(שם ח') לא תעשון ככל וגו' איש כל הישר וגו' וברש"י ז"ל מוסב למעלה על כי אתם עוברים את הירדן וכו' אבל בבמה אינו קרב אלא הנידר והנידב וזה איש כל הישר בעיניו נדונ"ד ע"י שישר בעיניכם להביאם לא ע"י חובה אותם תקריבו בבמה עכ"ל והנה בירושלמי פ"א דמגילה הי"א איתא תני אחד האיש ואחד האשה אמר ריו"ח לית כאן אשה איש כתיב בפרשה עכ"ל ועי' בפני משה שפירש דפלוגתת ת"ק וריו"ח אי אשה כשירה להקריב בבמה דת"ק ס"ל דאשה כשירה להקריב וריו"ח פליג דאשה אינה כשירה להקריב בבמה דאיש כתיב בפרשה אמנם בקרבן העדה מפרש דלית כאן אשה דאין קרבן אשה קרב בבמה ולכאו' אין מובן כלל לדבריו דמנ"מ בין קרבן אשה לקרבן איש ואמאי נדונ"ד של אשה לא יהי' קרבין בבמה איברא די"ל דדבר גדול דיבר בזה דהנה יש קרבנות באשה שרשות בידה להקריב אותם ואין עלי' חובה כמבואר במשנה כריתות ד' ח' ע"א האשה שיש עלי' ספק ה' לידות וספק ה' זיבות דמביאה קרבן אחד ואין השאר עלי' חובה ועיי"ש במשנה דרשב"ג למד דאפי' בה' לידות וה' זיבות ודאות דינא הכי וידוע פלוגתת הר"מ והראב"ד ז"ל בזה וביאר הראב"ד ז"ל דבריו בפירושו לתורת כהנים פרשת תזריע פרק ג' אות ז' ועיי"ש באורך שס"ל דמדינא דאורייתא הוי כטבילה דעולה טבילה אחת לכל הטומאות ה"ה הקרבנות כיון דאינן לכפרה אלא להתירה באכילת קדשים ולבא אל המקדש סגי בקרבן אחד וא"כ הי' מקום לומר דכל אלו הקרבנות דאינן עלי' חובה יהי' קרבין בבמה דהוי כמו נדונ"ד לכן קאמר ריו"ח סמי מכאן אשה דאיש כתיב בפרשה דהיינו דוקא הקרבנות ששוין באיש ואשה שהן נדונ"ד קרבין בבמה משא"כ קרבנות של המיוחדין לאשה דיש בהם רשות כיון דבעצם הם חובה ואינן בכלל נדונ"ד אינן קרבין בבמה איברא ז"א דהרי מבואר בר"מ ז"ל דכל הדינים במשנה בזבה ה"ה בזב דג"כ הדין כן דבספק אין השאר עליו חובה א"כ גם באיש משכח"ל רשות א"כ אין זה בגדר קרבן אשה דוקא אך מדה טובה אינה חוזרת ונוכל לומר עפ"י הנ"ל עפמ"ש בס' חמדת ישראל קונטרס נר מצוה חלק הלאווין אות צ"ו במ"ש החינוך ז"ל דהלאו דלא תוכל לזבוח את הפסח באחד שדרשינן על במת יחיד גם נשים בכלל כיון דחייבות בפסח וכתבנו דלפי"ז בפ"ש דנשים בשני רשות לא יהי' בלאו זה אך האמת אינו כן דמפני זה אמרה תוה"ק לאו מיוחד בפסח דאסור בבמה אפי' אם הוא רשות וא"כ י"ל דזה פלוגתת ת"ק וריו"ח דת"ק ס"ל דאחד איש ואחד אשה דהיינו אפי' בקרבנות של אשה דלמ"ל רשות אלא באשה ג"כ קרב בבמה וע"ז אמר ריו"ח דאינו כן איש כתיב בפרשה והיינו דוקא קרבנות דשייכין באיש ובאשה והם רשות קרבין בבמה ולפי"ז קרבנות זב וזבה באמת השאר שאין עליהם חובה קרבין בבמה אמנם בפסח דלא משכח"ל רשות אלא בנשים לא קרב בבמה אך אכתי יש להעיר מה הדין ביולדת דלמ"ל באיש וקרא למפסל ליכא ודוחק"ל דיהי' חילוק בין קרבן זבה לקרבן יולדת כמובן לכן נראה יותר דריו"ח ס"ל כמ"ד אין עופות בבמה וא"כ לא משכח"ל קרבן שיהיה רשות בבא מחמת חובה כ"א פסח בנשים ובזה שפיר י"ל דאינו קרב בבמה כיון דבעצם אינו נו"נ וא"ש בזה גם מה דיש לתמוה על הג' בעל קרבן עדה ז"ל שמפרש דקרבן אשה פסול בבמה דמהכ"ת לומר כן הא גם בב"נ קרבן אשה כשר להקריב בבמה כמבואר זבחים קט"ז ב' גבי איפרא הורמיז אמי' דשבור מלכא ועיי"ש אמנם להנ"ל א"ש דהכא הכוונה רק ק"פ דבנשים רשות אך כ"ז כותב אני לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא אע"פ שלפי פשטן של דברים נראה יותר כפירוש הקרבן עדה כיון דקרא דאיש כל הישר בעיניו דבא להורות דין נדונ"ד קרבין בבמה לא קאי על המקריבין כ"א על הקרבנות דהרי אפי' כהן אסור להקריב בבמה קטנה חובות וכיון דקאי על הקרבנות א"כ אם אמרינן דאיש כתיב בפרשה וממעטינן אשה ג"כ מסברא דקאי על הקרבן דהיינו דקרבן נשים אינו קרב לגמרי בבמה אמנם מפני שהדבר רחוק לחלק בין קרבן אנשים לנשים לכן מסתבר יותר פירוש הפנ"מ דקאי על המקריבין ונשים א"ק בבמה וכבר הארכנו בענין זה מכמה דוכתין בפ' יתרו עיי"ש. ועי' ברמב"ן ז"ל שכ' לפרש הקרא דאיש כל הישר בעיניו בזה"ל אבל פירוש הכתוב כי ישראל נצטוו במדבר לזבוח כל בקרם וצאנם שלמים לפני המשכן אבל באיזה המקום שיהי' המשכן יעשה אותם ואם לא ירצה לאכול שור ושה לא יתחייב להביא קרבן כלל וג"כ אינו חייב להביא בכורות ולא מע"ב ומעשר שני והנה לא יבא בחיוב המשכן כלל ואפי' ברגלים לא נתחייב לבוא לשם, וכן אחרי זריקת הדם והקטר החלב בשלמים יאכל אותם במדבר בכ"מ שירצה כי לא נתן בהם הכתוב מחיצה אבל אוכלים אותם במחנה וחוץ למחנה והנה אין להם בכל ענין הקרבנות חובה רק איש כל הישר בעיניו יעשה ע"כ צוה בכאן כי אחרי המנוחה והנחלה לא יעשו כן אבל יבואו בחובה למקום ידוע ומיוחד נבחר מהשם ויביאו שם הזבחים והמעשרות והבכורות ויאכלוהו שם במחיצה לפני השם עכ"ל והנה נראה כוונת דה"ק. א' דבמדבר במשכן לא יהי' בשלמים קרבנות של חובה בשום פנים. ב' דאפי' בקרבנות נדבה לא הי' מחיצה לאכילה והי' יכולין לאכול במחנה וחוץ למחנה וב' דברים אלו נשתנו אח"כ כשבאו לא"י אמנם מה שיש לי לעי' בדה"ק מה שלא זכיתי להבין. א' מה שחשב בכורות, מלבד דהוא פלוגתא דריו"ח ור"ל בריש בכורות מלבד זאת אף דהרמב"ן לשיטתו בזה דפסק דל"ק בכורות במדבר וכ"כ להעיר עליו בזה בפ' במדבר חו"ב עיי"ש אמנם כיון דבכור אינו נאכל אלא לכהנים א"כ אפי' אי הי' נוהגין בכורות לא הי' להם לאכול שלמים שהן חיבה. ב' מש"כ מע"ש ומע"ב תמי' מגמ' ערוכה בכורות דף ד' ע"ב ברייתא דסדר עולם אותו היום שהוקם המשכן קרבו וכו' בכורות ומעשרות ובתוס' אותו היום מכאן ואילך לא וכו' משום בכורות נקט אותו היום נראה מבואר דמעב"ה הי' קר במדבר לכ"ע ולית בזה חולק. ג' מ"ש רבינו ז"ל דאפי' ברגלים לא נתחייב לבוא לשם נראה מזה דפשיטא לי' לרבינו ז"ל דבמשכן לא הי' מצות ראי' וחגיגה ושמחה וזה פלא גדול לומר כן הן אמת דבמצות ראי' כתב רבינו ז"ל לקמן ט"ז י"א בזה"ל ולא ידעתי אם לומר כי לאחר שיבנה בית המק' לא להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ד' או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר השם מקום לשכנו שם עכ"ל נראה דמספק"ל שלא יתחייבו במצות ראי' עד בנין בהמ"ק ושם י"ל דאע"ג דחייבין בשמחה וחגיגה אבל י"ל דמשום זה אינו מחויב לעלות למקום המקדש כגון בנוב וגבעון ואפי' בשילה אם אינם חייבין בראי' ואינם חייבין לעלות שוב גם משום שמחה וחגיגה א"ת לעלות מקודם בזמנם מקודם הרגל ועי' בספרי חמדת ישראל בקונטרס דיני ב"נ אות נ"ב ובקונטרס אחרון אות כ"ז מ"ש בזה אמנם במדבר שהי' כל ישראל ביחד אף א"נ דלא הי' חייבין אז בראי' וכמו שנראה גם דעת רש"י ז"ל בפ' כי תשא ל"ד ב"ד בקרא כי אוריש וגו' והרחבתי את גבולך שכ' בזה"ל ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול ליראות לפני תמיד לכך אני קובע לך ג' רגלים הללו נראה מזה דמקודם לא היו חייבין במצות ראי' אך ז"ד מצות ר"פ וממילא דלא נתחייבו בר"ק ג"כ אבל מצות חגיגה ושמחה מהכ"ת לומר דלא נתחייבו בי"ט במדבר שהי' הכל ביחד סמוך למשכן ומה"ט יש לעיין גם במה שראיתי לח"א שכ' דלר"א דמי שאל"ק פטור א"כ מכ"ש במשכן שבמדבר שלא נתחלקה עדיין א"י לא הי' חייבין במצות ראי' ולענ"ד י"ל דר"א לא קאמר אלא דמי שאל"ק א"ח לעלות לרגל אבל אם הוא בירושלים חייב בראי' וקרא דלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות נראה כן וכ"כ במק"א דנראה מזה דצריך שיהי' לו קרקע חוץ לירושלים מה"ט וראי' לזה דא"כ למה דקיי"ל דירושלים לא נתחלקה לשבטים לא משכח"ל לדינא דר"א כלל דהרי יש לכל ישראל קרקע בירושלים א"ו דצריך שיהי' לו קרקע חוץ לירושלי' וכבר נדפ' בזה בשמי בק"א בס' אמרי הצבי ליד"נ הגאב"ד דאברי ז"ל וכעת נדפס ס' אבני נזר ח"ב ס' של"ו אות ט"ז ראיתי שג"כ העיר בזה דנראה פשטות הד' כן דדינא דר"א הוא רק דאינו מחויב לעלות מביתו לירושלים עיי"ש באריכות וא"כ בהיות כל ישראל יחד סביב למשכן גם לר"א היו חייבין ליראות ברגלים לפני השם אך אפי' למה שגמגם מרן זצוקלה"ה בסו"ד שאינו קובע מסמרות בפירוש זה עיי"ש ולפי"ז לר"א י"ל דבמדבר לא הי' חייבין בראי' וכמו"ש רש"י והרמב"ן ז"ל אבל בחגיגה ושמחה אין שום מקום לפטרם וד' הרמב"ן ז"ל צע"ג. ד' ויותר פלא מ"ש רבינו ז"ל דלא הי' להם מחיצה והיו יכולין לאכול במתנה וחוץ למחנה וזה היפוך משנה ערוכה רפי"ד דזבחי' משהוק' המשכן נאסרו הבמות וכו' קדק"ד נאכלין לפנים מן הקלעים וק"ק בכל מחנה ישראל ואולי י"ל דכונת רבינו ז"ל דאם לאחר ההקרב' נסעו עם המשכן הי' יכולין אח"כ לאכול השלמים במקום שהי' בעת הקרבה חוץ למחנה וא"כ אין זה מחיצה קבוע אפי' באותו קרבן ששלמים נאכלין לשני ימים אך זה דוחק בכונתו כמובן הכלל שצריך אני לרב להאיר עיני בכל ד' הרמב"ן ז"ל: