Keli Chemdah on Torah, Toldot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במדרש הובא ברבותינו בעלי התוספות עה"ת דעשיו לא נימול דכשנולד הי' אדמוני וחשש יצחק דילמא לא נבלע בו דמו ואח"כ כשראה שהי' אדמוני בטבע אמר אמתין עד שיהי' בן י"ג שנה כמו ישמעאל וכשהי' בן י"ג שנה שוב לא רצה למול את עצמו. עכ"ד. והנה לכאורה תמי' מאוד הא מצות מילה שעל האב הוא בכל רגע משבא לכלל חיוב וא"כ כיון שראה יצחק אחר זמנו שהוא אדום בטבע איך המתין עד י"ג שנה הא מצותו על האב בכל רגע ורגע כמו"ש הפוסקים ומה שנלענ"ד בזה דהנה לכאורה יש להעיר לפי דברי הרוקח דעיקר מצות מילה שעל האב הוא ביום השמיני ואח"כ הוא רק משום תשלומין א"כ בחלה בח' שוב לא יהי' מצוה על האב כלל למולו אח"כ כמו גבי חיגר בראשון ונתפשט בשני לענין עולת ראיי' למ"ד תשלומין דראשון הוא. ובאמת ראיתי להגאון בעל יד המלך ז"ל בהלכות מילה שכתב כן להלכה דבחלה הבן בשמיני בטל המצוה מעל האב ועיי"ש שהביא ראי' לזה דאל"כ אמאי מילה בזמנה דוחה שבת הא אפשר לאחר שבת אלא וודאי דאין מצוותה אלא ביום הח' דווקא עיי"ש שהאריך בזה:
אמנם לפענ"ד מדעת כל הפוסקים מבואר להיפך וכ"כ בזה בחי' להלכות מילה. אך הדבר צריך טעם לדעת הרוקח הנ"ל. ומה שנלענ"ד בענין זה להעיר בדבר חדש דנהי דאמרינן בחגיגה בחיגר בראשון ונתפשט בשני פטור כיון דלא הי' בר חיובא בראשון היינו דוקא חיגר שבאמת יכול לעלות וליראות ע"י נסיעה בקרון וסיועת בני אדם רק דגזה"כ הוא דפטור מראיי' זה הוי בגדר אינו בר חיובא בזמן החיוב ושוב ליתא בתשלומין משא"כ בחולה מסוכן בראשון וסכנה היתה לו לעלות ליראות בראשון חייב בשני וטעמא דמילתא דחולה אינו פטור רק דפיקוח נפש דחי' לי' דמצ"ע דפק"נ דוחה למצ"ע דראיי' וכיון דיש עליו מצוה לשמור את נפשו ה"ה פטור עתה מכל מצות שיכולין להביאו לידי סכנה וכיון שכן כשהבריא ביום הב' מחויב בראיי' שאתמול לא הי' פטור אלא שהי' עוסק במצוה חמורה ועיד"ז לא הי' יכול לעשות מצוה זו ופשיטא דעוסק מצוה ביום הראשון דרגל אינו פטור מראיי' ביום השני אפי' למ"ד תשלומין דראשון וכ"נ מבואר בת' רמ"ע מפאנו ז"ל סי' ק"ד אות ח' עיי"ש וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ. ואולי י"ל שזה כוונת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל סופ"א מה' מילה שכ' בזה"ל אין מלין אלא ילד שאין בו שום חולי שסכנת נפשות דוחה הכל. ואפשר למול לאחר זמן וא"א להחזיר נפש אחת מישראל עכ"ל וכבר תמהו הפוסקים על לשון זה דנראה לכאורה מד' הר"מ ז"ל שאם לא הי' אפשר למול לאחר זמן היו מלין אף במקום פק"נ וצ"ע דהרי כל התורה נדחה מפני פק"נ:
אמנם להנ"ל י"ל דכוונת הר"מ ז"ל להורות דזה שאין מלין את הילד החולה בזמנו אין זה מפאת פטור שפוטרתו התורה אלא מפאת דפק"נ דחי' למצות מילה והוי עוסק במצוה דפטור ממצוה ושלא יקשה לך כאשר נחלה הילד ביום ח' שכבר חלה חובת המילה עליו מקודם לכן א"כ ל"ש זה וע"ז כתב הר"מ ז"ל כיון דמצות מילה אפשר לקיים עוד ומצות פק"נ היא עוברת לכן גם בזה מצות פק"נ דחי' למצות מילה ולכן כיון דזה דאינו נימול בעת חולי הוא מכח מצוה אחרת שדחי' לה ל"ש בי' תורת דיחוי וכשהבריא אכתי איכא לחיוב מצות מילה שעל האב ומעתה נראה דזה דוקא לאחר מתן תורה שנתנה תורה ונתחדשה המצוה דפק"נ משא"כ קודם מתן תורה דלא נצטוו במצות פק"נ נהי דלא היו צריכין לימול במקום סכנה זה הי' רק פטור ולא מצוה וא"כ כשלא הי' ראוי בשמיני שוב ליכא חיובא על האב. וא"ש ד' המדרש דכיון שלא נימול בזמנו שוב לא הי' עליו חיוב תשלומין ושוב אמר להמתין עד שיהי' בן י"ג שיקיים המצוה בעצמו ואין להקשות כיון דכל זה דלא הי' יכול למולו בזמנו הי' רק מצד טעות דקסבר הי' דלא נבלע בו דמו ומעתה כשנתברר לו אח"כ שכן הוא בטבע הרי איגלאי מילתא למפרע דהי' בר חיובא בזמנו ושוב איתא בתורת תשלומין דזה אינו דסוף כל סוף כיון דבזמנו לא הי' יכול למולו מחשש אדום נהי דהי' בטעות מ"מ כיון דהי' ספק פק"נ אע"ג דלפי האמת נתברר דהי' אז בר מילה מ"מ לא הי' בר חיובא בזמנו ויש להעיר בזה מרש"י ז"ל יבמות (דף ס"ד ע"ב) ד"ה איסורא וסכנתא עיי"ש שמבואר דאפי' אם יחי' הילד מ"מ כיון דמצד החזקה אין למולו הו"ל כמילה שלא בזמנה שאינה דוחה את השבת ועבר על חילול שבת ולא אמרי' כיון דנשאר חי איגלאי מילתא למפרע דהי' מחויב במילה וניתן שבת לדחות אצלו וע"כ כנ"ל כיון דהי' אסור למולו מצד החזקה אינו בר חיובא ואע"ג די"ל דהתם שאני כיון דהי' חזקה שמתו אחיו מחמת מילה א"כ שפיר לא הי' בר חיובא ונהי דנשאר חי זה משום שנעשה לו נס אמנם בשביל זה ל"ש לומר איגלאי מילתא למפרע דהי' בר חיובא וראי' לזה דהרי בהוחזק שמתו אחיו מחמת מילה אפי' אם מלו אחד וחי מ"מ הבן הנולד אח"כ אסור למולו מצד החזקה א"כ ל"ש בזה איגלאי מילתא למפרע דהיתה חזקה בטעות כיון דאכתי אזלינן בתר חזקה זו ולכן שפיר כתב רש"י ז"ל דהוי חילול שבת משא"כ הכא דהי' באמת רק מצד טעות מ"מ הסברא נראה כדאמרן דהוי אינו בר חיובא בזמנו וזה מוכרח בכוונת המדרש. איברא דאכתי יש לעיי' אפי' א"נ כן דלאחר ח' ליכא חיובא על האב אם לא הי' בר חיובא בזמנו נראה דזה רק חיובא דאב אבל עכ"פ החיוב על הב"ד שלא להניח ערלים ביניהם דנפקא מקרא דהמול לכם כל זכר זה בוודאי איתא על האב ג"כ לאחר ח' וא"כ הדרה קושיא לדוכתא אמאי לא מל אותו יצחק אח"כ:
והנראה בזה דס"ל להמדרש דהא דאמרינן דאם לא מל אבוהו חייבין ב"ד למימהלי' היינו ב"ד דוקא ואב אינו בתורת ב"ד דבישראל קרובים אינן בכלל ב"ד א"כ י"ל דבמצות מילה שניתן להם בתורת ישראל ניתן להם בכל הדינים שאין לאב תורת ב"ד על בנו ואע"פ דאצל ב"נ גם קרוב יכול לדונו מ"מ במצוה זו אין קרוב יכול לדונו כיון דבישראל אין קרוב יכול להיות ב"ד ובאמת יש להכריח כן מד' המדרש בלא"ה דאל"כ קשה אמאי לא נימול בע"כ כשהיותו בן י"ג שנה דאפי' א"נ דכשהוא בן י"ג נפסק החיוב מכל אדם אבל עכ"פ יש מצות כפי' שהב"ד כופין לקיים המצות וא"כ אמאי לא הכריח אותו יצחק ומל אותו בע"כ אלא ודאי כדאמרן ועיי' לעיל בפ' וירא בקרא דויהי אחר הדברים האלה ברש"י בשם המדרש דישמעאל התפאר על יצחק שנימול לי"ג ולא מיחה נראה דאם הי' מוחה לא הי' נימול בע"כ ואף כי ברש"י ז"ל יש לדחוק דאין ראי' רק שהתפאר שעשה המצוה ברצונו הטוב אמנם בתרגום יונתן בן עוזיאל נראה מבואר דישמעאל אמר לו ליצחק דאם הי' מוחה לא הי' נימול בע"כ וע"כ כדאמרן כיון דהציווי לישמעאל הי' מצד בנו של אברהם א"כ בהיותו בן י"ג החיוב על הבן בעצמו ולא הי' אברהם כופה אותו למולו אף מתורת ב"ד ואם אמנם כי אין ראי' מבן י"ג שנה דמדינא נפטרו האב והב"ד מחיובם רק מתורת כפי' שצריך שהב"ד ישגיחו שיקיים כל אחד מישראל מצות מילה ע"ז י"ל דקודם מתן תורה שלא היו בכלל ערבות לא נתחייבו בזה משא"כ קודם י"ג דיש חיוב על הב"ד מדינא למולו אף קודם מתן תורה מנ"ל דאב אינו בכלל חיוב זה ובאמת דעת המקנה דהחיוב דב"ד איתא גם על אב ואם דב"ד לאו דוקא רק דכל ישראל ישנם בחיוב זה שלא להניח ביניהם ערלים ואולי י"ל דאפי' המקנה מודה דקודם מתן תורה אין חיוב אלא על הב"ד ודוקא לאחר מ"ת החיוב על כל ישראל מצד ערבות משא"כ קודם מתן תורה אמרי' דב"ד דוקא מחויבין:
אך לפי"ז י"ל דאף לאחר מ"ת נשים אינן בכלל חיוב זה כיון דנשים לא נתערבו בעד האנשים אין עליהם חיוב זה ומדברי המקנה מבואר להיפוך ויש הרבה להאריך בזה ואכ"מ. אלא מפני שדברי המדרש קשים מאוד כפשוטן ע"כ אמרנו להעיר בזה ראשי דברים ובאמת גם בעיקר הסברא שכתבנו דהיכא דלאו זמנו מצד דמצוה להיפוך אין זה בכלל אינו בר חיובא ג"כ יש לעיין בו הרבה ועיין בס' טורי אבן במס' חגיגה (דף ט') לענין ראיי' שאינו דוחה שבת מה שהאריך שם בזה דלא יהי' חיוב אח"כ מצד שלא חזי בשבת שוב ל"ש תשלומין. ולפי דעתי י"ל ג"כ דבשבת הטעם דמצות שבת דחי' למצוה זו ואין זה בגדר אינו בר חיובא. ועיין בטו"א שכתב לחלק בין היכא דפסול בדיעבד לבין היכא דאינו דוחה שבת דאם עבר ועבד הרי מקיים המצוה ולכן בשבת לא הוי בגדר אינו בר חיובא עיי"ש:
ולפי דבריו נראה דבמילה היכא דחלה בח' ל"ש בי' תורת דיחוי כלל כיון דאם עבר ומל אותו בח' הרי קיים מצות מילה בשמיני הוי בגדר בר חיובא ונסתרו דברינו לגמרי דל"ש לומר דכיון דלא חזי בשמיני מחמת חשש חולי שוב ל"ש תשלומין אח"כ כיון דמ"מ אם עבר ומל בשמיני הרי הי' מקיים מצות מילה בפרט הכא בעשו דהי' בריא באמת וא"כ אין שום סברא שיפקע החיוב מעל יצחק אחר ח' מטעם זה ועיי' בת' הרי"מ חיו"ד סי' ט"ז לענין ערל שמתו אחיו מחמת מילה שכ' לדחות דברי הגאון חת"ס ז"ל שראיות הר"מ ז"ל יהי' מהא דאמרינן בגמ' דערל שמתו אחיו מחמת מילה הוי בכלל אוכל רק דפמוי' כאיב לי' וע"כ דמלין אותו לכשיגדל וכתב ע"ז מרן הק' ז"ל דראי' קלישתא הוא דהא וודאי דחשיב בגדר אוכל בתרומה שכשיעבור וימול את עצמו הרי אוכל בתרומה הרי מבואר ג"כ סברא זו דזה הוי בגדר ראוי ויש לפלפל בזה דמרן ז"ל לא קאמר אלא לענין אכילת תרומה דאם ימול את עצמו הרי אינו ערל ואוכל בתרומה משא"כ לענין מצות מילה י"ל דאינו מקיים כיון דאסור משום סכנה הוי מצוה הב"ע ולזאת בחולה בח' גם בדיעבד אינו מקיים מצות מילה ובטו"א לא קאמר אלא לענין שבת דהוי רק עבירה שהזמן גרמא אך כ"ז לא יספיק לתרץ דברי המדרש כמובן ואכ"מ להאריך יותר:
ודע שראיתי דבר פלא בספר אור צדיקים בדרשות מרן הב"י ז"ל בפרשת שמות שכתב בזה"ל כי כן הדין כי אם לא מל בן ח' ימים נימול "לשלשים" ואם לא מל אותו אביו הוא חייב למול את עצמו כשיהי' בן דעת עכ"ל ואיני יודע מה קאמר והיכן מצאנו זה שאם לא נימול בשמונה להמתין עד יום ל' ואמאי מותר להשהות המילה עד יום ל' ועיין בהגהות יד שאול יו"ד סי' רס"ו וצע"ג בזה. ונראה שאינו מתורת מרן הב"י ז"ל שתחתיו חתום "מהרשא"ל" ולא אדע מי זה הי' אך בטח הי' אחד מגדולי הדור בימי הב"י ז"ל: