Keli Chemdah on Torah, Vayakhel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במס' פסחים (דף ה' ע"ב) אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ דאין ביעור חמץ אלא שריפה וש"מ הבערה לחלק יצאתה וברש"י ז"ל ד"ה וש"מ וז"ל ר' נתן אומר לחלק יצאתה שלא תאמר העושה ארבעה או חמשה אבות מלאכות בשבת אינו חייב אלא חטאת אחת דהא חד לאו איכא בכולהו וחד כרת לפיכך פרט הבערה בפ"ע ולהקיש אלי' וכו' עכ"ל. מבואר מדברי רש"י ז"ל דאי לאו קרא הו"א דעל הרבה מלאכות ג"כ אינו חייב אלא אחת אבל זה ידעינן בלא קרא דעל מלאכה אחת חייב אמנם ברש"י יבמות (דף ו' ע"ב) כתב בד"ה לחלק שלא תימא אינו חייב סקילה עד שיחלל שבת בכל מלאכות לכך יצאתה הבערה מן הכלל לחלק וכבר תמהו כל המפורשים על סתירת דברי רש"י ז"ל אלו:
והנה בילדותי אמרתי לתרץ דהנה המפורשים הקשו דאיך אפשר לומר דאינו חייב סקילה עד שיעשה כל המלאכות הא מקושש נתחייב סקילה על שחילל את השבת אע"ג דלא עשה אלא מלאכה אחת אמנם נראה דל"ק לפמ"ש התוס' לתרץ על הא דהי' מ"ר ע"ה מסופק במקושש באיזהו מיתה להורגו אמאי לא המיתו בחנק דסתם מות יומת הוא חנק ותי' כיון דמחלל שבת בפרהסי' כעובד עכו"ם ועובד עכו"ם הוא בסקילה. ומעתה י"ל דאינו ראי' ממקושש דחייב מיתה על מלאכה אחת דיש לומר דבאמת אין ח"מ אלא כשמחלל שבת בכל המלאכות אמנם היינו דוקא בצנעה אבל בפרהסי' כיון דהוי כעובד עכו"ם גם על מלאכה אחת חייב דאע"ג דאינו בסקילה עד שיחלל שבת בכל המלאכות מ"מ חילול שבת הוי באחת מהן ג"כ והרי דעת רש"י ז"ל ביבמות (דף ו' ע"א) ד"ה וכ"ת שאני לאווי שבת דחמירי דאפי' בלאווי דשבת הוי מחלל שבת כעובד עכו"ם וא"כ אינו ראי' ממקושש. אך לפי"ז לר"ע דס"ל דמקושש לש"ש נתכוין א"כ בוודאי ס"ל דלא הי' מחלל שבת בפרהסי' כיון דמבפרהסי' לא יהי' לימוד על כל מחלל שבת א"כ ע"כ דס"ל דהי' מחלל שבת בצנעה ולש"ש נתכוין להורות דחייב על מלאכה אחת א"כ בפסחים דאמר רבא ש"מ מר"ע תלת שפיר פירש רש"י ז"ל דלזה ל"צ להשמיענו דחייב גם על מלאכה אחת ז"א דזה נשמע ממקושש אמנם צריך קרא שלא נימא שעל הרבה מלאכות ג"כ אינו חייב אלא אחת. איברא דיש לדחות דמ"מ א"נ דבצנעה אינו עובר על הלאו דלא תעשה כל מלאכה עד שיעשה כל המלאכות א"כ גם בפרהסיא לא הוי מחלל שבת ואינו כעובד עכו"ם וא"כ אכתי נשמע ממקושש דחייב על אחת מהן ועיי' היטב בזה תראה שיש פנים לכאן ולכאן. אמנם לאחר העיון בלשון רש"י ז"ל נראין דברינו נכונים דהנה רש"י ז"ל מדקדק ביבמות שלא תאמר דאינו חייב סקילה עד שיעשה כל המלאכות אמנם בפסחים פירש רש"י ז"ל שלא תאמר העושה ארבעה אבות מלאכות א"ח אלא חטאת אחת דחד לאו וחד כרת נאמר בכולהו עכ"ל נראה מבואר דקאי על כרת וחטאת וצ"ע הכוונה בזה. לכן נלענ"ד דרש"י ז"ל ס"ל דזה ודאי אי אפשר לומר דלא יהי' חייב כרת כ"א שיעשה כל המלאכות דא"כ אמאי נתחייב המקושש מיתה אלא ודאי דעל מלאכה אחת ג"כ חייב כרת ואע"ג דאינו חייב סקילה עד שיעשה כולן מ"מ כיון דעל מלאכה אחת חייב כרת עכ"פ בצנעה והוי מחלל שבת באיסור כרת א"כ שוב י"ל דבפרהסי' חייב סקילה מצד דהוי כעובד עכו"ם ולכן בפסחים פירש רש"י ז"ל לענין לאו וכרת דבזה לא ס"ד דלא יהי' חייב עד שיעשה לכל המלאכות כיון דמוכרח ממקושש להיפך. אמנם ביבמות דפירש רש"י ז"ל לענין סקילה שפיר י"ל דאינו חייב עד שיעשה כל המלאכות והא דמקושש נתחייב על מלאכה אחת היינו משום שעשה בפרהסי' והוי כעובד עכו"ם ואין כאן סתירה ברש"י ז"ל. והא דפירש רש"י בפסחים לענין הלאו וכרת ולא פירש כמו שפירש ביבמות לענין סקילה יש לומר בטו"ט ודעת דהנה בתוס' פסחים כתבו דלכן מוכרח ר"ע לומר דמצאנו להבערה שהוא אב מלאכה דא"נ הבערה ללאו יצאת אינו נוהג ביו"ט ופירשו המפורשים דהנה בתוה"ק כתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והנה ביום השבת לדרשא אתי' דדוקא בשבת אבל ביו"ט לא. ולפי"ז דוקא א"נ לחלק שפיר אמרי' דגם ביו"ט נוהג הבערה והא דכתיב ביום השבת היינו למידרש דיש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט משא"כ א"נ דהבערה ללאו יצאת א"כ ע"כ דביום השבת אתי להורות דביו"ט ליכא איסור הבערה:
ומעתה י"ל דהי' קשה לרש"י ז"ל דא"נ דא"ל קרא דלא תבערו ליכא לאו וכרת כ"א כשעושה כל המלאכות א"כ נהי דבשבת גלי קרא דלא תבערו לחלק יצאתה מ"מ ביו"ט דאמרינן אין חילוק מלאכות א"כ לקושטא דמילתא לא יהי' מלקות משום לאו דל"ת כל מלאכה עד שיעשה כל המלאכות וא"כ אכתי קשה מאי דייק ר"ע דע"כ תשביתו מערב יו"ט דא"נ דקאי על יו"ט איך אפשר לבער ביו"ט וקשה נימא עשה דוחה איסור דהבערה דקיל דהוי רק חלק ממלאכת יו"ט ואין בו מלקות ופשיטא דעשה דשבתון ג"כ לא עבר עוד כיון דאמרת דביו"ט דליכא חילוק מלאכות אינו עובר על הלאו דל"ת כל מלאכה עד שיעשה כל המלאכות וא"כ ממילא גם עשה דשבתון ליכא וקשה נימא עשה דוחה ושפיר י"ל דתשביתו היינו ביו"ט לכן הוכרח רש"י ז"ל להזהיר זה דזה לא ס"ד כלל דלא יהי' חייב חטאת וכרת עד שיעשה לכולהו מלאכות דזה נשמע ממקושש כנ"ל דהלאו הוא בחד מלאכה ג"כ רק דעל סקילה ליכא הוכחה כנ"ל אמנם בזה הוי מצינן למיטעי גם לענין כרת וחטאת דגם אם עושה מלאכות הרבה לא יהי' חייב אלא אחת ולפי"ז ביו"ט אע"ג דאמרינן א"ח מלאכות היינו רק לענין זה דאם עשה כל המלאכות בהעלם אחד ג"כ א"ח אלא מלקות אחת אבל זה ברור דאם עושה חד מלאכה ג"כ חייב מלקות מצד יו"ט ועובר בעשה דשבתון ושוב ל"ש עדל"ת ולכן שפיר דייק ר"ע דתשביתו היינו בערב יום טוב ואתי שפיר כל דברי רש"י ז"ל בזה:
ובאמת י"ל בפשיטות יותר בסגנון זה דס"ל לרש"י ז"ל לחלק בין כרת למיתת ב"ד דעל לאו וכרת ל"צ קרא דל"ת לחלק שלא נימא שא"ח עד שיעשה כל המלאכות דהנה המפורשים מקשים איך ס"ד דא"ח עד שיעשה כל המלאכות הא מדכתבה רחמנא במילה קרא דביום אפי' בשבת ע"כ דעל מלאכה אחת ג"כ חייב וא"ל דהוי עכ"פ חלק מהמלאכה ז"א דבאמת קשה למה לי קרא ת"ל דעדל"ת וע"כ משום דהוי ל"ת שיש בו כרת א"כ זה דוקא א"נ דחייב על מלאכה אחת כרת אבל א"נ דא"ח על מלאכה אחת כלום ל"ל קרא. ולכן ס"ל לרש"י ז"ל דע"ז ל"צ קרא דלא תבערו דזה ידעינן דחייב כרת על אחת מהן רק דסד"א דעל כל המלאכות ג"כ ליכא אלא חד כרת. אמנם ביבמות דפירש רש"י ז"ל על סקילה שפיר מפרש דא"ל קרא הו"א דא"ח עד שיעשה כל המלאכות. ולחדד התלמידים אמרתי בסגנון זה לתרץ סתירת דברי רש"י ז"ל דהנה לכאו' קשה איך אפשר לומר דאינו חייב עד שיעשה כל המלאכות דא"כ למ"ל קרא דביום אפי' בשבת. הא בלא"ה ידעינן דעדל"ת. איברא דיש לדחות עפ"מ שפסק הרמ"א ביו"ד סי' רס"ב דמל בתוך ח' יצא וא"צ לחזור ולהטיף דם ברית והקשה עליו הש"ך שם מהא דמבואר במנחות (ד' ע"ב) דאם נקצר שלא כמצותו כשר א"ד את השבת וא"כ ה"נ כיון דאם מל בתוך ח' כשר אמאי דוחה שבת דהו"ל כאפשר לעשות מערב שבת אך באמת ל"ק כיון דהתורה גילתה דזה דוחה שבת אע"ג דאפשר לקיים מאתמול וכמ"ש בתשו' שאג"א לדחות דברי הש"ך ז"ל. ומעתה י"ל דאפי' א"נ דאינו חייב כרת עד שיעשה כל המלאכות מ"מ כיון דמלאכה אחת אסור מה"ת עכ"פ דהוי חלק מהלאו דל"ת כל מלאכה שוב אי לאו קרא דביום לא הי' דוחה כיון דאפשר מאתמול כקושית הש"ך וא"ר מקרא דביום דחייב על מלאכה אחת וזה פשוט:
אמנם עיקר פסק הרמ"א ז"ל דמל בתוך ח' יצא ומקיים מצות מילה כבר תמהו הפוסקים דאיך אפ"ל כן כיון דהתורה אמרה שצריך מילה בח' איך מקיים המצוה אם מל קודם וצ"ל כמ"ש הצל"ח בחידושי פסחים (דף ע"ב ע"ב) דרמ"א ז"ל ס"ל דוודאי קודם זמנו לא מתקיים המצוה אבל כשיגיע יום ח' והוא נימול אז מתקיימת מצות מילה ואע"ג שנימול מקודם שכוונת התוה"ק שאמרה ביום השמיני ימול היינו כשיגיע יום שמיני יהי' נימול עיי"ש. ומעתה אומר אני שדין זה תלי' בהא דקיי"ל דנולד מהול צריך להטיף דם ברית משום מה צריך להטיף דא"נ דכל ענין ההטפה הוא רק משום ספק שמא יש ערלה כבושה הא בלא"ה א"צ למולו שפיר י"ל דענין מצות מילה הוא רק לראות שביום השמיני יהי' נימול משא"כ א"נ דקטן הנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית מצד ודאי ובלא הטפה הוי ערל ואסור לאכול בתרומה וקדשים ע"כ דכוונת התוה"ק שצריך מעשה המילה וא"כ אמרינן דזה דכתיב בקרא וביום השמיני ימול היינו דביום ח' צריך מעשה המילה וכיון שנימול בתוך ח' הרי לא נתקיים מצות מילה בזמנה וליתא למצות מילה כלל:
ומעתה א"ש דברי רש"י ז"ל דכאן בפסחים פי' רש"י על רבא דאמר ש"מ מר"ע תלת שפיר מוכרח רש"י ז"ל לפרש דא"ל קרא הו"א דנהי דעל אחת חייב חטאת מ"מ על כל המלאכות ג"כ אינו חייב אלא חטאת אחת אמנם א"א לפרש דא"ל קרא הו"א דא"ח עד שיעשה כל המלאכות ז"א דא"כ למ"ל קרא דביום אפי' בשבת במילה דאין לומר דהו"א כיון שנימול שלא כמצותו כשר א"ד את השבת ז"א דהרי ר"ע לשיטתו דס"ל דנולד כשהוא מהול הוי ערל גמור ואסור לאכול בפסח וה"ה לתרומה וקדשים וא"כ לדידי' הקפידה התוה"ק על מעשה המילה וא"כ שוב אמרי' דביום השמיני ימול כפשוטו דמעשה המילה צריך להיות בשמיני וא"כ קודם ח' אינו מקיים מצות מילה וא"כ מדכתיב ביום אפי' בשבת מוכח דהוי מלאכה שחייבין עלי' כרת. אמנם ביבמות מפרש רש"י ז"ל לפי"מ דנראה מסתמא דגמ' דשבת (ד' קל"ה) דהא דקטן כשהוא נולד מהול צריך להטיף דם ברית הוא רק משום ספק ערלה כבושה וכ"נ דעת הרמ"א ז"ל ולכן פסק דנימול תוך ח' יצא כנ"ל. וא"כ שפיר י"ל דאי לאו קרא דלא תבערו הו"א דא"ח כלום עד שיעשה כל המלאכות ואעפי"כ איצטריך קרא דביום כנ"ל. וזה נכון לפילפולא. שוב הראה לי בני היקר הב' המופלג ושנון כמר "ישראל נתן" שיחי' שכבר נגע בראש דברינו בספר פרדס דוד על התורה עיי"ש: