Keli Chemdah on Torah, Shmini
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(י"א-ב') דברו אל בנ"י לאמר זאת החי' אשר תאכלו וגו'. אעתיק בזה מחידושי לחולין ר"פ אלו טריפות שכתבתי בילדותי להעיר לבב התלמידים. במסכת חולין (דף מ"ד ע"א) בגמרא אמר רשב"ל רמז לטריפה מה"ת מניין ובשר בשדה טריפה לא תאכלו אלא רמז לטריפה שאינו חי' מה"ת מניין דכתיב זאת החי' אשר תאכלו חי' אכול שאינו חי' לא תאכל מכאן לטריפה שא"ח. והקשו המפורשים אמאי לא דייק ר"ל מהא דכתיב בטריפה לכלב תשליכון אותו דנראה דלא חזי אלא לכלב וע"כ משום דא"ח וכמו"ש הר"מ ז"ל לדייק מזה דטריפה א"ח:
והנלע"ד בזה דרך פילפול ונקדים מקודם לתרץ מה דלכאורה יש לעיין עפמ"ש הטור בסי' כ"ט להסביר דמנ"ל מבשר בשדה טריפה היכא דשחטה אח"כ דילמא מיירי קרא היכא דמתה אח"כ. אך דא"כ בלא"ה אסורה מצד נבילה. ולפי"ז יש לעיין מאי מקשינן בגמרא כ"כ על ר"ל דילמא ס"ל כריה"ג ביומא (דף ל"ו) דנבילה אין לוקין עלי' דהוי לאו הנל"ע דנתינה לגר אמנם בטריפה נראה דמודה דלא הוי נל"ע דלכלב תשליכון אותו אינו מצוה אלא היתר הנאה וא"כ שוב י"ל דקרא מיירי במתה ולהיות מחויב גם משום טריפה ונ"מ דבכה"ג לוקין אבל בשחטה באמת מותרת דשחיטה מהני לטריפה גם כן. שוב נזכרתי מדברי התוס' יומא שם שכתבו בהדיא לחד תירוצא דריה"ג מודה דטריפה לא הוי לאו הנל"ע ולקי על לאו דטריפה כיון דלאו כולל יותר מעשה עיי"ש. א"כ קושיתינו עצומה דמאי מקשינן כ"כ על ר"ל דילמא ס"ל כריה"ג:
והנלענ"ד דשפיר מקשינן בגמ' דר"ל לשיטתו ע"כ דלא ס"ל כריה"ג דנבילה הוי לאו הנל"ע דהנה מבואר לעיל (דף ל"ג) דר"ל ס"ל דשחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה ואמר עלה ר"פ ש"מ מזמנין ישראל על ב"מ ואין מזמנין עכו"ם על ב"מ ודחי בגמ' מצד מא"מ וכתב התב"ש דלפי"ז בנתנבלה בשחיטה שוב הב"מ אסורין לב"נ לכ"ע כיון דל"ש מא"מ כיון דגם לישראל אין השחיטה מתרת דאסור מצד נבילה וצ"ל לפי"ז הא דכתיב בקרא גבי נבילה לגר תתננה ואכלה או מכור לעכו"ם או דאינו קאי על הב"מ או דקרא מיירי במתה מאלי' אבל בנתנבלה בשחיטה הב"מ אסורין לב"נ ול"ש בי' העשה. ולפי"ז בישראל האוכל מהב"מ של נתנבלה בשחיטה לוקה מצד נבילה כיון דב"מ לא נל"ע וא"כ שוב הלאו דנבילה כולל יותר מעשה וא"כ גם נבילה לא הוי לאו הנל"ע ושפיר מקשינן בגמרא על ר"ל דשאל רמז לטריפה מה"ת הלא כתיב ובשר בשדה טריפה וזה נכון בס"ד:
איברא דיש לעיין בזה אם הב"מ אסורין מצד נבילה היכא דנתנבלה בשחיטה די"ל דנהי דבהמה אסורה משום נבילה היינו כיון דמתה אח"כ אבל על הב"מ ליכא לישראל ג"כ אלא איסור אבמה"ח כיון דמיד ששחט הקנה הריאה כמאן דמנחה בדיקולא דמי' וא"כ נהי דהבהמה נעשה אח"כ נבילה אבל הריאה לא הוי אלא אבמה"ח וא"כ אכתי אין הלאו כולל יותר מעשה דבכה"ג אין אסור משום נבילה כלל. אך באמת א"ש לפי"מ שהכריח התבו"ש בסי' ל"ג דנהי דהר"מ ז"ל ס"ל דאינו מטמא משום נבילה עד שתמות מ"מ איסור נבילה חל מיד כשנתנבלה בשחיטה ועיי"ש בסו"ד שכתב להדיא דאיכא ב' איסורין אמה"ח ונבילה א"כ גם על הב"מ איכא איסור נבילה והעשה ליכא כיון דאסור לב"נ משום אמה"ח ושפיר הוי לאו כולל יותר מעשה. אמנם יש לעיין לפ"ז לאוקימתת רבא בחולין (דף ק"ג) דר"ל ס"ל בהמה בחיי' לאברים עומדת ולא אתי איסור טריפה וחל על איסור אבר מה"ח עיי"ש. א"כ ה"ה נבילה לא מצי חייל על איסור אבמה"ח א"כ בנתנבלה בשחיטה ליכא על הב"מ אלא איסור אבמה"ח דאיסור נבילה לא מצי לחול על איסור אבמה"ח לדידי' ושוב אין הלאו כולל יותר מעשה. וי"ל עפ"ד המרי"ט בחידושי קידושין דנהי דאין איסור חע"א ה"ד בהזיד על שניהם אבל בשגג על א' מהם והזיד על השני חייב עליו א"כ אכתי הלאו דנבילה שייך אם שגג על אבמה"ח דבכה"ג יהי' לוקה משום נבילה כיון דלא הוי נל"ע ושוב הלאו כולל יותר מעשה ולא הוי לאו הנל"ע וא"ש:
ומעתה נבוא לתרץ קו' המפורשים דהנה באמת יש להעיר על הר"מ והטור ז"ל דאיך ילפי מזה דלכלב תשליכון אותו טריפה א"ח הא צריך להיתר הנאה לר"א בפסחים בסוגי' דחזקי' ולחזקי' לאסור בהנאה חשנ"ב. אמנם נראה דכוונתם מדלא כתבה התורה ענין היתר הנאה הכא כמו גבי נבילה דהיינו מכירה לעכו"ם וכתבה לכלב תשליכון אותו ע"כ להורות דטריפה אינה חי'. וכן כתבו המפורשים:
אמנם לכאורה יש לעיין בזה דהנה כ"כ לעיל מה דקשה בנבילה איך אמרה תורה נתינה לגר ומכירה לעכו"ם הא נבילה כולל גם על הב"מ והם אסורין לב"נ משום אמה"ח וע"כ צ"ל דקרא מיירי במתה מאלי' ולא בנתנבלה ע"י שחיטה ושפיר אמרה תורה מכירה לעכו"ם כנ"ל. אך ז"ד בנבילה אבל בטריפה דע"כ מיירי דשחטה אח"כ דאל"כ היינו נבילה וע"כ דשחטה וא"כ הב"מ אסורין לב"נ מצד אמה"ח וא"כ הוכרחה תורה לכתוב היתר הנאה דלכלב דלא מצי למיכתב היתר הנאה דמכירה ונתינה כיון דהב"מ אסורין אף לב"נ וא"כ שוב לא נשמע דטריפה א"ח. אך באמת א"ש דבטריפה אין אסורין הב"מ לב"נ מצד מא"מ כיון דלישראל השחיטה מתרת ה"ה לב"נ. ואע"ג דאסור לישראל מצד טריפה כ"כ התב"ש לחלוק בזה על התורת חיים דס"ל דבכה"ג ל"ש מא"מ והוא ז"ל כתב דז"א כיון דמ"מ השחיטה מהני לישראל נהי דאסור מצד טריפה זה הוא איסור אחר ואמרינן מא"מ ושפיר הב"מ מותרין לב"נ וא"כ שפיר הוי מצי למיכתב היתר הנאה כמו בנבילה ומדשינה התורה למיכתב לכלב תשליכון אותו ע"כ להורות דטריפה א"ח. אך זה דוקא למאן דאית לי' מא"מ אבל ר"ל לשיטתו דס"ל ח"ש מותר מה"ת וכתבו התוס' לעיל (דף ל"ג) דמוכרח לדידי' דלית לי' מא"מ ואף ב"מ משחיטה כשירה אסורין לב"נ מצד אמה"ח וא"כ שוב לא הוי מצי התורה למיכתב בטריפה אלא היתר הנאה דלכלב וא"כ שוב לא נשמע מיני' דטריפה א"ח ושפיר צריך קרא דוזאת החי' ומיושב היטב הקושי' הנ"ל ע"ד פילפול:
ואין להקשות לפי"ז על הר"מ ז"ל דס"ל בפ"ט מהלכות מלכים דב"נ אסור במפרכסת ולא ס"ל מא"מ א"כ לדידי' הב"מ אסורין לב"נ ויקשה איך יליף מלכלב תשליכון אותו דטריפה א"ח ז"א דכבר כתב הראש יוסף לעיל (דף ל"ג) להכריח שדעת הר"מ ז"ל דלא כר"ל דב"מ הוי משעת שחיטה כמנחא בדיקולא. ולדידי' הב"מ לא הוי אבמה"ח כלל. משא"כ לר"ל דס"ל להדי' דהב"מ הוי אבמה"ח וס"ל דלא אמרי' מא"מ כמו"ש התוס' לא הי' יכול ללמוד מלכלב תשליכון אותו וצריך קרא דוזאת החי' כנ"ל ברור ונכון בס"ד: