Keli Chemdah on Torah, Vaera
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אעתיק בזה מחידושי בני הרב זצ"ל השייך לסדר זה. במס' פסחים (דף נ"ג ע"ב) אר"י תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בע"פ וכו' איבעי' להו תודוס גברא רבה הוה או בעל אגרופין הוה ת"ש עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנני' מישאל ועזרי' שמסרו עצמן על ק"ה לכבשן האש נשאו ק"ו בעצמן מצפרדעים וכו' ואנו מצווים על ק"ה על אחת כו"כ. וראיתי בספר בית יהודה להגאב"ד מליטעמורסק ז"ל שהביא קושית העולם דלכאורה נראה דעיקר פשטות הגמ' דגברא רבה הוא מדדריש דרשות כחז"ל והא מדקתני עוד זו דרש נראה דחז"ל מסדרי הש"ס הוי ידעו ממנו עוד דרשות וא"כ למה בחרו דוקא דרשה זו להביא ראי' דגברא רבה הוא ועיי"ש בספר הנ"ל מ"ש בזה דבר חכמה דרך פילפול ויש לעיין בדבריו כמו שיראה המעיין ואכ"מ:
אמנם מה שנ"ל ג"כ דרך פילפול לתרץ קושית העולם הנ"ל עפי"מ דמבואר במדרש שה"ש בקרא דזאת קומתך דמתה לתמר וז"ל למה באו ישראל בספק סכנה בימי המן פליגי רבנן ור"ש רבנן אמרו על שעבדו ישראל עכו"ם ור"ש אומר על שאכלו ישראל מתבשילי עכו"ם א"ל רבנן לר"ש והלא לא אכלו אלא אנשי שושן בלבד א"ל ר"ש והלא כל ישראל ערבין זה לזה דכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו אמר ר"ש לרבנן אם כדעתיכם אתם חייבתם את כל ישראל כליי' דכתיב זובח לאלקים יחרם א"ל רבנן לר"ש אעפי"כ לא עבדו עכו"ם מלבם שנאמר כי לא ענה מלבו ע"כ לשון המדרש. והנה ביאור דברי המדרש דר"ש ס"ל דע"כ דלא הי' עכו"ם גמורה מה שעבדו ישראל בימי נ"נ דאל"כ איך ניצולו וכי משוא פנים יש בדבר וע"כ דהי' רק אנדרטי וא"כ למה נתחייבו כליי' לכן ס"ל לר"ש דנענשו על שאכלו תבשילי עכו"ם וכולם נענשו משום ערבות אמנם רבנן ס"ל דהי' עכו"ם גמורה והא דניצולו היינו משום דהי' רק מיראה ונהי דהדין דיהרג וא"י מ"מ בעבר אין נענשין עונש הראוי להם כמו"ש הר"מ ז"ל ולכן ניצולו ישראל. וזה פשוט וברור בכוונת המדרש:
ומעתה נאמר דתודוס איש רומי כיון דדרש דמה ראו חמו"ע למסור את עצמם על ק"ה וצריך לבוא לק"ו מצפרדע וקשה ת"ל דקיי"ל דבעכו"ם הדין דיהרג ואל יעבור וע"כ דס"ל ג"כ דלא הי' עכו"ם גמורה דאל"כ ל"צ לק"ו כנ"ל ולפי"ז מוכרח הא דנתחייבו ישראל כליי' בימי המן היינו משום ערבות שלא הוכיחו זה את זה על שאכלו תבשילי עכו"ם. אך לכאורה יש לעיין כיון דבאמת מודעה רבה לאורייתא והיו יכולין לחזור מקבלת התורה א"כ ממילא אין איסור באכילת תבשילי עכו"ם וא"כ איך שייך בזה ערבות ומצות תוכחה כיון דיש בידם לגמרי להפקיע עצמם מאיסורין וע"כ צ"ל דנהי דיש בידם להפקיע מהחיוב מ"מ כ"ז שלא הפקיעו את עצמם מן הכלל יש חיוב ערבות וז"ב.
וא"כ נראה דמכ"ש דיש חיוב תוכחה לגבר אלם דאע"פ דיוכל להיות דלא ישמע לו מ"מ אנו חייבין להוכיחו וזה במכ"ש דחיוב תוכחה על ישראל בימי המן. וא"כ א"ש מאוד דברי הגמ' דבעי למיפשט דתודוס גברא רבה הוא מדדריש דמה ראו חמו"ע שמסרו עצמם על קה"ש משום שלמדו ק"ו מצפרדעים וקשה דלמה צריך לזה ת"ל דקיי"ל בעכו"ם יהרג ואל יעבור וע"כ דל הי' עכו"ם גמורה וא"כ קשה למה נתחייבו ישראל כליי' בימי המן וע"כ משום מצות תוכחה ואע"ג שיש בידם להפקיע עצמם מהחיוב יש חיוב תוכחה א"כ מכ"ש בגברא אילמא דיש חיוב תוכחה וא"כ הא דלא הוכיחו אותו חכמים ע"כ משום דגברא רבה הוא וזה נכון דרך פילפול. [הן אמת שהתוס' במס' ע"ג (דף ג' ע"א) ד"ה שלא השתחוו לצלם כתבו בסוף דה"ק ראי' מגמ' דמגילה דהם לא עשו אלא לפנים שלא הי' עכו"ם גמורה דאל"כ הי' להם למסור נפשם על קה"ש אך באמת הדבר צ"ע דמה בכך דהי' להם למסור על קה"ש מ"מ כיון דעבדו רק מיראה והיו אנוסים גמורים א"כ אינן חייבים כליי'. ונראה מזה דתוס' פליגי על הר"מ ז"ל בדין יהרג ואל יעבור אמנם לדעת הר"מ ז"ל נראה פשוט כדאמרן וכן מוכח מפשיטות לשון הגמ' ששאלו וכי משוא פנים יש בדבר ואם הי' רק אנדרטי מה ק"ל ואמאי נתחייבו כליי' ודברי התוס' צ"ע]:
איברא דלכאורה יש לדחות ולומר דתודוס ג"כ ס"ל דהי' עכו"ם גמורה והא דהוצרך לדרוש טעם על שמסרו חמו"ע את עצמן לקה"ש היינו ג"כ מה"ט כיון דאז קודם קבלת התורה בימי אחשורוש הי' טענת מודעה והיו יכולין לחזור מקבלת התורה א"כ הי' בידם לחזור מקבלת התורה וממילא יהי' דינם כב"נ דאינו מוזהר על קה"ש. לכן הוצרך ללמוד ק"ו מצפרדעים כנ"ל. אמנם לקושטא דמילתא זה אינו דנראה ברור דאפי' אם היו חוזרים מקבלת התורה מ"מ מה שנוגע לעבודת עכו"ם לא היו יכולין לחזור לפמ"ש התוס' במס' שבת (דף פ"ח ע"א) סוד"ה מודעה דמה שכרת עמהם יהושע ברית היינו שלא לעבוד עכו"ם וברור הדבר דאין כוונת התוס' על עבודת עכו"ם גרידא דזה הוא מז' מצות ב"נ אך הכוונה על עזיבת עכו"ם בהחלט גמור כמו שאמרו חלילה לנו מעזוב את ד' והיינו אפי' על שיתוף עכו"ם וכבר ביאר א"א מו"ר שיחי' בדרשותיו שענין זה דב"נ אינו מוזהר על קה"ש ואינו מוזהר על שיתוף כו"מ הוא חדא מילתא דכיון דאינו מוזה על שיתוף כו"מ והטעם שחיותו אינו מהשגחת השי"ת לבדו רק תלוי במשטרי הטבע לכן א"צ למסור נפשו על קה"ש משא"כ ישראל דמוזהר על שיתוף עכו"ם כיון דכל שורש החיות שלו מהשי"ת לבדו וזולת זה אין לו חיות והעמדה כלל ממילא כשרוצים להפרידו מיחוד השי"ת רוצים לעקרו מחיות שלו ולכן מחויב למסור נפשו על קדושת השי"ת ודפח"ח. וא"כ ה"נ כיון דיהושע כרת עמהם ברית שלא לעבוד עכו"ם כלל ממילא דמוזהרין על קה"ש ול"ש בזה טענת מודעה וכן מוכרח מדברי התוס' הנ"ל דפשיטא להו דאם הי' עכו"ם גמורה היו חייבין למסור נפשם על קה"ש וקשה הא הי' להם טענת מודעה א"ו כדאמרן דמה שנוגע לעכו"ם ל"ש טענת מודעה וא"כ דברינו נכונים:
אמנם כן בעיקר דברי המדרש שה"ש הנ"ל בפלוגתת ר"ש ורבנן לכאורה תמי' מאוד שהיא סתירה מפורשת לדברי הגמ' מגילה (דף י"ב) דשם מבואר להיפך ממש דתלמידיו שאלו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליי' ואמר להם רשב"י אמרו אתם והשיבו הם מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע ואמר להם רשב"י א"כ שבשושן יהרוגו ומסיק משום שהשתחוו לצלם וקשה מאוד הלא רשב"י בעצמו ס"ל במדרש דהוא משום שאכלו תבשילי עכו"ם ועל הקושי' דא"כ שאר היהודים אמאי נתחייבו תירץ רשב"י משום שלא הוכיחו אותם והוא תימא גדולה. והראה לי אאמו"ר שליט"א שכבר נתעוררו בזה המפורשים וערבים עלי דבריו היקרים שאמר לתרץ קושי' זו בשנדקדק בלשון המדרש דשם איתא הלשון למה נכנסו ישראל בספק סכנה בימי המן אמנם בש"ס דילן איתא הלשון למה "נתחייבו" שונאיהם של ישראל כליי' וצ"ע על שינוי לשון השאלה. הענין הוא עפמ"ש המפורשים דיש שני מיני עונשין יש עונש שחייב אותו עונש בדיני שמים ויש שאינו חייב אותו עונש רק כיון שאינו מתנהג בדרכי התורה הקב"ה מסיר השגחתו ממנו ונופל הוא תחת מקרי הזמן ופגעיו. ומעתה יובן היטב דהמדרש ס"ל דבאמת לא נתחייבו ישראל כליי' בימי המן כלל רק שהיו בבחינת הסתרת פנים כמו שאמרו חז"ל אסתר מן התורה מניין ואנכי הסתר אסתיר וע"ז אמרו במדרש מפני מה נכנסו ישראל בספק סכנה היינו מפני איזהו חטא גרמו להם שיפלו תחת מקרי הזמן וכגעיו ויהיו בספק סכנה ע"י המן וע"ז אמר ר"ש מפני שאכלו מתבשילי עכו"ם ואע"ג דחטא זה אין בו עונש מיתה מ"מ כיון שלא התנהגו עפ"י תורה ממילא הסיר הקב"ה השגחתו מאתם ועיד"ז באו לידי ספק סכנה כנ"ל. וע"ז שאלו אותו א"כ שבשושן יהרוגו ושאר ישראל מה חטאו וע"ז השיב להם רשב"י שפיר דהי' להם להוכיח אותם מצד ערבות וכיון שלא הוכיחו אותם א"כ ג"כ סרו מדרך התורה לכן גם הם היו בספק סכנה אמנם בתלמודא דידן דשאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליי' הרי דהי' ס"ל להתלמידים דהיו חייבין באמת בעונש זה מדיני שמים ושאל אותם רשב"י אמרו אתם וע"ז השכילו לענות בתשובתם "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע לא אמרו מפני שאכלו מאכלות אסורות' כמו שאמר רשב"י במדרש הנ"ל דזה לא יספיק לחייבם כליי' רק מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע שביקש להעבירם על דת והם נהנו מזה והוי בכלל מחשבת עכו"ם וחייב מיתה בדיני שמים וע"ז שפיר שאל רשב"י א"כ רק שבשושן יהרוגו דע"ז לא יספיק התירוץ מפני שלא הוכיחו אותם דמניעת תוכחה שהוא רק ביטול עשה בשוא"ת לא יתחייבו עיד"ז מיתה לכן אמר להם רשב"י שאם תרצו לומר שנתחייבו מיתה ע"כ משום שהשתחוו לצלם שבזה היו כל ישראל ודברי המדרש ודברי הגמ' אחת הם. אלו דברי אאמו"ר שליט"א:
אלא דאכתי צ"ע דבמדרש אמר ר"ש לרבנן אם כדעתיכם חייבתם את ישראל כליי' ובגמ' דילן אמר ר"ש עצמו הם לא עשו אלא לפנים וצ"ל דקיבל דבר זה מחכמים והודה לדבריהם ובאמת יפלא קצת שאלת ר"ש במדרש לדעתיכם חייבין ישראל כליי' אטו ר"ש לא ידע שהיו אנוסים על השתחוואה לצלם בימי נ"נ. והנראה לענ"ד עפמ"ש הגאון הפלאה ז"ל דאע"ג דאונסין לאדם על הדבר אם עושה זאת מרצונו הוי בכלל רצון ואע"ג דאונסין אותו על זה ואילולי רצונו ג"כ הי' מוכרח לעשותו מ"מ זה שרוצה ג"כ הוי רצון גמור. וכבר ראיתי לאבי מורי שיחי' שמפלפל בזה דעכ"פ אינו יותר ממחשבה דאיסורא ולא נוכל לחייב ע"ז מיתת ב"ד כיון דעל המעשה הוא מוכרח מכח האונס. אמנם לפי"ז י"ל עפי"מ דס"ל לרשב"י בסנהדרין (דף ע"ד) דעובד עכו"ם ניתן להצילו בנפשו אע"ג שלא עבד עדיין עכו"ם מבואר דרשב"י ס"ל דבעכו"ם גם על המחשבה נהרג בידי אדם לכן שפיר אמר רשב"י שלא עשו אלא לפנים והיינו שלא עשו אלא מחמת א נס ולא הי' רצון אף במחשבה ושפיר אין חייבין כליי' וקיבל מהם רשב"י דבריהם והשיב כן לתלמידים. ויש להאריך עוד בזה ולברר הדברים ואין כאן מקומו: