והנה בעיקר דברי הר"מ והראב"ד ז"ל דפשיטא להו דנהי דהטבה הוי עבודה גמורה ובעי בגדי כהונה והיכל מ"מ הדלקה היתה יכולה להיות בחוץ וכשירה בזר. ראיתי להגאון בעל מנ"ח ז"ל שכתב לתמוה עליהם. דהרי מפורש בתו"כ פרשת אמור בפסוק יערוך אותם לפני ד' שלא יתקן בחוץ ויכניס בפנים ואיך חלקו על הברייתא דתו"כ ונשאר בצ"ע:

והנה בפשיטות במחכת"ה טעה בדבר פשוט דהרי הר"מ ז"ל הזהיר בזה שכתב בזה"ל לפיכך אם הטיב כהן את הנרות והוציא לחוץ מותר לזר להדליק מבואר מדברי הר"מ ז"ל דהטבת הנרות פסול בחוץ רק הדלקה כשר בחוץ וזה מדרשה דתו"כ הנ"ל דקאי על הטבה דכתיב יערוך אותם לפני ד' וכמו שכ' בפ' תצוה אותו לשון ממש וקאי על הטבה דצריך בהיכל דוקא אבל לא קאי על הדלקה כיון דלאו עבודה היא ול"צ כהן ה"ה דל"צ הדלקה במקומה וז"ב ופשוט ועיי' בתוס' ישנים יומא (דף כ"ד ע"ב) ד"ה הדלקה לאו עבודה היא שהקשו דא"כ אמאי כתיב בה בקרא דבהעלותך את הנרות נראה מבואר דמקרא דיערוך אותו אהרן ובניו לא ק"ל דזה קאי על הטבה וזה הוי עבודה וצריך כהן ותמהני על המנ"ח שלא הרגיש בזה [אך באמת בעיקר הדבר מה שנראה מדעת הר"מ ז"ל דהטבת הנרות צריך בהיכל דוקא ואסור לתקן בעזרה והוא מדברי התו"כ יש לעיי' קצת לענ"ד כיון דכתיב אח"כ לפני ד' ולכאורה הוא מיותר כיון דכתיב מקודם באוהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו הרי מבואר דבעי היכל וע"כ צ"ל דשינה עליו הכתוב לעכב. אמנם מדכתיב לשון לפני ד' שכולל גם העזרה דג"כ מיקרי לפני ד' כמבואר הרבה פעמים בתוה"ק וא"כ י"ל דאינו מעכב אלא שיטיב בעזרה אבל בהיכל אינו מעכב ומלשון התו"כ שלא יתקן בחוץ אינו ראי' כ"כ דכוונתו על העזרה ג"כ ונראה דאע"ג דלפני ד' כולל עזרה ג"כ מ"מ הכא אמרינן דקאי אדלעיל מיני' דאיירי בי' וכיון דמפורש למעלה דצריך להיות בהיכל מפרשינן דלפני ד' פירושו ג"כ היכל וז"פ]:

עוד הקשה המנ"ח על שיטת הר"מ ז"ל דהדלקה כשירה בחוץ מהא דמבואר בשבת (דף כ"ג ע"א) דאי הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן ובמנורה ע"כ הדלקה עושה מצוה ולא הנחה דאי לאו לא הי' דוחה שבת דאפשר להדליקה קודם השבת ובשבת יגבי' ויניחנה וא"כ כיון דע"כ הדלקה עושה מצוה הרי הדלקה במקומה בעינן את"ד. ולא ידענא מה קאמר מר דמ"ש בריש דבריו דע"כ הדלקה עושה מצוה במנורה דאל"כ אמאי דחי שבת הא אפשר להדליקה מע"ש הנה מדבריו של ברבי מוכח דסבר דזה שדרשינן דתמיד אפי' בשבת היינו על הדלקת ע"ש. ולענ"ד ז"א דפשיטא דהדלקה של ליל שבת מדליקין בע"ש והא דמרבינן תמיד אפי' בשבת היינו על הדלקת שבת למוצ"ש כיון דהמצוה להדליק סמוך לערב שיהי' דולק מערב עד בוקר א"כ ממילא דוחה שבת ולא הי' שום עצה לזה ולכן צריך קרא דתמיד שדוחה שבת אבל הדלקת ערב שבת בוודאי דאינו דוחה שבת כיון דאפשר מערב שבת וכך הוא מצותה להדליקה מבעוד יום כדי שתהי' דולקת מערב ועד בוקר:

הן אמת דבתו"כ פרשת אמור מבואר שני לימודים דהדלקת המנורה דוחה שבת. א' מתמיד האמור להעלות נר תמיד. וב' מתמיד אשר כתוב בסוף הפרשה יערוך את הנרות לפני ד' תמיד ועיי' בר"ש ז"ל שכתב דס"ל לתו"כ דצריך שני לימודים. א' על נר מערבי ואחד על שאר הנרות שג"כ דוחין שבת. אך לכאורה צ"ע דל"ל שני דרשות ומאי עדיפתא נר המערבי משאר הנרות. ונראה דהתו"כ לשיטתו דסבירא ליה דאע"ג דבשאר הנרות הי' רק המצוה שיהיו דולקין מערב ועד בוקר אמנם בנר מערבי מצותו שיהי' דולק תמיד ממש וצריך להדליקו בשחרית ג"כ וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשתינו להוכיח מדברי התו"כ ומעתה י"ל דהו"א דדוקא בנר מערבי דמצותו שידליק גם ביום לכן דוחה שבת משא"כ שאר הנרות דמצותן רק מערב ועד בוקר. והנה כ"כ למעלה בשם האחרונים דהיכא דכתיב בתוה"ק לשון ערב או בוקר היינו ערב ודאי ובוקר ודאי ולפי"ז במנורה דכתיב בתוה"ק מערב ועד בוקר נראה דמצות הדלקה אינו מתחיל אלא בערב וודאי אבל בין השמשות ל"צ שתהי' המנורה דולקת דאע"ג דבה"ש הוי ספק לילה מ"מ אינו בכלל ערב א"כ לכאורה הו"א דיהי' מדליק במוצ"ש בהשמ"ש את המנורה ול"צ לדחות שבת כלל ואין לומר דבה"ש ג"כ אסור מספק ז"א דספק איסור ממילא ידעינן דהדלקת המנורה דוחה דעשה דוחה ל"ת וכיו"ב כתב הגאון בעל הפלאה ז"ל בפנים יפות בפרשת תצוה דאע"ג דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת מ"מ תוס' שבת דוחה וא"כ נראה דה"ה דדוחה בה"ש ולכן אין ללמוד שאר נרות מנר מערבי וצריך קרא מיוחד לזה:

איברא דלכאורה ז"א דא"כ למה באמת דוחה הדלקה את השבת אך י"ל דלאו דוקא הדלקה הוא מלאכה דאורייתא דגם הטבת הנרות הינו הדישון וההטבה ג"כ הוי מלאכה דאורייתא דהוי מתקן מנא כיון דבלא זה ח"א להדליק את המנורה ובפרט א"נ דלא הי' קבועי נרות במנורה והי' צריך בשעת הטבה לקחת את הנרות ולדשנן ואח"כ לקבען מחדש בוודאי חייב על ההטבה משום מלאכה כמבואר בשבת (דף מ"ז). ועיי"ש בסוגיא ובתוס' עמוד ב' שם ד"ה רשב"ג אומר אם הי' כפוי מותר וא"כ תמיד הי' חילול שבת במנורה בעת ההטבה וזה הי' צריך בבוקר וא"כ גם בשאר נרות הי' חילול שבת במנורה עכ"פ בהטבה כנ"ל וי"ל דלפי"ז שוב גם ההדלקה היתה מבעוד יום כיון דכבר דחתה הטבה את השבת ה"ה דהדלקה דוחה שבת וז"נ. ומדוקדק לשון המקראות דגבי נר המערבי כתיב להעלות נר תמיד והיינו ההדלקה אמנם בשאר הנרות כתיב "יערוך" את הנרות לפני ד' תמיד והיינו דבנר מערבי דהי' מצותו להדליקו ביום ג"כ צריך קרא על ההדלקה שדוחה שבת משא"כ בשאר הנרות דהיו דולקין רק מערב ועד בוקר א"כ מצד ההדלקה לא היו צריכין לדחות את השבת רק מצד הטבה דוחין את השבת ולכן כתיב "יערוך" את הנרות לפני ד' תמיד ודרשינן תמיד אפי' בשבת היינו להורות כנ"ל דבשאר הנרות תלמוד על הטבה כנ"ל:

וי"ל יותר א"נ דזה שמדשן את המנורה אין בו חילול שבת רק בזה שמסיר הנרות ומחזיר אח"כ בזה מחלל שבת בהטבה א"כ י"ל לכאורה לפי"מ דקיי"ל דצריך מלאכה המתקיימת א"כ בהטבת נר המערבי בבוקר ליכא חילול שבת כיון דצריך להיות מחדש הטבה בין הערבים וא"כ זה שמחזיר את נר המערבי בבוקר אין עליו שם מלאכה אמנם מה שמטיב את הנרות בבוקר זה ל"ה בגדר לשעה כיון דעכ"פ מתקיימת בשבת הויא בכלל מלאכה המתקיימת וכ"כ בספרי להוכיח כן דעת הר"מ ז"ל ולכן בנר המערבי ל"ש בבוקר חילול שבת אלא בהדלקה אבל בהטבה לא הי' חילול שבת ולכן כתיב להעלות נר תמיד משא"כ בשאר נרות עיקר קרא להטבה ולכן כתיב יערוך תמיד וזה נכון דרך פילפול. ויש הרבה לפלפל בזה ואין כאן מקומו כי לא באתי בזה אלא להראות שדברי הגאון ז"ל במנ"ח תמוהין מאוד במה שסבר דהדלקת ע"ש צריך קרא דזה בוודאי אינו והדלקת ערב שבת אינו דוחה את השבת רק דקרא צריך על הדלקת שחרית דשבת והדלקת בין הערבים כנ"ל:

איך שיהי' מבואר מזה דהכרח הגז"ל דבמנורה הדלקה עושה מצוה מדדחי' שבת ואינו מובן כלל ובאמת נראה בפשיטות דלדעת הר"מ ז"ל ודעימי' וכפי"מ שנראה מהש"ס דהדלקה לאו עבודה היא עיקר מצותה במנורה הוא הטבתה והנחתה שהמצוה הוא שיהי' דולק לפני ד' מערב ועד בוקר אבל הדלקה הוי רק הכשר מצוה ודוחה שבת כמו כל מכשירין שא"א לעשותן מאתמול שדוחה שבת ובאמת ההטבה והנחה צריך שיהי' לפני ד' אבל הדלקה כשרה בחוץ אמנם בנר חנוכה אם אמרי' הדלקה עושה מצוה הוי כמו הטבה במנורה דצריך שיהי' במקומה. כנ"ל פירוש הסוגיא שם ואין מכל אלה שום קושי' על שיטת הר"מ והראב"ד ז"ל:

ובאמת קושית המנ"ח לדעת הר"מ ז"ל בלא"ה ל"ק כיון דהר"מ ז"ל ס"ל דתמיד היינו כפשוטו שהמצוה הי' שיהי' תמיד לפני ד' בהיכל א"כ שפיר אמרי' דהדלקה דוחה שבת וא"ל הא איכא עצה להוציאן לחוץ ולהדליקן ובשבת להכניסן בפנים ז"א דא"כ יהי' זמן שהמנורה לא יהי' מונחת במקומה בהיכל ודולקת ויתבטל מצות תמיד וזה עצמו שדוחה שבת כיון דכתיב תמיד ודוקא מה שצריך זמן ההטבה והדלקה זה מוכרח וא"א בלא"ה אבל ממילא דוחה שבת וז"פ. אך יש לדחות דהרי בתוס' חגיגה (דף כ"ו ע"ב) ד"ה מנורה לא כתיב בי' תמיד הקשו הא נר מערבי מצותו שיהי' דולק תמיד ותירצו דלא הי' חיוב שיהי' דולק תמיד אך מחמת הנס הי' דולק עיי"ש וכבר העיר במנ"ח דתירוץ זה אינו מספיק לדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דהי' מצ"ע דאורייתא להיות נר המערבי דולק תמיד ומכ"ש לדעת הר"מ ז"ל דס"ל דתמיד כפשטא דכל הנרות מצותן לדלוק תמיד בהיכל וצ"ל כמו"ש המהר"ל ז"ל בגור ארי' להסביר ההבדל בין שלחן למנורה דבשלחן קאי תמיד על השלחן ג"כ וצריך שיהי' השלחן תמיד לפני ד' ולכן הוזהרו מליגע בו אבל במנורה לא כתיב בי' היינו במנורה תמיד אלא בהדלקת המנורה והיינו כשיהי' מנורה אז מצוה שתהי' דולקת תמיד אבל בשביל זה אין חובה על המנורה להיותה תמיד לפני ד' ולכן לא אמרו הוזהרו במנורה כ"א בשלחן וא"כ הדרא לדוכתא קושית המנ"ח ז"ל אך כ"כ למעלה דלק"מ וי"ל עוד דהא דדרשינן בתו"כ תמיד שדוחה שבת היינו אם אירע שכבו דצריך לחזור ולהדליקן לכ"ע בזמן שחייבין הם לדלוק למר כדאית לי' ולמר כדא"ל דזה דוחה שבת ג"כ כיון דכך מצותן להיות דולקין מערב ועד בוקר או בכל המעל"ע ממילא אם כבו חוזר ומדליקן:

ובזה י"ל פירוש התו"כ דצריך שני לימודים דהדלקת המנורה דוחה שבת דלכאורה צ"ע כנ"ל ולהנ"ל י"ל עפימ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' ש"ט דאע"ג דזה ברור דאם כבה המנורה בלילה שצריך לחזור ולהדליקה לקיים מצותה מ"מ א"צ הטבה חדשה לדשן השמן והפתילה שמקודם אלא הדלקה גרידא את הפתילה והשמן הישן כדי שתתקיים מצות הדלקה מערב ועד בוקר וא"כ הו"א דאין הדלקה זו דוחה שבת כיון דל"צ הטבה אלא הדלקה גרידא והדלקה לאו עבודה היא לכן קמ"ל קרא דלהעלות נר תמיד כיון דמצותה שתהי' דולקת תמיד יהי' הפירוש איך שיהי' או מערב ועד בוקר או כל היום ג"כ דוחה שבת ועיי' במנ"ח שכתב בשם הרשב"א ז"ל דס"ל דאם כבה בלילה א"צ לחזור ולהדליק את המנורה ולפ"ר לא מצאתי זה ברשב"א ז"ל אלא שכתב שא"צ דישון והטבה מחדש אלא הדלקה בלחודא וכבר הארכנו בזה בסוגי' דכתבה ויבואר בקונטרס דרך חיים אי"ה ועיי' עוד מ"ש בפלוגתת הר"מ והרמב"ן ז"ל בפרשת פקודי וכאן אין להאריך יותר:

ודע דיש לי עיון בענין זה על המל"מ ז"ל פ"ג מתומ"ס הי"ב שכתב בשם התוס' יומא (דף נ"ט) סוד"ה והרי דדישון המנורה ומזבח הפנימי ל"צ בגדי כהונה ולענ"ד עפר אני תחת כפות רגליו דבתוס' לא נזכר אלא דישון מזבח הפנימי אך המל"מ למד דה"ה לדישון המנורה דאל"כ אמאי בדישון המנורה לא מועלין הא עדיין לא נעשית מצותן כיון דצריך לדישון בגדי כהונה:

אמנם לענ"ד נראה דאע"ג דמצד הדישון ל"צ בגדי כהונה מ"מ כיון דהדישון הוא בכלל ההטבה שבזה שמדשן את המנורה מהפתילות והשמן הישן בזה מתקנו להדליק בו נר אחר וא"כ צריך בגדי כהונה מצד הטבה דברור הדבר דצריך בגד"כ ולכן מצד הדישון לא הוי מחוסר דעצמות הדישון לא צריך בגדי כהונה משא"כ לקושטא דמילתא צריך דישון המנורה תמיד בגדי כהונה מצד הטבת המנורה דהמנורה נתקנת ע"י הדישון וראי' לזה מדברי הגמ' יומא (דף כ"ד ע"ב) דבעי רבא עבודת סילוק בהיכל מהו לפנים מדמינן לה או לחוץ מדמינן לה וברש"י ז"ל דעבודת סילוק היינו דישון המנורה ודישון מזבח הפנימי והנה לדעת התוס' הנ"ל דדישון מזבח הפנימי ל"צ בגדי כהונה ע"כ דכוונת הגמ' ז"ל על דישון המנורה דאל"כ איך שייך לחייב ע"ז זר מיתה כיון דבכהן ל"צ בגד"כ פשיטא דאינה בכלל עבודה שיתחייב ע"ז זר מיתה וא"כ מוכרח מדברי התוס' דדישון המנורה צריך בגדי כהונה וע"כ דהוא מצד הטבה כנ"ל ואין לומר דסוף כל סוף כיון דמצד הדישון ל"צ בגד"כ רק מצד ההטבה וא"כ לענין זה ל"ה עבודה תמה דחסר ההטבה ז"א דהשתא לא נחית הגמ' לסברא זו דהרי מקשינן לקמן אלא מעתה זר שסידר את השלחן לחייב מבואר דהגמ' הי' ס"ל דזה בגדר עבודה תמה ולפי האמת דאסיקנא דל"ה עבודה תמה אין באמת נפ"מ לשיטת התוס' באיבעית רבא כיון דל"מ לה אלא בדישון המנורה וזה צריך בגדי כהונה רק מצד הטבה ומצד הטבה ל"ה עוד עבודה תמה ועיי' ברש"י שם בד"ה זר שסידר את השלחן ובשיח יצחק שם שכתב דה"ה דקשה קושית הגמ' למ"ד דקביעי קנים במנורה אלא מעתה זר שדישן את המנורה לחייב ולכאורה הדבר מתמי' מאוד אטו לא זכר דברי רש"י ז"ל לעיל מיני' דזה הוי עבודת סילוק והרי אסיקנא דהיכל הוי כלפנים אמנם לדברינו א"ש דכוונת השיח יצחק דנהי מצד הדישון הוי עבודת סילוק אמנם הרי ישנו בכלל הטבה ג"כ ומצד זה הוי עבודה וזה ברור ואמת. היוצא לנו מזה שאף לפי דברי התוס' ברור הדבר דדישון המנורה צריך בגדי כהונה ודברי המל"מ צע"ג:

ובעיקר דברי התוס' שס"ל בפשיטות דדישון מזבח הפנימי ל"צ בגד"כ עיי"ש בשיח יצחק שכתב שדעת הר"מ ז"ל נראה להיפך ודבריו נכונים וכן מצאתי מבואר ברמב"ן ז"ל במלחמות פ"ב דיומא בענין הפייסות דיוה"כ שכתב להדיא דדישון מזבח הפנימי דינו כמו תרומת הדשן דהי' בבגדים פחותין אך הי' צריך בגד"כ וכן מוכרח מדברי רש"י ז"ל הנ"ל דשאלת רבא היתה על דישון מזבח הפנימי דיהי' זר חייב עלי' מיתה וע"כ דצריך בגד"כ כנ"ל. ובאמת לפי"ד הרמב"ן ז"ל שם במלחמות דדישון מזבח הפנימי הוא רק מדבריהם וא"ל עיקר מה"ת ע"כ צ"ל דשאלת רבא הי' על דישון המנורה דוודאי יש לה עיקר מה"ת משום הטבת הנרות כנ"ל ויש הרבה לעיי' בדברי הרמב"ן ז"ל שם ואכ"מ: