Keli Chemdah on Torah, Tetzaveh
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במדרש תנחומא ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול כך שנו רבותינו קטן נימול לשמונה. מ"ט כשם שנימול יצחק אבינו. אמר רשב"י בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו והוא מל אותו וכ"כ למה אמר רנב"י כדי לעשות רצון בוראו עכ"ל. והנה דברי המדרש מבהיל עין הרואה וכבר דשו בי' רבים לתרץ כוונת המדרש. ומה שנראה לענ"ד בזה ונקדים להבין מה ענין השאלה זו לפרשת תצוה דאיירי במנורה ועוד יפלא לשון המדרש דעל מה שאמר רשב"י שאין חביב לאדם יותר מבנו והוא מל אותו מקשה המדרש וכ"כ למה הא מבואר בתוה"ק דחיוב על האב למול את בנו ומה זה שתירץ רנב"י כדי לעשות רצון בוראו אטו המקשה לא ידע מזה וע"כ טעמא דקרא קמקשה וא"כ מאי תי' רנב"י :
לכן נלענ"ד בזה עפמ"ש התוס' רי"ד קידושין לתרץ קושית התוס' דלמ"ל קרא דאותו ולא אותה למיפטרה נשים מחיוב מילת בניהם ת"ל הא הוי מ"ע שהזמ"ג דמילה זמנה בשמיני ותירץ התוס' רי"ד דהא דחייבה תוה"ק את האב במילת בנו אין עליו החיוב למולו בידו דוקא אלא שישתדל האב שיהי' בנו נימול לשמונה וחיוב זה להשתדלות אין לו זמן דמיד כשנולד הבן מוטל חיוב זה על האב להשתדל שיהי' בנו נימול בזמנו ולכן לא הוי בכלל מ"ע שהזמ"ג וכבר הארכנו בזה לעיל בפרשת לך לך עיי"ש. והנה במנורה כתיב בתוה"ק ואתה תצוה את בנ"י וגו' להעלות נר תמיד הנה מבואר דתכלית מצות הדלקת המנורה שתהי' דולקת תמיד ואח"כ כתיב באוהל מועד מחוץ לפרוכת יערוך אותו אהרן ובניו מערב ועד בוקר לפני ד' והיינו רק הטבת הנרות דהוי עבודה ופסולה בזר וצריך כהונה אמנם ההדלקה בעצמה כשירה בזר ולדעת הר"מ ז"ל פ"ט מבמ"ק מותר גם לכתחילה בזר ולדעת הראב"ד והריטב"א שם לכתחילה מצותה ג"כ בכהן אמנם בדיעבד כשירה בזר הרי ג"כ דמי' למילה דההשתדלות צריך דוקא באב והמילה עצמה כשר גם באחר אלא דמצותה באב ה"ה הדלקת המנורה דהתכלית הוא להיות המנורה דולקת אמרינן דחיוב השתדלות על הכהן דוקא דהיינו ההטבה ואם מטיב זר פסול דזה הוא מצותו של אהרן כמו שאמרו חז"ל שלך לעולם קיימת שאתה עומד "ומטיב" את הנרות אמנם ההדלקה עצמה אע"ג דלכתחילה מצותה ג"כ בכהנים כמו דכתיב בהעלותך את הנרות מ"מ כשירה בזר ג"כ:
ומעתה י"ל שזה כוונת המדרש ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול היינו מדחזינן במנורה דיש ג"כ חיוב השתדלות על הכהן שתהי' המנורה דולקת אבל מ"מ אין חיוב השתדלות אלא בו ביום דהיינו דמצות הדלקה היתה מערב ועד בוקר ומצות הטבה הי' בבוקר א"כ חזינן דאין חיוב השתדלות אלא באותו יום אם גם במילה כן הוא שאין מתחיל חיוב השתדלות על האב אלא ביום השמיני או דילמא דאינו ראי' ממנורה דא"א שיהי' חיוב השתדלות קודם לכן דהרי מקודם לכן דולקת וא"כ אם באת לדמות למנורה הרי צ"ל דיש חיוב השתדלות מיד כשנולד דכמו דבמנורה מיד כשמדשן המנורה מיד יש חיוב הטבה על ההדלקה דמערב ה"ה במילה מיד שנולד חל החיוב להשתדל שיהי' נימול בזמנו לזה אמר המדרש דנימול לשמונה והיינו דבכל ח' ימים יש חיוב השתדלות וע"ז מסיים כשם שנימול יצחק אבינו דכתיב בי' "בן שמונת ימים" וכתבו המפורשים דכל שמונה ימים השתדל אברהם אבינו במילת יצחק בנו וע"ז מסיים המדרש אמר רשב"י בא וראה שאין חביב לאדם יותר מבנו והוא מל אותו והכוונה דאע"ג דעצם מצות מילה אינו מוטל על האב דוקא דעליו רמי' התוה"ק רק השתדלות למולו מ"מ האב בעצמו מולו בידיו ג"כ כמו שמצינו בא"א שמל אותו בעצמו וע"ז שאל המדרש וכ"כ למה כיון דבאמת אין עליו רק חיוב השתדלות וא"כ למה זה צריך האב למולו בעצמו וע"ז תי' רנב"י כדי לעשות רצון בוראו והיינו כיון שרצון הבורא ית"ש שהוא ישתדל שבנו יהי' נימול ממילא המצוה לכתחילה שגם עצם המילה יעשה האב אע"ג דבדיעבד מקיים המצוה אם מל ע"י אחר ג"כ. וזה דומה ממש למצות הדלקת המנורה לדעת הראב"ד והריטב"א ז"ל דכל תכלית ההטבה הוא שתהי' המנורה דולקת ומצוה זו דהטבה רק בכהן ופסולה בזר אמנם עצם ההדלקה אם אמנם כי המצוה ג"כ בכהן שיגמור את כל ההדלקה אבל כשירה בזר ג"כ וזה נכון מאוד בכוונת המדרש בעזהשי"ת. [ועיי' בספר בית יהודה לבני הרב ז"ל כתב דבר זה בשמי אך כתבו לפום רהיטא ואני בעת העתקת כתביו לא העברתי עיני לתקנו והעיקר כמו שכתבתי כאן]: