Keli Chemdah on Torah, Shoftim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(י"ז פי"ד) כי תבא וגו' ואמרת אשימה עלי מלך וגו' אעתיק בזה מ"ש בימי חורפי בתשובה לכבוד יד"נ הגאון הצדיק המנוח מוה"ר אביגדור יהודא ליבוש זצלה"ה האב"ד דק' קול יצ"י ויבואר בו כמה הערות חדשות בדיני מלך בס"ד, וז"ל שם, ת"ח חן לכת"ה שליט"א שמילא מבוקשי לשלוח לי העתקת תשובת אדמו"ר הגה"ק מאור הגולה מסאכאטשאוו (שליט"א) זצוק"ל בדבר הרבנות דביאלא. והנה למדתי תשובתו היקרה בעיון נמרץ ויש לי הרבה להעיר בדבריו הקדושים והנני להציע אותם לפני מעלת כת"ה ואשמע בזה חו"ד הרמה. וזה החלי בעזהי"ת:
א) בפ"א המכונה סלע המחלקות האריך כ"ק מרנא (שליט"א) זצ"ל בד' הרמב"ם ז"ל בפיה"מ כריתות שנראה מדה"ק דגם כשיש מחלוקת המלכות ירושה והמשיחה הוא רק כדי לסלק המחלוקת [אם כי ל"ז להבין הראי' דהרי היכא דמחלוקת בין בני דוד עצמם מי יהי' המלך הרי המחלוקה רק מי ירש הירושה הראוי לכל אחד מהם וא"כ מהכ"ת נימא שיתבטלה הירושה אבל כשיש מחלוקת מישראל שאין רוצים בבני המלך לגמרי י"ל דגם הרמב"ם ז"ל מודה דפסק כח הירושה ומלבד זה א"ר ממלכות ב"ד שהקב"ה הבטיח להם מלכות עולם וא"כ אא"ל דע"י מחלוקת מישראל פסק כח הירושה לכך ס"ל להרמב"ם ז"ל דשה"מ הוא רק לסלק המחלוקת משא"כ בשאר מנוין שפיר י"ל דע"י מחלוקת פסק כח הירושה לגמרי ודו"ק היטב כי קצרנו] ותמה הא יקשה קושית הגמ' אטו משום מחלוקת נמעול בשה"מ ואין לחלק בין מלכות ב"ד לשאר מלכות דהרי גם במלכות בית דוד אם משח למלך שלא הי' נמשח מקודם חייב משום לא יתן על זר אתוד"ק ולענ"ד ל"ז להבין דנראה פשוט דמשיחה לסלק המחלוקת אינו בגדר שלא לצורך כיון דע"י המשיחה יתחזק המלכות ויהי' אימת מלכות על כל ישראל הרי זה צורך המלכות וא"כ ממילא לית בי' מעילה אך ז"ד במלכות בית דוד אבל מה שהוא צורך מלכי ישראל זה אינו כלים דכיון שאחר שנבחר דוד וזרעו אחריו למלכות שוב אסור למנות מלך על ישראל לדורות וממילא אסור למנותו דנראה ברור דענין משיחה למלך ולכה"ג הוא לקדשו קדושת עולם דקדושת שמן המשחה אינו נפסק לעולם ומעתה במלכי ישראל אסור משיחה כיון דזה אסור למנות מלך אחר לעולם חוץ ממלכות בית דוד לכן שפיר מקשינן בגמ' ואטו מפני המחלוקת נמעול בשמן המשחה משא"כ במלכי בית דוד לסלק המחלוקת שפיר מושחין בשמן המשחה דזה הוא לצורך מלכות ואין בו מעילה:
ואם כנים הדברים שהסברנו בהא דאסור משיחה למלכי ישראל אולי יש להסביר דברי תוס' הרא"ש בהוריות די"א ע"ב ד"ה ובו נמשחו כה"ג ומלכים שכ' בזה"ל ואע"ג דכתב בקרא אשר יתן ממנו על זר ונכרת ומלך בכלל זר אפשר דדריש לי' מדכתיב על בשר אדם לא יוסך ודרשינן אדם ולא מלך כדדרשינן בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן הרשע עכ"ל ולכאו' תמוה מאוד הסבר הדברים למעט מלך מאיסור סיכת שמן המשחה מדכתיב אדם ולהנ"ל אולי י"ל כיון דשם אדם מורה על שנוצר מאדמה ולעפר ישוב וכיון דמלכות הוא נצחיית כמו שהבטיח השי"ת לדוד לזאת אינו בכלל אדם לענין איסר שמן המשחה אך זה רק אם הוא לצורך אבל שלא לצורך בוודאי אית בי' איסור מעילה. אמנם בעיקר ד' תוס' הרא"ש הנה ברמב"ם ז"ל פ"ב מכלי המקדש מבואר להיפך דאפי' לר"י דס"ל דנותן שה"מ על מלכים פטור משום דלא הוי זר מעיקרא מ"מ הסך אסור כיון דכתיב על בשר אדם לא יוסך כולם בכלל וכן רהטה כל הסוגי' דכריתות ד"ו ע"ב דאין נפ"מ בין מלך לכה"ג בענין שמן המשחה ואשמע בזה דעת מעכת"ה:
ב) ובאמת בעיקר הענין דשמן המשחה לכה"ג ומלכים לולא דברי רבותינו הקדמונים ז"ל נלע"ד מסתימת ד' הגמ' בכריתות ד"ו ע"ב דר"י ס"ל דפלוגתת ר"מ ור"י גבי מלכים וכהנים ר"מ סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב ומלך וכהן השתא זרים הם ור"י סבר בעינן זר מתוע"ס ומלך וכהן מעיקרא לאו זרים הוי וברש"י ז"ל דהא נמשחו מתחילה עכ"ל ולכאו' צ"ע מנא לן דנמשחו מתחילה דילמא היתה המלכות שלו ברצון כל ישראל והיתה כירושה ולא הי' צריך משיחה ועוד יל"ד דנקט סתמא כהנים ולא כה"ג וכה"ד הרי אינו נמשח כלל לכן הי' נראה להעיר בזה דברי חדש עפמ"ש לת' דברי התו"כ דהא דכתיב בקרא וימת נו"א וגו' ובנים לא היה להם שכתב בזה"ל רשב"ג אומר משום ראב"ע הרי הוא אומר וימת נו"א וגו' ובנים לא הי' להם שאילו הי' להם בנים הי' קודמים לאלעזר ואיתמר שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד עכ"ל בפ' שמיני פרשה א' פ"א [ועי' באות פ"ו שכנראה לא ראה מרן ד' התו"כ הנ"ל] ולכאו' יש לעי' הא הבנים שלהם לא נמשחו וא"כ איך היה יכולין לירש הכהונה של אביהם כיון דע"כ נולדו מקודם שנתכהנו אביהם וא"כ איך שייך בזה ירושה אך באמת גם בפנחס דאמרי' לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי לא מצאנו בתורה שהי' נמשח להיותו כהן ועי' בתוס' זבחים דק"א ע"ב ההוא בברכה הוא דכתיב נראה מתחילת דבריהם דמשנתכהן פנחס הי' צריך משיחה אולם בסודה"ק שכ' בזה"ל ואז נתרצו לו והלבשיהו וחנכוהו בחביתין ולא הזכיר משיחה נראה דלא הי' צריך משיחה לכן נראה דכמו דאמרי' לענין כלי המקדש כלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ולא אמר מקדשתן מפני שמבואר במכילתא ומובא ברמב"ם ז"ל בסה"מ שבמשיחתן של אלו נתקדשו כל הכלים לדורות וא"כ י"ל דה"ה לכהנים של דורות ל"צ כה"ד משיחה אף אם אינם בני כהנים מלידה כמו בני נו"א ופנחס רק שמשיחתן של נו"א ואלעזר ואיתמר הועיל לדורות הבאים אחריהם ואה"נ אם לא הי' נתכהן פנחס אחרי מיתת אלעזר מצד ירושת אלעזר ומשיחת אלעזר הי' מועיל לפנחס ולפ"ז נראה דהא דמבואר בברייתא פלגתת ר"י ור"י בכהנים ומלכים היינו אפי' בכה"ד ומלכים שהי להם המלכות בירושה ברצון כל ישראל שלא היה צריכין משיחה דמ"מ לא הוין בגדר זר מעיקרא כיון דמכח בני אהרן קאתי והם נמשחו בשה"מ הועיל משיחתן לכל הבאים אחריהם ומכוחם וכן במלכים הועיל משיחת המלכים הראשונים לדורות עולם שיהי' בגדר משוחים ודווקא משיחת כה"ג כיון דחזינן דגם כה"ג בן כהן גדול טעון משיחה והיינו דענין מעלת כהן גדול בן כהן גדול אינו מנחיל האב לבנו דנשאר בקדושת כהן גדול גם לאחר מותן וכמו שביאר מרן לקמן לכן יש הבדל בין כה"ג משיח לכה"ג מרובה בגדים שלא נמשח כמבואר במשנה דמגילה משא"כ בכה"ד אין נפ"מ בין בני אהרן המשוחים לבניהם שכולם בגדר משוחים הם אלא שצריך לחנכן בעבודה ובאמת מלשון התוס' זבחים דק"א א"ר שהי' צריך פנחס משיחה להיותו כה"ד שהרי כתבו דחנכוהו בחביתין וזה ל"ש אלא בכה"ג נראה מזה דס"ל לתוס' דפנחס נעשה מיד כה"ג וזה בוודאי צריך משיחה דאפי' כה"ג בן כה"ג צריך משיחה אבל כה"ד י"ל דתוס' מודים דל"צ משיחה כמו בכל כלים לדורות דמשיחה הראשונ' מתקדשתן ויש הרבה להאריך בזה ובו כתבנו הרבה הערות עפ"ז אמנם מפני שבד' רבותינו הראשונים ז"ל מבואר להיפך בטלה דעתי בזה ואעפ"כ לא נמנעתי להעלותן על הספר כי תורה הוא:
ג) בעיקר קושית תוס' הרא"ש דאמאי מותר למשוח מלכים כיון דכתיב בתורה שלא יתן על זר והרי מלך ג"כ בכלל זר כבר הרגיש בזה הרמב"ן ז"ל עה"ת בפרש תשא עין שם שהביא בשם האבן עזרא שס"ל באמת דמשיחת שלמה היה רק הוראת שעה עפ"י הדבור אמנם הרמב"ן ז"ל כתב לבאר הענין משום דבזה לא נאמר חוקת עולם לאהרן ולבניו אלא שמן משחת קודש יהי' לי למשוח בו משיח קודש אשר אבחר בו לדורותיכם לכן לענין זה ל"ה מלכי בית דוד בגדר זרים וי"ל בזה מה שאמר הילל לאותו גר שביקש להתגייר שיהי' כה"ג כיון שהגיע לקרא דזר הקרב יומת שאל את הילל על מי נאמר מקרא זה א"ל אפי' על דוד מלך ישראל כו' עי"ש בשבת דל"א פ"א ולכאו' יפלא מ"ש דנקט אף דוד מלך ישראל ולהנ"ל א"ש דאע"ג דלענין משיחת שה"מ דוד מלך ישראל לאו בכלל זר הוא כיון דהוא משיחה לדורות מ"מ לענין עבודה גם דוד מלך ישראל בגדר זר אמנם מה דיש לעי' בעיקר דברי הרמב"ן ז"ל עפמ"ש הספורנו לפרש ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים וגו' בזה"ל שתהי' המלכות לו ולזרעו לא כענין השופטים שהי' השופט מולך הוא בלבד אבל לא זרעו אחריו ועל מנוי שופט ומלך בזה האופן נצטוו בביאתם לארץ שאמרו ולא תהי' עדת ד' כצאן אשר אין להם רועה עכ"ל מבואר מד"ק דזה שיהיה להם מלך לדורות הוא וזרעו אחריו בזה שאלו שלא כהוגן ומצות התורה למנות להם מלך היינו שופט וא"כ אין למשיחה במלכות ענין כלל מה"ת כיון דמלכות שאינו לזרעו אחריו ל"ש משיחה [וקרא רלא יסור שבט מיהודה וגו' נראה לדעת הספורנו דהוא הבטחה שהמלכות יהי' מאותו שבט אבל לא שיהיה המלכות ירושה לזרעו אחריו] ומלכות שתהיה קיים לדורות אינו מצוה מה"ת ואדרבה הוא דבר ששאלו שלא כהוגן וא"כ ל"ש שיהי' כוונת הקרא לרבות משיח לדורות שיהי' טעון שמן המשחה וכנראה שזה דעת תוס' הרא"ש לכן לא ניחא לי' בתירץ הרמב"ן ז"ל וכתב דמלך אינו בגדר אדם ועדיין צ"ע בכ"ז:
אך בעיקר ד' תוס' הרא"ש שכ' דדרשינן מדכתיב על בשר אדם לא ייסך אדם ולא מלך לכאו' תמוה טובא א' אדם כי יקריב מכם קרבן ב' אדם כי יהי' בעור בשרו ג' זאת התורה אדם כי ימות באוהל אטו נמעט בכל אלה מלך ואולי י"ל באדם כי יקרב מכם דדרשינן בסוכה ד"ל למעט מזה גזל וי"ל שפיר דמלך נתמעט דבמלך ל"ש גזל לרב דס"ל דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וגם לפ"ד רש"י ז"ל דהדרש מאדם מה אדם לא הקריב מגזל דהכל שלו י"ל דה"ה מלך. ואדם בנגעים י"ל דלמעט מלך אתא דכיון דנצטרע דינו כהדיוט כמבואר בהוריות דף י' בנצטרע נדחה מדין מלך. ואדם כי ימית באוהל י"ל ג"כ עפ"מ שדרשו חז"ל בהא דויקרבו ימי דוד למות ולא כתיב דוד המלך דאין שלטון ביום המות וביום שמת נפסק ממנו מלכותו וא"כ אין סתירה מכל אלו לד' הרא"ש ובפ' אחרי וכל אדם לא יהי' באוה"מ ל"ק נימא דמלך יהיה מותר להיות באוה"מ ז"א דהרי דרשו חז"ל בירושלמי יומא פ"ה ה"ב והא כתיב וכל אדם לא יהי' באוה"מ אפי' אותם שכתוב בהם ודמות פניהן פני אדם עי"ש וא"כ מכש"כ מלך דהוא בכלל וכל אדם וז"ב ופשוט דהיכא דכתיב בתורה וכל אדם הכל בכלל [ועתה בעת הדפסה העירני ידידי האברך כמדרשו הרב החו"ב מוהר"מ מענדיל קאשטר ני' מפה מויקרא כ"ד כ"א ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת ואטו נימא דאדם ממעט מלך דבן המכה אביו מלך א"ח מיתה אך באמת במכה אביו איכא קרא מיוחד והכא באמת אין מלך בכלל דבמלך א"צ שיעשה חבורה דווקא ול"ש להקיש אותו למכה בהמה כיון דמורד במלכות ג"כ חי"מ ויפה אמר בזה ויש להכריח זה דאדם זה אין מלך בכלל דהא ילפינן מזה קלבד"מ ותנא דבי חזקי' יליף מזה תמ"ש דפטור מתשלומין ובמכה אביו שהוא מלך פשיטא דל"ש קלבד"מ דהרי מלבד שהוא מכה אביו הרי הוא מורד במלכות ובמורד במלכות קיי"ל נכסיו למלך הרי דל"א במורד קלבד"מ] ויש לפלפל הרבה בענינים הנ"ל ואכ"מ וכתבתי רק להעיר בד' הרא"ש ז"ל מפני שהוא דבר חדש ולא מצאתי מי שידבר בזה:
ד) ונשיב לד' מורי הגאון (שליט"א) זצוק"ל באות ג' ד' שכתב לחדש דמשיחה הוי צורך מלכות דנפ"מ אם יקחו בן אחד מבניו של המלך המת למלך בהסכמת כל ישראל מחמת שהוא ראוי יותר מהבן השני למלכות מ"מ אם אח"כ יתגדל הבן השני על זה בחכמה ויראו ישראל כי עתה זה השני הגון יותר יוכלו לבטל המינוי הראשון וליתן מלכות להשני והר"ז כמו עובר שנולד אח"כ דנוטל אח"כ חלקו אע"ג דקודם לכן לא הי' ראוי לירש וא"כ ה"נ לולי המשיחה הי' יכולין לעשות זאת אמנם אחרי שהמשיחוהו למלך שוב א"י לבטל את המנוי שלו בשום פנים אפי' אם אח"כ השני יגדל ממנו בחכמה ולכן הוי המשיחה לצורך מלכות אתד"ק ולענ"ד יש הרבה לעיין בזה א' גוף הדמיון לדמות זה לעובר צ"ע לענ"ד דשאני עובר דלא הי' בר ירושה כלל אז כשמת האב משא"כ הכא גם הוא הי' בר ירושה ואדרבה הוא הבכור אלא שלא הי' ראוי לירש את המלוכה ושאר הדברים הרי יורש מאביו א"כ זה שלא הי' ראוי לו רק לאחיו ואחיו זכה בו בתורת ירושה מהכ"ת שעתה שנעשה ראוי יקח הוא הירושה כיון שעתה אין כאן ירושה כלל שכבר זכה בו אחיו ובפרט כיון דענין המלוכה א"א לחלק ואם נימא דיקח האחר והראשון יסתלק לגמרי מהמלכות זה אינו סברא כלל וראי' לזה ממ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מלכים דאם הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל עכ"ל נראה מבואר מזה דאפי' אם יש אחים למלך המת שראוים הם לירש מ"מ אין ממנין אותם וקשה אמאי כיון דהמצוה על ישראל שיהי' להם מלך יהי' עתה אחיו למלך כיון דהבן אינו ראוי וכשיגדל הבן יסתלק הוא מהמלכות ויזכה בו הבן א"נ דס"ל להרמב"ם ז"ל דאם יתמנה אחיו למלכות שוב ידחה הבן מירושתו. ב' לפמ"ש מורי הגאון בעצמו לקמן באות ט"ו דאם ישראל חולקין על המלך נפסק ממנו מלכותו וה"ה כהדיוט והראי' מדוד דכל ששה חדשים שמלך אבשלום הי' דינו כהדיוט ודוד המלך הרי נמשח למלך וא"כ מבואר דאפי' משיחה ל"מ אם ישראל מסלקין אותו ממלכותו א"כ הדרק"ל דאיזהו צורך יש בשמן המשחה הא לא יסלק המחלוקת כלל דהרי אפי' במלך שנמשח בשה"מ אם רוב ישראל מסלקין אותו ממלכותו אין לו דין מלך [ודוח"ל בכוונת מורי הגאון דעכ"פ לזה מועיל שה"מ שאסור לסלקו וחייבין למנותו מחדש זהו דוחק ועוד ק"ק ממנ"פ אם יש להם טעמים מספיקים לסלקו ולמנות מלך אחר א"כ מה בכך אם יסלקו אותו ואם אין להם טעם מספיק עפ"י ד"ת לסלקו גם בלא משיחה אסור להורידו מגדלתו והרי קיי"ל דאפי' נשיא ואב"ד שסרח אין מורידין אותו מגדלתו וצ"ע הרבה בזה] ומה שנלע"ד בדעת מורי דס"ל דנמשח בשה"מ א"א לסלקו ממלכותו בשום פנים אם לא כשרוצים ישראל להמליך את בנו כיון דמצאנו ירושה מחיים כמ"ש מורי לקמן אות פ"ו לכן כשהמליכו את אבשלום בחי' דוד המלך ע"ה הי' מהני המנוי שלהם אבל לסלקו לגמרי ממלכותו א"א אם נמשח בשה"מ לכן שפיר אמרינן דע"י שה"מ הוי סילק מחלוקת ובזה י"ל מה דצ"ע לד' מורי דוד המלך היה לו באמת דין הדיוט לגמרי כשהמליכו ישראל את אבשלום א"כ אח"כ כשמת אבשלום ונתרצו ישראל להמליך מחדש את דוד אמאי לא הי' צריך משיחה מחדש כיון דהמשיחה הראשונה נתבטלה לכאו' עלה בדעתי כיון דהמלכות ירושה הוא וא"כ משמת אבשלום בלא בנים הרי היורש הוא אביו וא"כ ממילא זכה דוד בהמלכות מכח ירושה וכיון שנתרצו לו כל ישראל הרי לא הי' צריך משיחה אך לקושטא דמילתא יש לעי' בזה דזה לא יתכן אלא כשמשחו את המורש דבזה שפיר אמרינן כיון דנתרצו לו כל ישראל ה"ה ירושה ומועיל משיחת המורש להיורש משא"כ הכא כיון דלא מצאנו כלל בקרא שהמשיחו ישראל את אבשלום וא"כ כשהומלך אבשלום ופסק המלכות מדוד המלך ע"ה עתה כשמלך דוד אמאי לא הי' צריך משיחה מחדש וזה הערה גדולה אמנם להנ"ל י"ל דבאמת הא דאבשלום לא משחו אותו היינו משום משיחת דוד שעתה שהי' רצון כל ישראל להמליך את אבשלום וכיון שיש ירושה מחיים מהני משיחת דוד לאבשלום ולכן עתה כשמת אבשלום ודוד יורשו שוב חוזר כח המשיחה ג"כ לדוד כיון שהי' ברצון כל ישראל ול"צ משיחה חדשה וז"נ מאד אם נימא כנ"ל דכח המשיחה א"י להתבטל בשו"א והבן אמנם כן בעיקר הדבר אי אבשלום נמשח ראיתי בשמואל ב' י"ט שאמרו ישראל ויהי' כל העם וגו' לאמור המלך הצילנו וגו' ואבשלום וגו' אשר משחנו עלינו מת וגו' ועתה למה אתם מחרישים להשיב את המלך מבואר בקרא להדי' דמשחו את אבשלום ולכאו' יפלא באמת למה עתה כשבקשו את שיבת מלכות דוד המלך הזכירו שאבשלום נמשח ונראה מזה מבואר שבאמת אמרו כן כיון שאבשלום נמשח ועתה כל העם מתרצים על דוד הרי ממילא הוא מלך מכח ירושה ולא צריך משיחה כלל דמהני לו משיחת אבשלום:
ה) ובעיקר הענין שאמרו חז"ל דכל ששה חדשים שמלך אבשלום הי' דוד המלך נידון כהדיוט אעתיק בזה מ"ש בח' ביומא דכ"ב דאיתא שם בגמרא וירב בנחל על עסקי נחל כו' ובשעה שאמר לו שאול לדוד סוב אתה ופגע בכהנים יצאתה ב"ק אל תרשע הרבה ויש לעי' הרי גבי דוד מצאנו שחז"ל אמרו שלא יפה עשה שלא הרג לשמעי בן גירא א"כ אמאי חטא שאול כשהרג נוב עיר הכהנים שהי' מורדים במלכות לדעתו ולומר דאחר שריחם שאול על אגג שוב לא הי' לו דין מלך זה אינו נראה דאע"ג שהקב"ה אמר כי נחמתי כי המלכתי את שאול מ"מ הי' לו דין מלך בכל ענינים אמנם הענין נראה דהנה בענין אימת המלכות יש ב' ענינים א' ענין המשיחה שנמשח בשה"מ וזה קדושת גבוה ב' מפאת ישראל שקבלו אותו למלך עליהם וכבודו הוא כבוד כל ישראל ונלע"ד שזה הוא ביאור ד' הרמב"ם מה שנראה כסתירה בדה"ק דבסה"מ כתב דהמורד במלכות ראוי להמלך להרגו אמנם בס' משנה תורה בה' מלכים כתב דרשות ביד המלך להרגו ולא כתב דראוי לו להרגו אמנם לענ"ד נראה דמלך שנמשח בשה"מ דקדושתו קדושת גבוה והמורד בו מורד בכבוד שמים בזה ראוי לו למלך להרגו מפני כבוד שמים שלא ניתן למחילה אמנם לאחר שנגנז שה"מ ומינוי מלך הוא רק ע"י ישראל בזה רק רשות ביד המלך להרגו ואינו חובה ומעתה נראה דזה הוא ההבדל בין שאול לדוד דשאול כיון שהקב"ה אמר נחמתי וגו' ומאס אותו מהיות למלך על ישראל נהי דעדיין נשאר עליו דין מלך מפאת כבודו של ישראל מ"מ הי' יכול למחול לחטא נוב עיר הכהנים לכן שלא מחל וצוה להרוג אותם יצאתה בת קול ואמרה אל תרשע הרבה משא"כ דוד המלך ע"ה אע"ג דששה חדשים אלו הי' נידון כהדיוט היינו מפאת מה שנוגע בכבודן ש ישראל כיון דכל ישראל נטו אחרי אבשלום פקעו דין מלך מפאת זה משא"כ מצד קדושת גבוה והמורד בו מורד בקדושת גבוה שיש עליו לכן שפיר אמרו חז"ל דלא טוב עשה במה שלא הרג לשמעי בן גירא דקדושת גבוה א"ר למחול ובזה א"ש מה שלא נמשח דוד מחדש אחרי מיתת אבשלום דקדושת שמן המשחה שעליו לא נתבטל וכמו שאמרו בירושלמי על כה"ג שנמשח בשה"מ דקדשתו לעולם כמו קדושת הקב"ה ויש להאריך עוד ואכ"מ:
ו) וראיתי למורי הגאון באות מ"ז מ"ח והלאה הביא דברי הר"ן ז"ל בדרושתיו שחטא ישראל שבקשו מלך הי' משום שרצו שמשפטם יהי' עפ"י מלך ולא עפ"י תורה ובאמת משפט ישראל עפ"י תורה והמלך דן רק להנהגת המדינה ועי"ש באות מ"ט במה שנתקשו בדבריו מד' הרמב"ם ז"ל דמלך אינו דן רק ברוצח אבל לא בחילול שבת כו' והנה מתפלא אני עליו שלא הביא דברי הירושלמי סנהדרין פ' נגמר הדין ה"ג דמבואר דגם ברובע יכול המלך להרוג עפ"י ע"א אמנם ביאור הדברים נלע"ד דמלך דן בדיני ב"נ וממילא דהוא רק בז' מצות שגם ב"נ מוזהרין עליהן אבל בדינים שישראל נצטוו עליהן רק מפאת קדושת ישראל ובדיני ישראל ל"ש להרג כ"א בעדים והתראה ל"ש בזה דין מלך כ"א דין ב"ד מי שהוא למיגדר מילתא והוראות שעה. [מפני שהד' האלו בארתי אח"כ באורך בס' חמדת ישראל קונטרס נר מצוה חלק הלאוין ובס' כלי חמדה סו"פ שמות עי"ש לכן לא אכפול הד' כאן]:
אמנם זאת בודאי נכון מ"ש אדמו"ר (שליט"א) זצוק"ל אות נ"ב דמלכות ב"ד קבלה ע"ע לדון בדיני התורה וכבר אחז"ל על דהע"ה וד' עמו שהלכה כמותו בכ"מ ומלכות כזאת הוא הנבחרת מאת השי"ת לכן זכה דהע"ה להיות מלכותו קיים לעולם ומצאנו שלא עשה דבר אם לא נמלך במפיבושת רבו ובסנהדרין לזאת אנחנו מחכים למלך המשיח מזרע דוד שיהי כל ההנהגה של ישראל עפ"י התורה הקדושה וזאת מצות מינוי המלך באמת ובמק"א כתבנו בביאור לשון הרמב"ם ז"ל בסה"מ מצוה כ"א שכתב בזה"ל וכבר התבאר במקומות בהתלמיד שאינו מותר כלל לשבת בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כו' ואמרו ית' ומקדשי תיראו וזהו חובה תמיד ואפי' בזמנינו זה שהוא חרב בעונותינו שרבו ולשון ספרא א"ל אלא בזמן שבהמ"ק קיים בזמן שאין ביהמ"ק קיים מניין ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם עכ"ל שנראה מד' הרמב"ם ז"ל שבא ליתן טעם שלא הותר בעזרה הישיבה בשי"א אלא למלכות ב"ד בלבד יען דמורא המקדש אינו בטל בשום זמן לכן אין ישיבה לשום מלכות וכהונה בעזרה כ"א למלכות ב"ד שג"כ אין לה בטילה עולמית ותמיד מלכות ב"ד הוא בכח כמו שאמרו חז"ל דשאלו אימת אתי מר אמר היום אם בקולו תשמעו ולכן היא ג"כ דבר נצחי ולכן מותר להם הישיבה בעזרה נראה מד' הר"מ ז"ל דאף לכהנים לא הותר בשו"א הישיבה בעזרה אף לאכילת קדשים וכת' הראשון בתוס' יומא דכ"ה ע"א ד"ה אין ישיבה בעזרה וי"ל בזה ביאור לשון הילל הזקן שאמר להגר דמקרא זה דהזר הקרב יומת נאמר אפי' על דוד מלך ישראל שהוא תמוה מ"ש דוד מלך ישראל דנקט כמ"ש באות א' ולהנ"ל י"ל דהילל הזקן הסביר להגר שענין זה דתורה אסרה עבודה לזרים אינו מפאת קדושת המקדש שא"ר לעבוד בו כ"א כהנים ולא זרים דהרי חזינן דישיבה בעזרה דאסור אפי' לכהנים מ"מ למלכי ב"ד מותר הרי דקדושת מקדש הותר למלכים אפי' במקום שאסור לכהנים ומ"מ אם מלך קרב לעבודה יומת ול"ד לעבודת הכהנים רק אפי' עבודת הלוים שמקרא זה נאמר בעבודת הלוים בפ' במדבר וע"כ שהוא גזיה"כ מחוקי התורה שאין עבודה כשירה אלא בכהנים וא"כ אין אפשרות שגר יעבוד עבודה:
ז) ויען שכת"ה אץ עלי לשלוח לו בחזרה תשובת מורי הגאון הקדוש (שליט"א) זצוק"ל לא אוכל להאריך כחפצו אמנם עוד פרט אחד ארשום בזה מה שראיתי לו באות ע"ג ע"ד שהאריך ליתן טעם אמאי אין בנות יורשת המלוכה וא"ל משום דדרשינן שום תשים עליך מלך ולא מלכה דהרי מה שהוא בירושה אינו בגדר שימה וכמ"ש הפוסקים לענין אמו מישראל ובאמת במנ"ח מצות מלך כתב דבת יורשת מה"ט ולענ"ד נראה ברור דאין הבת בגדר מלכות כלל כיון דאמר' תורה וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו' וברמב"ם ז"ל פ"ג מה' מלכים ה"ו לפי שלבו לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יותר וא"כ נשים דלאו בני תורה הן לא יתכן להיותם בכתר מלכות וכמו דממעטין דאשה פטורה מתפילין מה"ט דכתיב למען תהי' תורת ד' בפיך ואשה אינו בכלל ת"ת ועי' ברמב"ם ז"ל בסה"מ מצות תפילין שהובא דרש' זו לענין תפילין וה"ה לענין מלכות ולכן כתב בפשיטות דאינו ירושה במלכות ב"ד אלא לבניו הזכרים דווקא [ודרך צחות י"ל עפ"ז מה שדקדק מורי הגאון בד' הרמב"ם ז"ל דבריש דבריו בפ"א מה' מלכים ה"ז כתב על מלכות שאול דנמשח בשה"מ זוכה לבניו סתמא ולא כתב זכרים דווקא ובמלכות ב"ד כתב זכרים דווקא עי' אות ע"ב ולהנ"ל י"ל עפ"מ דמבואר בעירובין דצ"ו ע"א דמיכל בת שאול הניחה תפילין וע"כ דשאול הי' ס"ל כמו שנראה פשטות הסוגי' דעירובין ועיין בריטב"א קידושין דל"ה ובפי"ח שם דלא דרש דרשה זו דס"ל דגם אשה חייבת בת"ת וממילא אמעוטי רק נשים מקרא דשום תשים עליך מלך ולא מלכה וא"כ הוא רק בתחילת השימה ולכן במלכות שאול לא כתב הרמב"ם ז"ל דהירושה הי' דווקא לזכרים אם הי' מתקיים מלכותו דשאול לשיטתו הי' מוריש גם לבתו מלכותו משא"כ במלכות ב"ד שפיר כתב הרמב"ם להלכה דקיי"ל דאפי' א"נ דתפילין הוי מ"ע שאין הזמ"ג ג"כ נשים פטורות כיון דכתיב למען תהי' תורת ד' בפיך וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בסה"מ הנ"ל וכ"כ הריטב"א ז"ל הנ"ל א"כ ה"ה לענין מלכות נתמעטו נשים משום דאינו בכלל תורה אינו בגדר מלכות ונכון לפלפולא] ופלא על המנ"ח במצות מנוי מלך שנוטה לומר דבת יורשת המלוכה ולא ראה ד' הרמב"ם ז"ל המפורשים להיפך וי"ל עוד דהרי מצות הקהל במוצאי שנת השביעית הוא ממצות המוטלת על המלך והוא ענין ללמד תורה לרבים כמו שאחז"ל אנשים ללמוד ונשים לשמוע וזה ל"ש באשה להיות מלמד תורה לרבים ע"כ הדבר ברור בעיני שאין אשה בגדר מלכות כלל, את זה ראיתי לרשום לכ"ג (שיחי') ז"ל במה שראיתי להעיר בד' אדמו"ר מאורן של ישראל (שליט"א) זצוקללה"ה ואשמע בכ"ז חו"ד הרמה:
עתה כעת סדרי הדברים להדפסה השגתי תשובת אבני נזר יו"ד ח"ב מכ"ק מרנא זצוק"ל שם סי' שי"ב נדפסה הת' באריכות וראיתי לכבוד בנו הגה"צ שליט"א מאות כ' עד אות ל' שהרגיש בכמה דברים מדברינו אך לפלא בעיני על איזהו דברים שלא הרגיש והרואה בדה"ק יבחן מה שבינו לביני בענינים אלה גם בא לידי ספר חקרי לב או"ח וראיתי מאריך בנפלאות בכל הענינים שמפלפל בהם רבינו הגאון זצוקלוה"ה עי' מסי י"ח עד סי' כ"ו ואם אמרתי אבוא להעיר כל מה שיש לי להעיר בד"ק תקצר היריעה מהכיל לזאת אמרתי רק לרמוז עליו להמעי' לראות מה שיוצא מדבריו להלכה ואכמ"ל יותר בזה:
ח) והנה ארשום פה איזהו הערות במצות מלך מה שנוגע לביאור ד' רש"י והרמב"ן ז"ל הנה בקרא דלא ירבה לו סוסים וגו' כתב רש"י ז"ל דהאיסור להרבות שום הוא משום שלא ישוב את העם מצרים והרמב"ן ז"ל כתב שהוא שני אזהרות עי"ש ולכאו' יש להעיר ע"ד רש"י ז"ל ממ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' מלכים ה"ח דאע"ג דאסור לדור במצרים ה"ד אם לא יכבש ע"י מלך ישראל אבל אם נכבש ע"י מלך ישראל ברשות ב"ד [כמו כל כבישת ארץ בחו"ל דאסור לצאת למלחמה אלא עפ"י ב"ד הגדול] שהוא מותרת ה"ה כא"י לדעת הרמב"ם ז"ל וא"כ לפ"ז מוכרח דאיסור דלא ירבה לו סוסים הוא איסור בעצם דא"נ דהוא רק משום חשש דישיבת מצרים הרי יוכל להתבטל אם מצרים נעשית א"י ע"י כיבוש רבים וזה לא מצאנו בשים מקום. אמנם נראה להוכיח דרש"י ס"ל דמצרים א"א להיות בגדר א"י והוא מד' רש"י פ' ויחי אל נא תקברני במצרים שכ' בזה"ל סופה להיות עפרה כנים ושאין מתי חו"ל חיים אלא בצער גלגול מחילות שלא יעשוני מצרים עבודת כו"ם עכ"ל ולכאו' תמוה מאד שכנראה רש"י ז"ל בא ליתן טעם על שביקש יעקב אבינו ע"ה להוציאו ממצרים ולהביא אותו אל הארץ וא"כ הול"ל טעם זה דמתי חו"ל צריכין גלגול מחילות באחרונה שזה הטעם על כל הנ"ל ועי' בשפתי חכמים בשם מהרש"ל שלא הרגיש במה שהקשינו לכן נלע"ד דרש"י ז"ל ס"ל דאע"ג דאחז"ל עתידה א"י שתתפשט בכל הארצות אבל בארץ מצרים שאמרה תורה לא תוסיפון לראותה עד עולם זה תשאר חו"ל לעול' לזאת א"ש שזה ג"ש טעם על ההוצאה ממצרים דבשאר חו"ל יוכל להיות שתעשה א"י ע"י כיבוש מלך ישראל משא"כ מצרים באסורה עומד תמיד א"כ הוא חו"ל בבירר וצריך גלגול מחילות וז"נ מאד בדעת רש"י ז"ל וכ"כ לעיל בפ' מסעי סוף אות א' להוכיח קצת כן מד' הספרי (ומ"ש שם לת' דעת הרמב"ם ז"ל א"ש עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל כאן דמבואר להדי' דגם ארץ מצרים תוכל להיות א"י ודו"ק] ולכן רש"י ז"ל לשיטתו שפיר יכול לסבור דהאיסור דלא ירבה לו סוסים הוא משום ישיבת מצרים וז"נ ב"ה:
הנה בעיקר דברי רש"י ז"ל ממה דקיי"ל דחייב על כל סוס וסוס נראה כדברי הרמב"ן ז"ל דאינו טעם משום מצרים דמטעם זה אין לחלק בין סוס אחת לשנים א"ו דהוא אזהרה בפ"ע שאסור לו להרבות סוסים אך הרמב"ם ז"ל בהלכותיו לא הזכיר הא דלוקין על כל סוס וסוס וכתב סתמא אם הוסיף לוקה ובכ"מ תמה עליו וראיתי למורי הגאון הקדוש זצוקללה"ה בשו"ת אבני נזר או"ח סי' שצ"א שכ' להעיר בדבר חדש דלא משכח"ל מלקות על כל סוס וסוס כיון דהרמב"ם ז"ל פסק פי"ז מסנהדרין דראש ישיבה שלקה אינו חוזר לגדולתו והוא מירושלמי גבי נשיא ונראה פשוט דה"ה מלך דנשיא כולל גם מלך וא"כ אם לקה פ"א יתבטל ממנו דין מלך אשתני דינא אשתני קטלא כמו בבן סו"מ שהקיף זקן התחתון קודם שנגמ"ד ואין סברא לחלק דהכא גומרין דינו מיד על כל הח"מ ז"א דסוף כל סוף על מלקות הב' א"א לגמור דינו כיון דאז יהי' אשתני דינו אך שנסתפק מפני שהרמב"ם ז"ל כתב רק הדין בראש ישיבה ולא במלך נראה דבמלך אין הדין כן וצ"ע למה ולענ"ד א"א לומר כן בדעת הרמב"ם ז"ל דהרי מבואר ברמב"ם ז"ל פ"ג מה' מלכים ה"ב ג' ד' לאוין שלא ירבה לו נשים ולא רבה לו סוסים ולא ירבה לו כסף וזהב ובכולם פסק דאם הוסיף לוקה נראה מבואר לכל מעי' ברמב"ם ז"ל דלוקה על ג' עבירות אלו אם עבר על כולם והתרו בו ולד' מורי זצללה"ה לא משכח"ל דין זה בשום אופן דאם לקה על א' הרי נתבטל ממלכותו ובאמת הרי מוכח מתוה"ק עצמה דאמרה ג' לאוין אלו במלך נראה דמשכח"ל שיעבור על כל אלו הג' לאוין וילקה עליהם וא"כ מוכרח דאין המלכות מתבטל ונראה דמזה למד הרמב"ם ז"ל דהא דמבואר בירושלמי דנשיא שלקה אינו חוזר לגדולתו לא קאי על מלך וטעמא דמילתא דמלכי ב"ד דדן ודנין אותם הרי הט משוחין בשה"מ וקדושת שה"מ לא בטל כמו קדושת כה"ג וכמש"ל דנראה דאין חילק בזה בין כה"ג למלך ואי במלכי ישראל דאין מושחין אותם הא לא דנין אותם כלל ולא משכח"ל מלקות לכן כתב הרמב"ם ז"ל הדין דנשיא היינו בראש ישיבה והיינו מופלא שבסנהדרין כנ"ל ברור בדעת הרמב"ם ז"ל ולבר מן דין יפה כתב מורי הגז"ל לפ"מ דמבואר ברמב"ם ז"ל גבי ראש ישיבה דאינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ול"מ נראה דעדיין קדושת ראש הסנהדרין עליו ומעתה הה"ד במלך עדיין שם מלך עליו ויהי' עדיין עליו האיסור דלא ירבה לו סוסים ובזה נראה לת' ד' התו' יומא דע"ג ע"א ד"ה וכולן נוהגת במשיח שעבר שהק' בהא דמבואר במשנה דמכות דכה"ג שהרג א"י משם לעולם אמאי לא הדר במיתת כהן משיח שעבר ותרצו שמא י"ל דכה"ג עיקר וכיון דהוי כה"ג בשעה שהרג לא הדר במיתת כל הני ותמה במרכבת המשנה פ"ז מה' רוצח לר"י דס"ל דאינו חוזר לשררה א"כ נראה דמיד שהרג את הנפש נתבטל מדין כה"ג עוד קודם שנגמ"ד וא"כ בשעת גמ"ד ליכא אלא כהן שעבר או כהן משיח מלחמה וצריך להיות חוזר במיתתן ועי"ש בריש דבריו שהעיר דלא יהי' משכח"ל גלות לר"י דכהן שהרג את הנפש מה"ט א"נ דרק לאחר גמ"ד נפסל וה"ה כמתה כהונה לכ"ע אף להסובר דבב"ג וב"ח בטלה כהונה וא"כ הו"ל כאילו מת כה"ג לאחר שנגה"ד אך מסתפק בזה די"ל דמיד שהרג את הנפש נפסל ויהי' נגמ"ד בלא כה"ג עי"ש בפלפולו אמנם לענ"ד נראה דאף א"נ דבכה"ג שהרג את הנפש דינו כנשיא שאינו חוזר לגדולתו מ"מ לא גרע ממשיח שעבר דמחזיר את הרוצח כן הכה"ג הזה שהרג את הנפש דפשיטא דאינו עובד ככה"ד ג"כ ועדיין קדושת כה"ג עליו וא"כ אינו בגדר מתה כהונה כלל שו"ר בלשון הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' רוצח הי"ד שכתב בזה"ל אע"פ שנתכפר אינו חוזר לשררה שהי' בה לעולם אלא הרי הוא מורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו עכ"ל נראה מד"ק דבזה מורידין באמת איתו מקדושתו וא"כ נראה דבאמת בזה מידה הרמב"ם ז"ל דדינו ככה"ד ושפיר הוי בגדר מתה כהונה אך צ"ע לענ"ד לברר הדברים ופלא אצלי שלא מצאתי הדבר מבואר בשום מקום אם גם בכה"ג מורידין אותו מגדולתו ובפרט כהן המשיח בשה"מ דקדושתו אינו בטילה יהי' איך שיהי' הכא במלך שלקה בודאי צדקו ד' מורי הגאון זצוקללה"ה:
ט) וראיתי למורי הגאון זצוקלה"ה שם שסיים ע"ז בזה"ל ואפשר דמכל מקום ל"ש בי' לבלתי רום לבבו מאחיו וצ"ע בכ"ז עכ"ל ול"ז להבין כוונת דה"ק דנראה דלמד דלבלתי רום לבבו הוא טעם על לא ירבה לו סוסים ג"כ וקאי על מ"ש לעיל מני' וצ"ע מנ"ל זאת הן אמת כי בתרגום יונתן מבואר על קרא דלא ירבה לו נשים וכסף וזהב אל ירבה לו דלא יתרומם לבו לחדא דמרוד באלהא שמיא מבואר דלמד דהך כסף וזהב וגו' הוא משום לבלתי רום לבבו ויש לבאר בזה דברי הספרי דדריש לבלתי רום לבבו מאחיו ולא משל הקדש שתמו' מאוד ולהנ"ל י"ל דהנה לכאו' יש לעיין בדוד המלך ע"ה שקיבל ממון רב לצורך המקדש כמו שאמר ואני בעני' הכנותי לפ"מ דקיי"ל דמהני שאלה בהקדש א"כ כמו דר"א ס"ל דעובר על בל יראה בחלה מצד הואיל אב"מ עלי' חשיב כשלו א"כ ה"נ כיון דאמרה תורה וכסף וזהב לא ירבה לו ומזה ילפינן דלצורך ישראל מותר מ"מ במקדישו לגבוה צריך להיות אסור מצד הואיל אב"מ הוי בגדר שלו והוי בכלל שמרבה לו וע"ז אמר בספרי דז"א כיון דהאיסור הוא משום לבלתי רום לבבו וזה ל"ש אלא כשאוסף לצורך עצמו אבל אם מרבה לצורך גבוה מזה אינו בא הרמת לב וא"כ ל"ש לומר שיעבור ע"ז משום הואיל אב"מ וזה פירש נכון בד' הספרי ועי' בדעת זקנים לבעלי התוס' שכ' ג"כ דלבלתי רום לבבו הוא טעם על כסף וזהב לא ירבה לו עי"ש אמנם שיהי' טעם גם על איסור הרבות סוסים לא מצאתי מבואר בשום מקום ובפרט כיון שהתורה אמרה הטעם ולא ישיב העם מצרימה: