שופטים ושוטרים וגו' כ' הרמב"ם ז"ל צוה בתורה עד האלהים יבוא דבר שניהם וגו' וכו' ונראה מזה שחייבין למנות סנהדרין בחו"ל ולא בכל עיר ועיר בא"י אלא פלכים פלכים א"כ המצוה הזאת נוהגת בכל זמן בדיני ממונות "ובדברים הנידונין בחו"ל" אבל בזה"ז לאחר שבטלה הסמיכה כאן שכל המשפטים בטלים מה"ת דכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות ואנן הדיוטות אנן "ואין דיינין בחו"ל" אלא תקנה דשלוחת עבדינן אין אנו חייבין במצות מנוי השופטים מה"ת כלל עכ"ל הרמב"ן ז"ל והנה הרבה יגעתי למצוא פתר לד' רבינו ז"ל במ"ש לחלק בין חו"ל לא"י דהרי ברור הדבר דבזמן דאיכא סמיכה בא"י סומכים גם את החכמים שבחו"ל וממילא דנין בחו"ל ג"כ הכל כמו בא"י ולאחר שבטלה הסמיכה גם בא"י ליכא דיינים מה"ת וא"כ מה זה שכתב הרמב"ן ז"ל דבזמן שהי' נוהגת הסמיכה הי' נוהגת בכל זמן בדיני ממונות וב"ד הנוהגין בחו"ל מה כוונתו בזה ועי' לעיל ברמב"ן ז"ל פ' מסעי בקרא דוהי' אלה לכם לדורותיכם בכל מושבותיכם שמבואר בדבריו ז"ל כן להדיא שאין נפ"מ בין א"י לחו"ל בשום דבר ועי' מ"ש בס' כל"ח שם באריכות והערותי שם בד' הרמב"ן ז"ל בענין אין תענית צבור בבבל שכ' ג"כ דבח"ל הדיינין שלהם הדיוטות הם עי"ש אך הרי כאן יבואר בדבריו ז"ל דגם בחו"ל מצוה למנות דיינים והיינו ע"כ סמוכים דאל"כ אינם דייני' מה"ת וא"כ שוב יכולים לדון הכל כמו בא"י ואין נפ"מ בין א"י לחו"ל ובזמן הבית שהי' דנין דיני נפשות ג"כ, גם בחו"ל הי' דני' ד"נ בכל עבירות לבד עיר הנדחת שלא היתה נוהגת אלא בארץ. ולולא דמסתפינא הייתי אומר שטעות הדפוס הוא ברמב"ן, דברמב"ן ז"ל הי' כתוב שהמצוה הזאת נוהגת בכל זמן [היינו אפי' לאחר החוביהמ"ק] בדיני ממונות ובדברים הנוהגין בחו"ל וכונתו הי' "חוץ לבית" היינו דיני קנסות ומלקות ארבעים שנוהגים כ"ז דאיכא סמיכה ול"צ לבית שאינן בגדר דיני נפשות וטעו המדפיסים ועשו מר"ת חו"ל חוץ לארץ ובסוף הדברים חיבת חוץ לארץ ג"כ הוספה מהמדפיסים וכל הדברים שד הרמב"ן ז"ל כאן יתפרשו כמו דבריו בפ' מסעי שו"ר להג' בעל אמ"ב ז"ל בחו"מ ס"א הביא ד' הרמב"ן ז"ל ולא הרגיש כלל בהא דאמרן וס"ל בפשיטות שד' הרמב"ן ז"ל אלו מתאימים עם ד' הרמב"ן בפ' מסעי אלא שנתקשה בד' הרמב"ן מטעם אחר דאיך אפ"ל דמשום מלקות צריך עדה שופטת גם לאחר חורבן הא קימ"ל דיני מלקות בג' וא"כ א"צ לזה סנהדרין של כ"ג וא"כ אכתי קשה כאן דאמרה תורה והיתה אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם וקאי על סנהדרין כמו"ש הרמב"ן ז"ל עצמו בריש דבריו בפ' מסעי א"כ איך סיים דקרא קאי על דיני קנסות ומלקות ארבעים ונשאר בצ"ע ובאמת בספרי לעיל בפ' מסעי כתבתי בדעת הרמב"ן ז"ל דכונתו רק על ב"ד של ג' אבל עתה אני רואה שצדקו ד' הג' ז"ל בקשיתו על הרמב"ן ז"ל ולכאו' עלה בדעתי שמזה ראי' למ"ש בס' כל"ח שם אות ג' להגי' בת' הגאונים שמביא בס' ישועות ישראל שכ' דבמלקות צריך תמיד סנהדרין של כ"ג משום דקימ"ל הוסיף לו רצועה אחת ומת הר"ז גולה וגלות צריך סנהדרין של כ"ג וא"כ א"ש ד' הרמב"ן ז"ל אך זה דוחק דא"כ עיקר חסר מן הספר והול"ל להרמב"ן ז"ל להוסיף גם גלות, דזה הוא העיקר שצריך סנהדרין הכלל שהענין צריך בירור גדול ועיי"ש באמ"ב שנתקשה מאד ולא העלה דבר ברור בזה אמנם זה איזה שנים כתבתי בת' לח"א איזהו הערות חדשות בענינים האלה לזאת הנני להעתיק אותם כאן לעורר לב החכמים וז"ל שם, ידידי שאהבה נפשי יקרתך השגתי ואשר אמרת עם הספר לתמוה על המרש"ל ז"ל בסנהדרין נ"ב ע"ב בהא דאמרי' בגמ' אומרתא בת טלי בת כהן שזינתה הוה אקפה ר"ח בר טבי' חבילי זמורות ושרפוה אמר ר"י טעה בתרתי טעה בדרב מתנה וטעה בדתניא ובאת אל הכהן והשופט וגו' בזמן שיש כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט וכ' ע"ז המרש"ל בחכמת שלמה וז"ל ויש לי לישבו דלא טעה וצורך שעה היה ומשום הכי שרפה שלא כדין ישראל בפתילת אבר שלא יאמרו דנין (ד"נ) אפי' בזה"ז אלא שריפה לפי שעה לצורך שעה לאותו הדור הי' ודו"ק ואינני כחולק על התלמוד שהרי אין בו נפקותא לא לחיובא ולא לפטורא ואין זה אלא למשיחא עכ"ל וע"ז תמהת דהרי זה בודאי א"א לומר דהש"ס לא אסיק אדעתי' דעשה לצורך הוראת שעה וע"כ דהש"ס ס"ל דמשום הוראת שטה אסור להרוג נפש וכדעת הרבה פוסקים בזה או כמ"ש הרבינו יונה ז"ל בסנהדרין כ"ח שם שג"כ העיר בד' המרש"ל וכ' דבת כהן הוי בגדר לא שכיח ול"ש לעשות הוראת שעה למגדר מלתא וא"כ יש נפ"מ בזה לדינא ואיך כ' המרש"ל ז"ל דהוי רק בגדר הילכתא למשיחא א"ד ויפה כתבת בזה אמנם דע אהו' יד"נ שבעיקר הענין הזה כבר שב על המדוכה הגאון בעל ברכי יוסף ז"ל בחו"מ סי"ב והאריך בד' המרש"ל הנ"ל והביא כל ד' הפוסקים רו"א המדברים בענין זה אך בכ"ז אין בהמ"ד בלא חידוש לזאת אעתיק לך בזה שני ענינים א' מ"ש בח' לסנהדרין שם וב' מ"ש בת' בקונטרס אגרת בקורת על ס' בשמים ראש ומה שנלענ"ד כעת בענינים אלה ואתה תשמע ותבחר:

(א) וזה יצא ראשונה מ"ש בח' סנהדרין שם. לכאו' תמי' אמאי לא אמר ר"י דר"ח ב"ט טעה בארבעה ב' דקחשיב ג' שלא הי' סמוך ד' דד"נ צריך סנהדרין של כ"ג לכן נראה ברור דר"י ידע דר"ח ב"ט הורה הוראת שעה למיגדר מילתא שלא יתרבה זנות בישראל לכן אע"ג דל"ה סמוך ול"ה בסנהדרין יכול להורות הוראת שעה לקנוס וללקות העובר עד"מ אף במה שלא נתחייב עפ"י ד"ת כמבואר לעיל דמ"ו ע"א ברייתא דראב"י אמנם הא דאמר ר"י טעה בתרתי י"ל בשני אופנים א' לדעת הפוסקים דאע"ג דקי"ל דמכין ועונשין להוראת שעה מ"מ להמית לגמרי א"א בהוראת שעה בזה"ז ובאמת לשון הברייתא לעיל מסתבר כדבריהם דעל זה שהמיתו ב"ד מי שרכב על סוס בשבת קתני בברייתא הזמן שהי' בימי יונים, וע"ז שהלקוהו באחד שהטיח את אשתו כו' לא קתני אימת הי' הדבר וצ"ב מה זאת אמנם לדעת הפוסקי' הנ"ל יובן היטב דמלקות יכול להיות גם בזה"ז שבטלו ד"נ וסנהדרין מלשכת הגזית לצורך הורא"ש משא"כ לחייב מיתת ב"ד את מי שאינו חייב עפ"י ד"ת א"א לחייב עפ"י הורא' שעה כיון דגז"ה דאם ליכא כהן ליכא עונש מיתה א"כ לא עדיף הוראת שעה ממי שנתחייב מיתה בדין גמור ולכן בזה דהמיתו מבואר דהי' בזמן בית שני דהי' ד"נ נוהגת אך אפי' לפ"ז הטור ודעימי' דגם בזה"ז יכולין להמית אדם עפ"י הוראת שעה דס"ל דא"ז בגדר אין כהן אין משפט כיון דאינו עפ"י דין אלא למגדר מילתא מ"מ נלענ"ד דסברת ר"י דטעה בתרתי משום דאזל לשיטתו לקמן דס"ל דצדוקים ס"ל דשריפה כפשטא ע"י חבילי זמורות והנה ז"ב וידוע דהצדוקים לא דרשו הך דרשה דבזמן שאין כהן אין משפט ולשיטתם דנין ד"נ אף בזה"ז א"כ אם לא הי' באמת ר"ח ב"ט טועה בזה והי' יודע שהדין להיפך בשני דינים אלו ל"ה עושה מעשה באופן כזה למגדר מילתא דזנות במה שיתאמת בעיני המון דעת הצדיקים דזה יותר מכשיל מזנות והו"ל להמיתה במיתה אחרת לא בשרפה א"ו דטעה בתרתי וז"ב לענ"ד ובאמת הכא לא היתה חייבת מיתה עפ"י הדין בשום אופן שבעולם דהוי בלא התראה כאן דידעה שאין דנין ד"נ בזה"ז וגם משום דהוי עדות שאאילה"ז וברור הדבר דדן רק הוראת שעה, אך סכ"ס מוכרח דטעה בתרתי ואין לומר דילמא טעה רק בדר' מתני ועשה שריפה להוראת שעה ז"א דאי הי' יודע שהלכה שאין ד"נ בזה"ז ולא כהצדיקים ל"ה ממית במיתה המחויבת לדעתו דהיינו בשריפה ממש שלא נטעה דנוהגת בזה"ז מדינא שו"ר בת' רבינו יונה שכ' בזה"ל טעה בתרתי ועוד הי' יכול לומר טעות אחרת שלא הי' סמוך וד"נ אינו אלא במומתין ואע"ג דאמרי' ב"ד מכין ועונשים שלא מן התורה ואמרי' לעיל אי ודאי קטל נפשא לכהוני עיני מני' ואמרי' ר"ה קץ ידא משמע דכולי האי לא עבדי אלא מקצת הדין עושין כגון דכחלינהו לעינים ולא לדין בסייף (כרוצח) ואף שאותו שרכב על סוס בשבת דנוהו בסקילה דילמא שאני רבנן דבימי יוונים שמשם יוצאה תורה לכל ישראל (הכוונה דהי' לשכת הגזית וסנהדרי גדולה) א"נ בת כהן שזינתה ל"ש עכ"ל רבינו יונה הרי שבקיצור דה"ק הרגיש בזה דנראה מדקדוק לשון הברייתא דבחויב מיתה נקט דהמעשה הי' בימי יוונים משום דהי' סנהדרי גדולה בלשכת הגזית אמנם בזה"ז א"א לדון חיוב מיתה אף להוראת שעה אמנם בת' ב' שכ' א"נ ב"כ שזינתה לא שכיח, נראה דס"ל דדנין גם דיני מיתה בזה"ז להוראת שעה רק ובת כהן שזינתה ל"ש בזה מגדר מילתא והוראת שעה כיון דזנות ל"ש וצריך לדקדק לשיטה זו אמאי נקטה הברייתא המעשה דחלול שבת דהי' בימי היוונים, ומה שנראה להעיר בדבר חדש בזה עפמ"ש מרנא הגאה"ק בס' ח' הרי"ם חו"מ ס"א להעיר דמ"ש הראשונים דהאידנא כיון דליכא סמוכין בטל מצות מינוי הדיינים מה"ת לדעת הפוסקים דגם בדיני ממונות דהיינו הודאות והלואות צריך מומחין וכ"ז דדיינין דיני ממונות הוא משום דשליחותא דקמאי עבדינן וזה רק מדרבנן א"כ מה"ת אין מצות מינוי דיינים כלל וכ' מרן ז"ל די"ל כיון דקימ"ל מא"מ וישראל לא יצאו להקל מב"נ א"כ כמו דב"נ מוזהרין על הדינין נהי דהשתא אין עליו חיוב הדינין מצד ישראל עכ"פ לא גרע מב"נ ולכאו' י"ל דבמצות שגם ב"נ מוזהרין שפיר גם בזה"ז יכולין לדין עכ"פ להוראת שעה במיתה ולכן בשפכ"ד יש מקום לומר דבהוראת שעה יש לדון מיתה כדיני ב"נ דהוא ג"כ בסייף משא"כ בחילל שבת דל"ש בב"נ כלל מוכרח הש"ס לומר דהי' בימי הסנהדרין שהי' נוהג ד"נ ולכן מוכרח רבינו יונה ז"ל לומר דזנות דבת כהן ל"ש משא"כ אם הי' שכיח שפיר הי' יכול ר"ח ב"ט לדון מיתה ג"כ בהוראת שעה כיון דאסור גם בב"נ, ועפי"ז י"ל מה דקשה לכאו' למה צריך תרי קראי דאין ד"נ נוהגת אלא בזמן הבית דבמכילתא פ' משפטים ילפינין לה מכי יזיד וגו' מעם מזבחי תקחנו למות בזמן שיש מזבח יש משפט ובגמ' דילן בסנהדרין נ"ב ילפינן מובאת אל הכהן והשופט בזמן שאין כהן עומד לשרת אין משפט ולהנ"ל י"ל דמזקן ממרא א"ר לשאר ד"נ דנוהגין גם בב"נ וה"א דדוקא ענין זקן ממרא דל"ש אלא בישראל לכן תלי' בזמן הבית משא"כ שאר דיני נפשות אשר גם ב"נ חייבין עליהם ל"צ בית ונוהג גם בזה"ז עכ"פ בסמוכין לכן קמ"ל דגם ברוצח ליכא דין מיתה כ"א בזמן הבית וז"נ עכ"פ לענין הוראת שעה שפיר י"ל כן ולחלוק בין ד"נ אשר אינם נוהגין אלא בישראל ובין ד"נ דגם ב"נ חייבין בהן כמו רוצח וכיו"ב דדנין בהם הוראת שעה משא"כ דינין דל"ש אלא בישראל בלבד ל"ש בהם בזה"ז לחייב מיתה אף אם הוא למגדר מילתא והוראת שעה הן אמת שראיתי בת' הרא"ש כלל כ"א ס' ת"ט שכ' על ר' יעקב בר"מ שרצה לאסור עירוב בצורת הפתח שנוהג בכל ישראל שאם לא יחזור בו מהוראתו ויכשיל את הרבים בהוצאה והעברה ד' אמות ברה"ר ימותו אותו מדין זקן ממרה עיי"ש וזה פלא לדין דין זקן ממרה בזה"ז אשר גם בזה"ב הי' בו הרבה תנאים מוגבלים שצריך דוקא לפני ב"ד הגדול והי' צריך שיהי' סמוך ותלמוד לא נעשה זק"מ והרי הרא"ש בעצמו בת' כלל טו"ב ס"ח שמעולם לא הסכים באבידת נפש בזה"ז עיי"ש לכן נראה דעיקר כוונת הרא"ש ז"ל משום דעובר אלפנ"ע ומכשיל את הרבים שלפי הנראה הי' בני העיר עוברים על הוצאה ולא הי' אפשרות למנוע מזה ולכן כתב הרא"ש ז"ל דיש להמיתו ג"כ כמ"ש האחרונים דלאו דווקא דרוצה לבטל עשה מכין אותו עד שת"נ דגם אם רוצה לעבור איסור יש למנוע אותו מזה אפי' עד שת"נ וענין זק"מ שנקט הרא"ש ז"ל הוא לשון מושאל כיון דהוא ענין דומה לזק"מ וצ"ע עוד בזה לעת הפנאי:

(ב) עתה אעתיק בזה אשר כתבתי בקונטרס אגרת ביקורת על ת' בשמים ראש וז"ל שם עי' בת' בש"ר סי' רי"ב בת' המיוחסת להרא"ה ז"ל שכ' בתו"ד בזה"ל וב"ה אשר נתן בלב חכמי ישראל הקדמונים לבטל דיני מלקות וקנסות וק"ו למיתת ב"ד כו' וח"ו שיצאו דברים כאלו מפי הרא"ה ז"ל לשבח להשי"ת על חורבן ביהמ"ק שביטל הסנהדרין מלשכת הגזית שבזה תלי' דיני נפשות כמו דילפינן מקראי בסנהדרין דנ"ב ע"ב ופסקו הר"מ ז"ל פי"ב מסנהדרין הי"א ודיני מלקות הנה לדעת הסמ"ג וכ"ד הר"א ממיץ ז"ל בס' יראים וכן מוכיח מורי הג' ז"ל בישועות ישראל חו"מ ס"ד מת' הגאונים ג"כ דינם כד"נ, ואני כ"כ על הגליון גדולה מזו ד' הרא"ה ז"ל בס' החינוך מצוה תקנ"ג שכ' גדולה מזו דאף קנס אינו שייך אלא בזה"ב וכן במצוה תקנ"ז לענין קנס דאונס ס"ל כן דהכל תלוי בזמן הבית דהכל הוי בגדר אם אין כהן אין משפט ואם כי שיטתו תמו' בזה וגם במלקות דעת הרבה פוסקים דלא תלי' בבית אלא בסמיכה אך עכ"פ איך שייך לומר שבח ע"ז לחכמים הקדמונים דבטלו דינים אלו, כאילו הי' הדבר בידם לקיים או לבטל כיון שתלי' בבית או בסמיכה ואם כי בדיני קנסות ומלקות הי' מקום לומר בכוונתו כמו דדיינין ד"מ משום דשליחותי' קעבדינן ה"ה במלקות וקנסות הי' להם לעשות אותנו לשלוחים שנדין בהם לולי שראו שא"א למסור הדברים לדורות אחרונים אבל בד"נ דצריך מקדש וא"א בלעדי זה וגם הם לא יכולים לדון בלי בית ל"ש בזה לעשות אותנו לשלוחים ולומר בזה דשלוחותי' קעבדינן, וגם במלקות יש לעי' אי שייך בזה שליחותי' קעביד לפ"ד רוה"פ דהא דשליחותי' קעבדינן הוא רק מתק"ח ז"ל וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ר"פ שופטים א"כ בשלמא בממון י"ל דהפקר ב"ד הפקר אבל במלקות דאיכא איסור חבלה אלא דהותר מכללו בב"ד כמבואר בכתובות דל"ג א"כ ז"ד במי שיש עליהם תורת ב"ד אבל שיוכלו הם לעשות שלוחים שידונו דיני מלקות מי שאינם בגדר ב"ד מה"ת ולעבור על לאו דחובל דהוי עקירת ד"ת בקו"ע לדורות, הן שאמת שראיתי לח"א שכ' על הא שכ' הטור דגם היום יכולין לדון ד"נ להוראת שעה ולמגדר מילתא אע"ג דליכא סמוכין דהוא ג"כ מטעם שלוחתי' קעבדינן והביא ראי' לזה מדברי רבינו יונה סנהדרין דנ"ג שכ' דלכן אמרי' בש"ס דר"ח ב"ט טעה במה דדן בת כהן בשריפה אע"ג דלהוראת שעה דנין ד"נ משום דל"ש והבין הרב הנ"ל דכוונתו דמשום דל"ש לא אמרי' בזה שלוחת' קעבדינן אך באמת זה טעות דכוונת ר"י ז"ל פשוט כיון דל"ש ל"ש למגדר מילתא בזה ולכן אין לדין בזה ד"נ להוראת שעה ובאמת נראה דאפי' א"נ דשייך שלוחות' קעבדינין אפי' במלקות ובד"נ ונאמר דלא תלי' בבית ויכולין לעשות שליח אפי' אם לא יהי' בזמן הבית מ"מ כיון דקימ"ל כל מילתא דל"ש לא עבדינן שלוחתי' וא"ל ל"ש יותר גדול מזה ממה שמתרמה לפעמים שצריך למגדר מילתא להוראת שעה ואף אם באותו המקום והזמן נפרץ הדבר מ"מ הוי בגדר ל"ש בעצם ול"ש בזה שלוחתי' קעבדינן הכלל בזה בודאי לא יתכן שנימא בהוראת שעה שלוחתי' קעבדינן מכמה טעמים ובד"נ בכלל ל"ש שלוחתי' קעבדינן משום דחסר בית ומזבח וכהן וא"כ לא יתכנו ד' הרא"ה ז"ל כלל וראיתי בכסא דהרסנא שם שכ' ע"ז בזה"ל ואיני רוצה לדבר בענינים האלה מאומה כי מלבד שאני חושב שכלי לבלי הגיע לפלגות הענין הזה עוד לדעתי ראוי לקיים בו חמוקי ירכיך, ואמנם לבי אומר לי שראה בעל תשובה זו שקפה עינו על כל זאת ולכן שיכל ידיו כה וכה עכ"ל והנה אני מכיר רמוזותיו בזה שכוונתו לקושית הרמב"ן ז"ל בפ' מסעי שאיך יתכן שבמצוה שנאמר והיתה אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם שלא ינהג אלא בזמן הבית ומה שת' הרמב"ן ז"ל שכוונת הקרא על מלקות ודיני קנסות זה תימא רבה שזה א"צ סנהדרין אלא ב"ד של ג' די בזה לכן הוכיח מזה דמה"ת באמת נוהג הכל בזה"ז ג"כ רק דחכמים הקדמונים בטלו דיני קנסות ומלקות כן נראה דעתו בזה:

אך בכל זה ח"ו לומר כן וברור הדבר שאם לא הי' לחז"ל קבלה שד"נ תלוי במקדש וכהן הי מחלקים בד"נ בין רוצח לשאר ד"נ כיון דהך קרא רק ברוצח כתיב א"כ י"ל דבשפ"ד החמירה תורה שיהי' נוהג תמיד, ובאמת מצאנו לחז"ל שהיו להם קבלה ששפ"ד חמיר משאר עבירות בזה שאפי' הורג שלא בהתראה ובעדות מיוחדת ובהכחשה בבדיקות כונסין אותו לכפה ובל"ז הרי קרא דרוצח בשגגה כתיב ולענין גלות וגוה"ד וי"ל דנוהג גם בזה"ז ג"כ וכן באמת דעת רבינו ירוחם דענין גוה"ד נוהג גם בזה"ז וכנראה דיליף לה מקרא זה הכלל שלא יתכן שיצאו דברים כאלו מפי רבינו הרא"ה ז"ל אלה הדברים שכתבתי בקונטרס על ת' בשמים ראש אמנם כעת אמרתי לעורר מה שיש להצדיק את הגה"צ מוהר"צ מבערלין שהעיד שלא חלו בספר ידי מזייף ונאמר שכוונת הרא"ה ז"ל דהנה באמת יש הבדל בין הדרשות דבזקן ממרא ילפינן לה מקרא דובאת אל הכהן והשופט במקום שאין כ ה"ג אין שופט אמנם ברוצח ילפינן מדכתיב מעם מזבחי תקחנו שאם אין מזבח אין מיתה וס"ל להרא"ה ז"ל דשפ"ד דחמורי אין ללמוד מזק"מ וא"כ י"ל דשפ"ד תלי' עיקר במזבח דאם יש מזבח אע"פ שליכא כה"ג וליכא סנהדרי גדולה יכולין למנות סנהדרי קטנה לדון דיני רוצח ומעתה כיון דפסק הר"מ ז"ל דמקריבין אע"פ שאין בית דק"ר ק"ל וקידשה לע"ל אפי' א"נ כדעת התוס' דצריך לבנות מזבח מ"מ כיון דכתיב בתורה חוקת משפט לדורותיכם אמאי לא ראו חז"ל לקיים ענין הסמיכה שזה אפשר גם בזה"ז לפ"ד הר"מ ז"ל וכן מוכרח מ"ד הרמב"ן ז"ל דמפרש הכ' לדורותיכם לענין מלקות דבעי סמיכה וכמ"ש בפ' מסעי בזה ולקיים קרא כדכתיב שיהי' נוהגת ד"נ ברוצח וכן דיני מלקות וקנסות לדורות עולם והי' להם להשתדל לבנות מזבח והרי בדורות האחרונים יצאו הגאונים רעק"א ז"ל ובעל חת"ס ז"ל להשתדל לבנות מזבח להקריב ק"פ ואמאי לא השתדלו רבותינו הקדמונים לבנות מזבח ובפרט א"נ שבעל החינוך הוא הרא"ה ז"ל דס"ל דהכל בכלל חקת משפט וגם מלקות וקנסות אינו נוהג אלא בזמן דאיכא מזבח וזה דבר נקל לתקן ולכן כתב הרא"ה ז"ל דחז"ל עשו זאת בכוונה שלא ליתן דינים אלו לכל בתי דיינים מפני שראו שנתקלקלו הדורות והר"ז דומה למה שאמרו ר"ט ור"ע אלו הי' בסנהדרין לא הי' נהרג אדם מעולם ולא חששו שיתרבה שפ"ד בעולם כנ"ל ללמוד זכות ולפ"ז יש מקום לומר דבשפ"ד בהוראת שעה יש לדון גם היום ד"נ כיון דד"נ שייך האידנא ג"כ עכ"פ ברוצח א"נ דגם בהוראת שעה שייך שלוחתי' קעבדינן כיון דקדושת המקדש לא בטלה שוב אין חסרון רק סמיכה וע"ז שוב י"ל שלוחתי' קעבדינן אך לדעת התוס' חסר מזבח ומלבד זה כ"כ לעיל דבכלל ל"ש לומר בהוראת שעה שלוחתי' קעבדינן:

ובעיקר ענין זה אי שייך גדר ד"נ וסמיכה בזה"ז כבר העיר בת' רלב"ח בקונטרס הסמיכה מד' הרי"ף ז"ל שהובא במשנה דיני קנסות בריש סנהדרין אמנם בהרלב"ח ז"ל השיב ע"ז דא"ר דבמשנה דרכו להעתיק אף מה שאינו נוהג בזה"ז כמו שמבואר בדבריו בכמה משניות בסנהדרין פרק אחד ד"מ ור"פ נגמה"ד אמנם מזה שהעתיק הרי"ף ז"ל כל הברייתא דר"א שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מה"ת כו' עיי"ש נראה דס"ל דנוהג בזה"ז ועי' בר"פ ארבע מיתות שמעתיק הברייתא תני' הי' ר"י אומר מה ת"ל את אבי' היא מחללת שאם הי' נוהגין בו קידש כו' נראה דס"ל דנוהג בזה"ז ועי' בש"ע הרב ז"ל ה' נש"כ סי' קכ"ח שכ' בזה"ל ול"ק כדבריהם לפי שלא נאמר את אבי' היא מחללת אלא שזינתה בעדים והתראה וכשהעידו בפני סנהדרין אבל עכשיו מחזיקין בו קדושה לכל דבר עכ"ל ונרשם שם דמקור הדברים שיורי כנה"ג ות' שבות יעקב ובאמת להמעיין בפנים בשבות יעקב ח"ב ס"ב לא נמצא טעם לזה ולד' הרב זצלה"ה צריך להבין למה הביאו הרי"ף ז"ל אם לא שנימא דהרי"ף ז"ל ס"ל דמשכח"ל בזה"ז סנהדרין של כ"ג וד"נ כיון דמקריבין אע"פ שאין בית וצ"ע בכ"ז ועי' עוד ברי"ף סו"פ ואלו הן הנחנקין שהעתיק האבעיא אם בן נעשה שליח לאביו להכותו לקלותו ואולי משום קללה נקט לה דמשכח"ל בזה"ז ג"כ ויש להעיר הרבה בזה ואכ"מ: