Keli Chemdah on Torah, Shmini
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(י"א-ג') כל מפרסת פרסה וגו' אותה תאכלו וברש"י ז"ל ולא בהמה טמאה וכו' כתב הרמב"ן ז"ל והרב ר"מ אמר שהוא למעט בשר אדם וכו' ושמא חשב זה ממה ששנינו בתו"כ יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהי' בל"ת על אכילתן ת"ל זה לא תאכלו זה בל"ת על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בל"ת על אכילתן וידון הרב מזה שאינו בל"ת אבל הוא בעשה ודרשו מן הכתוב אותה תאכלו ואין הדבר כן וכו' אבל מה שאמרו שאינו בל"ת על אכילתן לומר שלא תמעט ממנו והן מותרין אבל לפי דעתי יהי' זה בבשר מן החי אבל המת נמדו בו גז"ש מעגלה ערופה שאסורה בהנאה עכ"ל. עיין בתשו' הרשב"א ז"ל חלק אלף רנ"ה סי' שס"ה שתמה ע"ז החכם השואל הא י"ל דמיירי במת עכו"ם דאינו אסור בהנאה ועיין ע"ז באריכות במל"מ פי"ד מהלכות אבל שהביא בשם הרמב"ן ז"ל כתובות דמספק"ל ד"ז. ועיין ברמב"ן בתורת האדם ובחידושי הרמב"ן שבת פרק המצניע (דף צ"ד ע"ב) בד"ה שרי ר"נ שהביא בפשיטות דברי הירושלמי דבמת עכו"ם הוי מלאכה הצל"ג משום דמותר בהנאה:
ודרך פילפול עלה בדעתי להכריח הדבר דע"כ כוונת התו"כ איירי במת וסד"א דמת אדם יהי' דינו כנבילת בהמה טמאה שיהי' אסור באכילה וצריך זה למעוטי דא"נ דבמת אסור בלא"ה אפי' בהנאה וכל השו"ט בתו"כ דצריך מיעוטא דזה להורות דאין בשר אדם בכלל היינו כשאדם והבה"ט הן מחיים וע"ז אמרינן מיעוטא דזה דאין בשר אדם בכלל לא תאכלו א"כ יקשה הא דמקשינן בסוגי' דחזקי' והרי שרצים דרחמנא אמר שקץ הוא לא יאכל ותנן ציידי חי' ועופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאים מותרין למוכרן לעכו"ם וקשה הא מדצריך מיעוטא דזה דאין אדם בכלל בה"ט ע"כ דלא תאכל דטמאה אין פירושו הנאה דא"נ דלא תאכל פירושו הנאה א"כ למה לי זה למעט אדם הא פשיטא דאדם אינו אסור בהנאה א"כ אינו בכלל ל"ת דטמאים ועיי"ש בתוס' ד"ה אמר קרא יהי' נראה מבואר דכל קושית הגמרא מבהמה טמאה וא"כ א"נ דאדם הוא בכלל ע"כ דאינו אסור בהנאה וכיון דצריך מיעוטא דזה הרי מבואר שבהמה טמאה אינה אסורה בהנאה ולמה צריך קרא דיהי' להתיר טמאים בהנאה א"ו דכוונת התו"כ על נבילת אדם ובה"ט דבזה הו"א דמת אדם יהי' אסור באכילה וה"ה א"נ דלא תאכל פירושו הנאה יהי' אסור בהנאה ג"כ וזה נכון דרך פילפול:
איברא דז"א דהרי סתם תורת כהנים הוא ר"י ור"י ס"ל לאיסור הנאה מקרא דאותו א"כ לדידי' לא תאכל אין פירושו הנאה רק דאמרינן מדגלי קרא לכלב תשליכון אותו אמרינן דכל איסורים אסורים בהנאה א"כ אף א"נ דבה"ט אסורה בהנאה מקרא דאותו וזה א"א באדם שהתירה התורה בפירוש הנאת אדם חי מ"מ באכילה יהי' אסור מקרא דלא תאכלו והבן:
אמנם אכתי י"ל בזה עפמ"ש הפנ"י שם לדקדק בסוגי' דמקשינן והרי שרצים וסיים בחי' ועופות ודגים וכתב לתרץ דמבהמה טמאה וחי' ועוף טמא לא מצי לאקשויי דכיון דטעונין שחיטה אף בטהורה וא"כ אין איסור אכילה בטמאים אלא לאחר שחיטה דמחיים בלא"ה אסורין משום אמה"ח ומש"ה פשיטא דמחיים מותרין בהנאה דאפי' אמה"ח מותר בהנאה ועיי' עוד בפנ"י שם ע"ד התוס' בד"ה אמר קרא יהי' שכתב כן בפשיטות דבבהמה וחי' ועופות טמאים אינו מתחיל עיקר איסורי' כ"א לאח"מ וא"כ מוכרחין אנו לומר דפירוש התו"כ דיהי' בשר אדם אסור כמו בה"ט קאי על לאח"מ כמו במינים טמאים דמיירי רק לאח"מ וא"כ מוכרח דמת עכו"ם מותר בהנאה דאל"כ קשה הא בלא"ה אסור בהנאה מצד מת:
אמנם עיקר דברי הפנ"י ז"ל אין להם ביאור לכאורה במש"כ דעיקר איסור דטמאים מתחיל רק לאח"מ דמחיים בלא"ה אסורים משום אמה"ח לא מיבעי' למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת דליכא איסור אמה"ח כלל אך אפילו למ"ד בהמה בחיי' לאיברים עומדת מ"מ זה ברור דאיסור אבר אינו קדים לאיסור טומאה ועיין בתוס' חולין (דף צ' ע"א) ד"ה אלמא ובתוס' (שם דף ק"ב) ד"ה כי איצטריך לר"א ובלב ארי' חולין. עכ"פ זה פשוט וברור דאיסור אמה"ח אינו חל קודם איסור טומאה וא"כ אמאי אינו מתחיל איסור טומאה מחיים, הן אמת דקשה טובא לדעת התוס' דס"ל דמחיים מתחיל איסור טומאה ואם נימא דאסור בהנאה אסור בהנאה מחיים א"כ איך אפשר לומר דבה"ט אסורה בהנאה הא כתיב בתורה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו מבואר דבחמור לחודא מותר לחרוש וא"כ מבואר דבהמה טמאה מותרת בהנאה. וכבר הקשה כן רעק"א ז"ל על הא דצריך קרא להתיר אמה"ח בהנאה למ"ד בהמה בחיי' לאיברים עומדת. אך קושיתו ל"ק כ"כ די"ל דא"נ דאמה"ח אסור בהנאה כ"ע מודים דלאו לאיברים עומדת כיון דאין לו שום תועלת אם יחתכה לאיברים וכיון שכן שוב מותרת מחיים בהנאה. אך זה דוקא מצד איסור אמה"ח אבל מצד איסור טמאה קשה טובא כנ"ל כיון דאסורה בהנאה משום בה"ט איך מותר לחרוש בחמור. לכן נלענ"ד בזה דדברי הפנ"י צדקו ולא מטעמו דס"ל דאיסור טמאה אינו מתחיל מחיים דזה אין שום סברא כנ"ל רק דקושית הגמרא אינו מבהמה וחי' ועוף הטמאים כיון דזה מוכרח דמותר בהנאה כמו דנראה מחרישה רק דקושית הגמרא הוא נהי דמוכח דבה"ט מותרת בהנאה דילמא דוקא מינים אלו דיש בהו שחיטה ויש בהו איסור אמה"ח ושרי' בהנאה אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי לכן גם מצד טמאים אינו אסור בהנאה כמו שמוכרח מזה שמותר לחרוש בחמור אמנם שרצים דל"ש בהו איסור אמה"ח דילמא אסורי בהנאה ומעתה כיון שביארנו דקושית הגמרא אינו כלל ממינים טמאים דבזה לא ס"ד דיהיו אסורין בהנאה א"כ נסתרו דברינו דשפיר י"ל דפירוש התו"כ שיהי' בשר אדם אסור מחיים באכילה כמו בה"ט ושפיר צריך זה למעוטי דעל בה"ט לא ס"ד כלל שיהי' אסור בהנאה ודו"ק היטב בכ"ז ובחי' לסוגי' דחזקי' כתבנו בזה באריכות לבאר דברי הפנ"י ז"ל ואכ"מ: