן לא נתערבו ישראל זב"ז עד שיעברו את הירדן משום דא"י מיוחדת לישראל והוא עושה את כל ישראל השוכנים עלי' כאיש אחד ע"כ כשבאו לא"י נעשו ערבים עכ"ל ומורי הג' זצלה"ה בס' אבני נזר חיו"ד סי' קכ"ו הוסיף ביאור בזה"ל והנה זה פשוט דאף עכשיו שישראל בגלות נשאר הערבות והטעם ברור דאע"פ שגלו ישראל מ"מ מקומם נשאר בא"י וכשאנחנו בארץ אחרת נחשבנו גולים כי אין כאן מקומינו רק מקומינו בא"י ומצוה לדור בא"י עכ"ל הצריך לעניננו:
והנה לפי הדברים הנ"ל יצא לנו מזה למה דקיי"ל דקדושה ראשונה במה שנוגע לקדושת הארץ בטלה וכשחרב הבית ע"י נ"נ ונכבשה הארץ בטלה קדושת הארץ ולא הי' מצוה לדור בארץ ישראל ממילא לא הי' לנו ארץ משותפת יחד ונפקע אז הערבות ומעתה י"ל דלכן משרע"ה שפיר כתב בתורה הנגלות לנו ולבנינו להורות שיהי' זמן שיפסק הערבות דהיינו לאחר החורבן כאשר ראה משה ברוה"ק אמנם עזרא הסופר שכ' התורה מחדש לאחר כיבוש הארץ וכיון דעזרא ידע ברוה"ק שקדושתו אינו בטילה א"כ שוב נשאר הערבות עד עולם ממש ול"ש לכתוב לנו ולבנינו כיון דהתוה"ק היא נצחיית כנ"ל ומובן היטב ד' חז"ל דמרע"ה ישאל לעזרא מפני מה כתבת לנו ולבנינו כיון דאתה הקדשת לעולם את א"י א"כ לבנינו מיותר כיון דהתורת היא נצחיות וע"ז יענה עזרא דלכן נקוד זאת שהוא כאלו לא נכתב אמנם כן בעיקר דברים יש לעיין עפימ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' בחוקתי דהתוכחה הנאמרת שם קאי על גלות הראשון עיי"ש באריכות ומ"ש בזה לעיל בפ' תבוא והרי מבואר בתוה"ק וכשלו איש באחיו ודרשו חז"ל איש בעון אחיו ומזה ילפינן ערבות ולכן נענשו איש בעבור אחיו וקשה לפי הנ"ל שלאחר שבטלה קדושת ארץ ל"ש ערבות א"כ איך אפשר לומר דקאי על גלות הראשון הא אז לא הי' מצוה לדור בא"י אחר שבטלה קדושת הארץ וא"כ ל"ש ערבות. הן אמת שבלא"ה יש לעיין איך הי' שייך בגלות הראשון לענוש בעבור חטא חבירו כיון דבאמת הי' להם טענת מודעה רק דקיימו וקבלו בימי אחשורוש א"כ מקודם לכן ל"ש ערבות כיון דהי' בידם לחזור לגמרי על קבלת התורה. אך כ"כ בזה בפ' וארא בד' המדרש שה"ש דמבואר שם בזה"ל למה באו ישראל בספק סכנה בימי המן פליגי רבנן ור"ש רבנן אמרו על שעבדו ישראל עכו"ם ור"ש אומר על שאכלו ישראל מתבשילי עכו"ם אמרו לי' רבנן לר"ש והלא לא אכלו אלא אנשי שושן בלבד אמר להם ר"ש והרי כל ישראל ערבין זה בזה דכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו עכ"ל מבואר דר"ש ס"ל ג"כ כדעת הרמב"ן ז"ל דהתוכחה זו נאמרה על גלות הראשון והי' נתחייבו משום ערבות וצ"ל דר"ש ס"ל דטענת מודעה הי' רק על תורה שבע"פ אבל על תורה שבכתב לא הי' שייך טענת מודעה דתורה שבכתב קבלו ברצון וא"כ שפיר הי' עליהם חטא הערבות ג"כ דזה ג"כ מתורה שבכתב וזה קבלו ברצון עליהם:
אמנם לפי"ד המהר"ל ז"ל דערבות ל"ש אלא כשיש לישראל א"י הדר"ל הקו' כנ"ל:
ואולי י"ל שיהי' מכאן ראי' לדעת הר"מ ז"ל וכפ"מ שכתבנו לעיל נראה דר"ש בספרי ס"ל ג"כ כן דקדושת המקדש וקדושת ירושלים לא בטלה כלל ולפי"ז דוקא בדור המדבר שלא הי' להם לישראל א"י כלל לא הי' שייך בהם ערבות אבל לאחר שנכנסו לארץ ישראל אע"ג דבטלה קדושת הארץ בגלות ראשון מ"מ ירושלים נשארה מקודשת לישראל והרי יש לכל ישראל חלק ונחלה בא"י גם בחורבנה בירושלים והמקדש והוא המקום המתאחד אותם לכן נשארו בחיוב ערבות ולפי"ז לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל להיפך דקדושת המקדש וירושלים בודאי בטלה א"כ בחורבן ב"ר לא נשאר לישראל כלל ניר בא"י לא הי' שייך עליו ערבות אז וי"ל דמה"ט דעת הרבה מרבותינו הראשונים ז"ל דתוכחה זו קאי על חורבן בית שני דדוקא היום בגלות דקדושת הארץ לא בטלה שייך חיוב ערבות וא"ש בזה גם מה שתמהו המפרשים שיש סתירה מבוארת במדרש שה"ש הנ"ל ובין גמ' דילן מגילה ד' י"ב דשאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו ישראל כלי' בימי אחשורוש ואמרו הם מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע והשיב עליהם רשב"י א"כ שבשושן יהרוגו ותמי' מאוד הא במדרש מבואר דהי' ר"ש משיב להם מצד חטא ערבות ומכח הקרא דכשלו איש באחיו בעון אחיו ולהנ"ל י"ל עפימ"ש בס' בן יוחאי להוכיח דקודם שנכנס רשב"י למערה הי' נקרא סתמא ר"ש ואחר שנכנס למערה ובא בחזרה ששם נתעלה כמלאה"ש ועסק בסתרי תורה אז קראו לו רשב"י וא"כ יוכל היות שאז נתגלה גם לו הסוד כמו שנתגלה להראב"ד ז"ל דקדושת המקדש בטלה וא"כ לא יתכן דבגלות ראשון הי' חיוב ערבות ועיי"ש בבן יוחאי שג"כ פירש כן דרשב"י לאחר צאתו ממערה שאל לתלמידים אם יזכרו עוד מה שאמר הוא להם מקודם שנכנס למערה והשיבו לו טעמו וע"ז השיב להם עתה והודה לדבריהם א"כ שבשושן יהרגו אך לא ביאר הטעם מעיקרא מה קסבר ועכשיו מה קסבר אמנם לפ"ד יובנו הדברים היטב אם נקח אח ד' הראב"ד ז"ל כפשטן במ"ש שנגלה אליו כן מסוד ד' והיינו שקדושת המקדש וירושלים בטלה וא"כ ל"ש חיוב ערבות בגלות הראשון והדר"ל הקו' א"כ שבשושן יהרגו. וי"ל דזה הי' ספיקו של עזרא אם זה שכ' מרע"ה בתוה"ק לנו ולבנינו ע"ע הוא משום שיהיה זמן שיפסק הערבות או אדרבה להורות שלא יפסק הערבות בגלות ראשון שלא נימא דתליא בא"י אמנם עתה כשכותב התורה מחדש א"צ לכתוב לנו ולבנינו ע"ע ולכן נקדהו להורות זאת ויש לעיין עוד בזה לדעת המהר"ל ז"ל אם קדושת ירושלים לחודא סגי לחיוב ערבית שמדה"ק נראה דצריך ארץ מיוחדת של ישראל מה שא"כ מה שיש להם מקים רוחני מיוחד אינו מספיק לעשות אותם ערבון זע"ז וכ"כ בח' ריש דברים דנראה דבמתן תורה נעשו באמת ערבין זל"ז דהתורה הי' מאחד אותם והי' כאיש אחד ויש להכריח זה מהא דאמרו חז"ל דמרע"ה שיבר את הלוחות שביקש לדונם כפנוי' ולא כא"א ולכאו' יפלא לפי"מ שאמרו חז"ל ביומא ד' ס"ו ע"ב איתמר רב ולוי חד אמר זבח וקיטר בסייף גפף ונישק במיתה שמח בלבבו בהדרוקן וחד אמר עדים והתראה בסייף עדים בלא התראה במיתה לא עדים ולא התראה בהדרוקן עכ"פ לכ"ע אותם שעבדו ע"ז נענשו או ביד"א או ביד"ש וא"כ מה הציל משה רבינו בזה במה ששיבר את הלוחות ועכצ"ל דבזה ששיבר את הלוחות שיבר את אחדותן של ישראל שהיו כולם כאיש אחד ע"י התוה"ק מקודשין לשמים וממילא הי' כולם נענשין ועיד"ז ששיבר את הלוחות בטל החיוב ערבות מאותם שלא עבדו ע"ז ומוכרח מזה דממ"ת ואילך היו בחיוב ערבות אמנם לאחר ששיבר מרע"ה את הלוחות בטל הערבות ושוב לא חל עליהם אלא ע"י אחדות ארציות והיינו ע"י א"י לכן לא נתערבו אלא כשעברו את הירדן ולפי"ז כשבטלה קדושת הארץ אע"ג דקדושת ירושלים וקדושת המקדש נשארו לא הי' בגדר ערבות:
ודע שד' הגמ' בסנהדרין ד' מ"ד ע"א שמתרצינן לר' נחמי' דס"ל דעל הנסתרות אין עונשין לעולם ועל הנגלות לא נתערבו עד שעברו את הירדן ומקשינן אלא עכן מ"ט איענוש [וברש"י ז"ל ישראל עלי' הלא מן הנסתרות הוא] משום דהוו ידעי בי' אשתו ובניו לכאו' צע"ג דמה בכך דהוו ידעי בי' אשתו ובניו ואמאי נפ"ל מכלל נסתרות, ונראה דמזה מוכרח דאין ההבדל בין הנסתרות והנגלות מפני שבנגלות עלינו למחות ובנסתרות, א"א למחות דא"כ עכן בכלל נסתרות הי' אלא דגזה"כ דנסתרות שא"י לשום אדם זה רק לד' אלקינו להענישו ולא נכנסו ע"ז בכלל ערבות להיות נענשין עבור חטאו משא"כ אם רק ידוע עוד לאדם שוב יצא מגדר נסתרות ושוב נעשין ערבים להיות נענשין על חטאו והר"ז דומה להא דמבואר במס' כריתות ד' כ"ו ע"א לענין א"ת שעבר עליו יוה"כ דיוה"כ מכפר עליו מפני שאינו מכיר בו אלא המקום ומקשינן בגמ' מעגלה ערופה ותי' הורג מכיר בו ומסוטה ותי' דבועל מכיר בו עיי"ש, כן ה"נ גזירת הכ' דאם יש עוד אנשים מלבד החוטא שיודעים מהחטא שוב יש חיוב ערבות וז"ב ומוכרח מסוגי' שוב הראה לי בני היקר הרב מו"ה ישראל נתן שיחי' שכן מבואר ביד רמ"ה ז"ל שם שכ' וז"ל משום דהוי ידעי בי' אשתו ובניו ונפקי להו מכלל נסתרות ומבואר כדברינו כנ"ל:
ועפי"ז י"ל דר"י ור"נ לא פליגי כלל דגם ר"י מודה שלא נתערבו גם על נגלות כאלה עד שעברו את הירדן רק על הנגלות שגלוי לכל ויש בידינו למחות ע"ז ואינו מוחים נענשו גם מקודם ולא הי' צריך לזה ערבות כי זה הוא בגדר תוכחה ומי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נענש אמנם ר"י ס"ל דמעבר הירדן ואילך נענשו על הנסתרות ג"כ כמו דנענש עכן דהוא ס"ל דהבדל בין נגלות לנסתרות הוא אם יש בידינו למחות או לא אמנם ר"נ ס"ל דגם זה דעכן בכלל נגלות הוא וההבדל בין נגלות ונסתרות הוא אם א"י לשום אדם לבד המקום ב"ה ולכן ס"ל דגם על הנגלות לא נענשו כ"א כשיעברו את הירדן אבל בזה גם ר"נ מודה דנגלות שיש בידינו למחות ולהוכיח עליהם שלא יעשו גם מקודם לכן הי' נענשין ע"ז ואינו נכנס תחת סוג הערבות ועפ"ז ארווחנא לת' מה שקשה לכאו' על ד' הרא"ש ז"ל שס"ל דנשים לא נכנסו לערוב עבור האנשים לכן אינן מוציאין את אנשים יד"ח דמה יענה להא דמבואר במס' ע"ז ד' ח"י ע"א באשתו של ר"ח בן תרדיון שנענשה שלא מיחתה בבעלה שהי' הוגה את השם מכאן אמרו "כל" מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו עיי"ש אמנם להנ"ל א"ש אע"ג דנשים אינן בגדר ערבות ובפרט אשה לבעלה ה"ה הוא תחת בעלה מ"מ אם יש לה השפעה על בעלה ויכולה למחות וא נה מוחה נענשת עליו ולכן אמרו חז"ל מכאן אמרו "כל" מי שיש בידו למחות ואינו מוחה אפי' אם לא נכנס לערבות ואינו בגדר חיוב זה מ"מ נענש עליו איברא דלכאו' זה נסתר מגמ' ערוכה שבועות ל"ט דמקשינן בגמ' על הא דאמרינן בעונש דשבועת שקר דכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם כולו ומקשינן בגמ' וכל העבירות שבתורה מכל העולם לא והא כתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זב"ז ומתרצינן התם שיש בידם למחות ולא מיחו עיי"ש הרי מבואר דחיוב ערבות הוא רק היכי שיש בידם למחות אמנם לאחר העיון נראה דלק"מ דהרי מדקדוק לשון הגמ' דאמרינן בשבועת שקר דנפרעין מכל עולם "כולו" שכפל תיבת כולו ע"כ דבא להורות דכולם נענשין אף נשים ואף מי שאינו בגדר ערבות וע"ז מקשינן מהא דכשלו איש באחיו דנראה ג"כ דכולם נענשין מצד ערבות אחד בעד חבירו וע"ז תרצינן דהתם אין הפי' מצד הערבות דהרי קרא זה נאמר בתוכחה של גלות ראשון ואז נפקע הערבות כנ"ל והא דהיו אז ערבות היינו רק על מי שבידו הי' למחות דבזה ל"צ לבוא לעבר הירדן ובזה באמת נכללו הכל אבל אם אין בידם למחות אין נענשין בכל העבירות אף לאחר שעברו את הירדן כ"א מי שנכנס לגדר ערבות אמנם בשבועת שקר אינו כן ויהי' מזה ראי' כהרמב"ן ז"ל דקרא זה נאמר בגלות ראשון והי' רק העונש על מי שבידו למחות ובזה לא תליא כלל בהערבות דערבות מואב שלא קבלו עליהם עד שעברו את הירדן ואם כנים הדברים י"ל בזה ד'האבות דר"נ הנ"ל ולקיים שני הגרסות או משה ישאל לעזרא או אליהו ישאל לעזרא למה כתיב לנו ולבנינו' דהכונה כנ"ל דס"ל כר"י דהכונה לנו ולבנינו ע"ע היינו באמת אף קודם שעברו את הירדן ונגלות היינו אם שבידם למחות ובזה לא הי' צריכין לכנוס לברית בערבות מואב והכונה משום דמצאנו במעשה זמרי שאמר פנחס למרע"ה דמקובלני ממך הבא על הארמית קנאין פוגעין בו והשיב לו משה קריינא דאיגרתא וכו' הרי משה הסכים לפנחס שיקנא קנאת ד' אמנם בירושלמי ובמדרש איתא דהסנהדרין לא הי' דעתם נוחה מזה משום דהי' ס"ל דקודם שנכנסו לברית בערבות מואב ולא הי' עליהם חיוב ערבות אין כאן חיוב לקנא קנאת ד' אמנם האמת אינו כן דכל שיש בידו למחות לא תליא כלל בערבות וקנאין פוגעין בו כיון דהוא רק כשלא פירש עדיין הרי תמיד בכלל יש בידו למחות ולכן שלא יטעה עוד אדם בזה כ' משה רבע"ה לנו ולבנינו עד עולם כיון שידע מרע"ה ברוה"ק שיהי' זמן שיפסק הערבות לאחר חורבן בית ראשון אמנם קדושת עזרא דקידשה לדורות ולא יפסק שוב חיוב ערבות לעולם שוב ל"צ לכתוב לנו ולבנינו ע"ע לכן או מרע"ה שהי' המצווה לפנחס או פנחס בעצמו שהוא אליהו ישאל לעזרא ע"ז למה כתב וישיב לו לכן נקדתיו והוא נכון ויש להאריך הרבה בזה ולברר הדברים ואי"ה עוד חזון למועד וכאן כתבנו ראשי פרקים מה שיש לעיין בענין זה ולישב הסתירות וישמע חכם ויוסיף לקח: