Keli Chemdah on Torah, Pinchas
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במדרש רבה בקרא דיפקוד וגו' הרוחות לכל בשר אמר משה כיון שבנות צלפחד זכו בדין ובנות יורשות הגיע העת שאתבע הגדולה בעבור בניי וכו' ולכאו' תמו' מאוד מה ענין זה לבנות יורשות כיון דמרע"ה תבע הגדולה בעד בניו הזכרים ולא ראיתי מי שנתעורר בזה:
ומה שנלענ"ד בזה ונקדים ביאור הענין אמאי באמת איכא הבדל בין בנים לבנות ובנים קודם לנחלה והנה בתוה"ק בסדר נחלות כתיב ואל בנ"י תדבר לאמור ואיש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו וצ"ב אמאי בבת כתיב לשון העברה ודרש חז"ל ידוע אך צ"ע דא"כ אמאי באחיו כתיב "ונתתם" הא לא קיים אף לשבת ועי' ברמב"ן ז"ל שכ' בזה"ל קבלו רבותינו כי האב יורש את בנו כאשר אין למת זרע והכתוב לא הזכיר זה והטעם כי במשפטי הירושה כל נוחל מנחיל כי הקורבה שוה וכיון שאמר הכתוב כי הבן יורש את האב גם האב יורש את הבן ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצ"ח לא בצדדין א"כ ונתתם את נחלתו לאחיו משמש נחלה שהאב יורש את בנו בקבר וממנו תבוא לאחים אבל לא רצה לומר אם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו כי דרך ברכה ידבר ולא בנכרתים עכ"ל והנה עם כל אריכות דה"ק עדיין אינו מתורץ כל צורכו מה שלא נזכר בתוה"ק כלל ירושת האב ויותר יפלא לענ"ד שגם ירושת הבן לא נזכר כלל בתוה"ק רק בלשון ואם אין לו בן אבל זה שיורש בן אינו מפורש בתוה"ק:
לכן נראה דיש הבדל בין בן לבת דנפש האב ונפש הבן אחת היא וא"ז בגדר ירושה כלל שאין זה קורבה אלא עצם אחד אמנם הבת אצל אבי' היא רק קורבה כמו שאר קרובים רק שהיא הקרובה ביותר ולכן בת במקום בן אינה יורשת כיון דאיכא בן ל"צ תורת ירושה כלל כיון דהוא עצם ואין הבת יורשת דהיא רק קורבה:
ועפ"ז יש ליתן טו"ט לד' רש"י ז"ל יבמות ד' ס"ב ע"א בהא דאמרינן בגמ' דעכו"ם לאו בני נחלה נינהו כתב רש"י ז"ל בזה"ל בנכריותו לאו בני דין נחלה נינהו דבת כבן ובכור כפשוט וכו' עכ"ל מבואר מדברי רש"י ז"ל דאע"ג דב"נ הם בני נחלה מ"מ דין זה דבת במקום בן אינה יורשת ל"ש בהם וצריך להבין הטעם אמנם להנ"ל א"ש מאוד עפמ"ש המפורשים דבב"נ גם אב ובן אינם עצם אחד והטעם דכללא הוא דעצם א"י להשתנות ובב"נ כיון דאם נתגייר ה"ה כקטן שנולד וא"כ יכול הקורבה ליפקע ולכן אינו עצם אלא קורבא וכיון שאינו עצם לכן בב"נ בן ובת שוין וז"נ:
ומעתה א"ש מאוד דקדוק לשון המקראות שאמרה תוה"ק איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו קרי לה התורה "העברת נחלה" שבאמת הי' צריך להיות הדין שאם מת איש ואין לו בן יהי' הנחלה מגיע בחזרה לאביו כיון שנפש הבן והאב אחת היא אמנם הבת היא רק קורבה וא"כ הי' בדין שיהי' לאביו אמנם התוה"ק אמרה והעברת את נחלתו שעפ"י שורת הדין הגמור היא של אביו לבתו ואם אין לו בת ע"ז אמרה תורה "ונתתם" את נחלתו לאחיו בזה לא אמרה תורה "והעברת" שבזה באמת אם איתא לאב האב יורש אותו והא דאח יורש היינו בדליתא לאב וא"כ שפיר אמר ונתתם את נחלתו לאחיו וא"כ מדקדוק לשון המקרא שבבת נאמר והעברת ובאח ונתת נלמד שהבת יורשת אפי' במקום שהאב קיים אמנם האח אינו יורש אלא בליתא לאב ועי' בקידושין דף טו"ב ע"ב בענין עבד עברי דמבואר בברייתא דעבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת ואמרינן בגמ' מנה"מ דת"ר ועבדך שש שנים לך ולא ליורש אתה אומר לך ולא ליורש או אינו אלא לך ולא לבן כשהוא אומר שש שנים יעבוד הרי לבן אמור הא מה אני מקיים ועבדך שש שנים לך ולא ליורש נראה מבואר דעבד עברי אינו בכלל נחלה ולכן אין יורשין אותו אמנם בן הוא בכלל ועבדך ואם אמנם כי אינו עובד את האב ג"כ זה מטעם דלפי האמת לענין נחלה אמרה תורה דאפי' בת קדמה לאב והפקיע את כח העצמיות למעלה במקום שיש בנים א"כ ממילא ע"ע אינו עובד אלא הבן:
היוצא לנו מזה שכתבנו דנראה דיש הבדל בין בן לשאר יורשים דבן ואב אחת הוא אמנם בת היא קורבה ומעתה נאמר דאע"פ שנראה דבמתן תורה לא הי' להם דין גר שנתגייר שיפקע מהם הקורבה והי' דנין בכל ישראל דיני בן ובת לכל דבר כיון שנתגיירו הכל ביחד ונעשה השינוי ג"כ בכל ישראל יחד ולכן בן נשאר עצם עם האב ובת במקום בן אינה יורשת אמנם בני משה למ"ד יתרו לאחר מתן תורה בא אע"ג דמוכרח ג"כ דלא נפקע הקורבה וכשנתגיירו אח"כ אשתו ובניו נשארו לענין קורבה אשתו ובניו אבל זאת לא נוכל לומר דהבנים נשארו עצם כיון שהי' זמן שהי' שינוי בין האב והבן דממתן תורה עד הגירות של האשה והבנים לא נוכל לומר דהיו הבנים ממש עצם האב א"כ נהי שנתגיירו אח"כ והקורבה נשארה עכ"פ גם הבנים לא היו יותר מקורבה:
ולפ"ז א"ש מאוד דברי המדרש דקודם שנתחדש הדין דגם בת יורשת בישראל לא הי' מרע"ה יכול לתבוע הגדולה בעבור בניו אבל כיון שראה שגם בת יורשת במקום שאין בן אז אמר שפיר שהגיע העת לתבוע גדולה בעבור הבנים וזה פירוש נכון בדברי המדרש:
ואם כנים הדברים יש לסתור עפ"ז הוכחת הגאון בעל חת"ס ז"ל שרבנות אינה בירושה מדלא שמע הקב"ה לבקשת מ"ר ע"ה להנחיל הגדולה לבניו אע"ג דמסתמא ראוים היו כיון דמ"ר ע"ה התפלל בעדם וא"כ מוכרח דאינה בירושה ולהנ"ל לא נשמע מכאן אלא דאין הבנות יורשות אבל בן שהוא עצם אחד עם האב שפיר י"ל דאם הוא ראוי לרבנות וממלא מקום אביו שפיר נכנס תחת אביו דבן עדיף מיורש ובעיקר דברי החת"ס עי' בספרי חמדת ישראל בקונטרס נר מצוה אות מ"ש בזה ואכמ"ל יותר: