Keli Chemdah on Torah, Noach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במס' ברכות (דף כ"ה ע"ב) אר"י עכו"ם ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו מאי אירי' עכו"ם אפי' ישראל נמי ישראל פשיטא לי' דאסור אלא עכו"ם איצטריכא לי' מ"ד הואיל דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא קמ"ל דאינהו נמי איקרי ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו עכ"ל הגמ' נראה מבואר דעיקר רבותא דר"י דערות עכו"ם הוה בכלל ערוה וממילא אסור לקרות ק"ש כנגדה כמו דאסור לקרות נגד ערות ישראל ול"צ קרא מיוחד למעט ערות עכו"ם אמנם מלשון הגמ' שבת (דף ק"נ ע"א) דמקשי' בגמ' על הא דאמרי' דבשבת דיבור אסור הרהור מותר מהא דאמר רבב"ח אר"י בכל מקום מותר להרהר בד"ת חוץ מבית המרחץ ומביה"כ אע"ג דג"כ כתיב ולא יראה בך ערות דבר ונדרוש ג"כ דיבור אסור הרהור מותר ותרצינן ההוא מיבעי' לי' לכדר"י דאמר עכו"ם ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו עיי"ש נראה לכאו' דצריך לזה קרא דערות דבר דמזה מרבינן ערות עכו"ם. הן אמת כי ברש"י ז"ל שם ד"ה ההוא כדר"י מפרש דקרא אתא שאסור להסתכל בערוה בשעת ק"ש ובזה באמת אסור רק דיבור אבל הרהור מותר נראה מבואר דרש"י ז"ל ס"ל דבאמת אין כונת הגמ' דצריך קרא דערות דבר לרבות גם ערות נכרי דזה ממילא ידעינן כיון דהוא בכלל ערוה הרי אסור לקרות ק"ש כנגדו וקרא אתא רק לדין זה דאסור לקרות ק"ש כנגד ערוה ודבר דרשינן דיבור אסור והרהור מותר. אמנם בפי' הר"ח ז"ל שנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא כ' בזה"ל ומפרקינן האי מרא מיבעי' לי' לאסור אפי' ערותו של נכרי דאשכחן דאיקרי ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו עכ"ל נראה מבואר דקרא דערות דבר אתא לרבות ערות נכרי כיון דאשכחן קרא דהוא בכלל ערוה וכ"נ להוכיח מדעת הר"מ דס"ל דמערות דבר מרבינן אף ערות נכרי מדכ' בפ"ג מהל' ק"ש ה' ט"ז כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומ"ר עד שירחיק כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזור פניו אפי' עכו"ם או קטן לא יקרא כנגד ערותן עכ"ל נראה מבואר מד"ק דחד דינא אית להו לקרות כנגד הערוה ולקרות כנגד צואה ומ"ר דבעי דוקא החזרת פניו וא"כ ע"כ דס"ל הרהור ג"כ אסור דא"נ דמותר הרהור ל"צ החזרת פניו ומותר להניח ידו לתוך פיו וקורא כמבואר להדי' בברכות (דף כ"ד ע"ב) עיי"ש היטיב וכבר הרגיש בזה הגאון בעל צפנת פענח שי' על הר"מ ז"ל ולא מצא מענה וע"כ צ"ל דהר"מ ז"ל ס"ל כפירוש הר"ח ז"ל דצריך הך קרא דערות דבר לרבות עכו"ם ולכן לא אייתר דבר כלל למידרש דיבור אסור הרהור מותר אך צ"ע בזה. א' דהרי מסוגית הגמ' ברכות נראה דא"צ לימוד מיוחד על ערות עכו"ם. ב' גוף הדבר קשה להבין כיון דנשמע מקרא דערות אביהם לא ראו דהיא בגדר ערוה ממילא ידעינן דאסור לקרות גם נגד ערות עכו"ם:
אמנם מה שנלענ"ד בזה עפ"מ שראיתי בס' בית האוצר מידידי הגאון מוהר"י נ"י מבענדין שכ' להקשות ע"ד הגמ' ברכות הנ"ל דאיך ילפינן מהא דכתיב וערות אביהם לא ראו דערות נכרי קרוי ערוה הא כל הסברא דערות נכרי לא יהי' בגדר ערוה היינו משום דעכו"ם אינו בכלל אדם וה"א דערותו חשוב כערות בהמה וכן כ' הבה"ג ז"ל להדי' וא"כ לפמ"ש התוס' דקודם מתן תורה גם עכו"ם הי' בכלל אדם ורק ממתן תורה ואילך דרשינן אדם אתם אין עכו"ם קרוין אדם א"כ מ"ר מהא דערות אביהם לא ראו דגם היום הוא בגדר ערוה ועיי"ש שלא מצא מענה לזה ומתוך זה מוכרח לחדש דלר"ש דס"ל דעכו"ם אינן בגדר אדם באמת אינו אסור מה"ת לקרות כנגד ערות עכו"ם ור"י ע"כ ס"ל דלא כר"ש. אמנם לענ"ד נראה דהג' שליט"א דלא לן חספא ואנא אשכחנא מרגניתא תותא דבזה א"ש מאוד שני הסוגיות וד' הר"ח והר"מ ז"ל דבברכות קאי הגמ' א"נ דלא כר"ש וי"ל דר"י אמר כן משום דלא ס"ל כר"ש דיש חילוק בענין אדם בין ישראל לעכו"ם לכן שפיר אמר בפשיטות דמדכתיב וערות אביהם לא ראו דגם ערות עכו"ם הוי ערוה ה"ה דאסור לקרות נגד ערותו אמנם בשבת דשם יקשה הגמ' על ריו"ח דס"ל דהרהור מותר בשבת אמאי ס"ל דהרהור אסור בבה"כ ובית המרחץ שפיר מתרצינן דריו"ח צריך הך דבר לרבות ערות עכו"ם מדלא כתיב ערות אדם אלא ערות דבר דייקינן מ"מ דמה שהי' הפעם בגדר ערוה אע"ג דעתה אינו בגדר ערוה מ"מ אסור לקרות ק"ש כנגדה וזה ילפינן מדבר וממילא לא ילפינן כלל מדבר לחלק בין דיבור להרהור ולכן גם הרהור אסור כנגד הערוה וטעמא דמילתא דלריו"ח אמרינן דצריך קרא לרבות ערות עכו"ם י"ל דהרי בעירובין (דף מ"ו ע"ב) איבעיא לן בגמ' אליבא דריו"ח אם ר"מ ור"ש פליגי אם הלכה כר"ש ונשאר הגמ' בתיקו ובזה תלי' בגירסות הש"ס אי ר"מ חולק בזה על ר"ש דאין עכו"ם קרוי אדם ועי' בתוס' יבמות (דף ס"א ע"א) בד"ה ואין העכו"ם ולכן שפיר תי' הגמ' דלריו"ח צריך הך דבר לרבות ערות עכו"ם ולפ"ז א"ש דעת הר"מ ז"ל להלכה דפסק כר"ש דעכו"ם אינן בכלל אדם ושפיר צריך קרא לרבות עכו"ם ולכן ס"ל דגם הרהור אסור ולא כרש"י ז"ל:
ועפ"ז נלענ"ד ליתן טעם למה שפסק הר"מ ז"ל דאפי' נגד ערות קטן אסור לקרות ק"ש ולכאו' תמו' מהיכן למד זאת ובאמת דעת רבים מגדולי הראשונים דערות קטן פחות מבן ט' אינו בגדר ערוה אמנם להנ"ל נראה דהר"מ ז"ל ס"ל דלפי האמת דמרבינן מערות דבר ערות עכו"ם אע"ג דהיום אינו בכלל אדם מ"מ כיון דהי' בגדר ערוה קודם מתן תורה גם היום אסור לקרות ק"ש כנגדו א"כ ה"ה והוא הטעם ערות קטן אע"ג דאינו עתה בגדר ערוה מ"מ כיון דעתיד לבוא לידי ערוה אסור לקרות כנגדו וערות עכו"ם וקטן לדעת הר"מ ז"ל אחת הן ועפי"ז אשכחנא פיתרא למה שקשה על הר"מ ז"ל שבפ"ג מה' ק"ש פסק דאסור לקרות ק"ש אפי' נגד ערות קטן אמנם בפ"ג מה' מילה ה"ה כ' הר"מ ז"ל בזה"ל והמל "אדם" "גדול" צריך לכסות ערותו עד שיברך עכ"ל. נראה מבואר דמל את הקטן א"צ לכסות ערותו וקשה טובא הא להר"מ ז"ל גם ערות קטן הוה ערוה וכבר נתקשה בזה בב"ח יור"ד סי' רס"ה בסוף הסימן עיי"ש אמנם לדברינו י"ל דהנה יש לדקדק על תיבת "אדם" שלכאורה מיותר לגמרי דהול"ל והמל הגדול כמובן לכן נראה דהנה הרא"ש ז"ל ס"ל דיש סברא לומר כיון דהוא לצורך מילה אינו איסור והוי בכלל מחניך קדוש אמנם הר"מ ז"ל ס"ל דבערוה גמורה ל"ש סברא זו אמנם בערות עכו"ם וקטן כיון דבעצם אינן ערוה אלא דאיתרבי מדבר כנ"ל לכן שפיר אמרי' דלצורך המילה הוי בכלל מחניך קדוש ולכן דקדק הר"מ ז"ל לכתוב אדם למעט נכרי וצריך דוקא שיהי' הנימול מישראל וגדול וכללא הוא דנכרי וקטן מישראל דין אחד להם. ועי' במל"מ פ"א מה' טומאת מת הי"ד שכ' לדייק כיו"ב מלישנא דר"מ ז"ל בפירוש המשניות עיי"ש אם כי שם קשה הדבר כיון שהוא רק העתקה מלשון ערבי וק"ל. אמנם כאן בוודאי כוון הר"מ ז"ל לשלול בתיבת אדם את העכו"ם. ובאמת גם לפי דברי הג' בעל בית האוצר שיחי' י"ל כנ"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דלאחר שגזרו על ערות עכו"ם גם ערות קטן הוי בכלל ערוה ולכן לצורך מצוה מקילין בתרווייהו אמנם בעיקר הענין נראה יותר כמו"ש דהר"מ ז"ל ס"ל דערות עכו"ם אסור מה"ת ודוק היטב בכל זה ודרך חידוד בעלמא אמרתי לת' קושיות הג' הנ"ל בהקדם מה שיש לדקדק על הגמ' ברכות ושבת דמייתי ראי' דערות עכו"ם הוי ערוה מדכתיב וערות אביהם לא ראו והיינו מפני שהתורה קראו ערוה ואמאי לא מייתי הגמ' מקרא הקודם וירא חם את ערות אביו דג"כ מבואר דהתוה"ק קראו ערוה לכן נראה דמזה באמת א"ר די"ל דא"ר על לאחר מתן תורה וכנ"ל אמנם ראיות הגמ' מהא דהלכו אחורנית וערות אביהם לא ראו וקשה אמאי לא ראו הא אין איסור להסתכל בערוה כ"א בשעה שעושה מצוה אמנם נראה דהכא כיון שהלכו לכסות ערות אביהם שלא יהי' מונח בבזיון הרי הלכו לקיים בזה מצות כיבוד אב ושוב אסור להסתכל בערוה אך קשה הא ב"נ אינו מצווה על כ"א וע"כ שרצו לקיים את המצוה של ישראל לאחר מתן תורה והא לאחר מתן תורה זה לא הוי ערוה א"ו דגם לפי האמת הוי ערוה ויש לדחות כמובן ובפרט דגם זה שיהי' אסור לעשות מצוה נגד ערוה אינו מוסכם. ועי' בזה בעקרי הד"ט וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ: