(י"ג) ויהס כלב את העם וגו' המפרשים נתקשו בזה הא לא דיבר העם כלום, ונראה ביאור הענין גם נבאר מה שאמר מרע"ה בפ' דברים אחר שהזכיר לישראל חטא המרגלים אמר גם בי התאנף ד' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם ונתקשו המפרשים מה ענין זה לחטא המרגלים הא חטאו הי' במי מריבה ונראה לבאר הענינים דהנה הספורנו הרגיש בפרשתינו ובפרשת דברים שהקב"ה צוה לו למשה שהוא ישלח את המרגלים היינו שיהי' כולם בשליחות מרע"ה ולא בשליחות ישראל רק שהוא יהי' המשלח ושמעתי הדברים ביתר ביאור מכ"ק אדמ"ו מאור הגולה רשכבה"ג מסאכאטשאוו זצלה"ה לפ"מ דמבואר במשנה דברכות (דף ל"ד ע"ב) ש"צ שטעה סימן רע לשולחיו שש"א כמותו הרי דכח המשלח בהשליח לזאת אם הי' באמת כן דהמרגלים הי' נשארים שלוחים של מרע"ה הי' בהם כחו של מרע"ה ולא הי' נכשלין:

אמנם הם במחשבתם כיון שהי' לצורך ישראל ועפ"י בקשתם נעשו שלוחין של ישראל וכיון דכח המשלח בשליח לזאת דברו בגנות הארץ ובאמת בפ' דברים נראה מבואר דישראל אמרו למרע"ה שהם ישלחו והוא מילא מבוקשם נראה שמרע"ה לא אמר להם בפירוש שלא יהי' שלוחים שלו ועיד"ז באו לדיבת הארץ וגרמו מה שגרמו בעוה"ר ויש לומר שאותו ענין ממש גרם למרע"ה ואהרן הכהן לחטא מי מריבה שלא דיברו אל הסלע אלא הכו אותו שלכאו' אין הענין מובן שלא עשו רצון השי"ת אך כ"כ המפרשים שהם סברו שבאבן הדיבור אליו הוא הכאה ולזאת צוה הקב"ה לקחת המטה אך באמת הקב"ה ברא את העולם בדיבור וכיון ששלח הקב"ה את מרע"ה ואהרן הכהן בשליחותו ושש"א כמותו הי' להם ג"כ לעשות הנס ע"י הדיבור אמנם חטאו בזה בעבור שחשבו כיון שהוא לצורך ישראל ולטובתן המה שלוחים של ישראל והי' כח של ישראל מעורב בהן ג"כ ולזאת הכו את הסלע ובאמת זה גרם להם רוב צדקתם וענותנותם שחשבו שא"ר לעשות ע"י נס כזה אם לא לטובתן של ישראל וממילא עיד"ז נכנס בהם כת של ישראל ג"כ ושוב נכשלו במה שלא דברו אל הסלע דבבו"ד צריך פעולה ממשיות [וי"ל דזה הפירוש בקרא יען אשר לא האמנתם בי להקדישנו לעיני בנ"י לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגו' דהכונה ג"כ כיון שלא הי' נאמנים בשלוחתם להיות להשי"ת לבדו וא"כ ממילא אף אם הי' המרגלים שלוחים של מרע"ה בלבד ג"כ היו נופלים ברשת דיבת הארץ כיון דמרע"ה ג"כ לא התיחס את עצמו להיות עושה הכל בכח השי"ת לבד רק חשב את עצמו תמיד מושפע מכחן של ישראל גם כן וממילא הי' פוגם גם במרגלים וא"כ שני החטאים אחת הן והבן היטב כי קצרנו וסמכנו על המעי'] וזה שאמר להם מרע"ה גם בי התאנף ד' בגללכם היינו שבאותו חטא שנכשלו המרגלים מפני שכחן של ישראל הי' בהם כן חטאו הי' ג"כ בשביל שכחן של ישראל הי' מעורב בו ועיד"ז בא לחטא של מי מריבה והארכנו עוד בזה בדרושים בכמה ענינים ואכ"מ:

ועפ"ז יובן היטב פירושא דקרא ויהס כלב את העם שכלב שהכיר את המרגלים שכולם צדיקים והתבונן עתה בדבריהם הבין שנכשלו בזה ע"י שנעשו שלוחים של כל ישראל וקול העם הוא שמדבר מתוך גרונם את דיבת הארץ לרעה שלא יוכלו לעלות וזה ויהס כלב את העם היינו כח העם שיצא מפיהם של המרגלים וי"ל דזה הפי' בתרגום יונתן וכד חמי משה ענותנותו כו' קרא משה להושע בר נון יהושע דהכונה ג"כ שהי' ירא ממנו שמצד עניוות שלו יוקטן בעיני עצמו להיות שלוחו של משה ויעשה שלוחן של ישראל לכן קרא שמו יהושע וע"י היוד ניתן בו כח השי"ת ועיד"ז זכה להיות מנהיגן של ישראל לא"י:

ונראה שזה הוא הענין מה שאמרו רז"ל במדרש גבי מרגלים דיהושע מה חרש לאמר מלמד שעשו עצמן קדרין והי' צווחין ואמרין הרי קדרות כל מי שרוצה יבוא ויקנה כ"כ למה שלא ירגיש בהן אדם לכך כתיב חרש קרי בי' חרס והד' אינן מובנים ונראה שרמזו חז"ל בזה דמרגלים דיהושע עשו עצמן כחרסים שכלי חרס אין מטמא מגבו אלא מתוכו והיינו משום שבעצם אין חשיבות לו כלל רק מה שמניחין בתוכו כן בטלו את עצמם וישותם לגמרי לגבי יהושע ורק בכחו ושליחותו הלכו וזה הוא ענין שאמרו עליהם חז"ל שמסרו את נפשם בשלוחתם ובדרוש ביארנו שזה ענין מה שאמר שמואל לשאול המלך במלחמת אגג שמואל א' ט"ו] ויאמר שמואל אל שאול הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך ד' למלך וגו' ויאמר שאול אל שמואל חטאתי וגו' כי יראתי את העם וצ"ב אם ירא את העם הלא עכ"פ מחויב להעמיד לנגדם וגם עיקר דברי שמואל אין מובנים מה שאמר לו אם קטן אתה בעיניך:

אך הענין הוא ג"כ עד"ז דשאול לרוב צדקתו וענותנותו לא חשב את עצמו ראוי להיות למלך רק מכח ישראל שהסכימו עליו שיהי' מלכם וכיון שנתבטל שאול לישראל ממילא נכנס בו כחם של ישראל ועיד"ז בא לרחמנות על עמלק וע"ז הוכיחו שמואל הלא השי"ת משחך למלך ולא נעשית מלך מכח העם והי' לך להתבטל רק להקב"ה ולעשות בכחו וממילא לא הי' נכשל אמנם שאול השיב לו האמת כי יראתי את העם היינו שהיראה שלו להשחית הכל הי' משום כח העם שמעורב בו וכבר עמדו ע"ז חז"ל במדרש אך ביארנו הדברים ביתר ביאור ועי' בפ' תצא מה שביארנו עפ"י הלכה התנצלות שאול ואכמ"ל יותר: