Keli Chemdah on Torah, Sh'lach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ט"ו ל"ב) ויהיו בנ"י "במדבר" וימצאו איש מקושש עצים וגו' ויקריבו אותו המוצאים אל משה ואהרן וגו' המפרשים תמהו על תיבת במדבר דמה כוונת התורה בזה דהי' במדבר ומנ"מ היכן הי' וכבר נודע דבר חכמה בשם הגאון שאג"א ז"ל דלר"אד מכשירי מילה דוחה שבת איך משכח"ל שיתחייב על מלאכת שבת הא חזי' למילה ואמרינן הואיל לכן פי' קרא דהי' במדבר דלא מלו ושפיר חייב משום חילול שבת דל"ש הואיל אך כ"כ בחי' שיש לגמגם טובא בזה ואכ"מ אמנם לכאו' עלה בדעתי דהנה יש להקשות לר"א בר"ש דס"ל בסנהדרין ע"ד ע"א דגם מחלל שבת ניתן להצילו בנפשו א"כ אמאי לא הרגו אותו מיד כשראו שרוצה לחלל שבת ואמאי הביאו אותו לפני משה ואהרן והניחו אותו לחלל שבת:
אמנם נראה דהנה באמת יש להקשות איך דנו כל דיני מיתות ב"ד הא מבואר במס' שבת דבאמת ישראל הי' יכולים לחזור על קבלת התורה כיון דהי' באונס רק דקיימו וקיבלו בימי אחשורוש א"כ מקודם לכן איך דנו כל דיני מיתות ב"ד אך הנה הרשב"א ז"ל כ' דנהי דאמרינן מכאן מודעה רבה לאורייתא מ"מ ז"ד בחו"ל אבל בא"י א"י לחזור על קבלת התורה דא"י ניתן להם בשביל התורה אך אכתי קשה במקושש דהי' במדבר והי' יכול לחזור וא"כ איך דנו אותו:
אך באמת ז"א דהרי בשבע נצטוו במרה וזה לא הי' באונס דבמרה קיבלו עליהם ברצון וא"כ א"ש דדנו אותו אך כיון דלא הי' עליו אלא חיוב של מרה נראה דלא ניתן להצילו בנפשו כיון דהא דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו הוא רק משום דילפינן חילול חילול מע"ז וזה מי"ג מדות שניתן לדרוש בסיני ועוד דזה גופא דעל עבו"ז ניתן להצילו בנפשו ג"כ לא נצטוו אלא בסיני א"כ א"ש דלא הי' יכולים להורגו בעצמם טרם שעשה עבירה דמצד ציווי הר סיני הי' יכול לחזור א"כ נהי דנשאר עליו החיוב שנצטוו במרה ע"ז שוב לא ניתן להצילו בנפשו כיון דע"ז לא נצטוו במרה וא"כ מדוקדק מאוד הקרא ויהי' בנ"י במדבר דהי' יכול לחזור מקבלת התורה לכן ויקריבו אותו המוצאים אל משה ואהרן ולא הרגו אותו הם בעצמם וא"ש בעזה"י:
ובזה נראה לפרש המשך המקראות ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו וברש"י ז"ל בשם חז"ל יודעים הי' שמחלל שבת במיתה אך לא ידעו באיזה מיתה והקשו בתוס' הא כל מקום שנאמר מות יומת הוא בחנק וא"כ אמאי הי' מ"ר ע"ה מסופק באיזה מיתה ולפי הנ"ל י"ל דמ"ר הי' ג"כ מסופק דאולי חזר מקבלת התורה א"כ נהי דנשאר מה שנצטוו במרה ע"ז י"ל כיון דאז הי' ב"נ וב"נ אזהרתן זו מיתתן והוא בסייף א"כ נהי דאח"כ נאמר בשבת מות יומת מ"מ כיון דמצווי דסיני יכול לחזור אינו מחויב אלא סייף ושפיר לא הי' יודעים באיזה מיתה עד שגילה לו הקב"ה שהמקושש לא חזר מקבלת התורה וחייב סקילה כדין כל מחלל שבת ועי' בזה כי הד"נ בס"ד. ועפ"ז י"ל בביאור הקרא בפ' פנחס (כ"ז ג') אבינו מת במדבר והוא לא הי' בתוך העדה הנועדים על ד' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא הי' לו ועפ"ד י"ל דהכוונה דהנה כ"כ ד' הרשב"א דא"י הוא רק על קבלת התורה א"כ אם חטא במדבר על סמך שחוזר מקבלת התורה אע"ג דהי' יבול לחזור מ"מ שוב אין לו חלק ונחלה בח"י וזה טענו בנות צלפחד כיון דבעדת קרח לא הי' רק מת בחטאו וזה הי' במדבר ע"כ דלא חזר מקבלת התורה דאל"כ איך מת בחטאו הא הי' יכול לחזור וע"כ דלא חזר וא"כ שוב מגיע לנו חלק בא"י:
ויש לבאר עפ"ז ד' המדרש תנחומא פ' במדבר ס' כ"ג דאיתא שם בזה"ל באו למדבר ומצאו מקושש ולא הי' יודע משה באיזה מיתה הוא נהרג וכו' ומיד עמד משה בתפלה אם יחטא אדם כך הוא נסקל ה"ה מסתכנין עשה להם תקנה אמר להם הקב"ה ילקו ארבעים ויצאו ידי כריתתן עכ"ל המדרש ולכאו' אין הבנה לדבריו דבאמת בחילול שבת חייב סקילה ול"מ מלקות כלל ונראה דהמדרש ס"ל דמקושש הי' הוראת שעה מפני שלא הי' יכול להיות התראה וכר"י דס"ל דצריך להתרות באיזה מיתה אך בב"נ א"צ התראה וא"כ שבת דנצטוו קודם מתן תורה א"צ התראה אך מצד ב"נ הרי מיתתו בסייף ולא בסקילה וא"כ יקשה ממ"נ וזה הי' קשיות מ"ר אם יחטא אדם כך היינו בלא התראה יהי' נסקל ה"ה מסתכנין דקשי' ממ"נ והשיב לו הקב"ה דעתה הי' הוראת שעה ולדורות בלא התראה דליכא אלא ח"כ מלקות פוטר ונראה מבואר מד' המדרש דאף בחילול שבת נהי דל"ש מלקות דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד מ"מ אם ילקה א"ע יהי' נפטר מכרת:
ועי' בקונטרס הסמיכה להר"ל ב"ח שחלק בזה עם מהר"י בי רב שדעת המהר"ל ב"ח ז"ל דל"ש מלקות אלא היכא דחייב ע"פ עדים והתראה אבל בל"ז אין הב"ד מלקין אותו לפטור מכרת אמנם דעת המהר"י בי רב להיפוך ומד' המדרש נראה מבואר כמהר"י בי רב אם לא שנאמר דהמדרש ס"ל כמ"ד דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו שו"ר לרבינו הגדול בעל פנים יפות ז"ל בפ' במדבר הביא ד' המדרש הנ"ל דהתחיל זאת על קרא דאל תכריתו את שבט הקהתי שכתב דאזהרה הי' לאהרן ובניו שיזהירו את בני קהת בשעת מעשה כשירצו לראות והתועלת מהתראה יהי' שע"י כן מתחייב במלקות דאין לוקין בלי התראה בשעת מעשה והתועלת במלקות שיפטרו עיד"ז ממיתה ביד"ש כמו חיי"כ שלקו והיינו דכתיב וחיו ולא ימותו שאפי' אם לא תשמעו להם יפטרו ממיתה ע"י מלקות עכדה"ק ותמהני שלא ביאר כלל דא"כ איך שייך מלקות במחלל שבת כיון דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וע"כ דפשיטא לי' דע"כ המדרש ס"ל דלאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו:
אמנם כן דברי הפנ"י תמוהין מאוד לענ"ד דא"ל לפטור מכרת ומיתה ביד"ש אלא אם היתה התראה כדינא א"כ פשיטא דכ"ש דעדים ודאי צריך דא"א לוקה ע"י עצמו וכיון דלא הי' כהנים אלא אהרן ובניו שהי' קרובים זל"ז ופסולין לעדות אחת א"כ בלא"ה לא משכח"ל מלקות בשום פנים מדינא כיון דאסורי להיות בהיכל וקדק"ד שום אדם לבד אהרן ובניו וא"כ א"א לומר אלא כמ"ש המהר"י בי רב דאם נכשלו יכולין לקבל עליהם מלקות ע"פ הודאתן ויפטרו מכרת ונסתרו דבריו וא"ש ד' המדרש בפשיטות:
ובאמת דעת הג' המגי' במל"מ פי"ו מסנהדרין להיפוך ממש דהא דחיי"כ שלקו נפטרו מיד"כ ה"ד כשאינן חייבין מלקות מדינא אבל כשחייבין מלקות מדינא אינן פוטרין את הכרת אמנם הג' חת"ס ז"ל ח' או"ח סי' קע"ה תמה עליו מהא דבפ"ק דמגילה על המשנה דאין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת מקשינן בגמ' אידי ואידי בידי אדם הוא דחיי"כ שלקו נפטרו מכרת אע"ג דהחיוב מלקות מדינא:
ובילדותי אמרתי דלק"מ כיון דאסיקנא מקודם דהמשנה רנבה"ק הוא דחיי"כ פטורין ג"כ מתשלומין ולכאו' ק"ט דלרנבה"ק איך משכח"ל דחיי"כ אמאי לא יפטרו כרת ממלקות כמו דפוטרן מתשלומין אך ז"א כיון דחיי"כ שלקו נפטרו מכרת א"כ אינן ב' רשעיות א"כ לרנבה"ק אף במחויב מלקות כדין פוטר מכרת דא"נ דאינו פוטר הרי אינו מחויב מלקות דכרת פוטר ממלקות ושוב המלקות פוטר מכרת ולכן אחר שאסיקנא דרנבה"ק שפיר מקשינן אידי ואידי בידי אדם הוא והארכנו בח' בזה ואכ"מ יהי' איך שיהי' אף שנראה עיקר דלא כהמגי' הנ"ל עכ"פ זה נראה עיקר דתמיד פוטר מכרת אע"ג דלא נתחייב מלקות מדינא מ"מ יכול לקבל עליו מלקות בב"ד שיפטור מכרת וכדמוכח מסתימת ד' המדרש הנ"ל: