במסכת כריתות (דף י"ג ע"ב) בגמרא ת"ר ולהבדיל בין הקודש ובין החול אלו דמין וערכין וחרמין והקדשות וברש"י ז"ל שאסורים שתויי יין לשום אותן "לבעלים" לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר עכ"ל. והנה לכאורה צע"ג מה זה שהוסיף רש"י ז"ל לבעלים דוקא הא כל אדם יכול לפדות מן ההקדש מה שהקדיש אחד קדושת דמים וא"כ מה זה שכתב רש"י ז"ל דדוקא לבעלים אסורין שתויי יין לשום את ההקדש. והנה לכאורה עלה בדעתי דהי' קשה לרש"י ז"ל אמאי יהי' זה בכלל דין ויהי' אסור כשהן שתויי יין דדילמא לא שיימי להו שפיר הא אם יהי' שומא בטעות הרי יתבטל השומא וא"כ לא עשו כלום בהשומא ששמו בעת שיכרותן כיון דשומא הדרה. אך ז"א דהא קיי"ל דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל וא"כ יהי' להקדש פסידא דלא הדר ושפיר אסורין לשום בעת שהם שתויי ומעתה י"ל בטו"ט עפמ"ש התוס' תמורה (דף כ"ז ע"ב) ד"ה לא אמרו דהא דשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל ה"ד בבעלים הפודים את שלהן אבל באחר הבא לפדות מיד ההקדש אינו מחולל בפחות משוי' וא"כ מדוקדקין מאוד דברי רש"י ז"ל דדוקא לבעלים לא מצי שיימו בהיותם שתויי יין כיון דיהי' פסידא להקדש כיון דבדיעבד מחולל משא"כ לאחר כיון דשומא הדרה ולא מהני החילול כלל שפיר יכולין לשום אפי' בהיותם שתויי יין:

איברא דלאחר העיון זה טעות. א' דא"כ ערכין דברור הדבר דאם היתה השומא בטעות ל"מ השומא והדרה בין לבעלים בין לאחר וא"כ אמאי יהי' אסור לשתויי יין לשום אותם. ב' גוף הסברא שכתבנו דהיכא דל"מ החילול לית לן בה כיון דאין כאן פסידא להקדש אינו מחוור כלל כיון דיצא מזה מכשול דיהנו הפודים מההקדש דהם יסברו דהחילול הי' כדין ובאמת הוא הקדש וכמבואר בסנהדרין (דף פ"ח) דחשיב לה מה"ט לענין דברים שהזקן ממרא חייב עליהן. ועיין בטורי אבן מגילה (דף כ"ג) ובאבני שוהם שם. לכן נראה דכוונת רש"י ז"ל להיפך דל"מ לאחרים דוודאי אסורין לשום בהיותם שתויי יין כיון דיוכל לבוא מזה מכשול. אך אפי' לבעלים אסור לשום דאע"ג דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל ולא יוכל להיות מכשול מזה מ"מ כיון דיוכל להיות הפסד להקדש אסור לשום בהיותם שתויי יין דדילמא לא שיימי להו שפיר:

ואיידי דאיירי בזה ארשום מה שהעיר הגאון בעל טורי אבן ז"ל במגילה שם וביותר ביאור באבני שוהם שם לחקור בהא דשמואל דס"ל דהקדש ש"מ שחיללו על ש"פ מחולל ה"ד קודם שבא ליד גזבר או גם אחר שבא ליד גזבר. ועיי"ש שתולה זאת בטעם הדבר דס"ל לתוס' דאחר ל"מ לפדותו בפחות משווי' ועיין בקו"א להגאון מוהר"מ אורבאך ז"ל בעה"מ ספר אמרי בינה שהביא ראי' דאף בבא ליד גזבר מהני פדיון בפחות משויי' וכ"כ בזה במק"א ואכ"מ:

אמנם כעת עלה בדעתי דלכאורה מוכרע כדברי הטו"א מדברי התוס' פסחים (דף מ"ו ע"ב) ד"ה הואיל אב"מ דהקשו בהקדש נימא הואיל אב"מ. ותי' ר"י דלאחר שבא ליד גזבר לא אמרי' הואיל אב"מ והואיל אי בעי פריק נמי לא אמרי' דא"כ הי' קונה אותו דאטו נחשוב חמץ עכו"ם שלו הואיל א"ב קני לי' עכ"ל. ולכאורה צ"ע לשמואל דס"ל הקדש ש"מ שחיללו על ש"פ מחולל וזכות זה דוקא לבעלים כמו"ש התוס' א"כ אין זה דמיון למקח וממכר דיד הכל שוין בה משא"כ הקדישו דיש בידו זכות לפדותה בפחות משווי' ואפי' בשוה פרוטה ומוכרח מזה לכאורה כדברי הטו"א ז"ל דלאחר שבא ליד גזבר ל"מ פדיון בפחות מש"פ וצריך דוקא פדיון בשווי' ובזה יד הכל שוין בה והוי כמו הואיל אי בעי קנה וראי' מזה להטו"א:

אמנם לאחר העיון י"ל ראי' זו דהנה ראיתי לרבינו הרמ"ע מפאנו ז"ל בתשו' סי' ס"ג שכתב לחדש דאפי' לשמואל דס"ל דהקדש ש"מ שחיללו על ש"פ מחולל מ"מ ה"ד אם הגזבר רוצה בכך אבל אם הגזבר אינו רוצה לא יכול לפדות בפחות משווי' עיי"ש בסודה"ק שכתב בזה"ל וכמה הוא רחוק מן הדעת שיוכל אדם לפדות הקדש ש"מ בפרוטה שלא מדעת הגזבר. ועיי"ש שכתב לתרץ בזה עובד דבפרק מפנין (דף קכ"ח ע"ב) שהוצרך לשאלה ולא פדה את הקדישו בש"פ דדוחק לומר דלא הי' לו פרוטה לפדותו. ויצא לנו מתוך דבריו דאפי' בבעלים וקודם שבא ליד גזבר דמהני שאלה מ"מ לא יוכל לפדות בפחות משווי' כ"א ברצון הגזבר. ולענ"ד הדברים צ"ע דקודם שבא ליד גזבר נראה דאין ענין בזה לגזבר כלל ויכול בעצמו לפדותו כיון דעוד לא בא ליד גזבר מה ענין הגזבר לזה והא דלא עשה הבעה"ב שם כן ל"ק דהרי לכתחילה מי אמר ובפרט כיון דהבעה"ב הי' ר"א בן הורקנוס בוודאי לא עבר ע"ז לפדות ההקדש לכתחילה בפחות משוי':

אמנם בזה נראה שצדקו דברי רבינו הרמ"ע ז"ל דלאחר שבא ההקדש ליד גזבר אפי' א"נ דיכול לפדותו בפחות משוי' ה"ד ברצון הגזבר והסכמתו כיון דהוא נעשה בעלים של הדבר וא"כ מצד דיכול לפדותו בפחות משוי' זה אינו בידו דדילמא הגזבר לא ירצה ואי דיכול לפדותו בשוי' בזה שוב הוי כהואיל אי בעי קנה ואין ראי' מדברי התוס' דלא מהני פדיון בפחות משוי' לאחר שבא ליד גזבר ורק דרצון הגזבר בעינן. ובאמת יש להכריח כן לפימ"ש בתשו' להגאון מוהר"ש כהן מווילנא ז"ל לדקדק מלשון הר"י ז"ל שכתב דלאחר שבא ליד גזבר "לא אמרינן הואיל אב"מ עלי'". ולכאורה צריך ביאור דהול"ל דלאחר שבא ליד גזבר ל"מ שאלה ומה זה שכתב דלא אמרינן הואיל אב"מ. וכתבנו דנראה מזה שדעת הר"י ז"ל דגם לאחר שבא ליד הגזבר מהני שאלה אך ס"ל דלאחר שבא ליד גזבר לא מהני שאלה כ"א בפתח דמשוי' לי' להקדש טעות מעיקרא ולכן לא אמרינן הואיל דהגזבר יכול לומר איני מאמינך שיש לך פתח או משום שמא לא ימצא פתח לנדרו ול"ש הואיל וזה מוכרח בכוונת הר"י ז"ל. וכיון שכן דס"ל דגם לאחר שבא ליד גזבר מהני שאלה א"כ ממילא דמהני פדיון פחות משוי' אף לפ"ד הטו"א וא"כ ע"כ צ"ל הא דמדמה הר"י ז"ל הואיל אי בעי פדה להואיל אב"ק היינו משום דצריך לזה דעת הגזבר כמו שכתב הרמ"ע מפאנו ז"ל. ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ: