Keli Chemdah on Torah, Noach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נסתפקתי בב"נ שמקריב בבמה שלו בזה"ז עולת לכו"ע מה הדין בשחיטה אם צריך שחיטה או נחירה בסימנים ובאמת לא מצאנו כלל קודם מתן תורה בקרבנות שהקריבו הב"נ שיהי' כתיב שנשחט את הקרבן קודם שהקריבו וכן בא"א ע"ה בעקידה גבי יצחק כתיב ויקח את המאכלת לשחוט את בנו וסתם שחיטה הוא בסימנים כמ"ש הרמב"ן ז"ל עה"ת בפ' ראה בקרא דכי ירחיב ד' אלקיך את גבולך עיי"ש. אמנם אח"כ כאשר העלה את האיל לא כתיב בי' כלל שהמית אותו. והנה זה ברור אצלי דשחיטה כדין בודאי ל"צ ול"ש בב"נ כלל והרי זה דקדשים צריכין שחיטה חידוש הוא שנתחדש במתן תורה כמ"ש הרמב"ן ז"ל לפרש שם הקרא דוזבחת כאשר צויתיך דהיינו כאשר צויתיך בקדשים שחיטה ה"ה דמהיום והלאה גם חולין יהיו צריכין אותה שחיטה מבואר מזה דקודם מ"ת גם קדשים לא היו צריכין שחיטה ובפרט לפי דעת חז"ל דכאשר צויתיך היינו ה' הל' שחיטה שלמד הקב"ה למשה בע"פ על הר סיני בודאי דלא הי' נוהג מקודם וכיון דקודם מתן תורה לא היו צריכין שחיטה בקדשים פשיטא דגם לאחר מתן תורה לא נתחדש דבר בב"נ להחמיר יותר מקודם מתן תורה וז"ב. הן אמת כי דרך פלפול עלה בדעתי לומר להיפוך דבב"נ קדשים צריך שחיטה כדין ולפ"ז למ"ד דב"נ קרב גם שלמים בבמה כמבואר בזבחים (דף קט"ז) הפלוגתא בזה והי' מוכרח דגם ב"נ הוי בר שחיטה לענין דהשחיטה מתיר אצלו איסור אמה"ח בקדשים דאל"כ מה יעשה בבני מעיים של שלמים כיון דצריך שחיטה והרי בב"נ במיתה תלי' מילתא וע"כ דבשלמים גם בב"נ מתיר שחיטה וי"ל בזה ד' הר"מ ז"ל דפסק דמפרכסת אסור לב"נ ותמהו עליו הא מסקנא דשמעתתא בחולין (דף ל"ג ע"א) דמותר לב"נ משום מא"מ. אמנם להנ"ל י"ל דהנה באמת התוס' שם בד"ה אחד תמהו אמאי ל"א שאני עכו"ם דלאו בני שחיטה נינהו ולתרץ זה נאמר דהברייתא ס"ל כמ"ד דב"נ קרב שלמים וא"כ ממתן תורה ואילך הי' דין ישראל ודין ב"נ שוה דבשר חולין לא הי' צריך שחיטה רק בשר קדשים. אמנם אח"כ שבאו לארץ נוסף להם דגם בחולין יהי' בני שחיטה וא"כ אין סברא דב"נ ישארו בחומרא יותר מישראל וכמו דבמתן תורה הוזהרו גם ב"נ בשחיטה דקרבנות ה"ה אח"כ כשנצטוו ישראל בשחיטה דחולין ה"ה ב"נ יהי' בשחיטה ויהי' מפרכסת מותר להם ולכן מקשי הגמ' מא"מ אמנם הר"מ ז"ל להלכה דס"ל דב"נ קרבו רק עולות ולא שלמים וא"כ ב"נ לא היו מעולם בגדר שחיטה להתיר להם הבשר לאכילה א"כ ל"ש מא"מ די"ל דשאני עכו"ם דלאו בני שחיטה הם ומתורץ ד' הר"מ ז"ל על נכון. איברא דזה רק לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא ז"א ואדרבה א"נ דב"נ קרב שלמים וצריך שחיטה מעלי' והשחיטה מתרת הבשר לב"נ בודאי ל"ש כלל מא"מ כיון דיש להם דין אחד עם ישראל ונהי דאח"כ נוסף חומרא לישראל דגם חולין צריכין שחיטה כמו קדשים היינו משום שבאו לארץ אבל בב"נ דל"ש טעם זה הרי נשארו כמות שהיו מקודם דקדשים בשחיטה וחולין במיתה. לכן נראה פשוט דזה בודאי דגם בקדשים ל"ש בב"נ שחיטה ואפי' א"נ דצריך שימות מקודם שיעלה אותם על המזבח אבל שחיטה בסימנים ל"צ לכן בב"נ גם בקדשים תלי' במיתה ואינן בני שחיטה כלל. ובזה ארווח לן להבין דברי התוס' מנחות (דף ק"ט ע"ב) ד"ה והעלה עליו עולה לש"ש דהקשו הא יש איסור דש"ח ותי' בזה"ל ונראה דלב"נ הי' מעלה הנודרים נדונ"ד עכ"ל. ותמה רעק"א ז"ל הא גם לב"נ אסור לדידן להקריב בחוץ כמבואר בזבחים (דף קט"ז ע"ב) ובתוס' שם ד"ה אסור. ולענ"ד נראה דאם ב"נ שחט את קרבנו להקריב בבמה אין איסור על הישראל מה"ת להקריבו בחוץ כיון דלישראל אין זה שחיטה כלל וא"ר להקריבו בפנים ולא הוי לדידן בכלל הקרבה בחוץ כיון דלא הי' שחיטה כשירה והוי כנתנבלה בשחיטה דלא מיחייב על העלאה בחוץ והא דאסור לסייען ולעשות שליחתן דמשמע אפי' בשחיטת נכרי נראה דהוא רק מדרבנן גזירה משום הקרבה בחוץ כיון דאצל ב"נ הוי הקרבה מעלי' אסור לן להקריב וא"כ י"ל דחוניו לא חשש על איסור זה ומדוקדק מאד לשון התוס' דהקשו מצד איסור דש"ח ותי' דלב"נ הי' מעלה ולא כתבו שחיטה והיינו כיון דלב"נ ל"צ כלל שחיטה לענין הקרבה שלו א"כ שפיר הי' יכול להעלות מה"ת לגמרי דהיינו להמיתו ולהקריבו בבמה כדין ב"נ כיון דלישראל א"ז שחיטה המתרת בפנים אין בו משום הקרבה בחוץ ובאמת מלשון הר"מ ז"ל סוף הל' מעשה הקרבנות שכ' בזה"ל ואסור לסייען ולעשות שליחתן שהרי נאסר עלינו להקריב בחוץ נראה קצת דס"ל שהוא איסור תורה והוי בכלל הקרבה בחוץ אע"ג דלא חזי לבא לפנים כיון דאצל ב"נ הוי זה הקרבה מעלי' נאסר עלינו מצד הקרבה בחוץ עיי"ש היטב. אמנם דעת התוס' נראה כדאמרן דלא נאסר לנו מה"ת הקרבה בחוץ אלא היכי דחזי מה"ת לבא לפנים משא"כ בקרבן שלא נשחט אע"ג דאצל ב"נ הר"ז קרבן להיות קרב בבמה שלו אבל אין בזה משום ש"ח. שוב ראיתי בס' קרן אורה זבחים שכ' לתמוה על ד' התוס' ופשיטא לי' דאפי' לשחוט מותר הישראל קרבנות ב"נ שנודרים להקריב בבמה כיון דלא נדר להקריבם במקדש עיי"ש. ולפענ"ד קשה לחלוק מסברא על ד' התוס' והר"מ ז"ל אמנם בדעת התוס' נ"ל עיקר כמ"ש. היוצא לנו מזה שכתבתי דשחיטה בה' הל' שחיטה עדין בוודאי ל"צ בב"נ ול"ש בדיני שחיטה כלל אמנם אי צריך שחיטה עכ"פ בסימנים או סגי בנחירה צ"ע לענ"ד ולא מצאתי מבואר דבר זה:
אמר המחבר כ"ז כתוב אצלי זה כביר וכעת בסדרי הדברים לדפוס ראיתי שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ה"ה כבוד ידידיי הגאונים בעל חלקת יואב ובעל בית האוצר שליט"א שכ' לדבר פשוט דבב"נ צריך שחיטה כשירה בקדשים בה' הל' שחיטה והנה הג' בעל חלקת יואב כ"כ ביו"ד בלי ראי' כלל אמנם הג' בית האוצר נ"י כ' שיש לו ראי' לזה ואינו כתוב טעמו ועיי"ש ששניהם כוונו לדבר אחד. ולענ"ד לאחר העיון לא מצאתי שום יסוד לדבריהם והמחדש דבר כזה עליו להביא ראי' ברורה: