Keli Chemdah on Torah, Tzav
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בקרא וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל וגו' אעתיק בזה מ"ש זה זמן רב בתשו' לכבוד ידי"נ הרבני החו"ב זית רענן כש"ת מו"ה ישראל משה זיסקינד נ"י מטורעק. ושייך לסדר היום וז"ל שם. יקרתך השגתי וכו' ואשר התאמצת לתרץ קושית הג' רש"ש ז"ל על הא דמבואר בשקלים פ"א משנה ג' דהא דאמר ריב"ז אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהי' ל"ת הואיל ועומר ושתה"ל ולחה"פ שלנו האיך נאכלין. והקשה הגאון הנ"ל לדעת רש"י סוכה (דף כ"ז ע"ב) ד"ה כל האזרח שנראה מד"ק דאם יש לאדם זכות בדבר פחות מש"פ הוי בגדר אינו שלו א"כ ה"נ כיון דאין לכהן ש"פ בשתה"ל ולחה"פ לא הוי שלו וא"כ מ"ר מזה דא"ח בשקלים. והנה הגהות הנ"ל אין אתי וא"י מה כתוב שם לתרץ:
אמנם בפשיטות נלענ"ד דלק"מ דהרי לפי"ז גם לכל ישראל אין יותר חלק מכהנים וא"כ יד הכל שוין בה כהנים וישראלים והוי כמנחת שותפות של כהן וישראל. ועיין סוטה (דף כ"ג ע"א) באשת כהן דמנחתה נשרפת משום דשניהם שותפין בה ואע"ג דאינה כולה כליל ע"ג המזבח לשם מנחה מ"מ אינה נאכלת וא"כ יפה שאלו הכהנים דאם אנחנו שוקלים ג"כ הרי יד הכל שוה בה כהנים וישראלים ואמאי אתה קורא אותה מנחה יותר ממנחת כהנים שיהיו נאכלות וז"ב ופשוט. [ועיין בקרבן העדה בשקלים שם שפירש במשנה דבאמת לריב"ז אין לוקחין בעבור מעות הכהנים שתה"ל ולחה"פ והוא פלא]:
אמנם בגוף דברי רש"י ז"ל הארכתי זה איזהו שנים במכתב לידידינו הרב החריף המופלא מו"ה "וועלוויל" נ"י "מרוסשיץ" אולי יש עוד מכתבי תח"י תמחול לעיין שם. אמנם כעת חדשות אני מגיד דהנה כבר נתקשו התוס' על דברי רש"י במסכת גיטין (דף י"ב ע"ב) דס"ל דאין הקדש חל על פחות מש"פ והתוס' תמהו שם דא"כ אמאי לא חשיב זה במשנה דהזהב עיי"ש. והנה לכאורה עלה בדעתי דרך פלפול דסברת רש"י ז"ל דאין הקדש חל על פחות מש"פ הוא כמו שכתב הפנ"י בחי' דאין אישות לחצאין וקידושין שא"י לחייב מיתה אינם קידושין כלל א"כ י"ל דה"ה הקדש אשר אין בו מעילה ל"ח עליו שם הקדש כלל דאין הקדש לחצאין ואע"ג דמצאנו הקדש דאין בו תורת מעילה כמו קדשים קלים וקרקע דאין בו מעילה זה נתמעט מגזה"כ וכן מצאנו בקידושין דהתורה מיעט ממיתה היינו ביבם קטן לדעת רש"י קידושין (דף י"ט ע"א) אבל במקדיש מטלטלין לבדה"ב דאית בי' מעילה א"כ היכא דהוא מקדיש באופן דלא יהי' בו מעילה הוי הקדש לחצאין ואין ההקדש חל כלל. ומעתה א"ש קושית התוס' כיון דתני במשנה דהזהב שם דאין מעילה בפחות מש"פ ממילא נדע דאין הקדש חל בפחות מש"פ ודא ודא אחת הוא ובזה יש לתרץ קושי' גדולה מה שהקשיתי בחידושי לכריתות ואח"כ מצאתי שכבר הערו האחרונים בזה על שיטת רש"י הנ"ל דאין הקדש חל על פחות מש"פ מכריתות (דף י' ע"ב) דמבואר בגמרא דלאו אורח ארעא לאתויי פחות מפרוטה למקום. מבואר דחל הקדש על פחות מש"פ. והיא קושי' גדולה. ולהנ"ל י"ל לפמ"ש הנתה"מ בסי' כ"ח וקדמו בזה בתוס' ישנים כריתות במשנה דיש אוכל דהא דמעילה תליא בפרוטה היינו רק בקדושת בדה"ב דהוא מצד גזילת הקדש אבל בקדה"ג תלי' בכזית עיי"ש. א"כ בקדה"ג דלא תליא בפרוטה גם רש"י מודה דהקדש חל על פחות מש"פ וזה נכון דרך פילפול:
אך לקושטא דמילתא זה אינו דהרי מבואר בכריתות (דף כ"ג ע"א) דגם נותר אינו מועל אלא אם לא הי' נותר הי' ש"פ אבל היכא דהוא באמת פחות מש"פ בעצם אין בו מעילה וכוונת הנתה"מ ותוס' ישנים הוא בהבדל בין קדושת הגוף לבדה"ב דבדה"ב דהוא מטעם גזילת הקדש צריך דוקא שיחסר מהקדש ש"פ אבל אם הוא אסור בהנאה שאינו מחסר מהקדש אין בו מעילה אע"ג דנהנה ש"פ משא"כ בקדושת הגוף אם הוא נהנה ש"פ אע"ג דאסור בהנאה ואין בו תועלת להקדש מ"מ מועל. אמנם זה ברור דצריך דוקא שיהנה ש"פ ובפחות מש"פ אין בו מעילה ובזה א"ש דקתני במשנה סתמא דאין מעילה בפחות מפרוטה ולפי הנ"ל א"ש דקאי על קדושת הגוף ג"כ דגם בזה ליכא מעילה בפחות מפרוטה וז"ב ואמת ולפי"ז נסתרו דברינו בשיטת רש"י ז"ל דהטעם דאין הקדש חל על פחות מש"פ מצד דא"ב מעילה דא"כ גם בקדה"ג צריך להיות כן והרי מבואר בגמרא להיפך וגם נסתר בזה מ"ש האחרונים לומר דסברת רש"י ז"ל דהקדש אינו חל על פחות מש"פ משום דהוי אינו שלו כדבריו במס' סוכה הנ"ל דהרי מסוגי' דכריתות הנ"ל מבואר דהקדש חל על פחות מש"פ וא"ר ע"כ דמיקרי שלו. דאינו שלו אינו יכול להקדיש:
לכן נלענ"ד לתרץ דברי רש"י ז"ל דמודה דפחות משוה פרוטה הוא שלי ומיקרי עליו שם בעלים רק דס"ל לרש"י ז"ל דפחות מש"פ כיון דמחל איניש אם גזלו ממנו וא"צ להחזיר וא"כ יכול אדם ליטול הדבר ממנו בע"כ מיקרי אינו ברשותו וזה נכון בסברא. ומעתה א"ש דברי רש"י ז"ל לפמ"ש הריב"ש מובא בקצוה"ח סי' קי"ז ס"ק ב' שדעת רש"י ז"ל דאע"ג דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו כמו בגזל ולא נתייאשו הבעלים דשניהם אינן יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שא"ב היינו דוקא בהקדש בדה"ב דילפינן מקרא דכי יקדיש את ביתו קודש מה ביתו ברשותו וכו' משא"כ קדושת הגוף חל גם על אינו ברשותו עיי"ש בקצוה"ח שמכריח כן מד' רש"י פסחים בסוגי' דלמפרע גובה ובחי' שם כתבנו שנראה שכן הוא דעת התוס' חולין (דף ק"מ ע"א) ד"ה למעוטי צפורי עיר הנדחת שנסתפקו בעבר והקריב בהמת עיר הנדחת אי קדשו. ותמהו האחרונים הא איסה"נ הוא וא"י להקדישן. ומ"ש בזה בתשו' חת"ס ח' או"ח סי' ק"פ צ"ע כמו"ש במק"א. ועיין בקונטרס אחרון הנדמ"ת בתשו' הריב"ש דפוס ווילנא ואכמ"ל. אמנם האמת נראה כמו"ש הקצוה"ח בסי' ת"ה דאיסה"נ הוי אינו ברשותו אמנם שם בעלים נקרא עליו וא"כ בקדושת הגוף דיכול להקדיש א"ב ה"ה דיכול להקדיש איסה"נ וצדקו דברי התוס'. ומעתה א"ש דדוקא קדושת בדה"ב אינו חל על פחות מש"פ אבל בכריתות דמיירי מקדושת הגוף חל גם על פחות מש"פ. ולפי"ז יש לתרץ גם קושי' התוס' דלכן לא תני במשנה דהזהב דאין הקדש חל על פחות מש"פ כיון דאינו כולל כל הקדש דבקדושת הגוף רש"י ז"ל מודה דחל גם על פחות מש"פ לכן לא תני לה במשנה:
ומעתה אחר שבררנו שרש"י ז"ל מודה דפחות מש"פ הוי שלו נבוא לבאר ד' רש"י ז"ל בסוכה (דף כ"ז ע"ב דכוונת רש"י ז"ל דלכן ס"ל לרבנן דלא מקשינן סוכה ללולב כיון דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ולא אתי' ש"פ לכ"א והוי אינו ברשותו וזה אינו בכלל לכם דלכם צריך שיהי' גם ברשותו והראי' לזה דנתמעט מלכם אם אין באתרוג היתר אכילה כיון דאינו לכל צרכיכם אע"ג דהוא שלו וע"כ צ"ל דגם א"ב לעשות בו מה שירצה נתמעט מלכם א"כ ה"ה אם נקיש סוכה ללולב יהי' פסול בו גם א"ב וזה אי אפשר מדכתיב כל האזרח וכו' וא"כ ממילא גם לענין שלו לא מקשינן סוכה ללולב וז"ב ואמת בדעת רש"י ז"ל לענ"ד [ועיי' בתוס' סוכה (דף ל"ה ע"א) ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה דלך הוי כמו לכם לבד היכא דאסרה תורה באכילה אז אמרינן דבא רק להנאה וכן בלכם דרשינן כן וראי' מערלה דהוי דרשינן מלכם היתר הנאה לולא דאסרה תורה בפירוש. והבן היטב כי קצרנו פה והארכנו בזה בתשו' לגדול אחד שעלה בדעתי לחלק בין זל"ז] הכלל היוצא מדברינו שעיקר כוונת רש"י ז"ל דלך האמור בסוכה אינו אתי להורות שיהי' רק שלו כיון דזה כולל גם ברשותו וזה מוכרח דל"צ שיהי' בסוכה מדכתיב כל האזרח לכן ס"ל לרבנן דאתי למעט רק גזולה אבל שאולה כשר אבל זה מודה רש"י ז"ל דפחות משוה פרוטה הוי שלו:
ועפי"ז נראה לתרץ דברי רש"י ז"ל התמוהין בסוכה (דף ל"ג ע"ב) ד"ה ערבה גזולה ויבשה פסולה שכתב בזה"ל דלכם אכולהו קאי עכ"ל ועיין בכפ"ת שתמה דמה בעי רש"י דוקא בערבה לפרש זה אמנם לפ"ד נראה דכוונת רש"י ז"ל לפי"מ דהעיר במנחת חינוך במצות ערבה א"נ דפחות מש"פ הוי א"ש הא ערבה הוי פחות מש"פ ואיך אנו מקיימין מצות ערבה. ולתרץ את זה ביאר רש"י ז"ל דבאמת פחות מש"פ הוי שלו רק הוא אינו ברשותו א"כ כיון דלכם אכולהו קאי אמרינן דעל כל אחד במה דשייך בי' צריך להיות לכם והיכא דשייך בי' גם ברשותו צריך שיהי' לכם שיהי' ברשותו ג"כ והיכא דל"ש בי' ברשותו ג"כ קאי עליו לכם שיהי' שלו עכ"פ וכמו שכ' התוס' (בדף ל"ה) בד"ה לפי שא"ב היתר אכילה דהיכא דאסור באכילה אז דרשינן מלך היתר הנאה. וזה כוונת רש"י ז"ל דלא נימא כיון דבערבה לא משכחת ברשותו שוב ל"ש ע"ז לכם דקרא לכן פירש רש"י ז"ל דלכם קאי גם על ערבה ובמה דשייך בי' אמנם בסוכה ולולב ואתרוג דיכול להיות גם ברשותו ובאתרוג יותר דיכול להיות בו היתר אכילה אינו מיקרי שלו עד שיהי' בו כל הפרטים הללו ועיין היטב בכ"ז שכתבנו כי לענ"ד ביארנו הענין על נכון ועיד"ז יסורו כל פילפולי האחרונים בענינים אלו:
אמנם מה שיש עוד לבאר עפ"י דברינו דהיכא דכתיב בתוה"ק לך צריך שיהי' ברשותו ג"כ ואל"כ הוי אינו שלו ואיני מוגבל בתיבת לך א"כ אמאי דעת רש"י ז"ל לחלק בין קדושת בדה"ב לקדושת הגוף בענין אינו ברשותו יען דכי יקדיש איש את ביתו בקדושת בדה"ב הוא דכתיב מ"מ סוף כל סוף הא גם קדה"ג צריך שיהי' שלו מדכתיב קרבנו ומשמע שיהי' שלו וא"כ אם הוא אינו ברשותו ג"כ נימא דאינו בכלל קרבנו. אך באמת א"ש דהנה בלא"ה קשה לכאורה לפי"מ שהוכחנו לעיל דכמו דלכם צריך שיהי' בו היתר אכילה ה"ה לך צריך שיהי' בו היתר אכילה היכא דשייך בי' א"כ למה לנו לימודים דטריפה פסול לגבוה ת"ל כיון דא"ב היתר אכילה אינו בכלל קרבנו:
לכן נראה דעיקר ההבדל בין קדושת בדה"ב לקדה"ג דבקדושת בדה"ב ילפינן מדכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קודש ואז קודם ההקדש הוא שלו וברשותו ושפיר ילפינן מיני' דצריך שיהי' ברשותו ג"כ משא"כ בקדושת הגוף דילפינן מכי יקריב קרבנו ואמרה תורה דלאחר הקדש בשעה שבא להקריב הקרבן צריך שיהי' הוא הבעלים ובזה לא נוכל לומר דכוונת התורה שיהי' ברשותו ג"כ דהרי לאחר ההקדש הוא ברשות גבוה וגם אין ללמוד ממנו שצריך שיהי' בו היתר אכילה לבעלים הא עתה אסור באכילה מצד ההקדש וע"כ דכוונת התוה"ק הוא רק שיהיו הם הבעלים של הדבר והיינו שלו בלבד ולכן בקדושת הגוף ס"ל לרש"י ז"ל דמקרבנו לא ילפינן שצריך שיהי' ברשותו ג"כ ולכן קדושת הגוף חל גם על אינו ברשותו והבן היטב. ע"כ העתקה מהתשו' שכתבתי לידי"נ הנ"ל. ועיין לעיל בויקרא אות ב' מ"ש בזה ובספרי חמדת ישראל ג"כ כתבנו בענין זה וגם בקונטריסי דרך חיים יש אתנו אריכות דברים בענינים אלו ואכ"מ להאריך יותר: