Keli Chemdah on Torah, Shemot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בסנהדרין (דף נ"ח ע"ב) אמר ר' חנינא עכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי. וברש"י ז"ל ד"ה ויך את המצרי כתב בזה"ל משום דהכה איש עברי עכ"ל. נראה דבא להזהיר בזה דלכן נקט ר"ח דוקא עכו"ם שהכה את ישראל דדוקא אם מכה ישראל דינא הכי כיון דהתם ג"כ הכה איש עברי. ועיין בחידושי הר"ן ז"ל שמסופק בדעת ר"ח אם הכוונה דוקא על ישראל משום דהי' קודם מתן תורה. אמנם יגיד עליו ריעו מימרא דר"ח הסמוכה לזו בש"ס שם בזה"ל ואמר ר"ח הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר מוקש אדם ילע קודש דהכא ע"כ כוונת ר"ח על ישראל בדוקא כמו שפירש רש"י ז"ל ד"ה מוקש אדם עיי"ש. א"כ נראה דה"ה הכא בדקדוק נקט ר"ח ישראל. דדוקא בעכו"ם שהכה את ישראל דינא הכי. אך לכאורה קשה מנ"ל לר"ח הא דילמא גם ב"נ שהכה ב"נ דינא הכי דחייב מיתה והכא מעשה שהי' כך הי' שהכה איש עברי ולא משום דצריך דוקא להיות בגדר ישראל דהרי בנ"י קודם מתן תורה ג"כ לא היו בכלל ישראלים גמורים:
ונראה דר"ח דייק זה מדכתיב וירא כי אין איש שבין עפ"י פשוטו שנתירא מאיש אחר ובין עפ"י מדרשו שראה שאין עתיד לצאת ממנו איש קשה אם דינא הוא דב"נ חייב מיתה על שהכה את חבירו א"כ נתחייב מיתה מדינא והי' מוטל על משה להרגו מצד מצות דינים וכמ"ש הר"מ ז"ל טעם עונש בני שכם משום זה שלא הרגו את חמור א"כ למה הי' משה רבינו מתיירא לקיים המצוה המוטלת עליו. וגם מה נ"מ אם יש עוד מי שיצא ממנו או לא לכן דייק מזה ר"ח דרק ב"נ שהכה את ישראל גמור חייב מיתה וכיון דלא היו עוד אז בכלל ישראלים גמורים רק להחמיר הי' דינם כישראל לכן ל"צ לסכן את עצמו בהריגתו וכן אם הי' רואה שעדיין עתיד לצאת ממנו זרע מעליא לא הי' הורגו אמנם מפני שראה שאין איש כפשוטו וכמדרשו לכן הרגו וזה נכון בפירוש דברי ר' חנינא:
ועפי"ז עמדתי על כוונת מרנא הכסף משנה ז"ל שכתב על דברי הר"מ ז"ל פ"י ממלכים הל' ו' שכתב בזה"ל. ועכו"ם שהכה את ישראל אפי' חבל בו כ"ש אינו נהרג וכתב הכ"מ ז"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דקרא דויפן כה וכה אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל. וכבר תמהתי עליו בספרי דלמה צריך לדוחק הזה תיפוק לי' כיון דויפן כה וכה נראה דלא נתחייב מיתה מדינא דאל"כ למה הי' צריך לראות שאין איש. אמנם עפ"י דברינו א"ש דברי הכ"מ ז"ל כיון דהר"מ ז"ל ג"כ מדייק דינא דר"ח דעכו"ם שהכה את ישראל דוקא א"כ א"ש הא דויפן כה וכה לראות אם אין איש כיון דלא נתחייב מיתה מדינא מחמת שלא הי' עוד בכלל בני ישראל גמורים וא"כ במכה ישראל גמור צריך להיות נהרג ג"כ ולכן כתב מרן ז"ל דדעת הר"מ ז"ל דקרא אסמכתא בעלמא הוא והיינו כמו שפירשו המפורשים דלא משום שהכה את ישראל חייב מיתה אלא משום שבא על אשתו. ולפי שזה נתגלה רק למשה רבינו ע"י רוה"ק לכן הרגו רק ע"י שם המפורש אבל משום שהכה ישראל אינו חייב מיתה בדיני אדם:
ובעיקר פירושא דקרא נלענ"ד להעיר בדבר חדש עפ"מ דמבואר בדברי רבותינו ז"ל דמשה רבינו הי' באותו מעשה בן י"ב שנה וכן נראה מדברי רש"י ורמב"ן ז"ל. ועיי' ברמב"ן ז"ל שהביא כן מחז"ל ולכן דחקו לפרש ויגדל היינו שבא לכלל דעת או שפרעה נתן לו גדולה ולא פירשו כפשוטו מפני שבאמת לא הי' גדול עוד בד"ת וא"כ נראה פשוט דאע"ג דנתחייב המצרי מיתה מ"מ לא הי' מוטל על משה רבינו להרוג אותו כיון דעוד הי' קטן ואינו בני מצות כמבואר בר"מ ז"ל פ"י מהל' מלכים הל' ב' עיי"ש ולכן שפיר דוקא מפני שראה שאין איש היינו כפשוטו וכמדרשו הי' הורג אותו אבל להסתכן עליו וכן אם הי' רואה שעתיד לצאת ממנו זרעא מעליא לא הי' הורגו כיון דאין מוטל עליו להרוג אותו מצד שהוא עדיין קטן. וזה נכון וברור:
ואולי י"ל בזה פירוש הקרא ויפן כה וכה וירא כי אין איש היינו שראה שלא הי' איש בזה שהרג את העברי לכן הרגו הוא דאם הי' איש היינו גדול ממש א"כ מצות הריגה מוטלת על הגדול ולא עליו אבל כיון שאין איש ע"כ קיים הוא בו מצות דינים. איברא דיש לעיי' לפי דעת הפוסקים דבב"נ ל"צ גדול בשנים ובשערות ומשבא לכלל דעת הוי בכלל גדול א"כ לענין זה לדין ב"נ הוי בכלל גדול. אך יש לדחות דנהי דפסק הר"מ ז"ל דמוטל על ישראל ג"כ לדון דיני ב"נ מ"מ כיון דבדיני ישראל עדיין הוא קטן וא"כ כיון דמשה רבינו דינו כישראל אינו מוטל עליו לדון את המצרי ויש בזה פנים לכאן ולכאן. וי"ל בזה דיקדוק הלשון מה שאמרו לו דתן ואבירם מי שמך "לאיש" שר ושופט עלינו וגו'. שלכאורה הך תיבת "לאיש" מיותר. ולהנ"ל י"ל בטוב טו"ד. דאמרו לו כיון דבעצם אתה אינך עוד איש בדיני ישראל נהי דלענין ב"נ עשית עצמך איש והרגת את המצרי אבל מי שמך לאיש שתהי' גם שר ושופט עלינו דהרי אנחנו בני ישראל ובדיני ישראל אין אתה איש כלל. ויש לפלפל הרבה בזה ואכ"מ: