Keli Chemdah on Torah, Noach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בר"מ ז"ל פ"ב מהל' רוצח הל' ב' וג' כ' בזה"ל אבל השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגו או שכפתו והונחו לפני ארי וכיו"ב והרגתו חי' וכן ההורג את עצמו כל אחד מאלו שופך דמים הוא ועון הריגתו בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהם מיתת ב"ד. ומניין שכן הוא הדין שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך זה ההורג בעצמו שלא ע"י שליח. את דמכם לנפשותיכם אדרוש זה הורג עצמו. מיד כל חי' אדרשנו זה המוסר חבירו לפני חי' לטרפו. מיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם זה השוכר אחרים להרוג את חבירו ובפירוש נאמר בשלשתן לשון דרישה עכ"ל הזהב. ויען שיש לי איזה ענינים בד"ק העתקתי כל דבריו הקדושים:
והנה קודם נבאר מה דיש להעיר במ"ש סוג הב' ואין בהם מיתת ב"ד משמע דקאי גם על הורג את עצמו ולכאו' אין מובן לזה דאיך שייך בהורג עצמו ח"מ ביד"ש וכש"כ מיתת ב"ד ל"ש בי'. והנה לכאורה עלה בדעתי דמ"ש הר"מ בהורג את עצמו דח"מ ביד"ש היינו מיתת הנפש ויהי' מקור נפתח במה שנסתבכו הפוסקים בהא דמוחלט בפי כל דהמאבד א"ע לדעת אין לו חלק לעוה"ב וכולם חותרים למצוא מקום לזה. ולהנ"ל ראי' ברורה מד' הר"מ ז"ל אלו שכ' דהורג את עצמו ח"מ ביד"ש וע"כ דקאי על מיתת הנפש וא"כ מבואר דא"ל חלק לעוה"ב וזה הערה נכונה. אמנם בזה אינו מתורץ מ"ש ואין בו מיתת ב"ד איך יתכן בהורג א"ע מיתת ב"ד ודוח"ל דלא קאי ע"ז דמסתימת לשונו ז"ל נראה דקאי על כל מה דחשיב לעיל לכן נראה בכוונת הר"מ ז"ל אם עושה את עצמו טריפה דזה הוי כהורג את עצמו ממש וכ"כ במק"א שנסתפק בדבר זה בספר למודי ד' אי עשה חבירו טריפה אם ח"מ ב"ד קודם שמת חבירו ומורי הגז"ל בס' ישועות ישראל סי' ל"ג ס"ק ט' כ' בפשיטות דא"ח מיתה מצד שעשאו טריפה וע"ש בתוס' חולין (ד' מ"ב ע"ב) בד"ה ואמר ר"י בא"ד שכ' דמשכח"ל חומרא וקולא וכו' וכן לענין אם עשה חבירו טריפה ועי' במהר"מ לובלין ז"ל שנראה שהבין דעת התוס' דאם עשאו חבירו טריפה ח"מ עי"ש אך אין כאן ראי' גמורה די"ל בכונת התוס' בעשאו חסר חולי' אחת ומת אח"כ ולא ידעינן אי מאותו חולי מת דאי אמרינן דהוא טריפה עיד"ז פשיטא דנהרג משא"כ א"נ דאינו טריפה וז"פ. והנה הרב בס' לימודי ד' כ' להוכיח מהא דמבואר בגיטין (דף מ"ג ע"א) ובב"ק (ד' מ"ב ע"ב) דכופר אינו משתלם אלא לאח"מ ממש אבל בעשאו טריפה אינו משלם כופר כיון דכתיב והמית איש או אשה א"כ ה"ה ברוצח אינו חייב קודם לכן וכ"כ מורי הגז"ל ביתר ביאור משום דגם בזה כתיב מכה איש ומת משמע מיתה ממש אד"ק:
ולפענ"ד עלה בדעתי לכאו' להוכיח מסוגי' דב"ק שם להיפוך דהרי ז"ל הגמ' מ"ט א"ק והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו וברש"י ז"ל ד"ה והמית בזה"ל שור אינו בסקילה עד שימות הניזק דכתיב והמית איש והשור יסקל עכ"ל וא"נ דגם ברוצח הדין כן דאינו ח"מ אלא כשהרגו ממש א"כ ל"ל קרא במיתת השור הא קיי"ל כמיתת הבעלים כך מיתת השור וא"כ אם רוצח אינו נהרג בשעשאו טריפה ה"ה שור אינו נסקל ולמה צריך קרא לזה א"ו דברוצח ח"מ כשעשאו טריפה ולכן צריך בזה קרא דאינו חייב אלא עד שימות ובאמת הבדל גדול יש בין רוצח ובין כופר ומיתת השור לפימ"ש המהרש"ל דנהי דטריפה א"ח הוא רק מצד הרוב וא"כ דבממון דאין הולכין אחה"ר צריך דוקא מיתה ממש משא"כ בד"נ דאזלינן בת"ר גם בעשאו טריפה חייב. אך מצאתי בס' שטמ"ק שם בשם רבינו בעל הרוקח ז"ל שכ' להדי' בפירוש הגמ' דבאמת א"ר הגמ' כלל מוהמית די"ל דטריפה הוי בכלל והמית רק דהראי' הוא מדכתיב בתוה"ק ואם כופר יושת עליו אחר דכ' סקילת השור אינו נסקל אלא לאח"מ ממש כיון דקיי"ל דכמיתת הבעלים כך מיתת השור וברוצח אינו נהרג אלא לאח"מ ממש וא"כ גם מיתת השור אינו אלא לאח"מ ממש ואז איכא חיוב כופר אד"ק מבואר מזה כד' מורי הגז"ל. אלא שגוף ד' רבינו הרוקח ז"ל תמוהין לי כיון דמודה רז"ל דמוהמית א"ר דבעי דוקא מיתה ממש א"כ מנ"ל דין זה שכ' בפשיטות דברוצח א"ח אלא לאח"מ ממש וצע"ג לענ"ד. וראיתי עוד שם בס' לימודי ד' שכ' שמד' הרמב"ם ז"ל דלא הביא כלל בהל' נזקי ממון הך דינא דר"ל דכופר אלא לאח"מ נראה דס"ל דר"ל לא קאמר אלא למ"ד טריפה חי' אבל למ"ד טריפה א"ח משלם את הכופר כשעשאו טריפה דהוי כמיתה עיי"ש. ולפי דבריו א"כ ה"ה בעשה חבירו טריפה שח"מ בב"ד לדעת הר"מ ז"ל. וא"ש ד' הר"מ ז"ל כאן שכ' דבהורג א"ע היינו שעשה א"ע טריפה א"ח מיתת ב"ד ויהי' ראי' מלשון הר"מ ז"ל דכאן לד' הרב לימודי ד' ז"ל אך באמת שגה הרב בעל לימודי ד' במחכ"ת דהרי מבואר בר"מ ז"ל פי"א מנזקי ממון ה"ב דחצי עבד וחצי ב"ח שהומת ע"י שור ראוי ליטול כופר וא"ל עיי"ש. וא"כ מוכרח דגם הר"מ ז"ל פוסק כר"ל דאין כופר משתלם אלא לאח"מ דאל"כ משכח"ל כשעשאו טריפה כמבואר בסוגיא דגיטין שם. אך לענין דינא אע"ג דלענין כופר פסק הר"מ ז"ל דאינו משתלם אלא לאח"מ מ"מ י"ל דמודה הר"מ ז"ל דלאו מוהמית דריש לה די"ל כיון דטריפה א"ח ה"ה טריפה הוא כמיתה רק בעיקר הלימוד מוהמית דאין חיוב כופר אלא כשהמית וממילא כיון דאין הולכין בממון אח"ר בעי מיתה ממש משא"כ בד"נ דאזלינן בת"ר גם כשעשאו טריפה נהרג אך אפי' א"נ דגם בהורג אדם ועשאו טריפה א"ח וא"ח עד שימות מ"מ לפמש"ל בשם הרוקח ז"ל דלאו מוהמית קא ממעט לה וצ"ל בכונת הרוקח ז"ל נהי דאזלינן בד"נ בת"ר מ"מ כיון דאיכא לברורי מיד דטריפה א"ח י"ב חודש וכיון דכן הוא לא אזלינן בי' בת"ר לכן אין הורגין אותו עד שימות חבירו ונאמר שכן דעת הר"מ ז"ל מ"מ ז"ד בעושה חבירו טריפה דאנן דנין להרוג את השלם א"כ שפיר אמרינן דמכח הרוב א"א להרוג אדם שלם דוהצילו העדה כתיב משא"כ בהורג א"ע שפיר כ' הר"מ ז"ל דא"ב מב"ד והיינו בעושה עצמו טריפה דאי הוי בזה מיתת ב"ד פשיטא דהי' נהרג מצד דאזלינן בת"ר דא"ל דבדיני נפשות לא אזלינן בת"ר ז"א כיון דהורג את הטריפה פטור דגברא קטילא קטיל א"כ פשיטא דבטריפה אזלינן בת"ר א"כ נראה פשוט דאם הי' הדין דבהורג א"ע ח"מ ב"ד בעושה עצמו טריפה נהרג בב"ד דטריפה כמיתה ובזה ל"ש לומר דלא אזלינן בת"ר כיון דהוא טריפה לפנינו וא"ש ד' הר"מ ז"ל בעזהי"ת וזה נכון מאד. שו"ר בנתה"מ סי' ל"ו שכ' בהדיא דבטריפה ל"ש והצילו העדה מבואר כמו שכ':
אמנם מה דיש לעי' בדעת הר"מ ז"ל דאיך למד מהני קראי לחייב ישראל מיתה בידי שמים על כל אלו הא הנך קראי נאמרו לב"נ וא"כ דילמא דוקא ב"נ נזהרים בזה אבל לא ישראל ותדע דב"נ חמירי מישראל לענין שפיכ"ד דמצינו דב"נ נהרג על עוברין אמנם ישראל אינו נהרג על עוברין מבואר דדרשינן קרא שופך דם האדם באדם דמו ישפך רק על ב"נ דעליו נאמר קרא א"כ מנ"ל דכל הני נאמרו בישראל. ולכאו' עלה בדעתי בזה דהנה באמת בת' נוב"י מ"ת ח' חו"מ סי' נ"ט נתעורר הגר"י פיק ז"ל על הא דקיי"ל דב"נ מצווה על העוברין ולא ישראל והא קיי"ל כל מצוה שלא נשנית לישראל נאמרה ולא לב"נ וצ"ל איפכא דישראל יהי' מצווה על העוברין ולא ב"נ ותי' בזה הנוב"י ז"ל כיון דל"ש בזה מא"מ דאסור לישראל ג"כ ל"א בי' הך כללא אד"ק ומעתה א"ש ד' הר"מ ז"ל דשפיר הכריח דכל הנך גם ישראל מוזהרין רק דבב"ד אינן נהרגין דאל"כ יקשה נימא מא"מ כקושית הגר"י פיק ז"ל. אמנם מה דקשה טובא בד' הר"מ ז"ל הא מד' כאן מבואר דפשטא דקרא בא לח"מ ביד"ש כמו שכ להדי' שלכן נאמר בכולן לשון דרישה כיון דהוא רק מיתה ביד"ש כנ"ל ומעתה קשה טובא איך פסק הר"מ ז"ל בפ"ט מהל' מלכים הל' ב' דב"נ שכפת א' לפני ארי או שהניחו ברעב עד שמת הרי הוא נהרג כיון דמ"מ המית ע"ש וקשה הלא לפי דבריו מבואר בתוה"ק באזהרת ב"נ ע"ז לשון דרישה וזה הוא רק עונש ביד"ש וא"כ איך ב"נ חייב ע"ז מיתת ב"ד וזה ודאי א"ל בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דבב"נ היכא דח"מ ביד"ש שוב נהרג בב"ד ז"א דהרי בב"נ ששבת או שהכה את ישראל פסק הר"מ ז"ל דח"מ ואינו נהרג בב"ד הרי מצאנו גם בב"נ מיתה בידי"ש וא"כ מנ"ל להר"מ ז"ל ליחייב מיתה בב"נ על גורם להרוג את הנפש. שוב הראו לי בס' מנ"ח מ' לא תרצח הרגיש בזה על הרמב"ם ז"ל ולא מצא מענה. אמנם מה שנלענ"ד אחר העיון ונקדים לתרץ דברי מרן הכ"מ בפ"י ממלכים הל' ו' שכ' על מה שפסק הר"מ ז"ל בב"נ שהכה את ישראל ח"מ אבל אינו נהרג דדרשת חז"ל מויפן כה וכה הוא אסמכתא עיי"ש ותמה המל"מ ז"ל בס' פרשת דרכים דרוש י' דלמה הוצרך לזה ת"ל כיון דח"מ בידי"ש לכן כשאין איש עתיד לצאת ממנו הרגו ולמה צריך לומר דהדרשה אסמכתא הוא גם אם ח"מ ביד"ש מה"ת ג"כ הדין כן דאינו נהרג רק אם אין עתיד לצאת ממנו גר:
אמנם לענ"ד נראה דהכ"מ ז"ל סובר דאם הי' דרשה גמורה אע"ג דח"מ רק ביד"ש מ"מ בב"נ נהרג והרי מבואר בסנהדרין (ד' פ"ד) דבטמא ששימש במקדש כיון דח"מ ביד"ש אחיו הכהנים פוצעין את מוחו בגיזרין עיי"ש היטב כל הסוגיא. מבואר דמי שח"מ ביד"ש שוב יש רשות לב"ד להורגו לצורך תיקון הדור דהוי גברא קטילא א"כ בב"נ שח"מ ביד"ש נהרג בב"ד לכן הכריח הכ"מ ז"ל דהר"מ ז"ל סובר דאין זה דרשה גמורה וכן נראה טעמא דהר"מ ז"ל בב"נ ששבת וב"נ שלמד תורה כיון דכל אלה אינן מפורשין בתורה רק מדרשה נפקא לן לכן ס"ל להר"מ ז"ל דאינו נהרג משא"כ בזה שמפורש בתוה"ק דח"מ ביד"ש שוב הב"ד הורגין אותו ובזה מובן מה שפסק הר"מ ז"ל בה' מלכים שם דב"נ שהרג טריפה ג"כ ח"מ ולא נודע מקורן של דברים ולהנ"ל א"ש כיון דהר"מ ז"ל גם בישראל מיחייב לי' מיתה ביד"ש כמבואר בדבריו בהל' רוצח וא"כ בב"נ ממילא נהרג. ובאמת י"ל בטעמא דמילתא דדוקא בישראל דמהני תשובה לכן אין הורגין אותו היכי שח"מ ביד"ש כיון דבידו לעשות תשובה אינו בר קטלא משא"כ בב"נ שכ' הפוסקים דל"מ תשובה א"כ כשח"מ ביד"ש הוה גברא קטילא ושוב הורגין אותו ע"י ב"ד [וא"ל מטריפה דג"כ הוא גברא קטילא ואעפ"כ בב"נ ההורגו נהרג עליו דהוא אינו ח"מ משא"כ מי שח"מ ביד"ש שפיר י"ל כנ"ל]:
ובפלפול התלמידים אמרתי להמתיק הדבר ביותר על מה דב"נ ששבת או שלמד תורה ושהכה את ישראל פסק הר"מ ז"ל דאע"ג דח"מ ביד"ש מ"מ אינו נהרג בב"ד אמנם ברוצח שהרג ע"י גרמא וכן בהרג את הטריפה פסק הר"מ ז"ל דנהרג ואמרתי די"ל דהענין הוא עפמ"ש בת' חו"י לתרץ קו' התוס' דהא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מהא דאמרי' ביבמות (דף מ"ה ע"ב) דלמה גרים מעונין מפני שלא קיימי ז' מצות ותו"ד לחלק בין עבירות שגם ישראל חייב עליהם בזה לא נפטר ע"י הגירות משא"כ אם הם עבירות שגם ישראל אינו חייב עליהם אז נפטר ע"י הגירות והד' עתיקין בס' רבותינו האחרונים ז"ל והארכנו בד' במק"א ואכ"מ ומעתה י"ל דהנה באמת סברא לומר דבב"נ כיון דל"מ תשובה ואין בידו לפטור א"ע ממיתה ביד"ש שוב נהרג גם בידי אדם אך הא אפשר להתגייר וכקטן שנולד ואז יהי' פטור ושוב אין הורגין אותו כיון דיש לו עצה לפטור מעונש מיתה ביד"ש. ומעתה א"ש ד' הר"מ ז"ל דדוקא בב"נ ששבת וכיו"ב דכל חיובו דמיתה ביד"ש הוא מצד ב"נ וכשיתגייר ל"ש בהו חיוב זה א"כ פשיטא דפטור מעונש דביד"ש כשיתגייר וא"כ שפיר פסק הר"מ ז"ל דאין הורגין אותו משא"כ ברוצח ע"י גרמא וכיו"ב לפ"מ דמבואר בר"מ ז"ל פ"ב מהל' רוצח הל' י' דישראל שהכה ב"נ ח"מ ביד"ש ועיי"ש בכ"מ דלמד זאת מהמכילתא דס"ל כן לאיסי בן עקיבא דישראל לא יצאו במתן תורה להקל מעליהם לענין ב"נ אלא רק למיתת ב"ד עיי"ש שמבואר כן וא"כ עונש זה דמיתה ביד"ש אפי' אם יתגייר יהי' חייב כד' החו"י הנ"ל וא"כ אין בידו לפטור א"ע מעונש זה ושוב נהרג ג"כ ואע"ג דאית לי' עצה להתגייר ואח"כ לעשות תשובה זה הוי כמו תרי הואיל דל"א וגירות לא מיקרי בידו כל כך כמבואר בקידושין בסוגי' דדשלב"ל דנימא בי' גם תרי הואיל והארכנו בזה בפלפול התלמידים ופה לא העתקתי אלא תמצית דברינו מפני חומר הנושא: