Keli Chemdah on Torah, Tazria
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(י"ב ז') והקריבו לפני ד' וכפר עלי' וגו' זאת תורת הילדת לזאל"נ. יש לדקדק למה כתיב זאת תורת הילדת כאן הא אח"כ מבואר בקרא עוד דין יולדת באם לא תשיג ידה והרי בפ' מצורע (י"ד ל"ב) מבואר זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו ומה שנראה בזה דהנה חז"ל דרשו בזאת תורת העולה וגו' דמי שלומד פרשת עולה שכר עולה בידו ומי שלומד פרשת החטאת שכר החטאת בידו וכ"כ המפרשים דאם אין לנו קרבן וירצה לצאת באמירה אז גם העני יאמר קרבן עשיר כיון דבאמת אם הביא קרבן עשיר יצא רק דלא יוכל להביא א"כ באמירה דגם הוא יכול לאמר קרבן עשיר בודאי חייב להגיד תורת קרבן עשיר אמנם נראה דזה דוקא בקרבנות שבאין לכפרה דאז שייך הדין דמי שא"י להביא ילמוד הפרשה של הקרבן אבל בקרבנות שאינן באין לכפרה כלל אלא להתיר אכילת קדשים וכיון שאין קרבן ל"ש אמירה כלל ומעתה א"ש דזאת תורת האמור ביולדת כיון דיתפרש לענין אמירה ג"כ כדר"ש דס"ל דקרבן יולדת אתי לכפר ג"כ על שבועה וכיון שכן כתבה רחמנא תורת קודם ואם לא תשיג ידה להורות דבאמירה תאמר תמיד קרבן עשיר משא"כ במצורע דמבואר במס' שבועות (דף ח' ע"א) דנגעו אכפר לי' וקרבן אתי רק לאשתרויי בקדשים וא"כ לא שייך בי' אמירה כלל ופירוש זאת תורת כפשטא דהיא דין המצורע לכן כתבה רחמנא אחר קרבן עני:
אמנם מה דיש לעי' בזה אע"ג שדרשו חז"ל בזאת תורת שמי שא"י להביא קרבן יאמר עכ"פ הפרשה אולי ז"ד באנשים כיון דאנשים מצווין בתלמוד תורה וכל מצוה יש בה חלק הלימוד ג"כ כמבואר ברש"י סוטה (ד' ל"ז ע"א) ולכן שפיר אמרינן דאם אינו יכול להביא הקרבן עכ"פ מחלק הלימוד של המצוה אינו נפטר ומהני לי' חלק הלימוד שיהי' לכפרה כיון דג"ז מחלק המצוה משא"כ נשים דליתניי' בתלמוד תורה א"כ נראה דל"ש בחלק הלימוד של המצוה א"כ י"ל דל"ש כלל בקרבן היולדת שהם יאמרו הפרשה אפי' לר"ש דס"ל דהיא לכפרה אך יש להעיר בזה עפי"מ דמבואר בנדרים (דף ל"ה ע"ב) שהבעל חייב בקרבנות חובה של אשתו מה"ת ועי' בתוס' ב"מ (דף ק"ד ע"א) ד"ה ה"ג ובשטמ"ק שם שמבואר לחד תירוצא דהקרבנות שחייבת משנשאה זה עליו חיוב מה"ת מגזה"כ ולא מצד החיוב שמחייב את עצמו והוא בעל הקרבן כמו שחייבתה תורה במנחת סוטה כמו כן בכל הקרבנות, שהיא חייבת החיוב על הבעל ועי' בקו"א לשאג"א סי' ס"ו שלא ראה ד' השטמ"ק הנ"ל ואכמ"ל בזה וא"כ י"ל דאם הבעל עני וא"י להביא קרבן מוטל עליו חיוב אמירה ג"כ כיון דהתוה"ק הטילה עליו חיוב הכפרה בעד אשתו ממילא מוטל עליו חיוב אמירה ג"כ אך זה רק א"נ דהחיוב של תורה שיש עליו הוא משום גזה"כ אבל א"נ דהחיוב מפני שחייב א"ע להביא עבורה קרבנותי' א"כ ל"ש אלא בהבאת הקרבן אבל לא באמירה ואולי י"ל עוד דאע"ג דנשים אינן בת"ת מ"מ במצוה דחייבות בה שייכות בלימוד ג"כ כיון דהלימוד הוא חלק מחלקי המצוה אין לחלק בין אנשים לנשים:
ויש להעיר בזה עפ"ד הג' בעל הלכות קטנות ז"ל ח"א סי' רי"ז שכ' בזה"ל סומא פטור מכל המצות דכתיב ולמדתם ועשיתם ואפשר דדריש הכי כל שישנו בלמודה ישנו בעשי' וכל שאינו בלמודה אינו בעשי' וסומא אינו בלמודה דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם על פה עכ"ל ותמי' לכאורה א"כ נשים דליתני' בלמודה אמאי איתני' בעשי' ועי' יבמות (ד' ק"ט ע"ב) בר"פ דריש מהך קרא להיפך דכל שאינו בעשי' אינו בלמודה אבל לידרוש דכל שאינו בלמודה מכח אונס אינו בעשי' קשה מאוד מנשים אמנם א"נ דבמצות שישנן בעשי' ה"ה דישנן בלימודה א"ש ההבדל בין אנשים לסומא דאינו בלימוד כלל משא"כ נשים אע"ג דאינן בת"ת היינו רק בת"ת בפני עצמה אבל בחלק הלימוד של המצוה גם נשים חייבות ולכך שפיר ישנן בעשי' אך גוף ד' הלק"ט אין מוכרחין כלל כמובן ועי' מ"ש בזה בהקדמה לספרי חמדת ישראל ח"א ועי' לקמן במקומו מ"ש עוד בזה ואכמ"ל יותר שוב מצאתי בפנים יפות פ' צו בקרא דוזאת תורת המנחה שכ' לפרש כן הקרא דוזאת תורת הילדת עיי"ש נראה מבואר דפשיטא להגז"ל דאין נפ"מ בין אנשים לנשים בזה וכמוש"ל:
ובאמת בביאור הקרא דזאת תורת היולדת הי' מקום לומר בפשיטות עפ"מ דמבואר בזבחים (דף צ"ו ע"א) דאפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה ומקשינן בגמ' מהא דתני' בחטאת יולדת דעולה קודמת ואמר רבא למקראה הקדימה הכתוב וברש"י ז"ל שתהי' נקראת בענין תחילה. ומעתה י"ל דלכן כתבה רחמנא זאת תורת הכא דקמ"ל דאפי' בעולת בהמה קדמה רק למקראה וזה הפירוש זאת תורת היולדת דהיינו דרק למקראה העולה קודמת אבל להקרבה חטאת העוף קודם ואי הוי כתיב זאת תורת הילדת בסוף הפרשה ה"א דדוקא ביולדת עני' דגם העולה היא עוף לכן קודמת רק למקראה אבל בעשירה ה"ה דקודמת להקרבה לכן קמ"ל קרא דזאת תורת בקרבן עשירה דאעפי"כ רק למקראה קודמת ובאמת דכונת רש"י ז"ל דפירוש דלמקראה היינו שתהי' נקראת בענין תחילה שתמהו בתוס' מה חידוש הוא זה הי' מקום לומר דכונת רש"י ז"ל במקרא הפרשה במקום קרבן כגון בזה"ז דליכא קרבן דצריך לקרות הפרשה כנ"ל אז עולה קודמת וצ"ע מפני מה הראשונים לא נחתי כלל לפרש כן הא דלמקראה אם לא דס"ל כדאמרן דל"ש קריאת הפרשה ביולדת כלל ל"מ לפ"מ דס"ל להסוגי' דהתם דלא אתי' לכפרה בודאי כן הוא אך אפי' לר"ש דאתי' לכפרה על השבועה מ"מ נשים לאו בני אמירת הפרשה הם וי"ל עוד מטעם אחר עפמ"ש האחרונים לת' קושיית המג"א סי' א' ס"ה דהא דמבואר בש"ע דטוב לומר פרשת המילה וחטאת ואשם הא קי"ל דחטאת קודמת ות' משום דבאמירה דהיא במקום כל הקרבה היינו הזריקה והקטרה עולה קודמת דאברי עולה קודמת לאימרי חטאת וא"כ א"ז רבותא הכא דלמקראה הקדימה הכתוב דהרי בכל מקום כן הוא אפי' בחטאת בהמה ג"כ עולה קודמת למקרא הפרשה אך יש לדחות ולומר דאע"ג דבחטאת ועולת בהמה עולה קדמה באמירה היינו משום דבאמירת העולה איכא הקטרת העולה ובחטאת איכא הקטרת אימורים ואם יאמר פ' חטאת תחילה הרי יקטיר האימורים מקודם טרם הקטרת העולה לכן העונה קודם משא"כ חטאת העוף דאין למזבח אלא דמה ולית בה הקטרה למזבח כלל א"כ כמו דאמרינן דלענין הקרבה חטאת קודמת כיון דלענין הדם חטאת קודם ה"ה דאמירה צריך להיות חטאת קודמת כיון דאמירה אינה אלא במקום דם שנזרק על המזבח ולענין זה חטאת קודמת ולכן שפיר צריך קרא דאינו כן דאע"ג דלהקרבה חטאת קודמת מ"מ למקראה היינו למקרא הפרשה במקום שאין קרבן עולה קודמת ואפי' אם נימא דגם בחטאת העוף כיון דאיכא אכילת כהנים הוי כמו הקטרת איברים בעולה א"כ באמירת פ' חטאת כולל ג"כ אכילת כהנים דהוי כמו הקטרה ומקדימו לעולה וא"כ שוב ידעינן מסברא דעולה קדים ול"צ קרא ועי' בזה בחידושי לפ' שלח מ"ש בזה באריכות ואכ"מ מ"מ כיון דמרבינן מקרא בחטאת יולדת חטאת עוף הבאה על הספק ג"כ דאינן נאכלות וא"כ ליכא בהו אלא זריקת דם לבד ובזה לכ"ע חטאת קודמת ושפיר צריך זאת תורת דלמקראה העולה קודמת והיינו לאמירת הפרשה כנ"ל ועי' באבן עזרא בקרא והקריבו שכ' בזה"ל וכן לא הוזכר מליקת חטאת העוף כי הכהן אינו אוכל חטאת העוף עכ"ל ולכאורה דה"ק סתומין וחתומין במ"ש שאין כהן אוכל מליקת חטאת העוף ביולדת ודרך פלפול י"ל דכונתו לר"ש דס"ל דהוא משום שקופצת ונשבעת שלא תיזקק עצמה לבעלה אך לפי"ז אם יולדת בריוח הרי אינה נשבעת וע"כ דהוי כחטאת עוף הבא על הספק וממילא אינה נאכלת ועי' בזה בפנים יפות להג' בעל הפלאה ז"ל שהעיר בזה וכתב לת' עפי"ז דקדוק הלשון בשעה שכורעת לילד דהיינו מיד בשעת התחלת הלידה מחמת פחד שמא יהי' בצער מיד קופצת ונשבעת ושוב הוי חטאת ודאי אך בשיטת האבן עזרא י"ל דס"ל באמת דאינה נאכלת אך זה דוחק ויותר נראה בכונת הא"ע ז"ל דכולל גם חטאת הבא על הספק שא"נ לכן אינו מפורש בתורה המליקה הגם דפשיטא דלענין הזאת על המזבח צריך ג"כ מליקה מ"מ עיקר המליקה להתירו לאכילת כהנים וצ"ע עוד בזה ויש עוד מקום לומר בדעת האבן עזרא דס"ל דהא דחטאת העוף נאכל לכהנים ה"ד במקום דבא לכפרה והוי אכילת הכהנים מצוה אבל בקרבן יולדת וכיו"ב דלא אתי' לכפרה באמת אין הכהנים אוכלים את הבשר אך מפני שקשה לומר עליו שחולק על קבלת חז"ל ע"כ נראה עיקר כמוש"ל]:
והנה בעיקר הפירוש בהא דאמר רבא דלמקראה הקדימה הכתוב עי' בתוס' זבחים שם בשם רבינו חיים ז"ל דקאי על ההקדש בהקדש צריך שיהי' תחילה על העולה ואח"כ יקדיש החטאת אבל להקרבה החטאת קודם ותמהו בתוס' מהא דמבואר בערכין (דף כ"א) דל"ל דהא דאין ממשכנין בעולות היינו עולת יולדת כיון דאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב ולפ"ד ר"ח ז"ל דקאי על ההקדש א"כ ל"ש בזה ממשכנין כיון דצריכה להקדיש העולה קודם ועי' במנ"ח מה שמתרץ לנכון דעת הר"ח ז"ל וכונתו בעצמו לדבריו ביתר ביאור דנראה דלדעת הר"ח ז"ל דרק להקדישה תחילה הקדימה הכתוב אפי' א"נ בזה מעכב דצריך להקדיש העולה תחילה ה"ד אם מביאה עתה את העולה וחטאת אבל אם אין לה עתה אלא חטאת העוף ואין לה עוד הכבשה לעולה בודאי דיכולה להקריבה החטאת קודם כיון דבאמת מצות הקרבה בחטאת קודמת רק דמצות הקדש קודמת בעולה א"כ ז"ד אם איתא לתרווייהו אבל בלא"ה אינו מעכב:
אמנם בחי' לכבוד יד"נ הרב החריף המופלא מוהר"ש נ"י [כעת הרב המאוה"ג אב"ד דשם] מליטעטאב כתבתי דרך פלפול דנראה דאם מקדישה את העולה ואח"כ את החטאת ומקריב הכהן את החטאת אם תתשל אח"כ על הקדש העולה לא עברה כלום במה שהקדישה את החטאת דאע"ג דחכם עוקר למפרע מ"מ כיון דבשעת קריאת שם חטאת הי' קדוש העולה מיקרי עולה קודם ויכולה אח"כ למיתשל על הקדש העולה ואין בזה עקירת דברי תורה דהקדש עולה צריך להיות קודם וכמו"ש האחרונים כיו"ב לענין הפרשת תרומה דלא הוי ברכה לבטלה אם שואל אח"כ על הפרשה וה"נ דכוותי' ומעתה שפיר מקשינן בגמ' דליכא למימר דבעולת יולדת אין ממשכנין משום דעולה קודמת לחטאת כיון דרק למקראה הקדימה הכתוב והיינו רק להקדש אבל בהקרבה חטאת קודמת וא"כ אחר הקרבת החטאת יכולה למיתשל על הקדש העולה ושוב יהי' צריך למשכנה ועי' בשטמ"ק זבחים בש"ס ד' ווילנא שכ' בשם רבינו יחיאל ז"ל בפירוש דלמקראה הקדימה הכתוב היינו מלשון מקרה דאם נזדמן לה פרידה אחת לעולה או כבשה יכולה להקריבה בלא חטאת אבל כשיהי' לה שניהם אז חטאת קודמת ונראה שכונתו רק הכא ביולדת כיון דאינן באין לכפרה י"ל כן דיכול להקריב העולה תחילה כשיזדמן לה פרידה אחת משא"כ אם החטאת בא על חטא פשיטא דחטאת קודמת ולא מצי מקריב עולה קודם אך באמת צ"ע כונת הרבינו יחיאל ז"ל דביולדת עני' דמביאה ב' תורים א' לעולה וא' לחטאת א"כ כשאין לה אלא אחת הרי תמיד תוכל להקריב חטאת ואמאי תהי' מותרת להקריב עולה קודם דבשלמא ביולדת עשירה דעולה חייבת בכבשה י"ל דקמ"ל קרא דכשיזדמן לה כבשה תוכל להקריבה לעולה טרם החטאת אבל ביולדת עני' הרי לא משכח"ל כלל דין זה ובאמת א"נ כן הי' א"ש הא דכתיב זאת תורת קודם דין יולדת עני' דדוקא בזה אמרינן למקראה הקדימה הכתוב וכפירוש רבינו יחיאל ז"ל אבל ביולדת עני' תמיד חטאת קודמת אמנם בדברי רבינו יחיאל ז"ל מבואר להיפך דאפי' ביולדת עני' יכולה להקריב עולה קודם אם אין לה אלא פרידה אחת ודוקא כשיש לה שניהם אז גזה"כ דחטאת קודמת וצ"ע בזה: