שם כ"ו וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה וגו' בספרי חדשה שתהא חדשה לכל המנחות וכו' מכאן אמרו אין מביא מנחת ביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתה"ל לא יביא ואם הביא כשר מה הפרש בין עומר לשתה"ל קודם לעומר אסור לגבוה ואסור להדיוט לפיכך אם קרבו לא יעלו קודם לשתה"ל אסור לגבוה ומותר להדיוט לפיכך אם קרבו יעלו עכ"ל הספרי מבואר מדברי הספרי דההפרש בין קודם לעומר לקודם לשתה"ל היינו אם קרבו שאז יעלו לרצון אבל לכתחילה לא יקריבם לגבוה אפי' אם הקדישם לגבוה והנה בת' שכתבתי לכ' ידי"נ הגאון החסיד מוהר"ש משה נ"י האב"ד דק"ק וויערושאוו פלפלתי הרבה בענינים אלה בבירור כמה ענינים בזה ע"כ אמרתי להציגה כאן כפ"מ שכתבתי אז בפנקס התשובות שלי:

אחדשה"ט באה"ר מאוד נצטערתי בשמעי וכו' עתה הנני לשעשע קצת בד"ת המשמחין את הלב:

(א) הנה כת"ה העיר הערה עצומה בד' הר"מ ז"ל פ"ז מתומ"ס הכ"א שכ' בזה"ל והקוצר קודם קצירת העומר אינו לוקה והקציר כשר ומרן ז"ל בכ"מ לא כתב מקורן של דברים וכת"ה תמה בתרתי דמ"ש דאינו לוקה מילתא דפשיטא כיון דהוא רק איסור הבא מכלל עשה ויותר יפלא מ"ש דהקציר כשר דנראה כונת דה"ק דכשר להקרבה וקשה דמהכ"ת שיהי' נפסל להקרבה וצידד כת"ה די"ל דפסול להקרבה מצד נעבדה בו עבירה כיון דנקצר באיסור והוי בכלל מצוה הב"ע וקמ"ל הר"מ ז"ל דכשר להקרבה וי"ל דכונת הר"מ דהוא כשר לעומר אע"ג דהיתה קצירה באיסורא זה תו"ד כת"ה:

והנה מ"ש כת"ה שיהי' כשר לצורך עומר זה דחוק דמלבד דלענין עומר נראה פשוט דאפי' א"נ דבכה"ג נפסל מצד מצוה הב"ע מ"מ לענין עומר בודאי ל"ש לפסלו מטעם זה כיון דאם יקח אותו לעומר הרי לא נעבדה בו עבירה כלל דהי' זה ראשית קצירכם וכ"כ בזה בת' לכת"ה שיש לתלות הד' אי אזלינן בתר מחשבתו או בתר מעשיו אך יש לפלפל בזה א"נ דקצירת העומר צריך לשמה דוקא ובלא"ה לא מקרי קצירה לצורך עומר א"כ אפי' אם יקח קצירה זו לשם עומר אח"כ מ"מ לא קיים מצות קצירה אפי' אם הי' כדין שהי' נקצר בלילה ועבר בקצירה זו על העשה דראשית קצירכם ולא מתקן כלל בזה שלקחו עתה לצורך העומר וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ אך בלא זה כיון דהר"מ ז"ל כתב סתמא משמע דאיירי בכל החמש מינים וא"כ ל"מ קאי על מנחת העומר שאינו כשר אלא מן השעורין ולא אדע באמת מה דחקו לכת"ה לומר שכונת הר"מ ז"ל דכשר לעומר הרי לפי דרכו י"ל בפשיטות דכונת הר"מ ז"ל דלא מפסל להקרבה מצד נעבדה בו עבירה בקצירה:

וי"ל בטו"ט להמתיק הדברים עם הדין הקדום דאינו לוקה על הקצירה והטעם כיון דנלמד רק מראשית קצירכם שיהי' הוא תחילה לקצירכם כמוש"כ הר"מ ז"ל לעיל בהי"ג והוי רק מכלל עשה ולפי"ז י"ל דמאותו טעם לא הוי בכלל נעבדה בו עבירה כיון דאין העבירה מוטל על קצירה זו רק כיון דגזה"כ שיהי' קצירת העומר תחילה לכל הנקצרין ע"כ ממילא אסור לקצור מקודם שלא יבטל הראשית בקצירת העומר עכ"פ אין הקצירה בעצם עבירה ולא הוי בכלל נעבדה בו עבירה ועי' במנחות (ד' ה' ע"ב) דאם אמרינן האיר המזרח מתיר אע"ג דלמצוה צריך להמתין עד הבאה שוב הוי מקודם בכלל מהמותר לישראל ואפי' לפ"ד התוס' שם דס"ל דאפי' בכה"ג צריך להיות בכלל מהמשקה לישראל והוכיחו מזה דאינו אלא מצוה מן המובחר מ"מ הכא לענין נעבדה בו עבירה נראה דגם התוס' מודים לסברא שכתבנו כיון דאיסור קצירה רק משום ביטול מצ"ע של ראשית דעומר ואין בגוף הקצירה עבירה לא הוי בכלל נעבדה בו עבירה וא"צ להאריך לחכם כמוי"ב:

איברא דבעיקר הדבר הנה כת"ה ראה רק ראיי' אחת אמנם אני מצאתי להר"ם ז"ל בפ' המשניות במנחות (ד' ס"ח ע"ב) על הא דמבואר במשנה שם דקודם לעומר לא יביא ואם הביא פסול כתב הר"ם ז"ל בזה"ל ומה שאמר שאם עבר והביא קודם לעומר לא יצא וקודם לשתה"ל אם הביא יצא לפי שאין מותר לשום אדם לקצור קודם קצירת העומר ואחר קצירת העומר מותר לקצור לכל אדם מה שירצה עכ"ל מבואר מד"ק ז"ל דזה הטעם דקודם העומר אם הביא פסול מפני שנקצר באיסור קודם קצירת העומר:

ולפ"ז נראה לכאו' דמה"ט פסול לאחר הבאת העומר ג"כ אם הביא זה שנקצר קודם לעומר דמאיזה טעם נחלק ביניהם וא"כ רבינו ז"ל סותר משנתו דהרי בהלכה פסק להדיא דהקציר כשר וע"כ הפי' דלאחר הקרבת העומר כשר להקרבה אע"ג דנקצר קודם לעומר:

ובאמת ד' רבינו ז"ל בפה"מ תמוהין מאוד. א) מה דחקו לפרש מצד איסור קצירה דלפי"ז אם נקצר לאחר קצירת העומר וקודם הבאת העומר אם הביא כשר קודם הבאת העומר והרי במשנה מבואר דאם הביא קודם לעומר פסול והיינו אפי' לאחר קצירה וקודם הבאה וכמבואר להדי' בר"מ ז"ל בהלכה טו"ב שם. ב) מי לא סגי לי' בטעם המבואר בגמ' מצד דלא הותר מכללו להדיוט ופסול קודם הבאת העומר מצד דאינו מהמותר לישראל. ג) תמי' מאוד דהרי לפי טעמו דהר"מ ז"ל דמצד איסור קצירה נגעה בה ע"כ צ"ל דהא דמבואר במשנה דקודם לעומר פסול היינו בקוצר קודם קצירת העומר וא"כ אמאי במביא אותו לאחר הבאת העומר פסול כיון דפסול מצד נעבדה בה עבירה מנ"מ אימת מייתי להו שו"ר בקרן אורה מנחות הרגיש בד' הר"מ ז"ל בפה"מ ול ביאר כל הצורך עיי"ש:

ובפלפול התלמידים אמרתי להעיר בד' רש"י ז"ל במשנה שם בהא דמבואר דאין מנחות וכו' קודם לעומר פי' רש"י ז"ל שם מנחות מנחת סוטה עכ"ל וצ"ע לכאו' מה כונתו בזה הלא כל המנחות אף חיטין אסורין מלפני העומר ולמה פי' רש"י ז"ל מנחת סוטה דוקא:

ואמרתי לתרץ דרש"י ז"ל בא להשמר שלא נאמר דהאיסור משום שנקצר באיסור כמו"ש הר"מ ז"ל דא"כ איך כללא כייל דאין מביאין קודם לעומר ואם הביא פסול הא קיי"ל דממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וא"כ משכח"ל מנחות שנקצרו קודם לעומר בהיתר ואמאי יהי' פסולין:

אך י"ל דד"ז דקיי"ל דממקום שא"א מביא אתה קוצר הוא רק בשעורין שממנו מביאין העומר בזה שפיר יש לחלק כנ"ל משא"כ בשאר מינים כיון דבלא"ה אין מביאין מהם מנחת העומר וגלי רחמנא דאין משגיחין בזה על מין שאתה מביא בזה ל"ש למדרש ממקום שא"א מביא כיון דאין זה לאו בר הבאה הוא בלא"ה ולפ"ז יהי' דין שאר המינין חמירי משעורין:

וקצת הכרח לזה מד' הר"מ ז"ל הנ"ל דכתב באמת לפסול מנחות מצד קצירה דאיסורא וקשה הא משכח"ל מבית השלחין וכיו"ב א"ו דבכל המנחות שהן חיטין אין נפ"מ ותמיד אסור בהו קצירה:

ומעתה ז"ד כל המנחות אבל מנחת סוטה דבאה מן השעורין ליכא למימר משום איסור קצירה דיש עצה לקצור ממקום שא"א מביא וע"כ משום איסור אכילה להדיוט ולהורות זה פירש רש"י ז"ל דמנחות מנחת סוטה:

איברא דלקושטא דמילתא ז"א וברור הדבר להיפוך דכל מיני תבואות לא אסירי אלא ממקום שכשר להביא העומר דנהי דלא דרשינן ממין שאתה מביא ואמרינן דאתקשו לשעורין מ"מ לא חמירי משעורין ואם הוא במקום שא"א מביא מותר לקצור כל המינים אך לפי"ז יפלא מאוד על הר"מ ז"ל שנתן הטעם מצד איסור קצירה כיון דאפשר בהיתר ואולי י"ל דס"ל להר"מ ז"ל דכמו דבמנחת העומר אין מביאין מפירות שבעמקים כיון דאינן מן המובחר ה"ה בכל המנחות דבכל הקרבנות המצוה שיהי' מן המובחר ולכן סתם מנחות הם ממקום שאתה מביא:. ולת' דעת רש"י ז"ל דנקט מנחת סוטה אולי י"ל דבא להורות בזה שלא נימא דמנחת סוטה שהי' מקמח שעורין וא"ר כ"כ למאכל אדם וא"ד למנחת העומר דהיתה סולת ומנופה בי"ג נפה משא"כ מנחת סוטה ושוב לא יפסל בו כלל הפסול דאינו מהמותר לישראל כיון דבלא"ה א"ר לאכילה וכבר הארכנו במק"א כיו"ב בכמה ענינים אם א"ר לאכילה בלא"ה אם פוסל בו איסור דמהמשקה לישראל ומקורן של דברים בירושלמי סוכה במשנה דיין ומים שנתגלו פסולין למזבח לפי פירוש הפני משה שם וכבר העיר בזה ידידי הגאון שי' בס' אתד"א והארכנו בזה בת' להרב הנ"ל ואכמ"ל:

ועי' לעיל ד' ה' ע"ב ברש"י ד"ה ובדבר הראוי לעבודה שכ' מה"ט דמנחת סוטה לאו עבודה היא כלל אלא לברר עון אתי' עיי"ש וא"כ י"ל דל"ש בו פסול דמהמשקה לישראל לכן פירש רש"י ז"ל דאין נפ"מ דכל המנחות פסולין קודם לעומר וזה נראה נכון בדעת רש"י ז"ל אבל אינו מספיק לת' בזה דעת הר"מ ז"ל לומר דהר"מ ז"ל ס"ל דבאמת במנחת סוטה ל"ש פסול זה דאסור באכילה להדיוט וכיון דבמשנה סתמא קתני וגם מנחת סוטה במשמע לכן צריך טעם מצד איסור קצירה ז"א דא"כ הדר"ל קושיתינו הא אפשר להביא ממקום שא"א מביא מנחת העומר וא"ל דמצוה שיהי' מן המובחר הא גם מהמותר לישראל ל"צ להיות ומכ"ש דאינו מצוה שיהי' מן המובחר כמו דאינו סולת מה"ט וכמפורש בהש"ס הכלל שד' הר"מ ז"ל בפיה"מ תמוהין מכל צד לכאו':

(ב) ומה שנלענ"ד לפי חומר הנושא בדעת הר"מ ז"ל ומקודם נבאר מה דחקו דהר"מ ז"ל להוסיף טעם חדש ולא סגי לי' בטעמא דאסור להדיוט והנלענ"ד בזה דהנה יש לעי' במשנה דקתני קודם לעומר לא יביא ואם הביא פסול קודם לשתה"ל לא יביא ואם הביא כשר אם הפירוש הביא הוא הקרבה דוקא וכ"ז שלא הקריב מקרי לא הביא א"ד דעיקר תלי' בהקדש דאם הקדיש המנחה שוב הוי בכלל הביא ומקריבין אותו אף לכתחילה קודם לשתה"ל וכן בעומר אם הקדישו קודם פסול ושוב אין עצה להקריב אחר הבאת העומר:

ונראה לפשוט זה מד' הירושלמי המובא בר"ש ז"ל פ"ד דחלה משנה י' על הא דמבואר במשנה דאנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת ולא קבלו מהם עיי"ש שהקשה בירושלמי למה לא קבלו הא אם הביא כשר וקשה מה קשי' הא לכתחילה אין מקריבין וא"כ הכ"נ לכתחילה אין מביאין לעזרה ולעשות הנחה לפני ד' שזה במקום הקרבה בכל הקרבנות ומבואר מזה דהירושלמי ס"ל דהא דאמרינן דאם הביא כשר היינו דאם הקדישן והביאן לעזרה קריבין לכתחילה. ולכאורה עלה בדעתי דרך פלפול דהירושלמי לשיטתו יש לו הכרח לפירוש זה דהא דמבואר במשנה דאם הביא כשר היינו בעבר והקדיש לבד כשר להקריב דא"נ דאפי' בעבר והקדיש קודם עצרת אין מקריבין את המנחה אלא לאחר עצרת יקשה הא עובר תמיד בעשה דרגל אחד שלא הביא המנחה קודם עצרת וא"ל כיון דאסור להקריב ל"ש העשה ז"א לפ"מ דמבואר בירושלמי פסחים ר"פ אלו דברים על מה דמבואר במשנה והקטר חלביו אלו עבר והביא שמא אינו כשר וכו' ועי' בפי' הפני משה דקאי על בל תאחר אם בדיעבד כשר אע"ג דלכתחילה אסור להקריבו עובר על בל תאחר א"כ ה"ה הכא מוכרחין אנו לפרש דאם הביא כשר היינו על ההקדש דליכא למימר דאפי' אם הקדיש המנחה אסור להקריבה עד לאחר עצרת כיון דיעבור על בל תאחר לחד מ"ד דברגל אחד עובר ולכ"ע בעשה כיון דבעצרת לא יוכל להקריב דאין נו"נ קריבין ביו"ט ולכן הכריח מזה הירושלמי דהפירוש דלא יביא היינו על ההקדש:

לפ"ז נראה לענ"ד דאע"ג דהר"ם ז"ל פסק בביכורים אם עבר והביא ביכורים מניחין אותם עד עצרת ומקריבין אותם ה"ד ביכורים דאפשר להקריב אותם גם בעצרת דליכא בהו איסור מלאכה ולכן אין מקריבין אותם קודם לשתה"ל משא"כ מנחות ונסכים כיון דאסור להקריבם בעצרת כנ"ל שוב בעבר והביא מקריבין אותם לכתחילה קודם עצרת וכנראה מד' הירושלמי שם דדוקא ביכורים לא קבלו משום דהי' מסוים עיי"ש נראה מבואר דבכל מנחות אם הביא מקריבין אותם לכתחילה וי"ל דהוא מטעם הנ"ל מחשש ב"ת או עשה דרגל אחד:

איברא דלקושטא דמילתא אין הסברא מסכמת לזה דבכה"ג יהי' בל תאחר כיון דאסור להקריב לכתחילה קודם לכן ופירש הירושלמי כיון דאם עבר והביא כשר איכא בל תאחר אפי' א"נ כפירוש הפני משה בפ' א"ד שם מ"מ נראה לחלק בין זבחים למנחות דהנה באמת הסברא קשה להבין דאיך אפ"ל דעובר על בל תאחר הלא הוא רוצה להקריב והכהן א"ר להקריב משום שהוא יו"ט א"כ אף א"נ דמה שהוא בידו באיסור ג"כ חשיב בידו ולאו בכלל אונס הוא מ"מ הא אינו בידו כלל:

ועי' בשיורי קרבן פ"א דר"ה ה"א שדחה באמת פירוש הפנ"מ וכתב דלא קאי על ב"ת כלל אמנם בת' כתבנו די"ל עפ"מ דמבואר בביצה כ' ע"ב איבעית הגמ' למ"ד נו"נ א"ק ביו"ט עבר ושחט מה ופליגו רבה בר"ה ורבא אי זורק את הדם להתיר הבשר באכילה דוקא או דמותר לזרוק אפי' אם הוא רק להקטיר אימורים לערב עיי"ש:

ומעתה י"ל כיון דשחיטה בזר כשירה שפיר קאמר הירושלמי דעובר על בל תאחר כיון דאם עבר והקריב כשר וזה הוא בידו ע"י שישחוט דאח"כ שוב יהי' הכהן זורק את הדם וא"כ ל"ח אונס כיון דבידו שיהי' קרב ביו"ט אע"ג דהוא בידו באיסור (ובזה י"ל דלכן הירושלמי בת' הראשון לא ניחא לי' בסברא זו ות' משום דהי' לו להביא קודם הרגל די"ל דס"ל כרבא דזורק רק להתיר הבשר באכילה א"כ בעו"נ ליכא עצה ויקשה בעו"נ אם רגל האחרון בעצרת הגם דירושלמי מיירי בבכור מ"מ י"ל דרוצה לומר שיהי' א"ש בכל עניני ב"ת והבן ואכמ"ל בזה):

ומעתה נראה דז"ד בזבחים אבל במנחות כיון דאינו בידו כלל וצריך כהן לקמיצה שהוא תחילת עבודה וא"כ אינו בידו כלל ושוב אין שום סברא לומר כיון דבדיעבד יהי' כשר עובר על ב"ת כיון דלכתחילה אסור להקריב מה"ת:

ותלמידי האברך החריף כ"ש מוה צבי הירשיל נ"י חתן יד"נ הגאב"ד מוויערושאוו נ"י הערנו לת' קשית השיורי קרבן דבאמת דבריו נכונים דבודאי אם הביא הקרבן בעצרת והכהנים לא הקריבו אותו ליכא ב"ת כיון דאיהו דידי' קעבד ועל הקרבה הוא אונס רק דכונת הירושלמי הוא אם לא הביא כלל בעצרת עובר על בל תאחר דאע"ג דהיום לאו זמן הקרבה הוא והי' ק"ל לירושלמי איך שייך בזה ב"ת כיון דבלא"ה לא יהי' מקריבין את הקרבן ביו"ט וע"ז תי' הירושלמי כיון דאם עבר והביא כשר שוב עובר על בל תאחר על שלא הביאו לעזרה כיון דיש בו שייכות הקרבה עכ"פ בדיעבד הנ"ל להביאו וכיון שלא הביאו עובר על בל תאחר אבל אם הביאו באמת נהי דלא מצי מקריב לי' ולא קרבו לי' אינו עובר בבל תאחר והסכים עמו חותנו הרב נ"י שיפה אמר בזה:

ולענ"ד לא נהירא כיון דאפריש הקרבן בלא"ה כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא א"כ הבאה זו א"מ ואינו מוריד וכ"ז שלא אקריב לא קיים נדרו ועובר על בל תאחר וברור הדבר דאם הביא הקרבן לכהן להקריב והכהן נתעצל ולא הקריבו עד שעברו ג"ר דעובר על בל תאחר דמוטל עליו לראות שיהי' קרב בזמנו וכ"ז שלא אקריב עובר משום בל תאחר דאפריש ולא אקריב ועי' במל"מ פי"ד ממעה"ק ה"ה מ"ש בזה וא"כ גם בעצרת א"נ דחשוב אונס מה שלא הקריבו ל"ש לומר דעובר על ב"ת משום שלא הביאו כיון דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא:

ובאמת גם פירושי בירושלמי יש לדחות לפמ"ש דבמנחות ל"ש סברא זו א"כ יקשה איך שייך במנחות בל תאחר אם הי' רגל האחרון עצרת כיון דהוי אונס תמיד כנ"ל ויש להוסיף דבמנחות אפי' אם נקמצה מ"מ אסור להקטיר המנחה מבע"י דמלאכה דאורייתא אינו מותר מבעוד יום וא"כ ממילא המנחה פסולה דהקטרת הקומץ אינה כשירה אלא ביום וא"כ במנחות הוי אונס גמור ולא משכח"ל שיהי' קרב בשו"א אם לא בעבר והקטיר את הקומץ ביו"ט ואעפ"כ צ"ל דס"ל לירושלמי דעובר על בל תאחר ויש הרבה לבנות ולסתור בזה ואכ"מ:

אמנם יהי' איך שיהי' דבר זה מבואר בירושלמי דהא דאמרינן בשתה"ל אם הביא כשר היינו הבאה גרידא ושוב מותר להקריב וא"כ ממילא הא דקתני במשנה דקודם לעומר אם הביא פסול הפירוש ג"כ על הקדש גרידא אפי' אם לא הקריבו עוד ג"כ פסול ושוב נפסל לגמרי אפי' להקריבו לאחר העומר ולכאו' טעמא בעי מאיזה טעם יהי' פסול להקריב לאחר העומר כיון דבשעת הקרבה הוא מותר לישראל ומה בכך דבשעת הקדש לא הי' ראוי ואין לומר דפסול מצד דחוי ז"א אחד דלא גרע ממחוס"ז דגלי רחמנא דאינו פוסל בו דיחוי ואפי' למ"ד בע"ח א"נ א"כ א"ר ממחוס"ז בזבחים למנחות מ"מ הא להלכה דיחוי מעיקרא לא הוי דחוי:

ומלבד זה יפה השיב כבוד יד"נ הרב הנ"ל נ"י כיון דמנחות כ"ז שלא נתקדשו בכלי הוי רק קדושת דמים וא"ד בדמים וכבוד הרב הנ"ל רצה לומר דבאמת זה הפירוש אם הביא כשר היינו שהביאם בכלי שרת דא"נ דלא יקריב הרי יפסלו דכ"ש מקדשין ליפסל ולכן מקריבין לכתחילה אבל כ"ז שלא קידשם בכלי שרת אה"נ דלא יקריב ואינו בכלל הביא ולדבריו א"ש במנחת העומר ג"כ דאם הביא פסול כיון דלהקריבם א"א מצד מהמשקה לישראל ממילא נפסלים משום שנתקדשו בכלי שרת:

איברא דלקושטא דמילתא א"ז מספיק דמלבד דמקשית הירושלמי הנ"ל גבי ביכורים נראה דהבאה גרידא אפי' שלא בכלי שרת הוי בכלל הביא דהא בביכורים ל"ש כלי שרת כלל מלבד זאת גם א"נ כן דפירושא דמתניתן דהביא ולא הביא היינו אם נתקדש בכלי שרת ג"כ וקשה על מה דכייל כללא דאם הביא קודם לעומר פסול דנראה לפי"ז דאפי' אם ביום ט"ז בניסן הביא המנחה קודם הקרבת העומר ונתנה בכלי שרת נפסלה מלהקריב אפי' אחר הקרבת העומר וצ"ע למה כיון דהיום תהי' ראוי' ל"ש בי' פסול דמהמשקה לישראל ואפי' למ"ד דיש מחוס"ז לבו ביום עי' מנחות ד' ה' ע"א היינו רק מה שמקטיר השתא דבשעה שיהי' מותר לא יהי' בעולם בזה שפיר אמרינן כיון דהשתא הוא אסור הוי בכלל א"ר אבל אם מקדישו עתה ונתנו בכל שרת ורצונו להקריבו לאחר הבאת העומר שיהי' נפסל מצד דאינו מהמשקה לישראל זה אינה סברא כלל:

שוב נזכרתי מד' הצל"ח פסחים ד' י"ג ע"ב ד"ה פשיטא שכ"כ לענין לחמי תודה דיכול להביאם בשביעי של פסח ביום ואינו אסור מצד מהמשקה לישראל כיון דזמנם עוד בלילה ובלילה יהי' מותרין וכ' ג"כ לחלק מהא דמנחת העומר כמו"ש עיי"ש ואם כי בדבריו ז"ל יש לעי' לענ"ד כיון שא"ר לבו ביום אמנם דברינו בודאי נכונים בסברא א"כ בררנו מכל צד שאין שום סברא לפסול בעומר אם הביא לחודא אפי' א"נ דהפירוש שכבר נתנו בכלי שרת בפרט א"נ כפשטות ד' הירושלמי הנ"ל דהקדש גרידא הוי בכלל הביא אין שום הבנה שיהי' פסול קודם לעומר כמוש"ל באריכות:

(ג) לכן נראה לענ"ד דקושי' זו דוחקתי' רבינו הגדול הר"ם ז"ל לומר דהא דקתני במשנה דאם הביא קודם לעומר פסול דמשמע אפי' בהקדש גרידא קודם לעומר מיפסלה היינו היכא דנקצרה קודם קצירת העומר ופסולה משום שנעבדה בה עבירה כמושכ"ל אך אכתי קשה מה שהקשינו לעיל דא"כ גם לאחר העומר פסולה כיון דמצד נעבדה בה עבירה אתה פוסלה מנ"מ אימת מקריבה:

אמנם לענ"ד י"ל הד' בטו"ט ונקדים מה דיש להעיר לכאו' בעיקר פסול מצד נעבדה בה עבירה לפמ"ש הטו"ז או"ח ס' תרמ"ט ס"ק ג' להשיג על הלבוש שכ' לפסול אתרוג המורכב מצד נעבדה בה עבירה ומאוס לגבוה ותמה הוא ז"ל הא כיון דנשתנה ונעשה ברי' חדשה אין לאסור מצד נעבדה בה עבירה מבואר מדבריו ז"ל דהיכא דפסול מצד נעבדה בה עבירה מהני שינוי ואף האחרונים שהצדיקו ד' הלבוש ה"ט כיון דהכל הי' נגמר ע"י עבירה אבל בזה כ"ע מודים לסברת הטו"ז ז"ל דמהני שינוי א"כ במנחות דמצותן משעת לישה ועריכה דאז מקדיש להו למנחה וא"כ מה בכך דנקצר באיסור הא חיטין ועשאן סולת הוי שינוי גמור וא"כ שוב ל"ש למפסל מצד נעבדה בה עבירה וכבר העיר בסברא זו הגאון מוהר"מ הורוויץ נ"י מפיעטרקאוו בת' ביכורי שלמה או"ח סי' ולא הרגיש בד' הר"מ ז"ל כאן שנראה לכאו' להיפוך:. אמנם נראה להעיר דהכא שאני כיון דחזינן דבאיסור חדש גלי קרא דלחם קלי וכרמל ל"ת ואמרינן בגמ' דצריכה דאי הוי כתיב קלי לא אתי' לחם משום שנשתנה וגלי קרא דל"מ שינוי להוציא מידי איסור חדש לענין אכילה ושוב מקשינן קצירה לאכילה דכמו דבאכילה גלי קרא דנשאר איסור חדש ואינו מועיל שינוי ה"ה נעבדה בה עבירה בקצירה אינה נפקעת אפי' אם נשתנה כיון דאכתי מונח עלי' איסור חדש ובאמת עיקר ד"ז דמקשינן זל"ז כבר ביארנו בח' לסוגי' דחזקי' להכריח מד' ירושלמי דחלה דפשיטא לי' דמקשינן אכילה לקצירה וממילא ה"ה להיפוך ג"כ ואכמ"ל בזה:

ומעתה נראה דז"ד קודם הקרבת העומר דאיכא איסור חדש עוד על הקציר הזה ובזה גלי קרא דל"מ שינוי לכן גם איסור דנעבדה בה עבירה לא נפקע אבל לאחר הבאת העומר דשוב פקע איסור חדש לגמרי שוב נראה פשוט דגם איסור קצירה אינו פוסל מצד דנשתנה כנ"ל:

ולפי"ז ד' הר"מ ז"ל מבוארין בטו"ט ודעת דבאמת אם הקדיש קודם הבאת העומר פסול מצד נעבדה בו עבירה ושוב אסור גם לאחר הקרבת העומר כנ"ל משא"כ בהקדיש לאחר הקרבת העומר אע"ג דנקצר באיסור מ"מ אינו פוסל מצד נעבדה בה עבירה כיון דנשתנה כנ"ל א"כ בשעת ההקדש ליכא עבירה כלל ועפ"ז ד' הר"מ ז"ל בפה"מ ובהלכה עולין לקנה אחת דמ"ש בהלכה י"ז שאין מביאין כונתו על הקדש גרידא ג"כ כמו שביארנו מירושלמי ובזה פסק דאם הביא קודם לעומר פסול והיינו כיון דבשעת הקדש הי' נפסל מצד נעבדה בה עבירה דאז לא הי' מהני שינוי שוב פסול לגמרי ומ"ש אח"כ בהכ"א והקוצר קודם לעומר א"ל והקציר כשר כונתו דכשר להקדישו ולהקריבו לאחר העומר וקמ"ל ד"ז דאינו פסול מצד נעבדה בה עבירה דלאחר העומר מותר מטעם שינוי. ודו"ק היטב בכל זה כי הוא ישוב נכון לדעת הר"מ ז"ל:

הן אמת שבזה אין מתו' עוד מה דקשה איך כללא כייל קודם לעומר פסול הא משכח"ל שיהי' כשר אם נקצר בהיתר או ממקום שא"א מביא או ע"י קיטוף או לאחר קצירת העומר וכנ"ל באריכות:

לכן עלה בדעתי דרך פילפול לחדד התלמידים לת' ד' הר"מ ז"ל באופן אחר שאין כונתו כלל לאסור מצד נעבדה בה עבירה מצד שנקצר באיסור רק דכונתו הוא דהנה לכאו' יש להעיר בהא דקיי"ל דקודם לעומר פסול משום דאינו מותר להדיוט ואינו בכלל מהמשקה לישראל ועי' לעיל ד' ה' ע"ב ר"ל במנחת העומר שקמצה שלא לשמה דמקשינן ג"כ בפשיטות מצד מהמשקה לישראל וקשה מה קשי' לפ"מ דס"ל לריו"ח במנחות כ"ו ע"ב דיש הקטרה לפחות מכזית וא"כ הכא כיון דעל השיריים ל"ש למפסל מצד מהמשקה לישראל כיון דיהי' מותרין היום באכילה לאחר הקרבת העומר רק על ההקטרה מקשינן דאינו מן המותר לישראל וכמשכ"ל בשם הצל"ח ז"ל וקשה הא יש עצה להקטיר פחות מכזית ור"ל לשיטתו דח"ש מותר מה"ת וא"כ לית כאן איסורא דממשקה ישראל וקשי' זו קשה גם לדידן לפמ"ש המל"מ ז"ל דחמץ אסור בהנאה משום לא יאכל ופירש הרלב"ח ז"ל דס"ל דהי' לו שעה"כ ויש היתר לאיסורו אין ללמוד מחלב לאסור ח"ש וא"כ ה"ה בחדש יש להתיר ח"ש אף לריו"ח וא"כ יש תמיד עצה להקטיר פחות מכזית ואפי' אם יקמוץ כזית שלם הא יכול להקטירו בכמה פעמים לריו"ח ובזה ל"ש צירוף כיון דבשעה שמקטיר האחרון ליתא להראשון וא"כ ל"ש בי' פסול דממשקה לישראל וא"כ איך כלל כייל במשנה דקודם הבאת העומר פסיל דמשמע דאפי' אם הקריב בו ביום פסול אם הי' קודם הבאת העומר ואמאי הא יש עצה כנ"ל ול"ש בי' פסול דממשקה לישראל:

אמנם נראה להעיר עפמ"ש הפרמ"ג ז"ל דנהי דס"ל כר"ל ח"ש מותר מה"ת ה"ד באכילת איסור דסתם אכילה בכזית אבל היכא דכתיב אכילת רשות ומנה ילפינן לאסור גם ר"ל מודה דכ"ש אסור וכ"ש היכא דלא כתיב אכילה כלל בודאי ח"ש אסור ולפי"ז נראה לענין איסור קצירה דילפינן מראשית קצירכם שאסור לקצור שום דבר קודם לעומר בזה גם ח"ש אסור מה"ת לכ"ע וכיון דבאיסור קצירה אסור ח"ש מה"ת שוב מקשינן אכילה לקצירה וגם באכילה אסור ח"ש מה"ת לכ"ע דאתקש לקצירה:

ומעתה י"ל דזה כונת הר"מ ז"ל שבא לת' ד' המשנה שיהי' א"ש אף לריו"ח דס"ל יש הקטרה לפחות מכזית א"כ אמאי הביא קודם לעומר פסול לכן פירש כיון דאסור לקצור קודם העומר ובזה אסור בכ"ש ול"צ לימוד מכל חלב ושוב אתקש אכילה לקצירה ולכן שפיר אמרינן דאם הביא קודם הקרבת העומר כשר ואין נפ"מ כלל אם הקצירה הי' בהיתר או לא אך כ"ז לפלפולא בעלמא:

אמנם לקושטא דמילתא מלבד שיש לפלפל הרבה בענין זה אי בקצירה צריך שיעור משום איסור חדש וכ"כ בזה במק"א מלבד זאת מלשון הר"מ ז"ל בפה"מ נראה להדיא דמצד שנקצר באיסור קאתי עלה דהרי כתב להדי' דלאחר העומר כשר משום שמותר לקצור לכל אדם עיי"ש מבואר דמשום איסור קצירה אתי עלה ואמת שלשון זה קשה קצת גם לתי' הראשון שכתבנו כמובן ואין רצוני להאריך בענין זה יותר אחר שכבר הארכנו בזה במה שיש בו די והותר לחכם כמוי"ב ולו משפט הבחירה את אשר ירצה יקריב אליו:

(ד) ואיידי דאיירי בזה אציע בזה לפני מעכת"ה את אשר אני מתקשה כעת בלשון רש"י ז"ל מנחות ד' ה' ע"ב בהא דאמרינן בגמ' להוכיח ממנחת העומר דאסורה להדיוט ומותרת לגבוה ודחינן מה למנחת העומר שכן מצותה בכך וכ' רש"י ז"ל בד"ה שכן מצותה בכך שא"א להביא מן הישן שאין חדש מותר בענין אחר עכ"ל והוא תמוה לענ"ד לכאו' שנתן טעם שא"א להביא מן הישן משום שאין חדש מותר בענין אחר דנראה מדבריו ז"ל דאפי' למ"ד דאם לא מצא חדש יביא מדאשתקד כמבואר לחד מ"ד מנחות ד' פ"ג ע"ב מ"מ אינו מתיר איסור חדש דאל"כ ל"ל לרש"י ז"ל טעם זה הול"ל בפשיטות דמצותו בכך דא"א להביא מן הישן כמבואר שם ד' פ"ד ע"א לענין עומר בשביעית דא"א מדאשתקד משום דבעינן כרמל וליכא ולמה כתב רש"י ז"ל טעם חדש בזה נראה מדבריו ז"ל דס"ל כמו"ש דעומר אינו מתיר איסור חדש אלא בבא מן החדש שאז הואיל ומתיר את עצמו מתיר את כל התבואה החדשה משא"כ אם יקריב עומר מן הישן אע"ג דמקיים מצות הקרבת עומר אבל אינו מתיר את החדש:

אך מסוגי' דמנחות שם נראה לכאו' להיפוך דהרי מבואר שם דלמ"ד דשתה"ל כשירות מן הישן מתיר במקדש להקריב אח"כ מנחה מתבואה חדשה וכיון דעומר במדינה הוי כשתה"ל במקדש א"כ נראה דה"ה עומר אע"ג דבא מן הישן מתיר לאכול חדש ומנ"ל לרש"י ז"ל לחלק בין זל"ז:

ואולי י"ל דרש"י ז"ל ס"ל אע"ג דמבואר במשנה דעומר הי' מתיר במדינה ושתה"ל במקדש מ"מ אין ענינם אחד דעומר הוי מתיר ממש דמקודם הי' אסור חדש והעומר מתירו משא"כ שתה"ל אינו מתיר כלל דמהכ"ת שיהי' אסור להקריב במקדש מנחה לאחר העומר ולא נאמר בזה איסור בתורה רק בשתה"ל כתיב מנחה חדשה ומנה ילפינן שתהי' חדשה לכל המנחות ומזה מוכח דקודם לשתה"ל לא יקריב מן החדש במקדש ולפ"ז שפיר אמרינן דכשכבר קרב שתה"ל שוב ל"ש איסור זה כלל ואין נפ"מ אם הי' שתה"ל מן החדש או מן הישן א"נ דישן כשר לשתה"ל משא"כ עומר דכתיב בתורה לאו לאסור חדש וצריך מתיר ואמרינן דעומר מתירו ושפיר י"ל מסברא דאינו מתיר אלא אם בא מן החדש הואיל ומתיר לעצמו מה שאינו כן כשבא מן הישן אינו מתיר איסור חדש כלל ואינו מותר אלא ע"י יום הנף כנלענ"ד לכאו' בדעת רש"י ז"ל:

ואם כנים הדברים אשכחנא פתרא עפ"ז לת' דעת הר"מ ז"ל שפסק להלכה לחלק בין עומר לשתה"ל דעומר אינו כשר אלא מן החדש ושתה"ל כשר אף מהישן ועי' מ"ש בלחם משנה פ"ח מתומ"ס ה"ב ולהנ"ל י"ל דהנה לפ"מ שביארנו דאפי' למ"ד דבא מן הישן מ"מ אינו מתיר איסור חדש לכאו' צ"ע למה הוא בא כלל כיון דאינו מתיר איסור חדש והרי כל עיקרו של עומר להתיר איסור חדש אך באמת עיקר דבר זה אם עומר הוא עבודה בלא ההיתר ג"כ או לא נראה שהוא פלוגתת רב ור"ל ורבא במנחות ד' ד' שם במנחת העומר שקמצה שלא לשמה דרב ס"ל דשלא לשמה פסולה לגמרי הואיל ובאת להתיר ולא התירה ור"ל ס"ל דכשירה ככל קרבן שלא לשמה ורבא ס"ל דאינו קרבן כלל רק מתיר בלחוד ולכן אינו פוסל בו שלא לשמו כלל עיי"ש דמבואר בהדיא דרבא ס"ל דאין על העומר שם עבודה כלל ולפ"ז פשוט דלרבא דס"ל דאין על העומר שם עבודה כלל רק מתיר וא"כ ל"ש לומר דיביא עומר מן הישן כיון דאם אינו מתיר אינו מצוה כלל:

ומעתה הר"מ ז"ל להלכה דפסק כרבא בזה דאינה קרבן כלל כיון דבאה מן השעורים שפיר פסק דעומר אינו בא אלא מן החדש אע"ג דבשתה"ל פסק דגם מן העלוי' כשר דשתה"ל הוא מנחה אלא דגזה"כ שצריך שתהי' מן החדש אמנם ילפינן מקרא דא"ז מעכב משא"כ עומר דאינו אלא מתיר וזה ל"ש אלא בבא מן החדש אך בעיקר הדבר שכתבנו בדעת רש"י ז"ל אני ירא להחליט דבר בזה מפני שלא מצאתי הד' בשום מקום ואשמע דעת כת"ה בכל זה והי' זה שלום וברכה. וכו':