Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ל"ג ב') ויאמר ד' מסיני וגו' וזרח משעיר למו וגו':
במס' עכו"ם ד' ב' ע"ב דלעת"ל יאמרו אוה"ע כלום נתת לנו ולא קיבלנוה, ומי מצי למימר הכי והכ' ויאמר ד' מסיני בא וגו' ואמר ר"י מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה עד שבא אצל ישראל וכו' אלא הכי אמרי כלום קיבלנוה ולא קיימנוה וע"ד תברתהון אמאי לא קיבלתוה אלא כך אומרים לפניו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית וכו' מיד אמר להם הקב"ה הראשונות ישמיענו וכו' ז' מצות שקיבלתם היכן קיימתם ומנ"ל דלא קיימום דתנא ר"י עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים וכו' כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר כו' אלא לומר לך שאינן מקבלין שכר כמצווה ועושה אלא כמו שאינו מצווה ועושה:
א) והנה בביאור הענינים האלו כתבנו בהרבה מקומות בספרים הנדפסים, אמנם איזהו הערות אשר לא נדפסו בס' חמד"י וכ"ח ומפוזרים בשאר ספרים ומה שלא נדפס עוד ארשום בזה, וזה יצא ראשונה. לבאר ענין קבלת המצות בב"נ אימתי קבלו עליהם לקיים הז' מצות ב"נ. שמדשאל אותם הקב"ה ז' מצות שקבלתם עליכם היכן קיימתם נראה דקבלו עליהם ז' מצות, ומתי היתה הקבלה. ונראה שזה שאמר הקב"ה לאדה"ר ז' מצות וכן לנח אח"כ הזהיר עוד הפעם על אמה"ח ושפכ"ד והם קבלו עליהם זה חל על כל דורות הבאות אחריהם וזה הוא בגדר קבלה והי' צריכין לקיים את הז' מצות ועי' בסנהדרין ד' נ"ו ע"ב דילפינן מקרא דב"נ מצווה על העכו"ם מדנענשו עלי' ולא ענש אלא א"כ הזהיר וכיו"ב כל הסוגיות בדיני ב"נ מבואר דהוזהרו על ז' מצות מדנענשו עלי', וצ"ע באמת כח ההזהרה עליהם איפה כתיב בב"נ שמחויבין לשמוע לד' נביא ועוד הרי גם בישראל אין חייבין לשמוע לד' נביא אלא א"כ הוא נביא מוחזק והראה מופתים לקיים נבואתו וא"כ כשבא נח והודיע לבניו וכן לדורות הבאים שהזהיר הקב"ה על ז' מצות לדורות מנ"ל דהי' חייבים לשמוע לו לקבל עליהם לקיים המצות. ולומר מצד קבלת אבות חל על הדורות הבאות אחריהם מלבד שיש לעי' למ"ש בירושלמי דאין ב"נ כלל באיסור נדר אם כן יכולין לחזור מקבלתם מלבד זאת כ"כ במק"א דקבלת אבות על הבנים ל"ש אלא בישראל דהם נפש אחת בשורשן וממילא חל קבלת אבות לדורות. אבל בב"נ ל"ש זה וצ"ע בכל זה. וראיתי ברמב"ן ז"ל עה"ת פ' נח בקרא כי מלאה הארץ חמס שכ' בזה"ל חמס הוא הגזל והעושק וכו' ורבותינו אמרו שעליו נתחתם גז"ד. והטעם מפני שהיא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רט לשמים ולבריות עכ"ל, נראה שכוונת דב"ק שבאמת לא נענשו כ"א על אותם העונות שהמה מושכלות והסברא מחייב אותם שלא לעשותם שא"צ לנביא להזהיר, משא"כ על מצות שהמה חוקים לא הי' שייך להעניש את ב"נ, ובאמת כבר הביאו האחרונים מד' הר"מ ז"ל בס' המורה ח"א פי"ג וח"ב פ' ל"ט שנראה מדבריו ז"ל דבאמת לא הי' לב"נ קודם מ"ת נביאים לצוות להם בשם ד' לקיים שבע מצות, אמנה מד' הר"מ פ"ט מה' מלכים הי"ד גבי אנשי שכם מבואר להיפך שהי' מענשין אותה בדיני אדם על דינים וע"כ דהי' מוזהרין אם לא שנימא דכ"ז יען שהוא מפני הסברא שצריך לדון עושה עול דאל"כ אין ישוב העולם מתקיים ושכם הי' צריך להיות נידון משום גזל שג"כ הוא איסור סברא וכ"כ במק"א שנראה שלא הי' דנין בפועל בז' מצית ב"נ מה שלא הי' מסברא מהא דלא נענשו עבדי אבימלך על שגזלו את באר המים דאע"ג דקרקע אינה נגזלת מ"מ הלאו דלא תגזול איכא ובפרט בב"נ וע"כ משום דזה שלא יועיל השבה ויהי' נידון במיתה א"ז סברא רק גזה"כ ולא דנים אז בפועל בזה, ודוקא על גזל שלא הי' ניתן להשבון כמו בשכם שגזל את דינה ועינה אותה וכמ"ש בדור המבול כי מלאה הארץ חמס הי' נענשין מסברא ועי' מ"ש בזה בפ' ויקהל אות ד':
איברא דזה לחייב את כל שכם הריגה על שלא דנו את שכם זה אינו סברא דמלבד גוף הענין לחייב הריגה על שוא"ת אינו כ"כ מסברא, והרמב"ן ז"ל פליג באמת על הר"מ ז"ל, מלבד זאת מי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו וכיון ששכם וחמור הי' הנשיאים אינו סברא לחייב את העם הריגה על שלא דנו אותו למיתה, ואולי י"ל דבאמת זה הי' טעם יעקב אבינו שהקפיד עליהם מפני שלא נצטוו על זה להרוג את העם והר"מ ז"ל לא כ' אלא לתרץ את בני יעקב שעפ"י דין הי' מחויבים אך באמת לא הי' מוטל על יעקב ובניו להרוג אותם כנ"ל, אמנם באמת מסוגית הש"ס בהרבה מקומות וכן מד' הר"מ ז"ל בה' מלכים נראה בפשוטות דב"נ מקודם מ"ת הי' חייבין מיתה על הז' מצות והי' נענשין עליהם בדיני אדם וכן מוכרח ממה שפסק הר"מ ז"ל דב"נ שהכה ישראל חייב מיתה אבל אינו נהרג והראי' ממשה רבינו שראה כי אין איש ויך את המצרי וא"נ דאין חייב לדון את הב"נ ולא חל חיובא עליהם להיות נהרגים א"כ מ"ר מזה דאינו נהרג. הכלל שנראה ברור מד' הש"ס ור"מ ז"ל דב"נ קודם מ"ת הי' מוזהרין על ז' מצות והי' נענשין עליהם בדיני אדם וצ"ע כח החיוב. ונראה כיון דאמרו חז"ל דז' נביאים העמיד להם הקב"ה והי' להם נביאים הי' מוטל עליהם לשמוע לנביאים לכל אשר יאמרו להם ונח וא"א הי' נביאים מוחזקים לזאת הי' מוטל עליהם לשמוע בקולם והם צוו לבניהם אחריהם לשמור את הז' מצות וכ"נ מבואר מד' הר"מ ז"ל רפ"ט מה' מלכים, דאדה"ר ונח וא"א מצווים לכל העולם לבד מצות מילה שלא נצטוו אלא הוא וזרעו וז"ל הר"ח ז"ל מובא ברבינו בחיי עה"ת פ' וירא י"ח י"ט. למען אשר יצוה את בניו וב"ב אחריו נעשו דברי האבות בקבלה, בלא כתיבה בתורה כמו תורה הכתובה, ומכאן אתה למד כי המשנה שהיא סדורה בהגדות אבות לבנים היא בידם קבלה שחייבים לשמור דבריהם כחיוב דברי תורה הכתובה, שזה וזה שוים, שהרי עשר הדברות נשמעו מפי הגבורה ונכתבו מפי הנביא ע"ה ושאר התורה נכתבה מפי הנביא, וכשם שאין הפרש בין המצות שהן בשמיעה ובין המצות שהן בכתיבה, כך אין הפרש בין המצות שהן בכתובה ובין המצות שהן בקבלה שהכל שוין עכ"ל. והנה מ"ש רבינו הר"ח ז"ל מתורה שבע"פ כ"כ במק"א בזה שנראה דעתו כדעת הר"מ ז"ל דכל דרבנן הם בכלל ל"ת והארכתי הרבה בדבריו. אמנם עכ"פ נראה מבואר מד' הר"ח ז"ל דדורותיו של אברהם אבינו הי' חייבין לשמוע לו ולקיים כל דבריו אשר יצוה אותם כמו ישראל אחר קבלת התורה למרע"ה, ובאמת מוכרח כן מתוה"ק אחרי שאהבת השי"ת לאברהם למען אשר יצוה את בניו וב"ב, נראה דהם מחויבין לשמוע לקבלת אבות וא"כ ממילא ה"ה ב"נ לבניהם הי' חייבין לשמוע להם את המצות שצוה השי"ת לנח ובניו, וזה מוכרח מד' הגמ' ששאל אותם הקב"ה שבע מצות שקבלתם עליכם היכן קיימתם נראה מבואר דהי' מטעם חיוב לקיים המצות שקבלו עליהם אבותיהם, ויש עוד לעי' בכ"ז ואי"ה נבאר במק"א:
ב) וראיתי לרבינו סעדי' גאון ז"ל בס' האמונות והדיעות שער ג' פרק ט' שכ' שיש שואלים על מה שאמר השי"ת לקין נע ונד תהי' בארץ ולא ענשו במיתה דב"נ חייב על שפ"ד מיתה, וכ' לתרץ מפני שלא הי' עדים ודיין בהריגת הבל וב"נ אינו נידון אלא בעדים ודיין. אד"ק. והנה לכאורה על הקושי' נ"ל בפשיטות דאע"ג דעל שפ"ד חייב מיתה מ"מ אם אדם עושה תשובה על החטא נהי דהב"ד של מטה אין משגיחין על התשובה אבל השי"ת בעצמו מקבל שבים וב"ת מיראה זדונות נעשו כשגגות שפיר ענשו הקב"ה בגלות ואע"ג דהשי"ת אמר לו זאת מקודם שהודה קין ואמר גדול עוני מנשוא מ"מ כיון שהשי"ת ידע שיעשה תשובה אמר לפניו מיד העונש גלות, אך באמת א"צ לזה שכבר אמרו חז"ל במדרש קין לא הי' לו ממי ללמוד וכבר בארתי בס' חמדת ישראל דהכוונה דכמו דקי"ל ההורג את הטריפה פטור כיון דנולד בו דבר הממית אע"ג דעתה הוא חי ויכול לחיות עד י"ב חודש. ופק"נ לחיי שעה דוחה כל התורה מ"מ ההורגו פטור דהוה בגדר גברא קטילא א"כ ה"ה לאחר שאכל אדם עץ הדעת ונולד בו דבר הממית אותו מה שלא הי' בו קודם החטא שהי' מעותד לחיות עולמית צריך אזהרה חדשה על שפ"ד ולא יכול ללמוד מכח אזהרת השי"ת לאדם על שפ"ד כיון שאח"כ נולד באדם מיתה וז"ב לענ"ד:
ודרך דרש אמרתי לפרש מה ששאל השי"ת לקין אי הבל אחיך וברש"י ז"ל להכניס עמו בדברים וצ"ע וגם מה שאמר השי"ת לקין אחר שהשיב השומר אחי אנכי קול דמי אחיך וגו' ובתרגום אונקלס קל דמי זרעון דעתידין למנפק מן אחיך קבלין קדמי מן ארעא, נראה דעונש הי' רק מפני שמנע ממנו שלא יעמיד דורות, והאמת שברש"י ז"ל מבואר דמו ודם זרעיותיו וכן הוא בד' חז"ל אמנם בת"א מבואר להיפך וצריך הבנה. ומה שנלע"ד בזה דרך דרוש דהנה כבר בארנו דמן הדין הי' קין יכול לפטור עצמו ממיתה משום שנולד באדם דבר הממית אותו ה"ה כטריפה היום אמנם מדי"ש א"ז פוטר אותו דהרי הורג את הטריפה ג"כ חייב מדי"ש, אמנם קין הי' יכול להתנצל עצמו כיון שקודם החטא הי' הכל בג"ע בתכלית השלימות כמאמרם ז"ל מלאכי השרת צולין לו בשר ונותנין לו יין שזה מורה על תכלית השלימות וע"י חטא אדה"ר נאבד מהם זה וא"כ עתה שהרג קין את הבל הרי ששב לג"ע וא"כ לא עשה לו רעה בזה שהרגו אדרבה עשה לו טובה גדולה שכבר אמרו חז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז וא"כ הי' לו לקין התנצלות טובה אף לדיני שמים אמנם בתרגום יונתן בקרא דויהי בהיותם בשדה מבואר דקין והבל נתווכחו בזה אם יש גן עדן ואם יש עוה"ב וקין הכחיש כל זה עייי"ש באריכות, ומעתה נראה דזה ששאל הקב"ה לקין אי הבל אחיך הי' השאלה כפשוטו אי' הוא עתה ואם הי' מודה קין שהוא עתה בג"ע וחזר מדבריו הראשונים הי' לו התנצלות טובה שלא יענש בהריגתו אמנם כשהשיב לו בהכחשה גמורה וחלוטה ונשאר בדעתו הקודמת השיב לו הקב"ה שבאמת אינו כן וקין הוא בגן עדן אמנם בכ"ז אין לו תירוץ להנצל מעונש משום שכבר אמרו חז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. ואם אמנם מצות כולם שלילות ול"ש בהם מע"ט אמנם ז' המצוה אחת דפו"ר הרי ביטל ממנו בזה שהרגו ולכן מפרש הת"א קל זרעין דעתידין למיפק מן אחי' כיון דיש עליו עוד לקיי' מצות פו"ר והוא ביטל ממנו זאת יש עליו עונש ביד"ש דיפה שעה אחת במע"ט בעוה"ז כנ"ל לכן הענישו הקב"ה בגלות וז"נ דרך דרש:
ומה שתי' רס"ג ז"ל משום דצריך ע"פ ב"ד ועדים, הנה באמת כן מפורש בתרגום בקרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך דישוד דמא דאנשא בסהדין על מימר דייניא דמו יתשד ארי בצלמא דד' עבד ית אנשא, אך בירושלמי מבואר דגם עפ"י עצמו נהרג וכ"כ החינוך דב"נ נהרג עפ"י עצמו, וא"כ לכאורה בקין כיון דהודה לאדה"ר שהרג את הבל הרי אדה"ר מחויב להרגו דב"נ נהרג עפ"י קרוב, אמנם נראה ביאור הד' עפמ"ש בקונטרס נר מצוה שבסוף ספרי חמדת ישראל לתרץ מ"ש המפרשים דשכם נתחייבו מיתה מצד שלא מלו א"ע לשם גירות ונתחייבו מיתה מצד חובל דאסור לחבל בעצמו כמו שדרשו על מקרא דאך את דמו לנפשותיכם אדרוש זה ההורג והחובל בעצמו הא מבואר בר"מ ז"ל בה' מילה דב"נ יכול למול א"ע אף שלא לשם יהדות עיי"ש, וכתבנו לת' כיון דקרא זה נאמר ולא נשנה וא"כ לישראל נאמר ולא לב"נ לכן אחר מ"ת אין ב"נ באזהרה דאך את דמו לנפשותיכם אדרוש משא"כ קודם מ"ת להם נאמר אזהר זו שפיר אסור לחבל בעצמו, ומעתה נראה דה"ה לענין מודה מעצמו שמחויב מיתה נהי דדעת הירושלמי דחייב עפ"י הודאתו היינו דוקא לאחר מתן תורה שאינו בכלל אזהרה דאך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, אמנם קודם מ"ת לא הי' נאמן על עצמו וא"ש ד' התרגום ורס"ג ז"ל, ויש לומר שזה פי' הקרא שופך דם האדם באדם היינו ע"י עדים ודיין דמו ישפך והטעם דצריך דוקא עדים ולא הודאת עצמו יען כי בצלם אלקים עשה את האדם וזה שחייב מיתה על שפ"ד אינו עבירה שבין אדם לחבירו דא"כ הי' יכול חבירו למחול אלא משום שהרג אדם שנברא בצל אלקים כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' יתרו בקרא דלא תרצח וא"כ גם הוא אינו נהרג בב"ד ע"י הודאת עצמו שאינו נאמן לענין זה שב"ד יהרוג אדם שנברא בצלם אלקים לכן צריך עדים, ועפ"ז י"ל הסבר הענין דלאחר מ"ת כשחזר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה והקב"ה התיר להם הציווי מז' מצות ג"כ ממילא אינם בגדר בצלם אלקים כי הז' מצות הוא השלמת האדם להיות אדם שנברא בצלם אלקים ובלי הז' מצות ה"ה כבהמות השדה ואינם בגדר אדם וכבר בארנו הדבר במקום אחר שמה שדרשו חז"ל אדם אתם קרוים אדם ואין עכו"ם קרוין אדם היינו רק עכו"ם ממש שאינם מקיימים הז' מצות אבל ב"נ שמקיימים הז' מצות ה"ה מחסידי אוה"ע ויש לו חלק לעוה"ב וה"ה בגדר אדם שנברא בצלם אלקים וכן נראה מד' הר"מ ז"ל בענין טומאת אוהל וכתבנו בזה בקונטרס נר מצוה אות ל"ז יעו"ש:
ג) ובעיקר הענין מה דהשיב להם הקב"ה ז' מצות שקבלתם עליכם היכן קיימתם ונראה שמשום זה אין להם שייכות לתוה"ק כתבנו בדרושים שענין ז' מצות המה דרך ארץ שבלתי זה א"א להיות אנשים מן הישוב ויחזירו הכל לתהו ובהו וזה ענין מאמרם ז"ל דרך ארץ קדמה לתורה וכבר ביאר מרנא הגאון הקדוש מקאצק זצ"ל שהפי' שכמו שכל מחבר ספר כותב הקדמה לספרו כן השי"ת קודם שנתן לנו את התורה הקדים הקדמה שהוא דרך ארץ, והכוונה שהקדים ז' מצות הנמסיות שהמה ההקדמה לתוה"ק וכיון שלא קיימו האוה"ע את הדרך ארץ אין להם שייכות לתוה"ק ובאמת בהעמק הענין נראה שבכלל הז' מצות נכללו רוב מצות השכליות שבתורה ובפרט העשרת הדברות נכללו כולם בהז' מצות מלבד שמירת שבת. והענין הוא שמקודם רצה הקב"ה שבני האדם יקיימו המצות מצד הנימוס וישוב הארץ וכאשר יקיימו כל הז' מצות בשלימות עיד"ז יזכו אח"כ לאור תורה ויתעלו המצות בקדושת התורה וכמו שזכו לזה האבות הקדושים וזה הוא ענין נתינת התורה לישראל בעשרת הדברות שאותן המצות שהי' חייבין מקודם מפאת תיקון הגוף והנהגת העולם אותן המצות נתעלו להשלמת הנפש ולהזדכך הגוף להיותן כמלא כי השרת ולהיות השגחתן מהקב"ה בעצמו ולכן מקודם לכן לא נצטוו על השבת ואדרבה הוזהרו שלא לשבות בשבת כיון דתכלית הז' מצות הי' רק להשלמת הגוף וישוב הארץ כפי הטבע והטבע אינה שובתת כמש"נ בתורה עוד כל ימי חורף וגו' לא ישבותו לכן לא הי' להם שייכות לשבת אמנם בקבלת התורה שנעשו מהם מצות תורה להשלמת הנפש ולזכך הגוף שיהי' כמו נפש וזה להיות תחת השפעת והשגחה השי"ת עצמו ממילא מחויבים המה בשמירת וקדושת שבת כמו שהשי"ת שבת ביום השביעי לכן השבת הוא היסוד לקבלת התורה שבזה ניכר ההבדל בין אוה"ע שמקיימין הז' מצות להשלמת הגוף ובין ישראל שהז' מצות נעשו לתורה משיבת נפש, וראה זה פלא במס' ר"ה ד' י"ז שחשבו חז"ל פושעי אוה"ע בגופן בעבירה דעריות ופושעי ישראל בגופן היינו קרקפתא דלא מנח תפילין הורו לנו בזה ההבדל הנפלא בין אוה"ע לישראל שהאוה"ע עיקר עבודתן להשלמת הגוף ותיקון המדינה לזאת עיקר השמירה שלהם שיהי' גופם בריא וחזק ולזאת אם חוטאין בעריות שזה מקצר ימים של אדם הוו בכלל פושעי בגופן משא"כ בישראל שאין די בהשלמת גופן אלא בהשלמת נפשם ולהקדיש גופם להיות כהנפש ולעשות מחומר צורה לזאת קרקפתא דלא מנח תפילין שאינו רוצה להשלים מוחו לשעבדו לעבודת השי"ת זה הוא בכלל פושע בגופו שאינו רוצה בתיקון הגוף לתקנו ברוח התורה הקדושה אשר זה הוא תעודתן של ישראל בקבלת התורה: