Keli Chemdah on Torah, Shoftim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(כ' י"ח) למען אשר ילמדו אתכם וגו' וברש"י ז"ל הא אם עשו תשובה ומתגיירין אתה רשאי לקבלם עכ"ל וכתב המזרחי דאין כוונת רש"י ז"ל על גירות ממש דאיך יעלה עה"ד לומר שאפי' נתגיירו גירות ממש ושהם ישראלים גמורים שיהי' נהרגין אך הכוונה על ז' מצות והיינו גר תושב א"ד ז"ל ולענ"ד יש לעיין בזה דהנה לכאו' יש לתמוה על רש"י ז"ל שסתר משנתו דמסתימת דבריו הכא נראה דאם שבו בתשובה אפי' אותם האומות שהם בא"י מקבלין אותו וברש"י ז"ל בסוטה דל"ה ע"ב ומובא בח' הרמב"ן ז"ל כאן מבואר דאפי' לר"ש דמהני תשובה היינו רק לאותם שמחוץ לגבולי א"י אבל אותם שבגבולי א"י ל"מ תשובה והרמב"ן ז"ל הק' עליו אבל עכ"פ דעת רש"י ז"ל כן הוא ומד' ז"ל כאן נראה דמהני תשובה בכל הז' אומות לכן נראה עפ"י שיש לדקדק בד' רש"י ז"ל בסוטה שם ד"ה אלא שריפה שכ' בזה"ל אלא שריפה גיהנם שכל זמן שלא הי' מתגיירין והם קרויין עמים ולא הי' חלקם אלא משריפת הסיד עכ"ל ולכאו' תמוה מאד הא לר"י ל"מ גירות והשתא לר"י קיימינן וע"כ צ"ל דרש"י ז"ל ס"ל דפלוגתת ר"י ור"ש הוא רק בגר תושב ובזה, ס"ל לרש"י ז"ל דאין מקבלין אלא אותו שמחוץ לגבולי א"י אף לר"ש אבל כשיתגיירו גירות גמורה כיון דהרי הן בכלל ישראל בזה לא פליגי כלל ר"י ור"ש ומקבלין גם מגבולי א"י כיון דנתגיירו לגמרי ה"ה כקטנים שנולדו ואינם בגדר ז' עממים וזה מוכרח בדעת רש"י ז"ל ומעתה נראה די"ל דרש"י ז"ל כאן כוונתו לפרש הקרא אליבא דכ"ע וכוונתו באמת אם נתגיירו לגמרי דאז מקבלים אותם בגבולי א"י ג"כ לכ"ע ומה שהק' המזרחי דזה פשיטא. לענ"ד אין פשיטא כ"כ די"ל דהרבותא דמקבלין אותם להתגייר ולא אמרי' שדינם כזרע עמלק דס"ל לר"א במכילתא סו"פ בשלח דלכן הרגו דוד לגר עמלקי שבישר לו מהריגת שאול המלך דנזכר באותו שעה מה שנאמר למרע"ה שמכל האומות יקבל גרים ומבית עמלקי לא יקבל גרים וא"כ א"ל קרא הו"א כיון דאמרה תורה על ז' אומות לא תחי' כל נשמה אין מקבלין גרים מהם לזאת קמ"ל דמקבלין מהם גרים ואין דינם בזה כזרע עמלק ודע שיש לעיין קצת עפ"ז בלשון הרמב"ם ז"ל פח"י מסנהדרין ה"ו שכ' בזה"ל גזיה"כ שאין ממיתין ב"ד ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא עפ"י שניים עדים וזה שהרג יהושיע לעכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות הי' אבל הסנהדרין כו' עכ"ל נראה מבואר מדה"ק דגר עמלקי הי' גם מעלי' ודינו כישראל והרי זה היפך ד' המכילתא ונראה דהרמב"ם ז"ל סובר דר"א המודעי שם במכילתא דס"ל דנשבע הקב"ה בכסא הכבוד אם אניח נין ונכד לעמלק תחת כל השמים וי"ל דמקבלין אותם לגרים והגירות מהני דהרי מבואר בד' חז"ל דמב"ב של המן למדו תורה ברבים וא"כ נשאר נין ונכד לעמלק וע"כ דז"א דכיון שנתגייר כקטן שנולד דמי ופסק היחס מעמלק לגמרי והרי אינם מזרע עמלק ועיי"ש לעיל מני' בד' ר"י ור"א המודעי אם מחה תמחה את זכר עמלק קאי על אגג או על המן ועי' בפירוש ב"ה אות כ"ג מ"ש שם ולענ"ד ברור הדבר דזה שנתגיירו אינם בכלל עמלק וזרעו ואין זה בגדר נשאר נו"נ לעמלק ובאמת נראה מבואר שדעת הר"מ ז"ל דעמלק ושבעה אומות דין אחד להם דהרי מבואר ברמב"ם ז"ל פ"ו מה' מלכים ה"ג דמלחמ' עמלק דינם כמלחמו' ז' אומות דאם השלימו וקבלו עליהם ז' מצות ולהיות למס מחויבין לקבלם לגמרי מבואר דאם עושים תשובה ומקבלים עליהם ז' מצות ב"ד משלימין עמהם א"כ מכש"כ שמקבלין אותם אם רוצים להתגייר ולהיות לגמרי כישראל כמו שנראה מד' רש"י ז"ל דבז' אומות כ"ע מודים דבכה"ג מקבלין אותם א"כ ה"ה זרע עמלק לכן מוכרח הרמב"ם ז"ל לומר דהא שהרג דוד לגר עמלקי הי' הוראת שעה או מדין מלך. אמנם מה דיש להעיר בזה דא"כ איך נתקיים בהמן מצות מחיית עמלק לפ"מ דמבואר בד' חז"ל דהמן הי' עבדו של מרדכי, ומסתמא עשה מרדכי כדת כשקנאו שמל אותו לשם עבדות וע"כ ה"ה כישראל ונפקע ממנו יחס עמלק וא"כ הרי אינו כלל מזרע עמלק ודוח"ל דלא הניח למול ולטבול א"ע דא"כ מרדכי לא הי' מחזיקו ובאמת נרא' דגם דעת ירושלמי דהמן הי' לו דין עבד גמור דעפי"ז מובן בפשיטות ד' הירושלמי ביבמות פ' כיצד ה"ו דמק' מהא דקרי להמן בן המדתא וכי המן בן המדת' הי' ובמפורשי' נדחקו דמנ"ל דלא הי' בן המדתא ולהנ"ל י"ל דהקו' דהרי בעבד כ"ע מודים שא"ל חייס ואיך קרי לי' בן המדתא וע"כ דדרך הקרא לדבר כלשון בני אדם אע"ג דא"ל חייס בעצם אך זה הוא שק' כיון דנפקע היחס ושוב אינו בנו של המדתא הרי אינו מזרע עמלק ואיך יתקיים בו המצוה דמחיית עמלק ונראה לומר דזה באמת כוונת ר"י במכילתא הנ"ל דס"ל דמה דכתוב בתורה זכר קאי על המן ור"א המודעי ס"ל דזכר זה אגג ולכאו' צ"ע במה פליגי ונראה דפליגי אי הא דצוה שמואל עפ"י השי"ת לשאול להמית משור ועד שה אי הי' רק הוראת שעה עפ"י נביא או דמצוה הוא כן לדורות כמ"ש רש"י ז"ל סו"פ תצא ועי' בח' שם דר"א המודעי ס"ל דהמצוה רק אדם מזרע עמלק ולכן זכר דקרא קאי רק על אגג ולא על המן דהי' עבד ל"ה בכלל מצות מחה תמחה של תורה אמנם ר"י ס"ל דזכר זה המן היינו דנכלל בזכר עמלק גם שור ושה לכן גם עבד כנעני נהי דא"ל חיים ואינו מתיחס אחר עמלק מ"מ כיון דלא שמר דת יהודית ובעט באמונת ישראל לא גרע משור ושה של עמלק כיון דמשל עמלק בא וה"ה בכלל מחיית עמלק מה"ת ולדעת ר"א המודעי צ"ל דלכן הריגת המן הוי בגדר מחיית עמלק כיון דמרדכי ואסתר באו לתקן חטא של שאול במה שלא שמע לד' שמואל בהוראת שעה א"כ שפיר הי' התיקון בזה שהרגו את המן ובניו דהי' מזרע עמלק אע"פ שעפ"י שורת הדין לא הי' מתיחס אחריהם ומד"ת אינו בגדר מחיית עמלק לדורות ולפ"ז י"ל הא דאמרו חז"ל דמבני בניו של המן למדו תורה ברבים א"ש אפי' למ"ד דנשבע הקב"ה שלא נשאר מזרע עמלק לעולם דשאני בני המן כיון דהמן הי' עבד הרי הבנים לא הי' מתיחסים אחריו כלל וא"כ לא הי' מזרע עמלק כלל ושפיר קבלו אותם להתגייר וזה הערה נכונה ב"ה:
והנה עתה בסדרי הדברים לדפוס זרח ע"פ הארץ ספרי דבי רב מורי מאורן של ישראל הגה"ק מסאכאטשאוו זצוקללה"ה וראיתי לו ז"ל בס' אבני נזר ח' או"ח סי' תק"ח שכ' בענין זה להעיר על הר"מ ז"ל דנראה מד"ק דעמלק וז' עממין דין אחד להם דאם השלימו וקבלו ז' מצות מקבלין אותם וק' דמנ"ל דמהני בעמלק קבלה בז' מצות דילמא דוקא בז' אומות דעיקר הטעם דמחרימין אותם כדי שלא ילמדו לעשות את ישראל תועבות שלהם ולכן כשישיבו ומקבלים עליהם ז' מצות מקבלין אותם משא"כ עמלק דטעם מחייתו משום ויבוא עמלק מנ"ל דמהני קבלת ז' מצות וכתב לת' דשאני ז' אומות שהענין החרם שהחרימו אותם הוא מצדם בעצמם שעשו כל תועבות ונתחייבו מיתה והו"א דלא יועיל תשובה לכן צריך קרא משא"כ עמלק דנענשין בעון אבותם ולכאו' יפלא הא לא יומתו אבות וגו' אך ע"כ מפני שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וא"כ ז"ד כשלא עשו תשובה אבל אם השלימו וקבלו ז' מצות דאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אינו בגדר מחיית עמלק אמנם יש להעיר אם גם בב"נ נוהג ד"ז דלא יומתו בנים על אבות כיון דחזינן דנהרגין גם ע"י קרובים אמנם מד' הרמ"ה ז"ל בסנהדרין דנ"ט שהק' אהא דילפנן התם דב"נ מוזהרין על ז' מצות מהא דנענשו ז' אומות על התועבות שעשו דילמא נענשו בעון אבותיהם שקודם מ"ת ותי' דא"כ אין מוזהרין עכשיו והוי כאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם מבואר דס"ל דאף בב"נ נוהגת מדה זו אך ד' הרמ"ה ז"ל צ"ע דלמה הוצרך לזה הא י"ל קושית' בפשיטות דא"נ דעתה אינו מוזהרין ע"ז א"כ גם על מעשיהם ראשונים נפטרו דאשתני דינא כמבואר בסנהדרין דע"א ע"ב אתד"ק:
והנה מ"ש בדברי הרמ"ה ז"ל נלע"ד דהרמ"ה ז"ל לשיטתו דס"ל דהא דאמרינן דגר שנתגייר דאשתני דינא אישתני קטלא היינו דווקא בנתגייר קודם שנגמ"ד אבל לאחר שנגמ"ד ל"מ הא דאשתני דינא לפטרו א"כ י"ל דה"ה היכא דל"צ גמ"ד הוי כלאחר גמ"ד ול"מ אשתני דינא ושפיר הק' הרמ"ה ז"ל דמה ראי' מזה דנענשו על עונות דמוזהרין לאחר מתן תורה דילמא נענשו מעונות שמקודם לכן שחטאו אבותיהם ולכן מוכרח לת' דעתה דאין נזהרין הוי בגדר אין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ועי' בס' חמדת ישראל דיני ב"נ אות מ"ד מ"ש בזה ואכמ"ל אבל מצד חטאם מה שחטאו קידם מתן תורה נענשים גם אחר מתן תורה אף א"ה דעכשיו אינם נזהרים דל"ש לומר בזה אשתני דינא כיון דל"צ גמ"ד הוי כלאחר גמ"ד:
אמנם בעיקר הדבר שעורר מרנא זצוקללה"ה אי גם בב"נ נוהג מדה זו והובא מדברי הרמב"ם והרמ"ה ז"ל לכאו' יש לעי' בזה מד' המדרש שהבאתי בפתיחה לס' דברים שנראה מבואר דמ"ר התפלל להקב"ה שבישראל לא יהי' נוהג זה אבל בב"נ אינו כן ולכן בדור המבול נענשו הם עם תולדותיהם ועי' במד"ר פ' חקת פ' י"ט אות כ' אמנם לאחר העיון נראה דהוא שני ענינים דבתינוקות שאין בהם דעת בב"נ נענשו בעון אבותיהם ובישראל גם עליהם נאמר לא יומתו וגו' ובנים על אבות כיון שגלוי וידוע להקב"ה שיוכלו להיות צדיקים אמנם במי שנגדל ונעשה בן דעת ואינו אוחז מעשה אבותיו בידיו ומקבל ע"ע להיות ג"ת זה אינו נענש בעון אבותיו ודינו בזה כישראל כיון דהתורה אמרה דגר תושב חייב להחיותו אין לומר עליו דיהי' נענש בעון אבותיו וראיתי למרנא זצוקללה"ה שהרגיש בזה לחלק בין ב"נ לג"ת אלא דהק' לו מדגר תושב נהרג בהורג ישראל בשוגג וא"כ נראה דה"ה דנהרג ע"י קרובים נראה דאין חילוק בין ב"נ לג"ת ולענ"ד הנה המעי' ברמב"ם ז"ל פ"ה מרוצח נראה דחילוק בין ג"ת לב"נ לענין הורג בשוגג בעבד דג"ת ההורג את העבד בשוגג רק גולה אבל בב"נ בודאי דנהרג ועי' ברמב"ם ז"ל ה"ד שהוסף שם אדם מועד לעולם נראה דס"ל דהכא גזיה"כ דהורג ישראל בשוגג גולה ואפי' א"נ דג"ת עובר על ז' מצות נהרג ע"י קרובים ג"כ י"ל מטעם אחר דנראה דאע"ג דגר גמור שנתגייר א"א לו לבטל ממנו שם יהדות בשו"א אמנם בב"נ שקיבל עליו להיות ג"ת אם חזר לסורו שוב נפקע ממנו דין ג"ת וה"ה ככל ב"נ ומעתה אם עבר עבירה במזיד הרי ביטל קבלתו ושוב דינו כב"נ ונהרג ע"י קרובים ובהרג בשוגג ישראל י"ל דבאמת אינו נהרג אלא ע"י עדים כשרים ודו"ק כי סברא נכונה הוא וצ"ע עוד בזה וכ"כ במק"א בירור הענינים מה שיש לחלק בין ב"נ שמקבל עליו ז' מצות ובין ג"ת שמקבל עליו זאת בב"ד של ישראל ואכ"מ:
עוד כתב רבינו ז"ל שעפ"ז יתישב מה שתמו' על הרמב"ם ז"ל דמקבלין מזרע עמלק ממה דמבואר במכילתא סו"פ בשלח בעובדא דגר העמלקי דנזכר דוד מה שנאמר למרע"ה דמבית עמלק לא יקבלו גרים לעולם והרגו הרי דאין מקבלין גרים גמורים מכש"כ ג"ת אמנם להנ"ל י"ל דעיקר הטעם שאין מקבלין גרים היינו משום דעמלק צריך להיות נכנע ושפל ואם רוצה להתגייר הרי רוצה להיות ככל ישראל לכן אין מקבלין אותם משא"כ בשעת כיבוש שצריכין לקבל עליהם מסים ושפלות ולא ירומו ראש בישראל הנה שמתרצה להיות נכנע זה אינו אוחז מעשה אבותיו בידו אד"ק והנה אם אמנם כי יש לעי' קצת דהרי גם בגרים גמורים אין להם התמנות בישראל הן לענין מלכות והן לענין סנהדרין וא"כ אין דינו ככל ישראל אך בכ"ז דפח"ח ושפת"י שהרי דינו ככל ישראל ואין בזה גדר הכנעה ושפלות אמנם במה שרוצה להעמי' זה בדעת הרמב"ם ז"ל יפלא מאד בעיני דמלבד דלא נזכר כלל דין זה בר"מ ז"ל דאין מקבלין גרים מזרע עמלק מלבד זאת הרי מד' הר"מ ז"ל סופח"י מסנהדרין שכ' בזה"ל גזה"כ הוא שאין ממיתין ב"ד וכו' אלא עפ"י שניים עדים וזה שהרג יהושיע לעכן ודוד לגר העמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות הי' עכ"ל מבואר שדעתו הקדושה דגר העמלקי הי' לו דין גר גמור ולא כהמכילתא הנ"ל משום שנזכר שאין מקבלים גרים שאם אינו גר ל"צ לבוא לטעם דהוראת שעה דברור הדבר דהרמב"ם ז"ל לא איירי כלל בדיני ב"נ כ"א בדיני ישראל וצ"ע הרבה בזה ואכ"מ: