Keli Chemdah on Torah, Pinchas
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כ"ז ב' אבינו מת במדבר וגו' למה יגרע שם אבינו וברש"י ז"ל והוא מספרי אנו במקום בן עומדות ואם אין הנקבות חשובות זרע תתיבם אמנו ליבם. בת' חת"ס בלקוטי ת' סי' כ"ו הביא בשם חכם אחד שהקשה לשיטת המרדכי דמומר אינו זוקק ליבום א"כ יקשה למ"ד צלפחד זה מקושש מה טענו בנות צלפחד אם הבנות בכלל בנים תתן נחלה ואם לאו תתיבם אמנו והא הוי מחלל שבת בפרהסיא ודינו כמומר ואינו זוקק ליבום והשיב לו הגאון ז"ל דלא מצאנו כלל דהי' מחלל שבת בפרהסיא עיי"ש מה שהאריך בזה:
והנה לכאו' יש לתמוה עליו שאשתמיט לי' ד' התוס' בסנהדרין (דף ע"ח ע"ב) ד"ה לא שהקשו מה הי' מ"ר מסופק באיזה מיתה יהרג הא סתם מיתה האמורה בתורה היא חנק ות' דמתוך הסברא הי' מדמה לעובד ע"ז דבסקילה כיון דמחלל שבת בפרהסיא ה"ה כעובד ע"ז עכ"ל הרי מבואר בתוס' דמקושש הי' מחלל שבת בפרהסיא אמנם לאחר העיון י"ל גברא רבא אמר מילתא אין מזניחין אותו וי"ל דכונת התוס' היא להיפוך דהנה באמת הקשה הג' רעק"א בגהש"ס שם דלפי"ז מנ"ל לפי האמת דמחלל שבת בסקילה דילמא מח"ש בחנק ונהי דהקב"ה אסכים עם מרע"ה וסקלוהו להמקושש דילמא ה"ט משום דהי' בפרהסיא ודינו כעוע"ז דהוא בסקילה אבל בצנעה אה"נ דמח"ש בחנק והוא תימה גדולה:
לכן נלענ"ד שאין כונת התוס' דמקושש הי' בפרהסיא דמנ"ל זאת להתוס' רק דהתוס' באו לת' מה שעלה ע"ד מ"ר ע"ה להסתפק דמות יומת דהכא אין פירושו חנק רק סקילה וע"ז כ' התוס' דמסברא הי' נראה לו דמחלל שבת בפרהסיא דינו כעוע"ז וחייב סקילה וכיון דהשי"ת אמר סתם מחללי' מות יומת ולא חילק בין בצנעא לפרהסיא א"כ מוכח דמות יומת דהכא אין פירושו חנק ולכן נסתפק מרע"ה בזה ובאמת המקושש הי' מח"ש בצנעה והקב"ה הסכים ע"י דמחלל שבת חייב סקילה וזה נראה ברור ופשוט בכונת התוס' ויש לה"ר לזה בדרך פלפול דהנה לכאו' קשה בהא דהי', מ"ר מסופק באיזה מיתה אמאי לא נשמע מבן סו"מ דדנה התורה ע"ש סופו דעומד על פר"ד ומלסטם את הבריות וכבר תמהו הראשונים הא רוצח מיתתו בסייף וא"כ אמאי דינו בסקילה ותי' בס' פענח רזא דיהרוג בשבת ומח"ש בסקילה עיי"ש וא"כ מוכרח דמח"ש בסקילה ומה נסתפק מרע"ה בזה:
אך י"ל דמשם א"ר די"ל דסופו שיחלל שבת ויהרוג בפרהסיא ומח"ש בפרהסיא שפיר חייב סקילה מצד דהוי כעע"ז אך לפ"ז מוכרח עכ"פ דמחלל שבת בפרהסיא חייב סקילה וא"כ אמאי נסתפק מ"ר ע"ה במקושש א"ו כנ"ל דהמקושש הי' בצנעה ואדרבא בזה. נתחזק עוד ספיקו דכיון דבן סו"מ נידן ע"ש סופו בסקילה א"כ מוכרת עכ"פ דמח"ש בפרהסיא נידון בסקילה וא"כ מדסתם הקב"ה מחללי' מות יומת נראה דהכא אין הפירוש חנק וא"כ י"ל דה"ה מח"ש בצנעה דינו בסקילה והקב"ה הסכים על ידו דמחלל שבת דינו בסקילה וז"נ דרך חידוד בס"ד איברא דקו' הח' הנ"ל בלא"ה לק"מ ויש לת' בכמה אופנים א' י"ל דנהי דכ' המרדכי דמומר אינו זוקק את אשתו ליבום ה"ד היכא דלא מת מיתת ב"ד אבל היכא דנעשה מומר עי"ד שחילל שבת ונתחייב מיתה בב"ד ומת ע"י ב"ד דהו"ל כפרה שפיר זוקק את אשתו כיון דבמיתה נתכפר לו והרי הוא כשאר ישראל ויש לעי' בזה לפמ"ש בסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) דכפרה אימת הוי מכי חזי צערא דקברא א"כ בשעת מיתה עדיין ליכא כפרה ולא היתה ראוי' בשעת נפילה ושוב אסורה עליו עולמית:
אמנם למה דמבואר בפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ב אות כ"ט דהיכא דודאי תהי' מותרת לו אח"כ י"ל דאינה בכלל שא"ר בשעת נפילה א"כ גם הכא א"ש אך בל"ז י"ל דעיקר הכפרה בשעת מיתה וצערא דקברא היינו להשלים הכפרה ויד"נ השנון המופלא מו"ה מרדכי מנחם מענדיל הערנו דיש להביא ראי' לזה דאל"כ יקשה ע"ד התוס' סנהדרין (דף ל"ה ע"א) ד"ה אין רציחה שכ' הטעם דא"ד שבת אפי' למ"ד מקלקל בחבורה פטור משום דהו"ל כפרה הו"ל תיקון לפמ"ש תוס' שבת (דף ק"ו) דלר"י בעי תיקון מיד ובלא"ה הוי בכלל מקלקל א"כ הכ"נ כיון דבשעת מיתה הוי מקלקל ורק דהכפרה הוי תיקון וקשה הא אין התיקון בא מיד כיון דהתיקון רק ע"י הקבורה א"ו כנ"ל דעיקר הכפרה הוי המיתה ויפה העיר בזה. ודרך פלפול י"ל דא"ר מזה לפ"מ שנראה להעיר דאע"ג דשיטת ר"ת ז"ל דס"ל דלר"י אם אין התיקון מיד הוי מקלקל ה"ד לענין חיובא דבזה שפיר י"ל דאם אין התיקון מיד בשעת הקלקול אינו חייב משום שבת אבל עכ"פ מודה ר"ת ז"ל דגם לר"י איכא איסור תורה כיון דיש מלאכה גמורה ומתקן בהמלאכה הוי איסור ומיושב בזה קושית העולם על המרי"ט שתי' דלכן ל"ש בשוחט בשבת אעל"מ משום דלא יתוקן האיסור דעכ"פ תיקן להוציא מידי אבמה"ח והקשו הא א"נ דל"מ ויהי' אסור מפרכסת לב"נ ולא יהי' תיקון מיד ולהנ"ל א"ש דזה לא אהני אלא להצילו מחיובו אבל לא לתקן את האיסור ובכה"ג פשיטא דל"ש ל"מ שישאר האיסור תורה רק להצילו מחיוב מיתה אדרבא אמרינן מהני כדי שיענש כדי רשעתו וז"ב ופשוט:
ומעתה י"ל דא"ר מד' התוס' הנ"ל דיש כפרה מיד בשעת מיתה ואע"ג דלא הוי תיקון מיד י"ל ע"ז דהנה באמת קשה למה לא כתבו התוס' בפשיטות דהתיקון הוא משום דהב"ד מקיימין המצוה דובערת הרע מקרבך:
אך י"ל דהי' קשה להתוס' דא"נ דלא יהי' תיקון אלא זה א"כ י"ל דאינה מצוה מצד דהוי מצהב"ע וא"כ ממילא ליכא איסור תורה מצד מקלקל ואע"ג דהוי עבירה שהזמ"ג כ"כ הפוסקים היכא דעבירה תלי' במצוה וא"נ דליכא מצוה ליכא עבירה אמרי' גם בזה מצוה הב"ע וא"כ שפיר הקשו תוס' איזה תיקון יש בזה דל"ל מצד תיקון מצוה כיון דהוי מצוה הב"ע ואינו תיקון כלל וע"ז שפיר תי' דהוי תיקון מצד דאית לי' כפרה ונהי דזה התיקון אינו מיד דבא בשעת קבורה מ"מ שוב איכא איסור תורה וא"כ יש חיוב מיתה ג"כ מצד תיקון מצוה דא"ל דהוי מצוה הב"ע כיון דהוי זמ"ג וא"ל דהעבירה בא ע"י המצוה ז"א דאפי' א"נ דליכא מצוה ג"כ הוי עבירה מחמת התיקון דכפרה דאע"ג דאינו תיקון מיד מ"מ הוי איסור תורה כנ"ל ושוב אמרי' דהוי תיקון מיד מחמת המצוה כנ"ל וז"נ דרך פלפול:
איברא דבעיקר הד' א"נ דתיקון מצוה הוי תיקון ל"ש בזה כלל ענין דמצוה הב"ע כיון דתכלית המצוה שיתבער הרע מישראל וזה נעשה וא"כ אע"ג דהוא ע"י עבירה נעשה המצוה ואין בזה ענין לפסול המצוה ועי' ברשב"א שבת (דף ק"י) שכ' באמת דהוי תיקון מכח שנתבערו מן העולם עיי"ש:
אמנם התוס' ז"ל לא נחתו לזה כלל וס"ל דהתיקון הוי משום כפרה וע"כ כדברינו הנ"ל דאיכא כפרה גם בשעת מיתה אלא דבשעת קבורה הוי גמר הכפרה ויש להאריך בזה ואכ"מ:
ב) די"ל בפשיטות לפ"מ דקיי"ל דכל המומתין מתודין א"כ פשיטא דהמקושש דמת מיתת ב"ד בודאי עשה תשובה קודם שמת ושוב היא זקוקה ליבום וכ"כ הג' בעל חת"ס ז"ל בעצמו וא"כ אין הכרח מכ"ז לומר דלא הי' מח"ש בפרהסיא אך לאחר העיון עדיין יש להעיר לר"א דס"ל ביבמות (דף ק"ט ע"א) דהמגרש את אשתו והחזירה אסורה על אחיו כיון דנאסרה עליו פ"א דס"ל נשואין הראשונים מפילים ולכו כיון דנאסרה עליו פ"א בחיים ע"ב) בד"ה גניבה אתחלתא דמכירה הוא שהקשו אמאי מקטלו לריו"ח הא מצי למימר לפוסלו לעדות באנו וכ"ת דבעי התראה א"כ לחזקי' אמאי פטורין ועיי"ש בת' שכ' בזה"ל ואפשר דלחזקי' לא בעי התראה ולריו"ח בעי עכ"ל וצ"ב כונתם בזה. ונראה דכונתם ז"ל דבאמת יש לעי' בזה אי עדי גניבה צריכין להתרות בו בשעת גניבה על הח"מ כיון דעיקר הח"מ הוא על המכירה א"כ די שעדי מכירה מתרין בו לאמור דע שהגונב ומוכר חייב מיתת ב"ד וכיון שקיבל עליו התראה ומכר אחר התראה צריך להיות ח"מ אך התוס' ס"ל דז"א דצריך שיהי' כל העבירה שעושה בהתראה לזה כתבו דזה תלי' בחזקי' וריו"ח דלחזקי'. דס"ל גניבה בפני עצמה ומכירה בפני עצמה א"כ עיקר הח"מ הוא על עבירת המכירה לזה בגניבה ל"צ התראה על הח"מ אבל ריו"ח דס"ל גניבה אתחלתא דמכירה הוא והחיוב מיתה הוי על שתיהן צריך להתרות גם בגניבה דאל"כ אינו נהרג כיון דגניבה הי' בלא התראת מיתה כנלענ"ד ברור בפי' ד' התוס' א"כ מבואר מד' תוס' דצריך התראה על כל העבירה והתראה על גמר העבירה לחודה לא מהני:
אך י"ל דזה תלי' בפלוגתת ריו"ח ור"ל אי ח"ש אסור מה"ת דלריו"ח דס"ל ח"ש אסור מה"ת א"כ הח"ש הראשון ג"כ הוי חלק מן העבירה ושפיר צריך שכל האיסור יהי' בהתראה משא"כ לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ כשאוכל כזית איסור בכדי א"פ עיקר האיסור הוא על הגמר וכיון שמתרין בו אז סגי דהוי כאילו עביד כל העבירה באיסור ומצאתי להג' מקאליש ז"ל בס' אמרי בינה דיני בב"ח ס"ב הביא ד' הפלאה והוא כתב מסברא לתלות הדבר בפלוגתת ריו"ח ור"ל ותמהני על גודל בקיאתו שלא הרגיש מד' תוס' הנ"ל ומעתה י"ל דרבינו הפלאה ז"ל לא קאמר אלא באיסורי שבת דח"ש מותר מה"ת לכ"ע אז שפיר אמרינן דהתראה קודם גמר העבירה מהני משא"כ בשאר איסורים גם הג' בעל הפלאה ז"ל מודה דלריו"ח צריך להתרות בתחילת העבירה כיון דאתחלתא דאיסורא הוא והחיוב הוא על כל הזית צריך שיעשה כל העבירה בהתראה:
אך באמת אכתי קשה על דברי בעל הפלאה ז"ל מד' הרשב"א ח' שבת (ד' ג' ע"ב) בהא דאיבעי' לן בגמ' בהוציא ידו מלאה פירות לחוץ ואסיקנא ואב"א לעולם לא תפשוט כאן בשוגג כאן במזיד וכ' הרשב"א בזה"ל וא"ת ומ"ט לא תפשוט כאן בשוגג כאן במזיד [כונתו נראה כיון דבשוגג אתה מתיר להחזירו ע"כ דחיישינן דאתי למשדי ואתי לידי חיוב סקילה א"כ ה"ה במזיד לשרי מה"ט ואי אמרת דבמזיד אין אנו משגיחין ע"ז א"כ אכתי תפשוט דס"ב ועי' ברש"י ז"ל מ"ש בזה] איכא למימר האי דבסמוך במזיד גמורה הוא דאי שדי להו אתי' לידי חיוב סקילה מוזהר זהיר הי' אבל בשוגג מעיקרן אע"ג דאידכר כיון דאינו מתחייב סקילה ואפי' כרת נמי לא מחייב לא זהיר בי' כיון דאית לי' טרחא יתירא למנקט ידו הכין כולי יומא עכ"ל מבואר מד"ק דבשוגג בעקירה אע"ג דהזיד בהנחה ליכא חיוב כרת כיון דעל תחילת הי' שוגג אע"ג דבעקירה לחודא בודאי לא עביד איסור דאורייתא מ"מ כיון דהחיוב הוא ע"י שניהם צריך שיהי' מזיד על כל המלאכה ול"מ מה שמתכוין בו עתה שאם יניח ברה"ר יהי' ח"מ כיון דגם חיוב כרת ליכא בזה ע"כ דלענין ח"כ אמרי' דמה שעשה בלא כונה הוי כלא עשה כלל דכללא הוא דלחייב את האדם מלקות או כרת צריך שיעשה במזיד ונהי דחייבה רחמנא קרבן בשוגג מ"מ כשבאין אנו לדון על חיוב מלקות או כרת הו"ל כאילו לא עשה כלל מעשה זו וא"כ הוי הנחה בלא עקירה וא"כ ממילא ליתא לד' הפנים יפות כלל:
אך מפני שקשה להחליטו על רבינו הגדול בעל הפלאה ז"ל שנעלם ממנו כ"ז נלענ"ד דגם הוא ז"ל מודה דאם הי' שוגג בתחילת העבירה פשיטא דאינו חייב על הגמר כיון דשוגג לענין חיוב הוי כמאן דלא עביד כלל ועי' בתוס' מכות (ד' ט"ז ע"א) סוד"ה אי דקטלה קילבד"מ עיי"ש. אמנם כונת הגאון ז"ל באם הי' מזיד מתחילה ועד סוף רק שלא התרו בו אלא לבסוף וקמ"ל עיקר דלא בעי התראה בתחילת העבירה דוקא וא"ל דהי' יכול לומר תמיד שוגג הייתי על תחילת העבירה ז"א דכיון דהתרו בו דע שאם אתה מזיד על תחילת העבירה כשתגמור תתחייב מיתה או מלקות והוא קיבל עליו התראה הרי מודה שהי' מזיד בכל העבירה ואין זה מקריא עפ"י עצמו כיון דעתה נתחייב עפ"י עדים וכמוש"כ האחרונים לענין קושית השאג"א משוחט את הפסח על החמץ כיון דקיבל עליו התראה לא אמרינן שמא בטלו כיון דהודה דלא בטלו וכן מוכרחין אנו לומר לפ"ד הפנ"י גיטין סוגיא דתו"ז שהקשה למה צריך זמן מצד ב"א הא אפי' אי ליכא גיטא בידה נאמנת לומר שנתגרשה לרה"מ דאשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ותי' כיון דקיבלה התראה שוב אינה נאמנת לומר שנתגרשה אע"ג דהוא ע"י עצמה ע"כ כדאמרן דזה לא מקריא ע"י עצמה וכן יש עוד ראיות מהרבה דוכתין והארכנו בזה במק"א ואכ"מ אבל היכא דאומר באמת דהי' שוגג על תחילת האיסור אז פשיטא דל"מ התראה על סוף העבירה לחייבו וכמו"ש הרשב"א ז"ל:
ומעתה אין כאן סתירה כלל מד' התוס' סנהדרין שזכרנו לעיל דשפיר כתבו התוס' דלריו"ח דס"ל דגניבה אתחלתא דמכירה הוא צריכין להתרות אותו על הגניבה דאל"כ יכול לטעון דהי' שוגג על הגניבה וממילא לא נתחייב על המכירה ולחזקי' דס"ל גניבה לחודא קאי ומכירה לחודא קאי י"ל דא"צ להתרות על הגניבה כלל דאפי' בשוגג על הגניבה אם הזיד על המכירה ח"מ דח"מ הוא רק על המכירה והפלאה ז"ל לא קאמר אלא אם לא התרו אלא לבסוף והודה שמזיד הי' גם בתחילה אבל בזה מודה הוא ז"ל דצריכין להתרות בו בתחילת העבירה דאל"כ יכול לומר תמיד שהי' שוגג על התחלת העבירה וא"ח מיתה, הארכנו בזה מפני שלא מצאתי עוד הד' בס' האחרונים והוא כלל גדול בדיני נפשות אמרתי לבאר קצת ענ"ד הקלושה בזה: