Keli Chemdah on Torah, Shemot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במסכת עכו"ם (דף כ"ז ע"א) איתמר מניין למילה בעכו"ם שהיא פסולה דרי בר פפא משמי' דרב אמר ואתה את בריתי תשמור וריו"ח המל ימול מאי בינייהו וכו' איכא בינייהו אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולמ"ד המל ימול איכא דאשה כמאן דמהילא דמיא. ומקשינן בגמ' ומי איכא למ"ד אשה לא והכתיב ותקח צפורה צר ותכרות קרי בי' ותכרת דאמרה לאינש אחרינא ועבד. ואב"א אתיא איהו ואתחלה. ואתא משה ואגמרה עכ"ל הגמ'. והנה הך תירוץ דואב"א אין לו מובן כלל כיון דאמרינן השתא דמילה באשה פסולה איך מותרת להתחיל. ומ"ש משחיטה דשחט הפסול וגמר הכשר פסול משום דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ה"ה מילה כיון דמבואר להדיא בשבת (דף קל"ג ע"ב) דליכא על אומן שמתחיל במקצת מילה ואינו גומר עונש כרת משום חילול שבת משום דיכול לומר אנא עבדית פלגא דמצוה עיי"ש. מבואר להדיא דמצות מילה מתחילה ועד סוף וא"כ כיון דאמרינן דאשה פסולה למול נראה ברור דגם ההתחלה פסולה ע"י אשה. וראה נפלאות בתורת ד' בר"מ ז"ל פ"ב ממילה הל' א' שס"ל דמילה באשה כשירה אבל נכרי לא ימול כלל עכ"ל הרי שדקדק רבינו ז"ל לכתוב דגם ההתחלה פסול ע"י עכו"ם וכמוש"כ א"כ השתא דס"ל דמילה באשה פסולה גם אשה פסולה להתחיל המצוה (וראיתי בספר חוט המשולש הובא בשם פרדס דוד כיון דאין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה אין נפ"מ אם ההתחלה הי' ע"י פסול וזה בדותא ואין צריך להשיב עליו ולדבריו לר' נחמי' דס"ל דעיקר דמצוה הוא המתחיל כמבואר במדרש תהלים מובא בתשו' שב יעקב סי' י"ג עיי"ש והי' מותר לגמור ע"י פסול אלא ודאי דזה אינו ענין כלל להכשר המצוה והבן כי קצרנו] וראיתי בספורנו שכתב שהיא מלה אותו ואח"כ לא הניח עוד המלאך לגמרי ואמרה חתן דמים למולות היינו שצריך פריעה ג"כ וזה עפ"י הירושלמי פרק ר"א דמילה דר"א בן פזי יליף מזה מילה ופריעה עיי"ש. ונראה מדבריו ז"ל דצפורה מלה אותו ומשה פרע אותו. אך זה בודאי לא יתכן לכאורה ח"נ דמילה באשה פסולה:
אמנם לאחר העיון נלענ"ד דבאמת כן כוונת הגמ' לתרץ אב"א דהיינו דהיא מלה ומשה רבינו פרע והטעם נראה לענ"ד ונקדים לבאר פלוגתת רב וריו"ח דרב יליף לה מואתה את בריתי תשמור וריו"ח לא יליף לי' מקרא זה אלא מהמול ימול. וקשה אמאי לא יליף לה מטעמא דרב דלכאורה זה נכון מאוד דעכו"ם שאינו בן ברית צריך להיות פסול וכמו דקיי"ל בציצית ותפילין ושחיטה לכן נלענ"ד דרב וריו"ח אזלי בזה לשיטתם ונקדים מה שיש לתמוה על הר"מ ז"ל שפסק דבני קטורה חייבין במילה לדורות ואיך אפשר לומר כן כיון דכתיב מפורש בתוה"ק ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם וכיון דבני קטורה לאו בכלל זרעו של אברהם איך אפשר לומר דחייבים במצות מילה ובאמת הוא קושית הגמ' בסנהדרין (דף נ"ח ע"ב) ותירץ את בריתי הפר לרבות בני קטורה אך א"כ הוי סתירה בקראי מרישא לסיפא ובאמת נראה שזה שדוחקתו לרש"י ז"ל לפרש דכל השו"ט בגמ' על בני קטורה עצמן בני אברהם משום דאין סברא דאברהם אבינו לא מל כל בניו שהיו לו בחייו. אבל לדעת הר"מ ז"ל קשה כנ"ל וגם דעת רש"י ז"ל צ"ע דהר' מבואר בקרא וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וע"כ דקאי על מילת גדולים וכבר נתקשה בזה בחידושי הר"ן ז"ל בסנהדרין שם:
ומה שנראה לענ"ד שזה שדוחקתו להירושלמי שבת פרק ר"א דמילה לומר דא"א נצטווה על הפריעה ג"כ ויליף לה מדכתיב המול ימול אחת למילה ואחת לפריעה. ומעתה י"ל עפ"מ דמבואר בר"מ ז"ל דעיקר מצות פריעה הוא לגלות בשר העטרה כמבואר פ"ב ממילה ה"ב. ומעתה פירוש המקראות כך הוא דהקב"ה אמר לאברהם ואתה את בריתי "תשמור" היינו שתשמור אותו שלא יתכסה ויהי' נגלה בשר העטרה והוא ע"י פריעה כנ"ל וזה הוא דק אתה וזרעך אחריך לדורותם וזה שכתוב בתוה"ק אח"כ המול ימול והיינו מילה ופריעה דא"א נצטווה על דורותיו מילה ופריעה אמנם אח"כ כתיב בתוה"ק וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא בכאן לא נזכרה פריעה אלא מילה בלבד דעל מניעת הסרת הערלה ענוש כרת וע"ז אמרה תורה את בריתי הפר דמי שלא מל עצמו כלל זה מלבד שאינו שומר הברית אלא שמיפר הברית ביד רמה ולכן ענוש כרת וע"ז אמרינן דמזה נתרבו בני קטורה דחייבין במילה דאע"ג דשמירת הברית לא נצטווה אברהם אבינו אלא לדורותיו אמנם על הפרת הברית אתרבי בני קטורה ג"כ אמנם זה דוקא אם אמרינן דנתנה פריעה לא"א אבל אם נימא דלא נתנה פריעה לא"א א"כ ע"כ הך קרא דאתה וזרעך אחריך קאי על מילה א"כ נהי דאמרינן דאתרבי מאת בריתי הפר בני קטורה היינו רק זרעו של אברהם אבל ב"ק אין חייבין במילה. ומעתה יובן היטב דעת הר"מ ז"ל דנראה ברור דהוא ז"ל פסק דנתנה פריעת מילה לא"א כהירושלמי מדלא הזכיר כלל דפריעה הלל"מ וכתב סתמא דפריעה בכלל מילה נראה דס"ל דנתנה לא"א ולכן פסק דבני קטורה חייבין במילה לדורות והיינו על מילה בלא פריעה כיון דבכלל שמירת הברית לא אתרבי בני קטורה כן נראה לענ"ד בשיטת הר"מ ז"ל:
ומעתה נראה דרב וריו"ח אזלי לשיטתם דרב ס"ל ביבמות (דף ע"א ע"ב) דלא נתנה פריעת מילה לא"א וא"כ שפיר יליף מקרא דואתה את בריתי תשמור לפסול מילה בעכו"ם כיון דלדידי' הך קרא קאי על מילה משא"כ ריו"ח לשיטתו דס"ל בירושלמי דהמול ימול אחת למילה ואחת לפריעה וכ"כ שטעמו של דבר דס"ל דבני קטורה חייבין במילה לדורות וע"כ קרא דואתה את בריתי תשמור קאי רק על פריעה א"כ אין ללמוד מזה דמילה בעכו"ם פסולה דמזה לא נשמע כ"א על פריעה שהיא פסולה בעכו"ם אבל על מילה לא נשמע מקרא זה כיון דקרא זה לא קאי על מילה כלל ולכן מוכרח ריו"ח ללמוד דדוקא מי שנימול יכול למול אבל עכו"ם פסול אף לענין מילה ורב וריו"ח אזלי לשיטתם בזה דפליגי אי נתנה פריעה א"א:
והיוצא לנו מזה שכתבנו דאם אמרינן דנתנה פריעת מילה לא"א אמרינן דבני קטורה חייבין במילה לדורות והא דכתוב בתוה"ק ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם קאי על פריעה ומזה נתמעטו בני קטורה ומעתה אומר אני דקושית הגמ' ומי איכא למ"ד אשה פסולה לא על רב לחודא קמקשה דגם על ריו"ח קשה קושית הגמ' דהנה זה פשוט דאף לריו"ח דס"ל דאשה כשירה דכמאן דמהילא דמיא מ"מ ה"ד באשה ישראלית אבל בנכרית ולא באה מכלל ישראל ל"ש לומר כמאן דמהילא דמיא וא"כ לכאורה קשה על צפורה איך מלה. אך כבר כתבתי בספרי דמזה מוכח כדעת הר"מ ז"ל דבני קטורה נתחייבו במילה לדורות ויתרו הי' מבני קטורה דמדין מבני קטורה הוא ושפיר הוי כמאן דמהילא ויכולה למול:
אמנם לפי"מ שכתבנו דאע"ג דבני קטורה חייבין במילה היינו רק מילה אבל מפריעה נתמעטו בני קטורה א"כ אכתי קשה לריו"ח לשיטתו דס"ל דסתמא דירושלמי דא"א נצטווה על הפריעה ג"כ א"כ מסתמא עשתה צפורה מילה ופריעה ואיך נתקיים מצות מילה ופריעה כיון דל"ש לומר על הפריעה דצפורה כמאן דמהילא דמיא וקושית הגמ' בין לרב ובין לריו"ח לרב על המילה ולריו"ח לשיטתו על הפריעה וע"ז תרצינן בגמ' לרב דאחר מל דליכא למימר דצפורה מלה כלל כיון דאשה לאו בכלל ואתה את בריתי תשמור ולריו"ח דס"ל מהמול ימול כיון דס"ל דנתנה פריעת מילה לא"א א"כ נהי דבני קטורה נתמעטו מזה מ"מ היתה צפורה יכולה למול כיון דבמילה חייבת ופריעה באמת פרע משה וזהו פירוש הגמ' אתא איהי ואתחלה ואתא משה ואגמרה. ומעתה א"ש הכל דלהלכה דמילה בעכו"ם פסולה גם ההתחלה פסולה בעכו"ם דאע"ג דס"ל להלכה דנתנה פריעת מילה לא"א וקרא דואתה את בריתי תשמור קאי רק על פריעה א"כ יש סברא דעכו"ם יהי' כשר למול אך הרי עכו"ם נתמעט מהמול ימול ולכן גם מילה פסולה בעכו"ם ואף ההתחלה פסולה כמו שמדקדק הר"מ ז"ל בלשונו הזהב. והנה לא נכחד ממנו שדברינו נגד כל דברי רבותינו האחרונים ז"ל בזה:
דפשיטא להו דדבר זה אם ב"ק חייבין בפריעה תליא אי נתנה פריעת מילה לא"א וגם דבר זה אי בפריעה איכא כרת תליא בזה. ועי' באריכות בתשו' חת"ס יו"ד סי' רמ"ט וגם אנחנו בקונטרס המילה שלנו כתבנו דרכים אחרים בזה אך ע' פנים לתורה:
ולענ"ד לאחר העיון יתכנו דברי אלה לכל הישר הולך. אמנם כן במה שכתבנו להביא ראי' לדעת הר"מ ז"ל דב"ק חייבין במילה מהא דצפורה דנראה מסוגית הגמ' דלמ"ד המול ימול צפורה כשירה אע"ג דהיתה נכרית אע"ג דזה ברור דלהלכה דמילה בעכו"ם פסולה גם בנכרית פסולה ולא אמרינן אשה כמאן דמהילא דמיא. זה יש לדחות דבאמת סברת הגמ' אשה כמאן דמהילא דמיא אין הטעם משום דבאה מכח בני ישראל החייבין במילה אלא הטעם כפשטא כיון דאינה שייכה במצוה זו ול"ש בה מצות מילה כלל אמרינן כמאן דמהילא דמיא והא דקיי"ל להלכה דגם נכרית פסולה למול הוא מטעם אחר כיון דחזינן דגם עכו"ם הנימול ואפי' בני קטורה שחייבין במילה מ"מ אינו בכלל המול ימול כיון דעכו"ם נקראים ערלים ואינם בכלל המול אע"ג דחייב במילה והוא נימול באמת כמו שכתב בפשיטות בתשו' שאג"א וא"כ מהאי טעמא גם נכרית אע"ג דכמאן דמהילא דמיא מכל מקום הרי היא בכלל ערלות וממילא פסולה והבן היטב:
ומעתה זה דוקא לאחר מתן תורה דנתחדש זה עצם פסול על העכו"ם דהם בכלל ערלים ואין נפ"מ אם הם נמולים או לא משא"כ קודם מתן תורה דנראה פשוט דלא הי' שייך למיפסל עכו"ם מצד דאינו נימול אם הי' באמת נימול כהלכתו ורק דעכו"ם פסול מצד דאינו בגדר המול או משום שאינו חייב או משום שאינו נימול וא"כ זה דוקא עכו"ם אבל נכרית אע"ג דלא נתחייבה במילה מ"מ כיון דאיתתא כמאן דמהילא דמיא היתה יכולה למול וא"כ אינו ראי' מסוגית הגמ' לדעת הר"מ ז"ל אמנם בכל זאת נראה עיקר כמוש"כ לעיל דסברא דאשה כמאן דמהילא דמיא הוא רק בישראלית כיון דנולדה מישראל או אפי' בגיורת שנתדבקה בישראל אבל נכרית אינה בכלל מהילא וכמו"ש בספרי אך העליתי על הספר שלא נעלם ממני גם מה שיש לדחות והמעיין יבחר.