Keli Chemdah on Torah, Vayakhel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ברמב"ן ז"ל בקרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת כתב בזה"ל ענין הכתוב הזה לאסור בשבת מלאכת או"נ וכו' והוצרך לומר כך מפני שלא אמר העושה בו כל מלאכה כאשר אמר בעשרת הדברות לא תעשה "כל" מלאכה ואמר מלאכה סתם והנה אפשר שנוציא מן הכלל מלאכת או"נ כי כן נאמר בחג המצות ל"ת מלאכה ואין או"נ בכללו ולכך הזכיר בפירוש שאף או"נ אסור בו. וכלשון הזה מצאתי במדרש ר' נתן אומר ל"ת אש וכו' שומע אני יהי' רשאי להדליק את הנר וכו' ת"ל ל"ת. וזה קרוב למאי שאמרתי שלא היו מלאכות הללו שהן הנאה לגופו בכלל איסור הראשון ורצה ר' נתן לומר שלא בא הכתוב לאסור אפיי' ובישול ושאר צרכי או"נ שכבר נאמר להם את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו אבל עדיין כל מלאכות שאדם נהנה בהן וכו' יהיו מותרות "כי זה מעונג השבת לכך נאמר לא תבערו לאסור הכל עכ"ל של רבינו ז"ל. העתקתי תוכן כל דה"ק יען שצריך אני להתלמד בהן. א'. ל"ז להבין ד"ק מ"ש בר"ד דהו"א כיון דלא כתיב כל מלאכה כמו"ש בעשרת הדברות יהי' מותר מלאכת או"נ מהכ"ת נאמר כן כיון דבעשרת הדברות נאמר בהדי' כל מלאכה בין בדברות ראשונות ובין בדברות אחרונות א"כ איך נוכל לטעות ונאמר דמלאכת או"נ שרי [ובאמת משום דברות ראשונות לחוד הי' מקום לומר דרך דרוש עפמ"ש בפ' בראשית אות [..] דלאחר חטא העגל נצטוו ישראל בעשיות השבת כדי שקדושת שבת ישאר להם גם אחר השבת ולכן בדברות האחרונות כתיב בתוה"ק ע"כ צוך ד' לעשות את השבת ומעתה י"ל דה"ה דיש להתיר מלאכת או"נ משום שמחה כיון דיש בהן מעשה ישראל ג"כ הוי כיו"ט דמותר בהן מלאכת או"נ משום שמחת יו"ט ודוקא בדברות הראשונות דהי' בו רק קדושת השי"ת ל"ש להתיר מלאכת או"נ אך ז"א דהרי בדברות אחרונות ג"כ מבואר ל"ת כל מלאכה]. ב' צ"ע דאיך ס"ד דמותר מלאכת או"נ הא הרמב"ן ז"ל בעצמו לקמן הביא דא"א לומר כן מכח הקרא דאת אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואם כן מעיקרא מה קס"ד. ולכאורה עלה בדעתי דקושיותינו חדא מתורצת בחבירתה דאין כוונת הרמב"ן ז"ל דצריך לאסור מלאכת או"נ דזה נשמע מעשרת הדברות וממן כנ"ל רק דהו"א כיון דשם לא נמצא עונש על מלאכת שבת א"כ הו"א דהכא בעונש כיון דלא אמר כל מלאכה היינו משום דמלאכת או"נ אע"ג דאסור משום דנהי דשבת מחויב בשמחה ג"כ מ"מ אינו דוחה ל"ת ועשה דשבת ודוקא ביו"ט גלי קרא מ"מ אינו ח"מ כיון דהל"ת נדחה ועל העשה ליכא חיוב מיתה ולכן צריך קרא דמלאכת או"נ איכא ח"מ בשבת. איברא דז"א דהרי לחיוב מיתה לא נשמע מלא תבערו כיון דלא נזכר בו כלל חיוב מיתה והרי באמת איכא מ"ד דהבערה ללאו יצאת מה"ט וא"כ לא נשמע מיני' ח"מ ויש לדחוק ולומר כיון דכתיב סתם לא תבערו אש בכל מושבותיכם וכולל גם מה שאינו לצורך או"נ וא"כ אמרינן דכוונת התוה"ק לכלול כל הבערות בחדא מחתא בין שהן לצורך או"נ ובין שאינן לצורך או"נ וממילא אמרינן דהן במיתה. אך בכ"ז קשה הדבר כיון דכל הקרא צריך לח"מ במלאכת או"נ הו"ל למכתב בהדיא:
ומה שנראה דרך פלפול בכוונת הרמב"ן ז"ל וית' ג"כ מה שמקודם כתב דצריך קרא לאסור מלאכת או"נ ואח"כ בדר"נ כתב דל"צ קרא לזה אלא לאסור עונג שבת דהנה בילקוט פ' בהעלותך איתא וביום שמחתכם אלו השבתות ר' נתן אומר אלו תמידין עיי"ש מבואר דחכמים ור"נ פליגי אי שבת חייב בשמחה דחכמים ס"ל דשבת חייב בשמחה ור"נ פליג על זה והנה זה נראה דאפי' לחכמים דס"ל דשבת חייב בשמחה מ"מ זהו רק ממתן תורה ואילך אבל במרה אע"ג דהוזהרו על השבת מ"מ לא נצטוו על שמחת שבת ומעתה י"ל עפמ"ש הרמב"ן בקרא דויקהל משה שהקהיל את האנשים ונשים והגיד להם דיני שבת ומלאכת המשכן ונראה דזה שאמר מ"ר כל העושה בו מלאכה יומת דהיינו שכולל נשים ג"כ בח"מ דמלאכת שבת ולכן אמר "כל" וכיון דלא אמר כל מלאכה אלא סתם מלאכה הו"א דמה שכולל נשים בח"מ דמלאכת שבת אינו אלא במלאכות שאינן או"נ אבל מלאכת או"נ יהי' מותר לנשים עכ"פ והטעם דבנשים דליכא עשה דשבתון אמרינן דעשה דשמחת שבת דוחה ל"ת דאיסור מלאכה ולכן הוצרך אח"כ לומר לא תבערו להורות דבשבת לא הותר מלאכת או"נ אף לנשים וכיון דלא הותר ממילא ידעינן דח"מ ג"כ כמו בכל המלאכות אם אמרינן דהבערה בכלל כל המלאכות הוא. ומעתה ל"ק ממן דאסור גם מלאכת או"נ דשם עדיין לא נצטוו בשמחת יו"ט ולכן שפיר איצטריך קרא דל"ת לאסור מלאכת או"נ לנשים ג"כ. אמנם ז"ד לדידן דס"ל דשבת חייב בשמחה אמנם ר"נ לשיטתו דס"ל דשבת אינו חייב בשמחה וא"כ אינו צריך קרא לאסור מלאכת או"נ דהרי כבר הוזהרו במן את אשר תאפו אפו וא"כ ה"ה לאחר מתן תורה כיון דלא נתחדש אח"כ חיוב שמחה ולכן ר"נ לשיטתו צריך קרא רק לאסור הבערה לצורך הנאת הגוף דהוא בכלל עונג שבת דהוא ג"כ דאורייתא ונראה ג"כ דל"צ קרא אלא לנשים דבאנשים ה"ה נאמר ל"ת כל מלאכה כמוש"ל [ואין להשיב על זה הא כתיב בקרא ל"ת מלאכה וגו' ובתך מבואר דגם נשים אסורות בעשיות כל מלאכה ז"א דהתם הרי מיירי בקטנים העושים ע"ד אביו. ועוד דהרי בהמתך ג"כ כתיב בי' ובהמה מותרת באו"נ מן המחובר בשבת וז"פ] ואין להקשות ע"ז הא נשים כמו דפטורי מעשה דשבתון יהיו פטורות משמחה ועונג ג"כ דהרי כל זה דחייבות בעונג שבת כ"כ הר"ן ז"ל דהוא משום דבהיקש דזכו"ש נכלל כל חיובא דשבת ועיי' בזה בח' רעק"א ז"ל ס"א וא"כ השתא דאמרינן דאין נשים חייבות בעשה דשבתון א"כ י"ל דגם בחיוב עונג שבת ליתניי' וא"כ נסתרו דברינו ממ"נ אך ז"א שכ"כ במק"א דלפי האמת ל"צ קרא כלל לחייב עונג ושמחה לנשים כיון דזה דקיי"ל דמצ"ע שהזגר"מ נשים פטורות ילפינן מתפילין ואינו נלמד משם אלא מצות דללה"נ וי"ל דהתוה"ק לא הטילה התורה על הנשים החיוב אבל המצות שנתנו לשמחה ולתענוג הנשים שוות לאנשים ותרצנו בזה ד' הר"מ ז"ל דפסק דנשים חייבות בשמחת יו"ט וממילא ה"ה עונג שבת נשים חייבות אע"ג דפטורה מעשה דשבתון:
ודרך פילפול י"ל דעיקר קושית הרמב"ן ז"ל דלמה צריך ר"נ קרא לאו"נ שאסור בשבת ת"ל מדכתיב את אשר תאפו אפו הוא לפ"ד הפוסקים אע"ג דשנים שעשאו פטורים מחטאת מ"מ איסור תורה איכא א"כ י"ל דהכא כתבה התורה בלשון לא תבערו דהוא לשון רבים דע"י שנים ג"כ אסור דסד"א כיון דקיי"ל דא"ב כרת יהי' מותר לצורך או"נ ואע"ג דגבי מן ג"כ כתיב את אשר תאפו אפו משמע דאפי' בשנים אסור אמנם מלבד די"ל בפשיטות דא"ר מקודם מתן תורה דלא הוי ידעינן המועט דבעשיתה דשנים שעשו מלאכה פטורין אמנם מלבד זאת י"ל עפמ"ש בחי' על הר"מ ז"ל פ"ט משבת ה"ד שכ' דא' נתן את האור וא' נתן את העצים וא' נתן הקדירה וכו' כולם חייבין משום מבשל שכל העושה דבר מצורכי הבישול הר"ז מבשל ולכאורה קשה אמאי לא הוי עכ"פ לענין הבישול בגדר שנים שעשאו וכתבנו לתרץ דהנה באמת בכל שנים שעשאו יש לעיי' מה בכך דנעשה ע"י עוד אחד מ"מ הא לא גרע מזורה ורוח מסייעתו דחייב בשבת כיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה כמבואר בב"ק (דף ס') א"כ ה"ה בשנים שעשאו אמאי פטורין אך כ"כ הרא"ש דזה דוקא במלאכת זורה כיון דהמלאכה כך הוא חייב גם על גרמא משא"כ היכא דמלאכה כולה ביד העושה ל"ש לחייב על גרמא ומעתה נראה דבמלאכת אפיי' ובישול כיון דמאליו נגמר ע"י האש והוא לא עביד מידי אלא הנתינה לתנור וא"כ חזינן דחייבא רחמנא על גורם ושוב גם שנים שעשאו חייבין ומעתה ז"ד באפיי' ובישול אבל בהבערה דיכול לעשות כל המלאכה בידיו שוב א"ח גורם וה"ה שנים שעשאו ושפיר איצטריך ל"ת לאסור שנים באו"נ. אמנם בעיקר הדברים שכתבנו דבאפיי' ובישול כיון דחזינן דאסרה התורה את ההכנה לבישול ואפיי' ה"ה דחייבין שנים שעשאוהו זה יש לדחות דעכ"פ לא נוכל לחייב שני בנ"א על מעשה אחת. ואם שנים אוחזין בקדירה ומשימין אותה על האש נראה פשוט דהוי בכלל ב' שעשאו ופטורין ועיי' בפרשת קדושים מה שכתבנו בזה וכאן אין להאריך יותר.