Keli Chemdah on Torah, Vaetchanan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואתחנן וגו' בעת ההיא וברש"י ז"ל והוא מספרי בעת ההוא לאחר שכבשתי ארץ סו"ע דמיתי שמא הותר הנדר וזה שכ' רש"י ז"ל דמיתי שמא הותר הנדר הוסיף רש"י ז"ל ד' הספרי דלכן חשיב מרע"ה שעתה הגיעה השעה לבקש מהקב"ה משום שחשב שמא הותר הנדר. וביאר ספיקו של מרע"ה ב' המהר"ל ז"ל בגור ארי' עפ"ד הרמב"ן ז"ל בפ' חקת דאע"ג דארץ סו"ע ירושתה של ישראל הוא כי לאמורי הוא והוא מז' אומות שנשבע הקב"ה לתת לישראל אבל משה הי' יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל ז' עממים והי' חפץ שיהי' כל כבושם מעבר הירדן והלאה שיהי' מושבם יחד שהוא הארץ הטובה אשר הוא זבת חלב ודבש הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו ב"ג וב"ר לא הי' מניח שם אדם אלא שתהי' לחרבה וכן שנוי בספרי לתת לנו פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמם וכו' עכ"ל לכן כ"ז שלא תבעו ב"ג וב"ר חלק בעבר הירדן הרי לא נתבטלה השבועה של הקב"ה כיון שלא הביא אותם מרע"ה לא"י דבשעה שכבש אותם משה עדיין לא הי' א"י אמנם אח"כ דנטלו ב"ג וב"ר חלקם בעבר הירדן נעשה א"י ונתבטלה השבועה אשר מרע"ה לא יביא את ישראל לא"י חשב מרע"ה דנתבטל השבועה אך העונש קיים כיון דבשעת הבאה לא הובא אותם להארץ אשר נשבע ד' [כיון שעדיין לא הגיע הזמן להנחיל אותם לישראל לא היתה עדיין א"י אע"ג דבאמת הוא מירושת ישראל מ"מ זמן הכיבוש ל"ה אלא לאחר שכיבשו א"י א"כ אם לא הי' תבעו ב"ג וב"ר עתה חלק בעבר הירדן הי' נשאר חרב ולא הי' זוכים בהם ישראל עד לאחר כיבש הארץ] א"כ נהי דהשבועה בטל ממילא אח"כ אבל העונש י"ל דנשאר ולכן התפלל מרע"ה להשי"ת שימחול לו העונש אמנם לפי האמת לא נתבטלה השבועה שמה שאמר הקב"ה לא תבוא את הקהל אל הארץ הי' על עיקר הארץ והיא מעבר הירדן והלאה את"ד המר"ל ז"ל:
והנה לא יתכנו דבריו הק' בדעת הרמב"ן ז"ל דהרי הרמב"ן ז"ל כ' בפ' מטות דלכן לא נצטוו על הגעלה במלחמות סו"ע בזה"ל והטעם כי סו"ע מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל הוא והותר להם שללם אפי' אסורים דכתיב ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ואמרו רבותינו כותלי דחזירי אשתרי להו עכ"ל. וא"נ כדעת המר"ל ז"ל דבשעה שכבשו ל"ה א"י א"כ ל"ש לומר דהותר להם אסורים דהרי בקרא מבואר והי' כי יביאך ד"א אל הארץ אשר נשבע לאבותיך וגו' לתת לך ולדעת המר"ל ז"ל הרי לא היבא אותם השם אז אל הארץ וא"כ איך הותר להם אסורים בשעת מלחמת סו"ע:
ובאמת בד' הרמב"ן ז"ל כשהן לעצמם נראה דאין כוונתו שלולא תביעת ב"ג וב"ר ל"ה זוכין בהם ישראל אז בארץ ההיא אלא שלא הי' מושבין עתה בה אנשים מישראל והי' מניחין אותה חרב עד לאחר כיבש הארץ ומעודי אני מתקשה בראיות הרמב"ן ז"ל מהא דספרי דס"ל לר"ש דאין בכורים מעבר הירדן משום דכתיב לתת לנו ולא שנטלו מעצמם דהרי מבואר בירושלמי פ"א דבכורים ה"ח על הא דס"ל לריה"ג הטעם דא"מ בכורים מעבר הירדן משום דאינה ארץ זבת חלב ודבש מ"ב אמר ר"א חצי שבט מנשה א"ב דשבט מנשה לא נטלו מעצמם א"כ מבואר דהפירש בספרי כיון דב"ג וב"ר מעצמם בחרו בחלק זה לכן אינו בכלל אשר נתת לי ולכן חצי שבט מנשה דמרע"ה נתן להם חלקם בעבר הירדן מביאין בכורים וא"כ א"ר מזה דלולי שהי' ב"ג וב"ר רוצים חלק בעבר הירדן ל"ה מרע"ה מושיב שם ישראל ויש לדחוק בזה ואכמ"ל:
עכ"פ מבואר ד' הרמב"ן ז"ל דכיון דל"ה אפשר ללכת לא"י מבלי שיכבשו תחילה עבר הירדן אחרי שלא רצו סו"ע ליתן להם בטוב לעבור את ארצם הי' מיד בשעת כיבוש דין כיבוש א"י ונתקיים בהם קרא דהי' כי יביאך וגו' והותר להם כל אסורים:
אמנם לת' ד' המר"ל ז"ל י"ל דזה הי' באמת ספק של מרע"ה אי הותר הנדר דהרי לד' המר"ל ז"ל בדעת מרע"ה נראה שהי' ברור לו שהותר הנדר ובלשון רש"י ז"ל נראה שהי' ספק לו אמנם י"ל דהי' באמת מטעם הנ"ל שאחר שראה מרע"ה שלא נצטוו בהגעלה במלחמת סו"ע הי' לו ספק שזה הי' בגדר כיבש הארץ והתרו אסורים או די"ל דא"ר מזה די"ל דגעולי עכו"ם חידש הוא דקדרה ב"י ג"כ א"א דלא פגמא פורתא וכיון דחידש הוא א"ל בו אלא חדושו ואין קשיא מפני מה לא נאמרה האזהרה מקודם וכמ"ש המפורשים לת' קו' הרמב"ן ז"ל ולכן נסתפק מ"ר אי בטלה השבועה בזה שכבשו ארץ סו"ע וכמ"ש המר"ל ז"ל ועפ"ז י"ל בטו"ט ודעת מה שרש"י ז"ל הוסיף על לשון הספרי שמספרי נראה שמרע"ה אמר שעתה הגיע העת לבקש שיבוא לא"י נראה שלא הי' לו ספק בזה שבטל השבועה וברש"י ז"ל כ' הלשון דמיתי "שמא" הותר הנדר הרי דהי' מספק"ל ולהנ"ל א"ש דסתם ספרי ר"ש ור"ש ס"ל כ"ש למלקות וכתבו בתוס' דה"ה שלכ"א אסור מה"ת וידיעה ד' הכו"פ דלפ"ז גם נוטלפ"ג אסיר דלא גרע משלא כד"א ואפילו להחולקין על הכו"פ מ"מ קדירה ב"י דאינה אלא פגם פורתא בודאי צדקו ד' הכו"פ ז"ל דלא גרע משלכ"א וא"כ ר"ש לשיטתו ג"נ לאו חידש היא יקשה אמאי לא צוה הקב"ה הגעלה במלחמת סו"ע וע"כ משום דקדלי דחזירי אשתרי להו וא"כ נתבטלה השבועה ושפיר מרע"ה אמר שעתה הגיע העת אמנם רש"י ז"ל להלכה כתב דהוי רק ספק שלדדן דקי"ל דשלכ"א מותר מה"ת י"ל דג"כ חידש הוא ונכון ומה שנלענ"ד בעומק העיון לפרש ד' רש"י ז"ל מה שהי' מרע"ה מסופק שמא הותר הנדר ונקדים לבאר ד' הר"ש משאנץ ז"ל בפירש התו"כ פ' אמור פרשה י' על הא דאיתא בתו"כ כי תבואו יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל ארץ המיוחדת ופירש הר"ש ז"ל דה"א דאם הי' בפסח קודם שעברו את הירדן יהי' חייבין בעומר ת"ל אשר אני נותן לכם ובתוספתא דמנחות יכול אפי' באו לעמון ומואב יהי' כשר להביא עומר משם ת"ל אשר אני נותן לכם והיינו דלא כרב"י דאמר בפ' כל הקרבנות דעומר בא אפי' מחו"ל ולפי"ז ג"כ בהבאת עימר מיירי שאינו כשר מעמון ומואב והלשון דנקט משבאו לעבר הירדן משמע כפירש הראשון עכ"ל. וראיתי לאחד מחכמי הדור שתמה על הר"ש ז"ל מי דחקו לצאת מפירש הפשוט דעבר הירדן אינו כשר לעומר ומפרש דכ"ז שלא באו לא"י לא נתחייבו בעומר אמנם אח"כ כשר גם מעבר הירדן ועוד דאם אמרי' דמעבר הירדן כשר עומר אמאי באמת לא נתחייבו קודם שבאו לא"י. אמנם ראה זה מצאתי בת' תשואות חן ס' כ"ד שכ' להקשות בהא דאמרי' בר"ה די"ג עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו וכו' ומסיק מהך דלא עייל שליש ביד גוי ועי"ש וקשה הא כבשו ארץ סו"ע זמן רב קודם ובילקוט מבואר שכבשו באלול א"כ י"ל מהתם הקריבו והנה לפום רהיטא הי' נראה לתרץ דארץ סו"ע הוא חו"ל וא"מ עומר מחו"ל אמנם ראיתי בתוס' בחגיגה ד"ג ע"ב ד"ה עמון ומואב שכ' דעבר הירדן נתקדשה בקדושת הארץ ואחר העיון בספרי בפ' העומר נראה לכאורה להיפך מד' התוס' דאיתא שם כי תבואי יכול משבא לארץ סו"ע ת"ל אשר אני נותן לכם לכאו' משמע דארץ סו"ע לא נתקדשה בקדושת הארץ אמנם האמת יורה דרכו דאין כאן סתירה דבאמת לא נתקדש ארץ סו"ע רק אחר שעברו את הירדן ונתקדשה הארץ ואז נתקדשה ג"כ ארץ סו"ע והשתא א"ש דפריך מהיכן הקריבו ולא מצי למימר שהקריבו מארץ סו"ע ז"א דהא נתגדל בשעה שהי' עדיין חו"ל ודו"ק העתקתי כל דבריו מפני שהס' יקר במציאת וכנראה מהס' הי' ת"ח גדול ובענין זה בעיקר קדושת עבר הירדן כיון אל האמת ואע"פ שהמחבר לא כתב שום טעם בזה אמנם עפ"ד ז"ל המה קלוריין לעינים כאן דבאמת לא הגיע עוד זמן הכיבוש לעבר הירדן ורק מפני שלא הניחם סו"ע ללכת לא"י מוכרחים הי' עתה לכבוש את עבר הירדן א"כ לא חלה עליו עוד קדושת הארץ כ"ז שלא כבשו את א"י כיון דכיבוש זה הי' רק לצורך א"י. הן אמת שמ"ש המחבר לת' בזה הקושיא דאמאי לא הקריבו את העומר מעבר הירדן המה ד' שגגה ומהסוגי' מוכרע להיפך דמקשינן רק מצד קציר נכרי ולא מקשינן מצד קציר ח"ל וע"כ כיון דא"י מוחזקת מאבותינו הוי בכלל קצירך וא"כ ה"ה ארץ סו"ע לד' הרמב"ן ז"ל דהוא מירושת ישראל ה"ה מוחזקת וא"כ מיד כשבאו לארץ הי' יכולין ליקח לעומר מעבר הירדן. ועיקר קי' זו שנתקשו בה האחרונים כבר הרגיש בה הר"ן ז"ל בח' ר"ה במקומו וכ' בזה"ל וא"ת דילמא מעבר הירדן מחלק ב"ג וב"ר שנטלו בראש י"ל דעומר מצותו להביאו מיהודה ואינו נראה לומר שעומר ראשון הי' שלא כמצותו עכ"ל ומכאן אתה למד שמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דכ"ב ע"א. ד"ה ההוא שעתא לא עברינן ירדנא שכ' בזה"ל ועבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושת ולמדו מזה האחרונים דהר"ן ז"ל פליג על רש"י ז"ל וס"ל דעומר פסול מעבר הירדן ולהנ"ל כדי שלא נימא ש"ד הר"ן ז"ל סתראי נינהו מוכרחין אנו לומר שכוונתו לד' התו"כ הנ"ל דמבואר דנתמעט עבר הירדן כ"ז שלא באו לא"י להביא ממנו העומר משום דאינו ארץ המיוחדת וא"כ הרי לית בי' קדושת ישראל הגמורה וכמו שהאריך בזה התשב"ץ בת' ח"ג קצה צ"ט לברר הענינים מה שיש בקדושת א"י יותר מעלות מעבר הירדן ומוכרח מזה שכל רבותינו הראשונים ז"ל רש"י והר"ן והר"ש ז"ל מפרשים דלאחר שנכבשה א"י כשר העומר גם מעבר הירדן אמנם קודם שנכבשה א"י אף שכבשו עבר הירדן לא היתה לו קדושת א"י שכל קדושתו של עבר הירדן מחמת קדושת הארץ ולזאת אף במצות שנתחייבו מיד כשבאו לארץ ול"ה צריך כיבש וחילק מ"מ לא נתחייבו בעבר הירדן בהם טרם שבאו לא"י. שו"ר בס' בנין אריאל בפרשתינו שג"כ הרגיש בסברא זו דמצות התליות בארץ לא התחילו בעבר הירדן טרם שבאו לא"י וכ"נ למדקדק בלשון התשב"ץ קצת בהא דסוטה י"ד ע"א עיי"ש ומעתה נראה דזה הי' ספיקו של מרע"ה אם בזה שהביא את ישראל לעבר הירדן היתר הנדר כיון דהביאם אל ארץ אבות א"ד דהשביעה הי' רק שלא יביאם אל ארץ אבות שיתחייבו הישראל המצות על ידו שזה הי' כל מגמתו וחשקו של מרע"ה וכיון שעבר הירדן עדיין לא נתחייבו במצות כלל ולא נתקדשה כלל בקדושת א"י א"כ עדיין לא הותר הנדר שזה שהביא אותם לעבר הירדן אינו בגדר הבאה כיון דלא נעשית עדיין א"י להתחייב במצות. ובת' לח"א כתבתי בדין עבר הירדן מה שנוגע לענין זה. יש להסתפק לר"א דס"ל דמי שאל"ק פטור מראוי' ופסח מה הדין בעבר הירדן אי זה מיקרא א"י לענין זה דיהי' מחויב בראוי' או לא. ואשר עוררנו לידי ספק זה הוא מה ששמעתי אומרים בשם מרן הגאה"ק מסאכטשאוו שליט"א שאמר סמוכין לד' התוס' דבני ח"ל פטורין מראוי' מטענת ב"ג וב"ר ביהושוע כ"ב כ"א והנמשך שאמרו ב"ג וב"ר שלכן הקימו מזבח מדאגה בדבר שלא יאמרו בנ"י כי הירדן הוא גבול מפסיק בין א"י ובין ח"ל ויאמרו להם אין לכם חלק ונחלה בד' וכו' שלכאורה בלתי מובן אמנם א"נ כד' התוס' דהדר בחו"ל פטור מראוי' ופסח א"כ שפיר יובן אמרם כי עיד"ז שנחזיק את עבר הירדן לחו"ל אין להם חלק ונחלה בד' דהיינו שפטורין מראוי' אתד"ק ודפח"ח:
אך באמת בפשיטות יש לסתור זה לכאו' די"ל דחו"ל אינו פטור אך מ"מ שפיר אמרו דאי עבר הירדן הוא חו"ל א"כ אין להם קרקע בא"י ופטורין מצד אין להם קרקע אבל אין הכרע מזה דח"ל פטור מראוי' וכבר בררנו לעיל שעיקר דצריך דוקא שיהי' לו קרקע בא"י אמנם לאחר העיון נראה דזה צריך בירר גדול ולכאורה עלה בדעתי דהרי הטעם דכ' הטו"א דבעינן דוקא שיהי' לו קרקע בא"י הוא משום דכתיב ארצך והיינו המיוחד לך כמו דדרשינן בקדושין ל"ט ע"א שדך למעוטי כלאי זרעים שבח"ל והנה רש"י ז"ל פירש שם ד"ה והכתיב שדך וכו' וח"ל לא הקנו לך מן השמים עכ"ל א"כ כ"ז דח"ל אינו מכלל שדך היא משום דלא הקנו לך מה"ש א"כ בעבר הירדן אפי' א"נ דהוא בכלל ח"ל מ"מ הוי בכלל ארצך א"כ הו"ל בכלל יש לו קרקע ומחויב בראוי' ומעתה שפיר אמר מרן שליט"א דמוכח מזה כדעת התוס' דדר בח"ל פטור מראוי' דמצד אין לו קרקע ל"ש למיפטר כיון דאפי' א"נ דהוא ח"ל ג"כ הוי בכלל יש לו קרקע ועמקו מחשבות אדמו"ר שליט"א אמנם בעיקר הדבר שכתבנו בפשיטות דאף א"נ דעבר הירדן הוא חו"ל מ"מ מיקרא ארצך כיון דהקנו להם מן השמים אף כי יש להביא סמוכין לזה מד' הר"ם ז"ל בפירש המשניות פ"א דבכורים מ"ו שכ' להדיא בזה"ל ועבר הירדן אע"פ שאינה זבת חלב ודבש הש"י נתנה לנו ואפשר לנו לומר אשר נתת לי והר"ם ז"ל בפירושו אזיל בשיטת הסוברים דעבר הירדן אינה בכלל אר"י כמו שמבואר בדבריו בפ"ג מי"א שם שעבר הירדן אינה מא"י עי"ש וא"כ מבואר כדברינו דאע"ג דעבר הירדן הוא חו"ל מ"מ הש"י נתנה לנו והוא בכלל ארצך מ"מ נראה שזה מחלוקת דתנאי ובספרי פרשת כי תבוא פסקא רצ"ט איתא בזה"ל כי באתי אל הארץ וכו' ר"ש אומר פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמן א"כ מבואר דעבר הירדן אינו בכלל אשר נתן ד' וחפשתי בספרים ומצאתי להגאון בעל ברכ"י ז"ל או"ח סי' תפ"ט האריך והרחיב טובא בד"ז אי עבר הירדן הוי מכלל א"י או לא יעיי"ש שכ' שהוא פלוגתא דתנאי ובדעת הר"ם ז"ל החליט דס"ל דעבר הירדן אינה א"י ולפ"ז הי' מקום לתרץ בפשיטות השמטת הר"מ ז"ל ד"ז דר"א דמי שאל"ק פטור מראוי' דהר"ם ז"ל לשיטתו דס"ל דעבר הירדן הוי ח"ל א"כ אי איתא לדר"א ב"ג וב"ר פטורים מן הראוי' מצד שאל"ק בא"י וזה לא יתכן לומר כלל ור"א ס"ל דעבר הירדן הוא מא"י וא"כ שפיר י"ל דאל"ק פטור מראוי' וב"ג וב"ר הי' להם חלק בארץ ובאמת לדעת התוס' דפסח וראוי' דין א' להם יש להוכיח דב"ג וב"ר הי' חייבים בראוי' דהרי מצאנו בפסח יאשיהו דכל ישראל עשו את הפסח עי' במלאכים ב' ובד"ה דמבואר ברש"י ז"ל דכל עשרת השבטים עשו הפסח בירושלי' וקשה הא ב"ג וב"ר פטורים מפסח כיון דאל"ק ועכצ"ל דליתא לדר"א או דעבר הירדן דין א"י יש לו וא"כ הר"מ ז"ל לשיטתו הי' לו הכרח דאין הלכה כדר"א ויש לפלפל בזה הרבה עפ"ד הברכי יוסף שם ואכ"מ: