י"ב ד' לא תעשון כן וגו'. הנה בלאו דמחיקת השם ונותץ אבן מהיכל כתבתי בהרבה מקומות ועי' בספרי חמדת ישראל מ"ש בזה וכאן נבאר בזה איזהו ענינים ואציין באו"ק להקל על המעי' וזה החלי ב"ה:

א) בספרי מניין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם ולא תעשון כן לד' אלוקיכם ר' ישמעאל אומר מניין שמוחק אות אחת מן השם שהוא בל"ת שנאמר ואבדתם את שמם ל"ת כן וגו' ר' גמליאל אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם ח"ו אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שיחרב. עכ"ל הספרי וכתב הרמב"ן ז"ל דר"י לא פליג את"ק רק פרושי קמפרש דמוחק אות אחת מן השם דינו כנותץ אבן אחד מן ההיכל והמזבח אבל גם ר"י מודה דנותץ לוקה אמנם מוהר"י אבוהב ז"ל פירש על הרמב"ן ז"ל כתב דר"י פליג וס"ל דדוקא מוחק את השם לוקה אבל נותץ אבן אינו לוקה. והנה מה שנראה מדבריו שרוצה להתאים לזה גם ד' הרמב"ן ז"ל בודאי תמי' שמבואר בדה"ק להיפך וכבר תמה בזה:

ועי' בס' אהלי יהודה למוהר"י ניגאר ז"ל על הספרי. אמנם נראה שט"ס הוא במהר"י אבוהב אך הוא ז"ל כתב כן מסברא דנפשי' די"ל דפליגי בזה ת"ק ור"י אי לוקה בנותץ אבן ממזבח והיכל ודבר גדול דיבר בזה עפמ"ש בס' חמדת ישראל בקו"א בשם האור זרוע ח"ב סי' שפ"ו שכ' דכמו דקי"ל אין מעילה במחובר ה"ה בנותץ אבן מן המחובר ליכא לאו דל"ת כן עיי"ש שכ' להדי' כן ובתלש ולבסוף חברו שכ' שתלי' אם בע"ז דינו כתלוש או כמחובר עכ"פ נלמד מדבריו דאם אין מעילה במחובר ה"ה דל"ש הלאו דל"ת כן בנותץ אבן מן המחובר כיון דאין מעילה במחובר הרי מחובר אינו נתפס בקדושת קדשים ליכא הלאו דל"ת כן אמנם לקושטא דמלתא נראה שזה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' בהא דאין מעילה במחובר דמדברי רש"י ז"ל ב"ק ד"ו ע"ב ד"ה שור רעהו אמר רחמנא שכ' בזה"ל לישנא אחרינא להכא נקט שור הקדש ולא מוקי לה באכילת בהמתו שדה הקדש משום דלא משכח"ל כו' ואי קודם פדי' אין מעילה בקרקעות דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי עכ"ל נראה מבואר דאפי' אם תלשה ונהנה מההקדש בתלוש אין בו מעילה וע"כ דס"ל דאין מעילה במחובר היינו משום דהקדש אינו חל עליו במחובר להיות בו תורת מעילה אפי' כשנתלש אח"כ ואינו בגדר קדשי ד' ועי' במרש"ל שם בחכמת שלמה דמפרש להדי' כן בדעת רש"י ז"ל דהו"ל כנכסי הדיוט וא"ז בגדר ק"ו להקדש ולפי"ז שפיר י"ל דליכא בזה הלאו דל"ת כן לד' אלוקיכם אמנם לפי"ד התוס' סנהדרין דט"ו ע"א ד"ה אין מועלין במחובר שאם תלש מן המחובר ונהנה ממנו מעל וכן מוכרח דעת הר"ח ז"ל הנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא שכ' לפרש הא דאמרינן בגמ' בפלוגתי' דרשב"ג ורבנן במקדיש את עבדו דחכמים ס"ל דאין מועלין בשערו ורשב"ג ס"ל דמועלין בשערו דאמר בגמ' דמיירי בשערות העומדים ליגזז דפליגי אי כגזז דמי ופירש הר"ח ז"ל החכמים ס"ל דכגזיז דמי ולכן אמרינן במקדיש עבד ויש לו שערות העומדות ליגזז לא הקדיש השערות כלל ורשב"ג ס"ל דכגופו דמיין ולכן הקדיש את השערות ומועלין בשערות ועיי"ש בהג"ה שתמה דמה בכך שהוי כגופו הא אין מעילה במחובר וכתב שמצוה לישב אך באמת כוונת הר"ח ז"ל בפשיטת דהי' קשי' לי' על פירש הפשוט (והוא פי' רש"י והר"מ והרמ"ה זאל) דאיך אפ"ל בטעמא דחכמים דא"מ בשערו משום דהוי כגופו ואין מעילה במחובר מ"מ כשיתלש השערות ויהנה בהם מועיל וא"כ שפיר קאמר רשב"ג דמועלין בשערו לכן פי' להיפך דחכמים ס"ל דעומד ליגזז כגזיז דמי ואינו בכלל הקדש העבד ור"ג ס"ל דלאו כגזיז דמי וה"ה בגדר ההקדש וכיון שכן נהי דאין מעילה במחובר מ"מ כשתולש השערות מועיל בהן כיון דהי' בכלל ההקדש ופירוש הגמ' הוא דבשערות שאינו עומדות ליגזז כ"ע מודין דמועלין בהן (כגון שערות הזקן) כי פליגי בשערות העומדות ליגזז דלחכמים כיון דכגזיז דמי אינו בכלל ההקדש ורשב"ג ס"ל דהוי כמחובר ולכן מועלין בהן לכשיתלשו וז"ב ומוכרח בדעת הר"ח ז"ל ולפי"ז מוכרח דהא דאין מעילה במחובר אינו משום דבמחובר אינו קדשי ד' ואינו בגדר מעילה דא"כ מה בכך דנתלש אח"כ ועכצ"ל דבאמת גם במחובר יש עליו תורת הקדש ונתפס בקדושה אלא דגזיה"כ דאין בו מעילה כ"ז שלא יהנה ממנו בתלש א"כ ז"ד לענין איסור מעילה אבל איסור דל"ת כן בודאי דאתני' אם תולש מן המחובר כיון דבזה שתלשו הרי מבטלו מקדשתו ואע"ג דלענין מעילה אינו מועיל אלא א"כ נהנה ממנו בתלש אבל לענין הלאו דל"ת כן בזה עצמו שתלשו ונתצו עובר על הלאו וז"ב ואמת לפי"ד התוס' ור"ח ז"ל:

ועפי"ז עמדתי על כוונת המר"מ מרוטענבערג ז"ל בת' מובא בס' אהלי יהודה למוהר"י ניגאר ז"ל שם שכ' בזה"ל ובספרי גרס הקוצץ אבן מן ההיכל אסיר להנות ועליו הכתוב אומר ונתצתם וגו' ל"ת כן ותמה הג' ז"ל שאין פתר לדברים הללו והיכן מרומז איסור הנאה עיי"ש שרוצה לומר מצד לא תאכל כל תועבה וא"צ להשיב עליו אך באמת ברור הדבר שכוונת דבריו ז"ל להוכיח מזה דנאמר לאו דל"ת כן בנותץ אבן מן ההיכל וע"כ דיש על מחובר קדושת קדשי ד' והא דאין מועלין בו במחובר הוא מגזיה"כ וא"כ ז"ד כשעודו מחובר אבל כשתלשו אסור להנות בו מה"ת ויש בו מעילה ולפי"ז יתפרשו היטב ד' מוהר"י אבוהב ז"ל דס"ל דת"ק ור"י פליגי בנותץ אבן מן המזבח אי עובר בלאו דל"ת נן והיינו דפליגי בהא שאין מעילה במחובר אם פירושו שאין מחובר נתפס בקדושה ואפי' כשתלשו ליכא מעילה או משום דגזיה"כ היא דאם נהנה ממנו במחובר אין מועל בו אבל כשתלש אותו מועל בו ולפי"ז ר"ג דאמר וכי ס"ד שישראל נותץ מזבחות כו' נקט ג"כ נותץ נראה דס"ל דנותץ עובר בלאו וע"כ דס"ל דאע"ג דאין מעילה במחובר מ"מ לכשיתלש מועיל וא"כ רשב"ג מסתמא כאביו ס"ל ושפיר פירש הר"ח ז"ל דטעמא דרשב"ג דמועלין בשערו אע"ג דמחובר הוא מ"מ לכשיתלש ויהנה מועל:

אמנם בעיקר ד' מוהר"י אבוהב ז"ל נראה דלקושטא דמלתא ד' הרמב"ן ז"ל נכונים דת"ק ור"י ל"פ כלל וכ"ע מודים בנותץ אבן מן ההיכל עובר בלאו דל"ת כן דאפי' א"נ דבכ"מ אין מעילה במחובר היינו במחובר אינו נתפס בקדושה עצמיות ואינו בכלל קדשי ד' מ"מ בקדושת המקדש ל"ש לומר כן דהרי זה דאין מעילה במחובר ילפינן חטא חטא מתרומה וכמו דאין תרומה במחובר ה"ה דאין מעילה במחובר והנה הא דאין תרומה במחובר מבואר במנחות ד"ע ע"א דהוא בשני אופנים א' אם תורם במחובר שלא הי' תלש בשום פעם דלא חל עליו חיוב טבל ותרומה ואינו חל עליו קדושת תרומה כלל אם קורא שם ואפי' לכשיתלש אח"כ אינו תרומה בקריאת שם שקרא עליו בעודו מחובר לא חלה כלל ולא נתקדש כלל ב' כשכבר חלה עליו חיוב טבל ותרומה בתלש ומשחלו אח"כ נקרא עליו שם בעודו מחובר דבכה"ג חל עליו קדושת תרומה במחובר אלא דלא משכח"ל חיוב קו"ח במחובר כיון דאם אכלו כדרכן תלש הוא ואם גחן ואכל בטלה דעתו ואינה אכילה עיי"ש היטב בסוגי' והנה לכאו' יש לעי' לפי"ז איך ילפינן דא"מ במחובר מתרומה הא הקדש חל על מחובר ג"כ וא"כ א"ד לתרומה המחוברת אלא לתבואה שנתלש ונתחברה אח"כ וא"כ נהי דלענין תרומה לא משכח"ל משום דבטלה דעתו מ"מ בהקדש דתלי' בהנאה ובענין זה ל"ש בטלה דעתו דדרך להנות ממחובר א"כ ל"ש כלל א"מ במחובר ועכצ"ל דהילפותא מתרומה הוא דסוף כל סוף כיון דבתרומה המחוברת מעיקרה אינה נתפסת בקדושת תרומה כלל ה"ה בהקדש אינו חל עליו קדושת עצם אם מקדיש בעודו מחובר וליכא מעילה ולפי"ז בהקדש מחובר כזה אפי' אם יתלש ממנו ליכא מעילה כמו בתרומה אמנם כ"ז במחובר כזה שאינו חל עליו קדושה בעצם משא"כ קדושת המקדש והעזרות שגוף קרקע המקדש נתקדש בקדשת השי"ת והוא מקום המקודש מששת ימי בראשית לזאת בנין המקדש שהי' עפי' השי"ת להיותו קודש בודאי דחל קדושת השי"ת על מחובר ג"כ לזאת אפי' א"נ דגם בזה אין מעילה במחובר דגם לענין זה ילפינן מתרומה כיון דלא משכח"ל בתרומה מעילה במחובר כיון דתרומה אינה אסורה אלא באכילה ולא משכח"ל אכילה במחובר בשום אופן ה"ה דגם בהיכל ועזרה אינו מתחייב קו"ח ואשם אם נהנה במחובר אך ברור הדבר דבזה רק לענין חיוב י"ל כן אבל איסור תורה איכא כיון דיש עצם קדושה על הכל וכן כשיתלש בודאי דמועל מה"ת כמו בתרומה דמבואר בגמ' דמחייב קו"ח בכה"ג א"כ לכ"ע איכא הלאו דל"ת כן אם נותץ אבן מן ההיכל והעזרות דבזה ל"ש ללמוד מתרומה דאין מעילה במחובר שלא יהי' נתקדש כלל כיון דבאמת נתקדש הכל בקדושת גבוה וז"ב ומוכרח בדעת האור זרוע דס"ל דפשיטות דבמחובר כיון דאינו מעילה במחובר ליכא הלאו דל"ת כן ולא זכר כלל הא דנותץ אבן מן ההיכל וע"כ כדאמרן דס"ל לחלק בין קדושת המקדש דהוא קדושת עצה ואפי' א"נ בזה א"מ במחובר היינו משום דבתרומה לא משכח"ל ה"ה בהקדש א"כ עכ"פ קדש מה"ת ולכשיתלש מועלין בו וא"כ ממילא איכא הלאו דל"ת כן ובאמת דעת התוס' ור"ח ז"ל דבכל מחובר לכשיתלש מועלין בו נראה משום דס"ל דכיון דהקדש חל במחובר הר"ז דומה לתרומה החלה במחובר כגון שהי' תלש מקודם:

אמנם דעת רש"י ז"ל נראה דס"ל דזה עצמו נלמד מתרומה דאין חל עליו קדושה עצמיות בעודו מחובר אם הוא מחובר מעיקרו רק בבנין של גבוה חל וכן נראה דעת האו"ז ומור"מ מרוטענבערג ז"ל אמנם כ"ז בשאר קדושת מחובר אבל בקדושת המקדש כ"ע מודים דיש קדושה עליהם בעודם מחוברם וממילא יש בהם מעילה כשיתלשו ואיכא הלאו דל"ת כן ועי' ברמב"ן ז"ל במלחמות במס' ע"ז בפר"י שכ' לענין קדושת המקדש שיותר חמור מקדושת כלי שרת ואעפ"כ אין בו מעילה משום דאין מעילה במחובר עיי"ש היטב ובודאי דאיכא הלאו דל"ת כן בנותץ אבן ממנו:

ב) והנה יש לי עיון בלשון הספרי שאמר מניין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח נקט בדקדוק אבן אחד מן ההיכל והמזבח וכן ר"י אמר בדקדוק מניין למוחק אות אחת מן השם אם זה בדוקא שא"ח בנתיצה כ"א באבן אחד שהוא דבר חשוב אע"ג דמזבח נפסל בחגירת צפורן מ"מ אינו בגדר ל"ת כן וכן בשם אע"פ שאם מקלקל צורת האות ומוחק מקצתם ג"כ נפסל השם מ"מ א"ז בגדר מוחק את השם רק אם מוחק אות אחת שלם נראה מזה דענין הלאו דל"ת כן אינו תלי' בהכשר ופיסול את הקודש אלא אם מאבד דבר חשוב שניכר שהוא עושה דרך השחתה עובר בלאו דל"ת כן אבל זולת זה אע"ג דפוסל את הקודש כיון דיש לתקנו אינו עובר על הלאו דל"ת כן כיון דעומד לתקנו ומצוה לתקנו וראיתי באור החיים שכ' בזה"ל ושם בספרי אמרו עוד וז"ל מניין לנותץ אבן אחת מן העזרה שעובר בל"ת דכתיב ל"ת כן וגו' נראה שלא אמר בדיוק אבן אחת אלא שעשה בנתיצתו רושם בבנין עכ"ל ואולי כיון למ"ש שצריך שיהי' ניכר שעשה מעשה השחתה בבנין אפי' אם נפסל בפחות מזה אינו עובר בל"ת כן ולכן במוחק אות אחת אינו עובר כ"א במוחק אות אחת דוקא או שמשנה צורת האות לאות אחרת וכמו שנראה מד' הר"י אסכנדרי ז"ל המובא בב"י יו"ד סי' רע"ו שכ' בזה"ל למדנו שהמוחק מקצת אות עד שהוציאה מתמונתה הראשונה כאילו מחק כל האות כו' נראה מבואר מדבריו דאם עדיין שם האות עליו אינו בגדר מוחק אע"ג דהשם נפסל עיד"ז וע"כ דא"ח כ"א במוחק כל אות דהוי דבר חשוב או דעשה מזה אות אחר דעוד גרע דמשתנה כל השם עיד"ז אבל בלא"ה אינו עובר על הלאו דל"ת כן אמנם נראה דזה דוקא אם נוכל עוד לתקן את המזבח והשם דאז אינו בגדר מאבד את השם מן הדבר כיון דנוכל לתקנו אינו עובר אלא א"כ מקלקל שיהי' ניכר ההשחתה משא"כ היכא דע"י מעשיו נפסל הדבר מבלי שנוכל לתקן עוד בשום אופן בזה עובר בלאו דל"ת כן כיון דהוא מאבד את השם מן הדבר הרי הוא עובר על ואבדתם את שמם וגו' ל"ת כן וגו' ואם כנים הד' יש לת' בזה קשיות האחרונים בזה שכ' התוה"ק במעיל לאו דלא יקרע ת"ל הא איכא לאו דל"ת כן בכל דבר שנתקדש לגבוה ולהנ"ל י"ל לפ"מ שנראה דעת הר"מ ז"ל דאע"ג דבגדי כהונה מקורעין פסולין ה"ד אם מקורעין במקומות הרבה אבל אם אינו מקורעין אלא במקום אחד ואינן מחוסרין במקום הקרע אינן נפסלין ואינו מחללין עבודה וא"כ מכש"כ אם נקרע מעט דאינו מבטלו מתורת בגדי וכשר עדיין לבגד"כ דבכה"ג ליכא הלאו דל"ת כן אך יש לעורר לפי"ז לפמ"ש הגאון בעל ג"ו ז"ל בת' לחדש דכתיבת השם אינו כשר אלא כסידרן אבל כשכתבו שלא כסדרן הוא פסול לגמרי וא"א לתקנו בשום פנים א"כ אמאי נקט דוקא מוחק אות אחת מן השם ת"ל דאפי' מחק מקצת אות כיון דהשם נפסל במקצת אות כמאן דליתא ושוב ליכא עיצה לתקנו דיהי' פסול משום שלא כסדרן וא"כ במוחק מקצת השם הרי פוסל כל השם וא"כ הרי מאבדו לגמרי וצריך שיהי' חייב משום ל"ת כן ובני העלם המופלג כמר מרדכי שיחיו הערני די"ל דמילתא דפסיקא נקט דמוחק אות אחת מן השם תמיד לוקה כיון דהוי מוחק דבר מחיים משא"כ במקצת אות כיון דמצד מאבד את השם אתה בא לפסלו אינו לוקה אם מחק מקצת מהאות האחרון דבזה נוכל לתקנו שיהי' כסדרן לכן סתם דמוחק אות אחת תמיד לוקה אפי' במוחק האות האחרון כיון דמחק אות שלם הוי זה עצמו בגדר מוחק ועובר בל"ת כן אך זה דוחק דנקט לשין כזה דנראה מזה דכללא דפחות מאות אחת אינו בגדר מוחק מה שלקושטא דמילתא אינו כן אלא במוחק אות האחרון ועלה בדעתי שאם נימא כדעת הג"ו דשם שלא כסדרן אינו כשר לשם ועכצ"ל דשלא כסדרן אינו פוסל אלא אם כל האות הוא שלא כסודרן אבל מקצת אות אינו פוסל שלא כסודרן וכיו"ב כתב הפרמ"ג בתו"מ דפסול שלא כסודרן ה"ד אם כותב כל אות אבל במתקן מקצת אות אינו פוסל שלא כסודרין ומדמי לי' לדבר ולא ח"ד אך כ"כ במק"א שקשה לחלק בין אות שלם למקצת אות בזה לכן נראה שבלא"ה לק"מ דאע"ג דס"ל להג"ו דכתיבת השם אינו כשר אלא כסודרן היינו בכתיבת ס"ת דאע"ג דס"ת כשר שלא כסידרן מ"מ כתיבת השם צריך כסודרן אבל זה מודה הג"ו דהשם אם מקדשו יש לו קדושת השם אפי' אם כתיב שלא כסודרן ויש בו איסור מחיקה מה"ת דהוי בכלל ל"ת כן לד' וגו' א"כ כשמוחק פחות מאות אחת תמיד במה שנוגע לקדושת השם עדיין יש לו תקנה ואע"ג דיהי' שלא כסודרן מיפסל הס"ת ואם ימחוק את השם בס"ת אפי' במקצת אות אחת י"ל דהוי בגדר מאבד כיון דפוסל את הס"ת שא"א להקנו ועובר על ל"ת כן משום שפוסל הס"ת אבל משום שפוסל השם אינו עובר על ל"ת כן כיון דאינו דבר מסוים ולענין השם יש לתקן אך באמת מדברי רבינו הגאון בת' ר"ח כהן ז"ל נראה דלהג"ו ז"ל דשם שלא כסודרין גם קדושת השם אין בו. ויען שבת' אחת מימי חרפי לכבוד מו"ר הגאון המובהק בעל נפש חי' זצ"ל כתבתי בזה הרבה ויש בו הערות חדשות בענין מחיקת השם וכבר יעדתי בפ' נשא להדפיס אותה כאן אמרתי להציגה בזה כפ"מ שיצאה אז מתח"י וז"ל:

ג) כבוד אדומו"ר כו' אם כי לא נכחד ממני מך ערכי ומי אני לבוא אל המלך כו' אמנם תורה הוא וללמוד אני צריך אציע בזה לפני כבוד אדמו"ר מה שיש לי לישא וליתן בד"ק בס' היקר נפש חיי חיו"ד סי' פ"א הביא ד' הג"ו הספרדי ז"ל דאותיות השם צריכין להיות כסודרן אמנם לכאו' מוכח להיפך מהא דבן קמצר דכתב את השם בב"א וע"כ דלא בעי כסודרן אך כבוד גאונו חקר אי בב"א מיקרא שלא כסודרן וע"ז הביא ד' המג"א בסי' ל"ב ס"ק נ"ז דנראה מדבריו דב"א מיקרי כסודרן אך דחה זה מד' הירושלמי פ"ז דדמאי דמבואר שם דמפריש תרו"מ כאחד עובר בעשה דתרומה צריכין להיות מוקדמין למעשרות והיכא דהוא בב"א אינו קודם א"כ ה"ה היכא דבעי כסודרן בב"א אינו מיקרא כסודרן וא"כ הראי' מבר קמצר נכונה דל"ב בשם כסודרן אתד"ק ולענ"ד כלל זה צ"ע טובא ואבאר הדברים בעזהי"ת:

(א) והנה זה יצא ראשונה מ"ש כ"ג שליט"א מד' התוס' בתמורה בשם הירושלמי אם אמנם כי הוא ראי' ברורה אמנם מצאתי בתשובת הריב"ש סי' שפ"ד שכ' לה"ר דעל שני מצות ממין אחד שברכותיהן שוות יכול לברך ברכה אחת לשתיהן אע"פ שא"א לעשותן בב"א מהא דמבואר בתוספתא דברכות פ' בתרא הי' מהלך להפריש תרו"מ אומר ברוך אשר קדשני כו' להפריש תרו"מ כו' נראה שבהפרשת תרו"מ מברך ברכה אחת אע"פ שא"א להפרישם יחד שהרי אסור להקדים מעשר לתרומה וע"כ יש לו להקדים התרומה לפי שא"א לצמצם עכ"ל מבואר מד"ק דס"ל דמשו"ה אסור להפריש תרו"מ בב"א משום דא"א לצמצם אבל אם הי' אפשר לצמצם הו"א דיכול להפריש בב"א אע"ג דהמצוה להפריש תרומה קודם ומבואר מזה כד' המג"א ז"ל ודוח"ל דהרי ב"ש סובר דלא קי"ל כירושלמי דאיכא מ"ע להקדים תרומה למעשר ועי' בר"מ ז"ל פ"ג מתרומות לא נזכר כלל דיש עשה להקדים אך עכ"פ הרי מבואר בר"מ ז"ל דהסדר הוא להקדים תרומה משום דיש לה מעלה יותר ממעשר כמבואר במכילתא והובא ברש"י ותוס' תמורה שם א"כ שוב צריך להיות קודם דוקא ואמאי יהי' מותר בב"א א"ל משום דא"א לצמצם והנה לכאו' עלה בדעתי' דהנה באמת בלא"ה יש לתמוה על הריב"ש שכ' דא"א להפריש כאחת מצד א"א לצמצם ואמאי הא יכול לומר מעשרות של זה יהי' בחלק זה דכל המעשרות בכלל כמבואר במשנה במס' מעשרות דמעשרות של זו בזו וא"כ שפיר הוי בב"א ממש וכיון דיכול להפריש כאחת שפיר יכול לברך ברכה אחת לכן נראה בכוונת הריב"ש לפ"מ שכ' הגרע"א ז"ל בת' דהא דמברכין על הפרשת תרו"מ אע"ג דישנו במחשבה וכ"כ מרן הב"י ז"ל דאין מברכין על ביטל בלב מטעם דישנו במחשבה ה"ט כיון דעיקר מצות הפרשה היינו להפריש התרומה לגמרי וליתנה לכהן וזה הוי מעשה גמור ולכן מברכין עלי' אתוד"ק וא"כ עיקר הברכה הוא על הפרשה גמורה ולא על הקריאת שם ושפיר כתב הריב"ש ז"ל דזה א"א לצמצם שיהי' בב"א ממש ושוב מוכרח דאפי' אם א"א לעשותן כאחת יכול לברך ברכה אחת לשתיהן אך בהיות כן כוונת הריב"ש ז"ל יקשה קשי' גדולה מ"ש הריב"ש דא"א להפריש כאחת מצד א"א לצמצם ודילמא יפריש המעשר מקודם ויהי' מקדים המעשר לתרומה ומה בכך כיון דקרא שם לתרומה מקודם אפי' אם יפריש המעשר קידם נראה ג"כ לכאו' דלית בי' איסורא דזה תלי' עיקר בקריאת שם וא"כ שפיר יכול לברך ברכה אחת כיון דהברכה עיקר על הפרשה בידים וזה אפשר להיות כאחת אם יקרא שם מקודם לתרומה ואח"כ למעשר ואולי סובר הריב"ש ז"ל דגם זה הוא בכלל הלאו דלא תאחר וצריך להפריש תחילה התרומה ואח"כ המעשר ומעתה י"ל דאם קרא שם לתרומה ואח"כ למעשר ומפריש בב"א נהי דעל הלאו עובר מצד א"א לצמצם מ"מ העשה דלהקדים שוב אינו עובר כיון דעכ"פ הקדים הקריאת שם ושפיר הי' לזה קדומה וא"כ י"ל דזה כונת הריב"ש ז"ל דמצד המעשר הי' יכול להפריש בב"א ע"י שיקרא שם מקודם על התרומה אע"ג דמפריש הכול בב"א מ"מ מקרי תרומה קודם מצד הקריאת שם וכיון דיכול להפריש אח"כ בב"א שפיר יכול לברך ברכה אחת דעיקרה על גמר ההפרשה אמנם מצד דאיכא לאו דלא תאחר א"כ שפיר א"א להפריש כאחת אפי' אם קרא שם מקודם כיון דא"א לצמצם דדילמא יהי' גמר הפרשה ממעשר קודם לתרומה ושוב עובר על בל תאחר וא"ר מהריב"ש שחולק על הירושלמי אך באמת צ"ע טובא בד"ז דמסגית הגמ' תמורה שם נראה דתלי' עיקר בקריאת שם ואם קרא שם לתרומה קודם שוב אין נפ"מ בהפרשה כלל מדחשיב לי' ללאו שאב"מ וא"נ דגם הפרשה צריך להיות דוקא תרומה קידם ואל"כ עובר בלאו אמאי הוי לאו שאב"מ וא"כ דברי הריבש צ"ע ואבקש מכבוד אד"מ להורינו כונת הריב"ש ז"ל:

(ב) ויש להעיר עוד בזה מד' הגמ' ר"ה ד' ל"ד ע"ב תנ"ה שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא מט' בנ"א כאחד לא יצא ורש"י ז"ל שם מוחק את הגירסא דלא יצא כיון דתרי קלי מתרי גברי משתמעי אמאי לא יצא אמנם התוס' כתבו דשפיר י"ל דלא יצא משום דאין כאן בתרועה פשיטה לפני' ופשוטה לאחרי' כיון שהכל ביחד ועי' ביום תרועה שם כתב דרש"י ותוס' פליגי בכונת התוה"ק דרש"י ז"ל ס"ל דהתוה"ק לא הקפידה אלא שלא ישמע תרועה ואח"כ התקיעות אבל בב"א לית לן בה והתוס' ס"ל כיון דצריך פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' ל"מ בב"א דב"א לא מקרי כסדרן וי"ל לענ"ד דזה פלוגתת רב ושמואל במגילה ד' ל' ע"א בפורים שחל להיות בע"ש דרב ס"ל מקדימין פרשת זכור כי היכי דלא תיקדם עשי' לזכירה ושמואל אמר מאחרין כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשי' וזכירה בהדי הדדי אתיין נראה לכאו' דפליגי בזה דרב ס"ל דב"א לא מקרי זכירה קודמת לעשי' ולכן צריך להקדים ולשמואל הקפידא עיקר שלא יאחר אבל בב"א הוי כמו זכירה קודמת לעשי' אך באמת מזה א"ר די"ל דרב ס"ל דב"א דמוקפין לא מהני לגבי עיירות וכיון דבעיירות תמיד יהי' עשי' קודמת לכן מקדימין אמנם נראה דזה תלי' בפלוגתת ר"ה ור"נ בחל פורים להיות בשבת עצמה דר"ה ס"ל דלד"ה אין מקדימין ור"נ ס"ל עדיין הוא מחלוקת וע"כ דפליגי בזה אם בת אחת הוי כמו קדמה זכירה לעשי' לכן לר"ה בזה גם לרב א"צ להקדים כיון דגם בעיירות הוא בב"א אבל ר"נ ס"ל דלרב דצריך להקדים גם בב"א ל"מ ולכן אף בפורים שחל להיות בשבת צריך להקדים פרשת זכור וז"ב בס"ד:

ג) עוד יש להעיר בענין זה מד' האס"ז כתובות ד' ע"ה ד"ה אם בהרת קודם לשער לבן טמא וז"ל כתב רש"י ז"ל במהדו"ק אם בהרת קדמה לשער לבן וכו' שכך כתוב בפרשה וגזה"כ הוא דכתיב וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן שנתלבן השער מתוך הבהרת דהיינו בהרת קודם לשער הלבן וטמאו הכהן ע"כ פירוש הקשה לו דתקשי רישא לסיפא דמדתני אם בהרת קודם לשער לבן טמא משמע הא נולדו שניהם בב"א טהור ומדקתני סיפא אם שער לבן קודם לבהרת טהור משמע הא שניהם בב"א טמא ואי דייקת בדיוקא דרישא תקשי אמאי ספק טמא הא איכא ס"ס [היינו א' דילמא שער לבן קדום וא"נ בב"א ג"כ טהור] ותי' רש"י דנקט בהרת קודם לשער לבן משום דהכי כתיב בקרא וה"ה שניהם בב"א ועיקר טעמא דמילתא היינו דכל שנתלבן השער מתוך הבהרת אפי' באו שניהם בב"א בהרת קודם לשער לבן מקרי ואי ספק היינו פלוגתייהו דר"י ורבנן ואין כאן אלא חדא ספיקא אם נתלבן השער מהבהרת או הוא מעצמו לבן עכ"ל נראה מבואר מד' השטמ"ק כיון דכתיב אם בהרת קודם לשער לבן אין ב"א בכלל דב"א אינו בכלל קודם ובאמת בעיקר ד' השטמ"ק יש לעי' לפ"מ דקיי"ל דא"א לצמצם א"כ לא משכח"ל בת אחת ממש ותמיד א' קודם וא"כ בכל ב"א איכא ספק איזה קדים וא"כ י"ל דמה דכתיב ספק פליגי בי' ר"י ורבנן היינו באמת בב"א וזה הוי ספק כיון דא"א לצמצם ע"כ חד מני' קדים וא"י איזה קדים וא"ש פירוש המשנה אם בהרת קדמה טמא ואם שיער לבן קודם טהור ספק דהיינו אם נראה לנו שהי' בב"א וכיון דזה א"א הוי תמיד ספק בזה נחלקו ר"י ורבנן אך י"ל דהשטמ"ק ס"ל כשיטת רבינו שמשון בתוס' חולין ד' כ"ח דהא דאמרינן א"א לצמצם אין הכונה שלעולם לא משכח"ל בת אחת ממש רק דאנן לא ידעינן אמנם ספק איכא גם על ב"א וא"כ ל"ל דמה דתני ספק היינו אם נולדו בב"א דממ"נ איכא ס"ס דא"נ דב"א ממש טהור איכא ס"ס להתיר וא"נ דב"א טמא איכא ס"ס לאיסור ועוד י"ל דל"ל דספק היינו ב"א ופלוגתי' מצד א"א לצמצם א"כ ע"כ אחר קדים וא"י איזהו דא"כ שוב יקשה קו התוס' נדה י"ט ע"א דמ"ט דרבנן דמטמאי ולא מוקי לי' אחזקת טהרה וא"ל כת' התוס' משום דרוב פעמים הבהרת קדים הא הכא חזינן דיצא מן הרוב כיון דבא בב"א וא"כ נהי דא"א לצמצם והוי ספק השקול הו"ל לאוקמה אחזקת טהרה אלא ע"כ דספק אינו ב"א רק דיש ספק לנו איזה קודם ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא להראות מה שיש לעי' בענין זה דב"א היכא דכתיב קידם ודוק וע"ע בכריתות ד' כ' ע"א ס"ד לא אתעביד מחשבתי' וכו' ודו"ק:

(ד) ועתה נשיב לעיקר הדין אי כתיבת השם כשר שלא כסדרן בזה בודאי צדקי ד' אדמ"ו שיחי' דמוכח מבן קמצר דכשר שלא כסדרן דאפי' א"נ דב"א הוי כסדרן מ"מ בכתיבת השם בב"א תמיד ראש ה"ה קדים לסוף הי' וכיו"ב וא"כ ממילא הוי שלא כסדרן ומוכרח מהא דבן קמצר דשלא כסדרן כשר וז"ב. וראיתי להג' בעל מנ"ח ז"ל שכ' במצוה תל"ז להביא ראי' דכתיבת השם צריך להיות דוקא כסדרן דהרי זה ברור דכשכותב שם הוי' אחר שכותב י'ה' הוא שם גמור וא"כ קשה איך מותר לכתוב אח"כ ו' הא הוי מוחק את השם אך ז"א דהוי מקלקל ע"מ לתקן שיכתוב לבסוף הה' ויהי' נגמר השם הוי' בשלימות אך לפי"ז יקשה הא מצאנו שתקנו חז"ל שלא יאמר לד' קרבן דדילמא לא יגמור ויהי' מוציא ש"ש לבטלה א"כ מכ"ש איסור מחיקת השם אמאי לא תקנו חז"ל דיכתוב קידם ה' ו' ה' ואח"כ היוד דדילמא ימות קודם שיגמור הה' האחרונה ויהי' מוחק את השם י"ה בה"ו שכ' א"ו דלא יכלו חז"ל לתקן כן כיון דכתיבת השם אינו כשר אלא כסדרן ומזה ראי' ברורה דכתיבת השם צריך להיות כסדרן ובזה א"ש מה דחז"ל מגנין את בן קמצר דלא רצה ללמוד על מעשה הכתב ולכאו' מנפ"מ אמנם להנ"ל א"ש כיון דבאמת בכל כתיבת השם איכא חשש מחיקת השם אך דאין עצה וא"כ בן קמצר דהי' כותב בב"א ולא הי' יכול להיות מכשול בשום פנים שפיר הי' התקנה היותר טובא בכתיבת השם אתד"ק. והנה מה שמת' בזה הך דבן קמצר הוא תמי' מאוד דהרי מבן קמצר מוכח להיפוך דשלא כסדרן כשר כנ"ל וא"כ ממילא הדר"ל קשית הגז"ל ונראה מדעת הגז"ל דסובר דב"א הוא כסדרן אך ז"א כמו"ש אדמו"ר דאפי' בא"נ דכל מקום בב"א הוי כסדרן הכא ל"ש זה כיון דתמיד תחילת האות האחרון קדים לסוף אות הראשון ויש לדחוק קצת ולומר דזה מה שתחילת האות האחרון קדים זה לית לן בה כיון דכ"ז שלא נגמר האות אינו אות כלל וכשנגמר האות האחרון אז נגמר גם האות הראשון ושפיר הוי כסדרן אך זה דוחק ומסברא נראה כמו"ש אדמו"ר דזה מקרי שלא כסדרן ומוכח מזה דשלא כסדרן כשר וראיות הג' ז"ל שמתפאר בה וחשבה לראי' ברורה ולענ"ד שתי תשובות בדבר א' לפי"ד התשבץ בת' דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו מה"ת א"כ היכא דרוצה לכתוב שם בן ד' אותיות הרי אינו מקדשו אלא כשיגמור את כל השם אבל כ"ז שלא גמרו אינו מקודש כלל וא"כ שפיר יכול לכתוב השם כסדר ואי שיהי' סיבה שלא יוכל לגמרו הרי לא נתקדש השם יוד ה' כלל וא"כ לא מחק את השם כלל דאדעתא דהכא לא קדשו אלא אם יגמור כל השם וז"ב בעיני אך אפי' לפי"ד הפוסקים דסתמא לשמן קאי וא"צ לקדש כלל לענין מחיקת השם ואפי' אם נכתוב שלא בקדושה אסור למוחקו מ"מ נלענ"ד דלק"מ דדוקא בהא דלד' קרבן כיון דאם לא יגמור את תיבת קרבן יהי' מוציא ש"ש לבטלה בלי שום עצה לתקן ושפיר חששו חז"ל לזה ותקנו דיאמר קרבן לד' משא"כ הכא כיון דמוחק ע"מ לתקן לא עביד איסורא א"כ נהי דיהי' סיבה דלא יוכל לגמור ה' האחרונה מהשם הא אנן יכולין לגמרו וממילא הוא לא עביד איסורא כיון דנגמר אח"כ כתיבת השם א"כ ליכא חשש כלל ושפיר יכול לכתוב כסדר וז"ב מאד לענ"ד ומהתימה על הגאון ז"ל שנא הרגיש בזה:

(ה) ונראה לה"ר דכתיבת השם כשר שלא כסדרן דהנה במנ"ח שם חקר מה הדין אם מחק אות אחת מהשם דנפסל השם אם מחק אח"כ עוד אות אחת אם לוקה מצד מוחק השם מי אמרינן דאכתי קדושת השם עליו וחייב על מה דמוחק א"ד כיון דכבר נפסל ליכא בי' משום מוחק את השם אמנם היטב אשר דיבר בזה בת' רבינו חיים כהן ז"ל דזה תלי' אם שם שלא כסדרן כשר דאז עדיין נשארו האותיות שלא נמחקו בקדשתן כיון דאיכא עצה לכתוב את האות החסר משא"כ אם שלא כסדרן פסול א"כ במחק את הי' מהשם כבר נפסל השם ואין שוב עצה לתקנו וכבר פקעה קדושתו ואינו חייב עליו מצד מוחק את השם וזה ברור בסברא ומעתה נראה להוכיח מירושלמי דשם כשר שלא כסדרן והוא מד' הירושלמי סוטה פ"ב ה"ד דאיתא התם כמה אותיות יהי' כתיב בה ויהי' שלא לצורך ויהי' חייב עליו ב"ש אומרים אות אחת וב"ה אומרים שתי אותיות ועי' בפני משה דמפרש לה על אותיות השם דלב"ה דוקא במוחק שתי אותיות הראשונים דהוי שם שלם חייב אבל בלא"ה אינו חייב משום מוחק את השם ומדלא קאמר הירושלמי דצריך למחוק את הב' אותיות כאחת נראה דאפי' אם מוחקן בזאח"ז חייב מצד מוחק את השם וא"נ דכתיבת שם שלא כסדרן פסול א"כ כיון דמחק אות אחת כבר נפסל השם מה יוסיף תת שמחק גם אות הב' ואמאי יהי' חייב עליו א"ו דשם שלא כסדרן כשר וא"כ שפיר אמרינן דלב"ה אינו חייב אלא במוחק ב' אותיות אך באמת פירוש הפנ"מ תמי' דא"כ לב"ה לא יהי' חייב משום מוחק את השם אלא במוחק שם שלם ואיפכא שמענא לה מד' הר"מ ז"ל פ"ו מה' יסוה"ת שכ' להדי' דמוחק אות אחת משבעה שמות הקדושים לוקה. וע"כ נראה כפי' הקרבן עדה דלא קאי על מחיקת השם כלל וא"כ א"ר מזה אך יש לה"ר מד' הירושלמי שם פ"ג ה"ג דאיתא התם על הא דתנן נמחקה המגילה מערערין עלי' שתשתה כמה ימחוק ב"ש אומרים אחת וב"ה אומרים שתים והתם על מחיקת השם קאי וס"ל לב"ה דכ"ז שלא נמחקו שני אותיות אין מערערין עלי' שתשתה כיון דלא נמחק שם והנה לכאו' תמי' הא מוחק אות אחת ג"כ הוי מוחק את השם ושמעתי קשי' זו מכבוד אדומו"ר הגאה"ק מסאכאטשאוו שליט"א וע"כ צ"ל דב"ה ס"ל כיון דהכא לא נמחק בזדון אלא באונס כ"ז שלא נמחק השם אין אנו חוששין לבזיונו ואין מערערין עלי' אך ז"ד א"נ דשם שלא כסדרן כשר א"כ שפיר יש להבין החילוק בין נמחק אות אחת לנמחק שתי אותיות דבנמחק אות אחת כיון דמה שנשאר עדיין בקדושתי' קאי ויש עוד לתקן השם ע"י שיכתוב היוד ולכן אין מערערין עלי' שתשתה משא"כ כשנמחקו שני אותיות דנמחק שם שלם אבל א"נ דשלא כסדרן פסול מאי נפ"מ אם נמחק אות אחת או שתי אותיות הא באות אחת ג"כ מוחק את השם [דאין לומר דמוחק אות אחת כיון דבעצם לא מחק השם נהי דכל השם נפסל עיד"ז הוי רק גרמא ז"א הא לוקין במוחק אות אחת כמו"ש הר"מ ז"ל וא"כ הוי מחיקה בגוף השם וא"א לתקן ושוב אין נפ"מ כלל] א"ו דשלא כסדרן כשר ועוד כיון דמוחקין כל אות בפני עצמה דאל"כ לא משכחת כלל פלוגתת ב"ש וב"ה וע"כ דמוחקין כל אות בפני עצמה וא"כ מיד שמחק אות הראשון נפסל השם ובשביל זה אין מערערין עלי' מה בכך דמחק גם הה' אח"כ דזה ברור דא"נ דשלא כסדרן פסול ומוחק את השם לא הוי אלא א"כ מוחק את השם לגמרי ע"כ אינו חייב אלא כשמוחק השם בב"א דבלא"ה לא משכח"ל מוחק את השם וא"כ מ"ט דב"ה וע"כ כדאמרן דס"ל דשם שלא כסדרן כשר ולכן הכא אין אנו חוששין אלא בנמחק שם אבל בנמחק אות אחת אין חוששין כיון דלא נמחק השם וז"ב לענ"ד:

(ו) והנה כבוד אדמ"ו הגאון הצדיק מסאכאטשאוו שליט"א אמר לת' ד' הר"מ ז"ל מד' הירושלמי הנ"ל דהנה לכאו' יש לעי' על מה דמבואר במשנה דנמחקה המגילה מערערין עלי' שתשתה מפני שגרמה שימחק ש"ש לבטלה לפ"מ דקיי"ל דעקירה בטעות לאו שמי' עקירה א"כ חזינן דמחשבה בטעות אינה מחשבה וא"כ הכא נימא אדעתא דהכא לא קידש את השם אם ימחק בחנם וכיון שכן הוי שם שנכתב שלא בקדושה ומותר למוחקו מה"ת לפ"ד התשב"ץ ודעימי' אמנם נראה ע"פ מ"ש רבני קדמאי מובא דעתם בבה"ג ה' גיטין במתנה עם אשה ע"מ שלא תנשאו לפלוני ונשאת לאחר ואח"כ מת בעלה ונשאת לפלוני לא אמרינן אגלמ"ל דהגט שגרשה בעלה הראשון בטל וא"כ הבנים שיש לה עם הבעל האחר שנשאה קודם שמת בעלה הראשון הם ממזרים כיון דעתה ה"ה מותרת לאותו פלוני מכח מיתת בעלה א"כ אין עתה מקים להתנאי לחול ושוב אינו חל כלל ונשאר הגט בתוקפו אתד"ק [וכיו"ב כתבו התוס' ישנים יומא ד' י"ג ע"ב והד' עתיקין בס' רבני בתראי ז"ל עי' בת' רעק"א ז"ל ס' קכ"ו והנמשך וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ]:

ומעתה י"ל דלכן בנמחקה המגילה מערערין עלי' שתשתה ולא אמרינן אדעתא דהכי ל"ק כיון דעתה כבר נמחקה המגילה ואין להתנאי על מה לחול דבין אם קידש השם אדעתא דהכי בין אם לא קידש הרי עתה ליתא להשם ובכה"ג לא אמרינן אדעתא דהכי ל"ק ועפ"ז מובן היטב מה שמחלקין ב"ה בין נמחק אות אחת לנמחק שתי אותיות דהנה בנמחק אות אחת באמת אינו נמחק שם רק דמחק אות מהשם א"כ אם אמרינן על שלשה אותיות הנשארות אדעתא דהכי ל"ק ממילא לא מחק מהשם כלל ושפיר אין מערערין עלי' שתשתה כיון דאמרינן דאדעתא דהכי ל"ק משא"כ אם נמחקו ב' אותיות דהוי שם בפני עצמו וכיון דע"ז שנמחק ל"ש אדעתא דהכי ל"ק א"כ מה בכך דאמרינן על ב' אותיות הנשארים אדעתא דהכי ל"ק מ"מ כיון דעל מה שנמחק ל"ש אדעתא דהכי ל"ק וממילא מחק השם לבטלה וחייבת לשתות אמנם ז"ד לב"ה אבל לב"ש דאזלי לשיטתם דס"ל אין שאל בהקדש דהקדש טעות הוי הקדש ול"ש אדעתא דהכי ל"ק כלל ושוב גם באות אחת הוי מוחק את השם ושפיר ס"ל לב"ש דאפי' באות אחת מערערין עלי' שתשתה. אתד"ק ודפח"ח וש"י אמנם נראה דגם לפי ד"ק מוכח מירושלמי דשם כשר בכתיבת שלא כסדרן דאז שפיר יש לחלק בין אות אחת לב' אותיות דבאות אחת איכא למימר על הנשאר אדעתא דהכי ל"ק כיון דמה דנשאר לפנינו עדיין יש לו קדושה ואסור למחקו ויש לתנאי על מה לחול א"כ אמרינן ע"ז אדעתא דהכי ל"ק וממילא לא מחק מהשם כלל משא"כ א"נ דשלא כסדרן פסול א"כ אף בנמחק אות אחת כיון דכבר נפסל השם ואין חייבין עוד על מחיקתו א"כ נהי דנשארו ג' אותיות מ"מ כיון דאין עליהם שום קדושה שוב הוי כליתא כלל ואין לתנאי ע"מ לחול ושוב גם באות אחת הוי מוחק את השם וכמדומה לי ששמעתי אז מאדמ"ו שליט"א בפירש כד' הנ"ל דלפ"ד מוכח מירושלמי דשלא כסדרן כשר בשם ואינו זוכר הד' על בוריין:

איברא דלכאו' יש לי לעי' בת' אדמ"ו שליט"א דאכתי הי' עצה לקדש השם על תנאי דזה מהני גם לב"ש דאע"ג דס"ל לב"ש אין שאלה בהקדש מ"מ פשיטא דהקדש ע"ת מהני א"כ הי' לו עצה לכתוב פרשת סוטה ולקדש השם דוקא אם יהי' הכול כהלכתו אבל אם לא תשתה אינו מקדש את השם כלל ושוב לא יהי' צריך לב"ש לערער עלי' בנמחק אות אחת אמנם באמת ל"ק כיון דהתנאי אין לו נפ"מ אלא אם תאמר טמאה אני לאחר מחיקת אות אחת דלאחר מחיקת ב' אותיות גם תנאי ל"מ כיון דאין לו על מה לחול כנ"ל וא"כ ל"ש לתקן בעבור חשש זה להתנות תנאי כיון דהוא לא שכיח דלאחר מחיקת אות אחת תחזור בה וא"ש ד' אדמ"ו שליט"א:

אמנם אי ק"ל הא ק"ל דנראה לכאו' להכריח מירושלמי דבמגילת סוטה הי' מקדשין את השם על תנאי והוא ממה דאיתא בירושלמי ריש ה"ג שם תני מגילתא נגנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשחקה וכו' ותמה ע"ז בשיורי קרבן הא איתא בבבלי דמוחק את השם לוקה והכא המסבב את הדלת ה"ה מוחק את השם ועיי"ש שתי' דירושלמי ל"ל הך דרשא ומותר לאבד כ"ק שאין בהן צורך אד"ק ותמי' מאוד הא מבואר באותה הלכה בהא דמערערין עלי' שתשתה פלוגתת ב"ש וב"ה כמה ימחק עכ"פ מבואר דאסור למחוק את השם וכן מדברי הירושלמי דפ"ב שהבאנו לעיל מבואר דמוחק את השם לוקה לכן נראה לענ"ד דהירושלמי ס"ל דהי' מקדש את השם על תנאי אם תשתה אבל אם לא תשתה לא יהי' קדוש כלל ומעתה שפיר הי' נגנז תחת צירו של היכל ולא הי' איסור במחיקה רק דלמחוק בפרהסיא היו חוששין מפני כבוד השם אבל בלא"ה אין איסור במחיקה ומעתה כיון שביארנו דנראה דהי' מקדש השם על תנאי א"כ שוב הדר"ל קשיתינו מ"ט דב"ש דס"ל דנמחקה אות אחת מערערין עלי' שתשתה כיון דעל תנאי זה לא נתקדש השם אמנם לאחר העיון נראה לי להעיר בדבר חדש ויתחזקו בזה ד' אדמ"ו שליט"א דהנה בשיורי קרבן הביא בשם הכ"מ ז"ל דתמה על הר"מ ז"ל שהשמיט הא דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל ומה שתי' הוא ז"ל בזה אינו מחוור דגם ד' הירושלמי צריכין תי' כנ"ל:

ועוד קשה לי על הר"מ ז"ל דהשמיט פלוגתת ב"ש וב"ה בהא דכמה ימחק ולד' אדמ"ו שליט"א אמאי לא פסק הר"מ ז"ל דהלכה כב"ה דאין מערערין עלי' שתשתה אלא בנמחק שתי אותיות לכן נלענ"ד דהנה בהא דכתבנו דיש עצה לקדש השם על תנאי לכאו' יש לעי' בי' לפמ"ש רעק"א ז"ל בת' ס"ב על הסופרים דבשעה שמניחין העורות בסיד אומרים שיהי' מעובד לשם ס"ת תו"מ וגיטין כפי שיבחרו אחרי כן וכתב הוא ז"ל דאין זה תיקון כלל דהא א"נ דהוי כמתנה בשעת עיבוד העור דאותו שיקח לס"ת יהי' קודש ולשם גט יהי' חול א"כ מ"ש על קלפים האלו סת"מ ע"כ יהי' צ"ל ברירה והרי אנן קיי"ל דבדאורייתא אין ברירה אתד"ק ומעתה נראה דה"ה הכא אם נימא א"ב אין עצה לקדש השם על תנאי אם תשתה המים ואם לא לא יקדש אותו דא"כ כשתשתה אח"כ צריך לבוא לברירה וכיון דבדאורייתא א"ב א"כ לא נתקדש השם כלל:

ומעתה י"ל דב"ש וב"ה אזלי לשיטתי' לפי"מ דמבואר בביצה י' ע"א מסקנת רבא בהא דהמת בבית ולו פתחים הרבה דפליגי אי אמרינן ברירה דב"ה ס"ל יש ברירה וב"ש ס"ל א"ב א"כ לב"ה שפיר הי' מקדש השם על תנאי אם תשתה אבל אם לא תשתה אינו מקדש ולכן ס"ל לב"ה לחלק בין אות אחת לב' אותיות דבב' אותיות אין מקום להתנאי לחול על מה שנמחק ולכן מערערין עלי' שתשתה משא"כ בנמחק אות אחת כד' אדמו"ר שליט"א אך לב"ש לשיטתם דלית להו ברירה א"כ ע"כ לא הי' יכול לקדש על תנאי ואדעתא דהכי ל"ק ג"כ ל"ש משום דס"ל דהקדש טעות הוי הקדש שפיר מוכרחין לסבור דאפי' בנמחק אות אחת מערערין עלי' שתשתה ומעתה א"ש ב' הקושיות מעל הר"מ ז"ל דנהי דשיטת ב"ה אתי שפיר גם לפ"ד הר"מ ז"ל דמוחק אות אחת לוקה מ"מ הר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל להלכה דברירה הוא ספק ובדאורייתא א"ב א"כ לא הי' יכול לקדש על תנאי וא"ש ג"כ מה שלא הביא הר"מ ז"ל ד"ז דהי' גונזין תחת צירו של היכל דלהלכה דקיי"ל בדאורייתא א"ב הי' אסור לגנוז מצד מוחק את השם וברייתא זו אתי' כב"ה דס"ל ברירה [אע"ג דאכתי יל"ע מה בכך דלהר"מ ז"ל לא מצי לקדש על תנאי הא מ"מ שייך אדעתא דהכא ל"ק וא"כ למה לא הביא הר"מ ז"ל הפלוגת' בנמחק אות אחת ע"ז י"ל דהר"מ ז"ל סובר דב"ה ג"כ לא ס"ל דנימא סברא אדעת' דהכי ל"ק רק דב"ה לשיטתם ס"ל דהי' מקדש השם על תנאי ולפ"מ דקיי"ל א"ב י"ל דגם ב"ה מודים דמצד הסברא דאדעתא דהכי ל"ק לא מהני שלא יהי' מערערין עלי' כיון דלא התנה בהדי' יש בזיון להשם] ולפ"ז נתחזקו כל ד' אדמו"ר שליט"א אך לא כדעתו דהי' מקדש סתם ומצד אדעתא דהכי ל"ק די"ל דזה לא מהני כנ"ל רק דהי' מקדשין השם על תנאי אמנם לב"ש דל"ל ברירה ל"מ זה משא"כ לב"ה ושפיר מחלקין בין אות אחת לב' אותיות כמו שביאר בטו"ט אדמ"ו הגאון שליט"א ומת' היטב שיטת הר"מ ז"ל ומוכח מכ"ז דשלא כסדרן כשר בכתיבת השמות הקדושים כמוש"ל ודוק היטב בכ"ז כי הד"נ בס"ד:

(ז) והנה לא אכחד מאדוני מה שעלה בדעתי לדון אי מותר לקדש על תנאי לפ"מ שהעיר בת' רעק"א ז"ל סי' כ"ט דלמ"ד כתיבה כדיבור איך מותר לכתוב השם הא הוי הוגה את השם באותיותיו אמנם האחרונים כתבו דלק"מ דהכא שאני דמצותו בכך והרי השי"ת צוה לכתוב סת"מ וא"כ ליכא קפידא בזה וז"ב ואמת ומעתה ז"ד כשמקדש את השם כהלכתו אבל להתנות תנאי בשעת קדושת השם דאם לא תשתה אינו כותבו לשם קדושה זה לא יכול מצד דהוי הוגה את השם וצריך בשעת כתיבה תמיד לקדש את השם אך באמת ז"א דמה שתי' האחרונים לקושיות רעק"א ז"ל אינו מספיק כלל ופשיטא דלא נעלם דבר פשוט כזה מרעק"א ז"ל אמנם שתי תשובות בדבר א' דא"נ דכל ההיתר מצד מצותו בכך א"כ מנ"ל להתיר כתיבת ס"ת ע"י שליח דאין השליח מקיים המצוה רק המשלח ואיך הוא מותר לעבור על איסור דהוגה את השם בשביל המשלח ובזה יש לפלפל הרבה אם אמרינן עדל"ת ע"י שליח כמו שהעיר בזה המקנה ז"ל ממצות מילה בשבת דמותר ע"י אחר אע"ג דמצותו רק על האב וכתבנו בזה במק"א מכמה דוכתין ואכ"מ] אמנם מלבד זה איך אפ"ל מצד מצותו בכך לפ"ד רוב הפוסקים דכתיבת השם כשר בשלא כסדרן, א"כ מנ"ל דהתירה התורה לכתוב את השם כסדרן הא יש עצה תמיד לכתוב שלא כסידרן ושוב לא יהי' הוגה את השם כנ"ל קו' הג' בעל מנ"ח ז"ל וקו' רעק"א ז"ל עצומה מאוד וע"כ צ"ל עיקר כמו"ש רעק"א ז"ל בעצמו דבזה אפי', א"נ כתיבה כדיבור ליכא איסורא כלל וא"כ ממילא יכול לקדש השם על תנאי וכנ"ל וז"ב בס"ד:

(ח) ומה שנלענ"ד עוד לת' ד' הר"מ ז"ל דפסק דמוחק אות אחת לוקה מפלוגתת ב"ש וב"ה עפ"מ דנראה לחדש לכאו' לפ"מ שכ' הר"ן בנדרים ד' י"ד ע"ב בשם הראב"ד בפירוש ד' הגמ' דנודר בתורה לא אמר כלום ובמה שכתוב בה דבריו קיימין דהיינו דנודר באזכרות הכתובין בה הם דבר הנדור שע"י הכתיבה והכנה לשם קדושה הם קדושים עכ"ל מבואר מד' הראב"ד ז"ל דס"ל דקדושת האזכרות מקרי דבר הנדור ובלא קדושתו מה שמקדש אותם אינן קדושים דא"נ דקדושים בלא הקדישו ג"כ א"כ דמי לבכור דמבואר לעיל ד' י"ג ע"א דלא הוי מתפיס בדבר הנדור וע"כ כדאמר דהראב"ד ז"ל סובר דעיקר קדושת השמות הקדושים הוא רק ע"י שכותבן לשם קדושת השם וא"כ יש לעי' לפ"מ דקיי"ל דכל דבר הנדור וקדוש בקדושת פה מהני שאלה ה"ה בקדושת השם אם מהני שאלה לחכם ומנ"מ בין זה לשאר הקדש דמהני בי' שאלה ולדעת הש"ך ז"ל דס"ל דבאתא ליד גזבר ל"מ שאלה מטעם דלא אתא דיבור ומבטל מעשה לא קאמינא דלשיטתו ה"ה בכתיבת שה"ק דעביד מעשה ל"מ שאלה כי קאמינא לדעת התוס' כריתות דס"ל דדוקא לאחר שנשחטו ונזרקו כהלכתן ל"מ שאלה מבואר מדבריהם דלאחר שחיטה גרידא מהני שאלה א"כ חזינן דס"ל דלאחר מעשה ג"כ מהני שאלה בקדושת הגוף א"כ ה"ה בקדושת שה"ק אע"פ שכתבן לשם קדושת השם יש לומר דמהני בהו שאלה:

אמנם נראה דז"א דכמו דכתבו התוס' דלאחר שנשחטו ונזרקו כהלכתן ל"מ שאלה והטעם כיון דכבר עשה מה שהי' לו לעשות ונגמר כל הדבר ל"מ שאלה א"כ ה"ה בכתיבת השם הק' דלאחר שכתבו כבר נגמר כל מעשה הקדושה ושוב ל"מ שאלה וז"ב לענ"ד ומה"ט לא מצאנו בשום מקום דבקדושת השם יהי' מהני שאלה:

ומעתה נלענ"ד לחדש עפ"מ דמבואר בירושלמי פ"ב דסוטה שם לוי בר סוסי בעי קומי רבי מגילת סוטה מהו שתטמא את הידים וכו' אמר ר"י אינה שאלה כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה נתנה עכ"ל וכ"פ הר"מ ז"ל שילהו פ"ט מה' אה"ט דאינה מטמאה את הידים משום דלמחיקה יתנה ומעתה י"ל דכיון דחזינן דלענין טומאת ידים אמרינן כיון דלמחיקה נתנה אינה מטמאה א"כ הרי תכלית פעולת כתיבת פרשת סוטה כדי שימחק המגילה א"כ כ"ז שלא נמחקה המגילה הרי לא נגמר עוד הפעולה ושוב מהני שאלה כמו בשחיטת קדשים לאחר שחיטה דמהני עוד שאלה הכ"נ דכוותי' ומעתה י"ל דזה פלוגתת ב"ש וב"ה אי בנמחקה אות אחת מערערין עלי' שתשתה דב"ה ס"ל דדוקא אם נמחקו שתי אותיות דהוא שם שלם וכיון דקיי"ל אכלה כולה אין נשאלין עלי' א"כ שוב לא מצי למתשל על מה שנמחק וכיון שכן הרי גרמה למחוק את השם משא"כ בנמחק אות אחת כיון דע"ז שנשאר מהני שאלה כיון דעדיין קדושת השם עליו כמושכ"ל וממילא לא נמחק השם כלל משא"כ לב"ש דס"ל אין שאלה בהקדש שפיר אפי' בנמחק אות אחת מערערין עלי' שתשתה ומעתה א"ש ד' הר"מ ז"ל דשפיר פסק דמוחק אות אחת משם לוקה דבכ"מ דל"ש שאלה שפיר גם לב"ה לוקה אפי' על אות אחת ואם כנים הד' י"ל בזה גם ד' הירושלמי דפ"ב שם דפליגי כמה יכתוב שלא לצורך וימחק ויהי' חייב ב"ש אומרים אות אחת וב"ה אומרים שתי אותיות ועי' בפני משה דמפרש לה לקדושת השם והוא תימה כמושכ"ל והנה לעיל כתבנו דלקרבן העדה ניחא אמנם טעיתי לפ"ר דגם לפירוש הקרבן עדה שמפרש דהשאלה אם כתב בדיו הפסול לכתיבת המגילה והי' שלא לצורך אם חייב משום מחיקת השם במחק אות אחת א"כ עכ"פ מבואר מדברי הירושלמי דלב"ה אינו חייב במוחק את השם במחק אות אחת והוא תימה רבה אמנם להנ"ל י"ל דס"ל התר"ס לא ש"ה א"כ כיון דקאי על מגילת סוטה דקודם מחיקה מהני שאלה כיון דהוא כתבה לתכלית שימחק וקודם המחיקה מהני שאלה א"כ לב"ה במחק אות אחת אינו לוקה דהוי התר"ס כנ"ל משא"כ בשתי אותיות דשוב ל"מ שאלה שפיר לקי אמנם לב"ש דס"ל דאין שאלה בהקדש ול"ה התר"ס כלל ושפיר ס"ל דלוקין ולפ"ז להלכה דפסק הרמב"ם ז"ל דלענין מלקות התר"ס ש"ה שפיר פסק כללא דכל המוחק אות אחת מז' שמות הק' לוקה אפי' בפרשת סוטה, אך מה דיש לעי' לפי"ז על הרמב"ם דפסק להלכה דלא כאמימר וס"ל דאפי' באכלה כולה נשאלין עלי' א"כ אמאי בנמחקה המגילה מערערין עלי' שתשתה הא יש עצה לישאל על הקדישה ובפרט דלא הביא פלגתת ב"ש וב"ה כלל ואולי י"ל דחדא מתורצת בחברתה דהרמב"ם ס"ל דב"ש וב"ה ס"ל כאמימר דאכלה כולה אין נשאלין עלי' ושפיר פליגי אם בעי דוקא מחיקת השם או סגי אפי' באות אחת משא"כ להלכה דלא קי"ל כאמימר א"כ במגילת סוטה תמיד מהני שאלה ואעפ"כ מבואר במשנה דמערערין עלי' שתשתה ועכצ"ל אע"ג דיתשל עלי' אח"כ מ"מ כיון דבשעה דבנמחקה הי' קודש הי' בזיון לשם הקודש הוי מחיקת השם ול"מ מה דישאל אח"כ וא"כ שפיר השמיט כל הפלגתא דב"ש וב"ה ופסק בסתמא דנמחקה המגילה מערערין עלי' שתשתה ובאמת יש להסתפק בד"ז בלאו דלא תעשון כן לד' אלקיכם דכולל כל דבר הקדוש בקדוה"ג אם ישאל אח"כ על ההקדש אם עבר על הלאו כיון דהאיסור הוא משום בזיון דבר הקודש לד' ואז הי' קודש א"ד כיון דאמרי' אגלמ"ל דלא קדוש מעולם וממילא ל"ה בזיון לשם הקודש כלל ולפ"ר לא מצאתי ד"ז ויש להעיר מש"ח דמהני שאלה והנה בש"ח נראה דמלבד האיסור דש"ח איכא איסור דל"ת כן לד' אלקיכם כיון דבחוץ אין מצותו בכך ושוב אסור מצד ל"ת כן וא"כ גם כשישאל ילקה מצד הלאו דל"ת כן לד' ומוכרח כיון דשואל ואמרי' אגלמ"ל דלא הי' קדשים מעולם ה"ה דאינו לוקה על הלאו דל"ת כן ועי' ברשב"ם ב"ב דק"כ ע"ב שדקדק בלשונו דלענין כרת דש"ח מהני שאלה ומדלא"כ גם לענין מלקות אולי י"ל קצת דס"ל דלקי ממנ"פ דאם יתשל הרי ג"כ ילקה מצד הלאו דל"ת כן אמנם מסתימת כל הפוסקים לא נראה כן ונראה פשוט להיפך דאם יתשל גם מצד ל"ת כן ליכא וא"כ ה"ה קדושת השם א"נ דמהני שאלה כשיתשל לא ילקה על מחיקת השם אך י"ל בשיטת הרמב"ם דמ"מ מערערין עלי' שתשתה כיון דהי' בזיון לשם הקודש אע"ג דאיתא בשאלה והוא מוכרח לשיטת הרמב"ם א"נ דעל קדושת השם מהני שאלה ובזה י"ל דברי הירושלמי שהבאנו לעיל דהמגילה היתה נגנזת תחת צירו של היכל ותמוה כמ"ש ולפי הנ"ל י"ל דהי' נשאלין עלי' ואח"כ הי' גנזה ויש עוד הרבה לפלפל בזה א"נ דמהני שאלה בקדושת השם אך ירא אנכי לבל אהי' למשא על הדכ"ג וגם זה המעט לא כתבתי אלא מפני שלענ"ד הוא הערה נכונה ולא מצאתי עוד מי שקדמני בזה אמרתי להציגה למשפט לפני הדכ"ג שיחי' ואין להקשות הא הדר"ל קושית מרן הכ"מ על הרמב"ם ז"ל דלמה השמיט הא דמגילה היתה נגנזת תחת צירו של היכל שלענ"ד נראה דבלא"ה לק"מ על הרמב"ם ז"ל דעל כרחך דפלוגתא דתנאי הוא דהרי לעיל בפ"ב איתא בירושלמי תני ר"א בן שמוע אומר אין כותבין על עור בהמה טמאה אמר ר"ש מכיון דאת אומר למחיקה נתנה למה איני כותב תני ראב"ש אומר רואה אני דברי ראב"ש מדברי אבא שאם תאמר אינו שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה עכ"ל הירושלמי ולכאו' תמוה לפ"מ דמבואר הכא בירושלמי דנגנזת תחת צירו של היכל כדי לשחקה א"כ אף באומרת א"ש ימחק השם וא"כ שוב אין גנאי לשם כיון דסוף כל סוף ימחק השם ועכצ"ל דראב"ש פליג בזה על הברייתא דהכא דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל כדי לשחקה וס"ל להלכה דגונזין ומתקיים ושפיר הוי בזיון לשם וא"כ לפ"מ דפסק הרמב"ם פ"ג מסוטה כראב"ש דעור של בה"ט פסול א"כ שפיר השמיט הא דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל וז"נ וברור בס"ד, את זה אמרתי להציע לפני כבוד גאונו שליט"א ואבקש שיאיר עיני במאור תורתו הק' ולהגיד לי חו"ד הרמה בכל אלה ובזה אצא ואו"ש מאדה"ש:

בשולי המכתב:

מ"ש בפנים באו"ק א' לפלפל בענין ב"א אם הוי כסידרן י"ל עוד מחגיגה די"ב פלגתת ב"ש וב"ה וחכמים אי שמים נבראו תחילה או דנבראין כאחת ועיי"ש ברש"י ע"ב ד"ה להקדים נראה דב"א לא מיקרי קודם ועי"ש בטו"א מה שהעיר מכאו"א ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ וע"ע ביומא ד"ה ע"ב פלגתת ר"ח וריו"ח בלבישת הבגדים אהרן ובניו דחד אהרן ובניו בב"א וחד אמר אהרן קידם ומאן דס"ל דב"א היינו מדכתיב וחגרת אותם נראה דאל"ה הי' צריך להיות קודם ול"מ ב"א דא"ז מיקרי קודם ועמ"ש בחי' שם ואכמ"ל:

מ"ש בפנים באו"ק ד' לדחות הראי' מבן קמצר די"ל דמקצת אות איני בגדר שלא כסדרן דכ"ז דלא נשלם כל האות אינו אות כלל וכשנגמר אות האחרון אז נשלם גם האות הראשון ולכן הוי כסדרן אך כתבנו שזה דחוק אמנם לאחר העיון י"ל דהסברא נכונה ויש להעיר בזה מ"ד התו"ס ב"ק ד' ע"א ע"ב ד"ה איסה"נ שכ' דתחילת שחיטה לא חשיב שינוי לקנות בכך נראה מדבריהם דשינוי לא מקרי אלא אם מתקן מה ע"י השינוי אבל בלא"ה אינו בגדר נשתנה וא"כ י"ל דה"ה לענין שלא כסדרן ואין לומר דא"כ גם אות אחת לא יפסל אם נכתב שלא כסדרן דהרי חזינן לענין שבת דאיני חייב עד שכתב ב' אותיות הרי דאות אחת אינו בגדר מלאכה וא"כ נימא דה"ה לשלא כסדרן ז"א דאם כתב אות אחת שלא כסדרן הרי יש שינוי בב' אותיות ושפיר הוי שינוי וחשיב שלכ"ס אבל כל זמן דאינו בגדר אות כלל אינו בגדר שלכ"ס איברא דמד' התוס' א"ר דהרי יש לדקדק בדבריהם שכ' בזה"ל "לא חשיב שינוי לקנות בכך דלכאו' הך לקנות בכך מיותר לכן נראה דודאי התוס' מודים דהוי שינוי במקצת השחיטה ג"כ דאפי' א"נ דמקצת אות אינו חשיב ואינו בגדר שינוי אם הוא שלא כסדרן לא יתכן לומר כן במקצת שחיטה דהרי נקובת הושט הוא נבילה והוי כמתה וא"כ איך אפ"ל דלא חשיב שינוי לכן נראה דכונת התוס' לפי מ"ש המרש"ל ביש"ש דשינוי אינו קונה אלא שינוי המשביח אבל שינוי המתקלקל אינו קונה וא"כ תחילת שחיטה כיון דאם לא יגמור הוי רק שינוי המקלקלת לא חשיב שינוי לקנות בכך אבל זה ברור דמודים התוס' דתחילת שחיטה הוי בגדר שינוי ואין ראי' מזה לענין חצי אות אמנם מסברא י"ל כדאמרן ויש עוד לומר בהסבר הדברים דאם בעת שנגמר האות הוי כסדרן אינו בגדר שלא כסדרן דהנה האחרונים תמהו בהא דקיי"ל דתו"מ אינו כשר אלא כסדרן ובס"ת כשר אפי' שלא כסדרן הא ס"ת קדושתה חמורה וא"כ ניליף דפוסל בו שלא כסדרן ק"ו מתו"מ אמנם נראה להסביר הדבר דנהי דס"ת קדושתה חמורה מתו"מ מ"מ כיון דכל עיקרו של מצ"ע דכתיבת ס"ת הוא משום תכלית הלימוד כמו"ש בתוה"ק וידעינן ד' הרא"ש דמה"ט מקיימין המצוה בזה"ז בכתיבת ספרים שילמדון בהם וכיון שכן אינו פוסל שלא כסד' בכתיבה דא"ז תכלית המצוה וכיון דלענין תכלית המצוה אין נפ"מ אם נכתב שלא כסדרן כיון דעתה הכל כסדרן ויכולין ללמוד בו על הסדר כשר משא"כ בתו"מ דכתיבה בפני עצמה הוא התכלית של מצוה להניח אותו בבתים על ראש ובזרוע וכן במזוזות הבית וא"כ שפיר אמרינן דפוסל בו שלכ"ס ומעתה י"ל דדוקא אות שלם כיון דיש עליו שם של אות זה צריך להיות נכתב כסדרן משא"כ בחצי אות דבפני עצמו אינו כלום ויכול לעשות ממנו איזהו אות שירצה איני אלא בגדר מכשיר ואינו פוסל בו שלא כסדרן ויש להאריך עוד בכ"ז ואכ"מ:

מ"ש בפנים באוק"ו לפלפל בדברי הירושלמי סוטה ודברי אדמו"ר הגה"ק מסאכטשעוו שליט"א הנה עתה בא לידי ספר עין יצחק נדפס מחדש מאת הגאון המפורסם מוהר"י אלחנן שיחי' וראיתי בחאו"ח סי' ה' אוקכ"ח העיר ג"כ כסברת אדמו"ר הגה"ק שליט"א לומר דמגילת סוטה אדעתא דהכא ל"ק ורוצה לת' בזה הא דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל אמנם לענ"ד הד' צ"ע דדוקא בנמחקה המגילה דאיכא אומדנא גדולה דלא רצה למחוק את השם בחנם שייך לומר אדעתא דהכא ל"ק משא"כ היכא דלא נמחקה ל"ש לומר אדעתא דהכא ל"ק ובזה א"ש מה שהעיר הג' המחבר מהא דמנחתה נשרפת ולא אמרי' אדעתא דהכא ל"ק ולכן כתבנו בפנים דמדברי הירושלמי דס"ל דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל כדי לשוחקה נראה דס"ל דהי' תנאי ממש וראיתי להג' הנ"ל בסקכ"ט שג"כ העיר בזה דהי' כותב על תנאי והולך ג"כ בשיטת ברירה אך לא מצא מנוח בפלגתת ב"ש וב"ה בשיעור המחיקה עי"ש ולמ"ש בפנים א"ש הכל בעזהי"ת וע"ע שם בסקל"א ולא עמדתי ע"ד בזה והעיקר כמ"ש בשילהי דברינו בת' הרמב"ם שהשמיט ענינו דגגיזה תחת צירו של היכל הן אמת כי בדרך פלפול י"ל דלא כדברינו שכתבנו בפנים דע"כ ראב"ש פליג בזה על הברייתא דהיתה נגנזת תחת צירו של היכל דהנה באמת צ"ע סברת ר"ש דס"ל דמכיון דאת אומר למחיקה נתנה למה אינה כותב וכונתו דכמו דחזינן דלענין טומאת ידים הקילו בו מכח הך סברא נקל בו ג"כ לענין הכתיבה יהי' מותר על עור בהמה טמאה ולכאו' ההבדל מבואר דטומאת ידים דהוא רק גזירה דרבנן סמכינן ע"ז משא"כ לענין זה דנכתב על עור בהמה טמאה כיון דבאמת קדושה אית בה א"כ מנ"ל להקל בסברא זאת ועי' בס' הנ"ל אוקכ"ז שכ' באמת בסברא זו לתרץ דברי הרמב"ם שמחלק בין זל"ז אמנם נראה דר"ש לשיטתו דס"ל דכל העומד לעשות כעשוי' דמי א"כ שפיר ס"ל לר"ש כיון דמגילת סוטה עומדת למחיקה כמחוק דמי ומותר לכתוב על עור בהמה טמאה וע"ז אמר ראב"ש כיון דעכ"פ יש מציאות שלא תמחק א"א א"ש אע"ג דגם אז גונזין אותה תחת צירו של היכל כדי לשוחקה מ"מ כיון דמחיקה זה לאו מצוה הוא ושוב לא אמרי' בו כל העומד כמ"ש התוס' בכמה דוכתין אך לפ"ז בלא"ה מתורץ הרמב"ם שפיר דלהלכה קיי"ל שפיר דאין כותבין על עור בה"ט אך זה דרך פלפל והעיקר נלע"ד כמ"ש בפנים דפליגי בזה:

בעיקר הדבר שכתבתי א"מ שאלה על קדושת השם לכאו' יש להעיר כיון דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו א"כ השם הוא רק כשהוא בקדושה א"כ בזה שישאל עליו הרי מבטלין מקדושת השם וזה גופא הוי מוחק את השם וכ"כ במק"א לענין שאלה בתרומה דיהי' אסור מצד מאבד (עי' לעיל סי' כ"ד) ומצאתי אח"כ שנדפס ס' אתוון דאורייתא מכבוד ידידי הרב הגאון מוהר"י ענגיל נ"י מבענדין כלל ט"ו העיר ג"כ בזה והוסיף דאפי' בפתח דהוי לנדר טעות ואגלמ"ל דל"ה תרומה כלל מ"מ אסור למיתשל עליו דהר"ז דומה למ"ש הב"י בס' רכ"ח דנודר הנאה מבני העיר אסור לישאל אצל חכם מבני העיר כיון דבזה נהנה אע"ג דלפי האמת כשמתיר הרי לא הי' אסור בהנאה כלל מ"מ ההיתר גופא חשיב הנאה ואסור להתיר לו וה"ה בתרומה דאסור לאבד את התרומה מקדושתה אסור לשאול עלי' עי"ש שהאריך בזה ומני' נלמוד דה"ה בקדושת השם אע"ג דמהני בי' שאלה מ"מ אסור למיתשל כיון דבזה מבטלו מקדושתו ה"ה מוחק את השם אך א"כ יקשה לנו מנ"ל דבקדשים מהני שאלה לפמ"ש דלאו דל"ת כן כולל כל הקדשים א"כ בכל הקדשים אמאי מותר למיתשל עלי' הא עובר על ל"ת כן וא"ל דגלי קרא בשחוטי חוץ דמהני שאלה ז"א דשחוטי חוץ שאני כיון דבלא"ה אינו ראוי לד' שפיר מהני שאלה משא"כ בכל הקדשים ועכצ"ל דזה אינו מיקרי מוחק את השם וכמ"ש לעיל לענין מאבד תרומה דזה אחד מגדרי התרומה דמהני בי' שאלה וה"ה הקדש וא"כ א"נ דגם בקדושת השם מהני שאלה פשיטא דמותר ליתשל עלי' ואין בזה משום מוחק את השם ועי' היטב בכ"ז כי הדברים חדשים ונכונים בעזהי"ת: