Keli Chemdah on Torah, Vayakhel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ל"ה כ"ז כ"ח) והנשיאים הביאו את אבני השוהם וגו' ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים ועיי' בתרגום יונתן דפירש דהעננים הביאו כל זאת מגן עדן. ויש להעיר על השמן למאור איך הי' כשר משמן זה הא מפורש בתוה"ק דבעינן שמן זית דוקא ועיי' במנחות (דף ס"ט ע"ב) גבי חטים שירדו בעבים אי כשר למנחות דפשיטא לגמ' דכשר למנחות רק לשתי הלחם איבעי' לר"ז משום דאינו ממושבותיכם ובתוס' שם פירשו דהשאלה אם ירדו ע"י נס מן השמים עיי"ש היטב נראה מבואר דאע"ג דבמנחות בעי חיטין דוקא מ"מ כשרין גם חטין משמים וא"כ י"ל דה"ה בשמן זית דאע"ג דהוא משמים כשר למנורה. אך יש לדחות דאה"נ אם הי' יורד זיתים משמים שפיר היו כשרין למנורה אם נסחוט את השמן מהם כיון דהוי שמן זית אבל השתא דירד שמן מן השמים מנ"ל דהוא שמן זית ונהי דעפ"י נס יש לו אותו סגולה ממש של שמן זית מ"מ אינו שמן זית ופסול למנורה ובאמת בציווי השי"ת פ' תרומה כתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו' שמן למאור בשמים לשמן המשחה וגו' מפורש בתוה"ק דהקב"ה צוה ליקח מישראל שמן למאור ולשמן המשחה רק בשמים ולדברינו א"ש דלמנורה הי' צריך שמן מישראל דוקא כיון דצריך שמן זית דוקא אמנם לפ"ד הת"י והמדרש תנחומא מבואר דגם למנורה הי' כשר שמן מן השמים ובאמת בחידושי לסוגיא דכבתה כתבנו בשם מרנא הגאון הקדוש בעל חידושי הרי"ם זצללה"ה להיפך ויען כי יש בהם תועלת למעיי' לענ"ד ע"כ אעתיק בזה מ"ש שם וז"ל שם:
הנה בטורי זהב כתב לתרץ קושית הב"י ז"ל הא לא הי' נס בלילה ראשונה עפי"מ דמבואר בזוה"ק דאין הברכה חל על כלי ריקן א"כ איגלאי מילתא למפרע דגם בלילה הראשונה הי' נס כיון דלא הי' בו אלא כשיעור לילה אחת וע"כ דלא נשרף כל השמן דאל"כ איך נעשה בו נס שיהי' עוד שמן הא הברכה אינו חל על כלי ריקן וע"כ דגם בלילה הראשונה הי' נס. אלו ד"ק. והנה לכאורה הדברים תמוהים מאוד דאמת הוא כן דהברכה אינו חל על כלי ריקן אבל נס הלא הוא יש מאין ג"כ. ופשטא דמילתא נראה דבנר חנוכה הי' נס ולא ברכה וא"כ נסתר תירוצו. אמנם שמעתי אומרים בשם מרן הקדוש מגור זצוק"ל זי"ע שדברי הטו"ז ברורין דבנס חנוכה ע"כ הי' רק ברכה ולא נס דלפי"מ דקיי"ל דכל השמנים פסולין למנורה רק שמן זית זך והנה מבואר במנחות (דף ס"ט ע"ב) בעי ר' זירא חיטין שירדו בעבים מהו למנחות וכו' ועיי"ש בתוס' כיון דע"י נס הוא לא מיקרי ממושבותיכם עיי"ש ומעתה ה"נ כיון דע"י נס הוא א"כ לא הוי שמן זית כיון דאינו מזית וממילא פסול למנורה וע"כ דבנס חנוכה הי' ברכה וא"כ אותו השמן זית נתוסף ונעשה הרבה עכ"פ כיון דבא מכח שמן זית המיעוט הכל הוא שמן זית וכשר למנורה וא"כ צדקו דברי הטו"ז כיון דע"כ הי' ברכה ושוב לא חל על כלי ריקן ומוכרח דגם בלילה הראשונה הי' נס. אלו דברי קדשו ושפתים ישק משיב ד"נ:
אך בגוף דברי מרן זצוק"ל דפשיטא לי' דמה שהוא ברכה הוי אותו מין ודינו כשמן זית יש לעיי' לכאורה מתוספתא הובא בפירוש הרד"ק ז"ל במלכים במעשה דאלישע שכתב בזה"ל ובתוספתא וכד אתרחיש לה ההוא ניסא אמרת לי' לנביא דה' אית עלי עישור מהאי משחא או לא אמר לה בעלך זן נביאיא דה' במילחא דליכא עלי' עישורא ואף את לית על משחך עישור דמן ניסא הוא עכ"ל. מבואר מתוספתא כיון דהי' מן נס פטור ממעשר וע"כ כיון דלאו שמן זית הוא וא"כ מבואר להיפך דאפי' מה שבא ע"י ברכה אינו כמין צומח שיתחייב במעשר:
אמנם לאחר העיון נלענ"ד שדברי מרן זצ"ל ברורין ונקדים דלכאורה קשה קושי' גדולה על התוספתא דס"ל דמה שהוא מכח ברכה פטור מן המעשר דהרי מבואר במס' תענית (דף ח' ע"ב) ת"ר הנכנס למוד את גרנו אומר והר"מ וכו' שתשלח ברכה במעש"י התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה ופסקה הר"מ ז"ל פ"י מהלכות ברכות הלכה כ"ב ועיי' בכ"מ שם בשם הרמב"ן ז"ל דהבטחה הוא שהבטיח הקב"ה למי שבא להפריש תרומות ומעשרות עיי"ש. עכ"פ לכ"ע חל ברכה בהתבואה וא"כ איך יוכל להפריש אח"כ תרו"מ ממנו כיון דמעורב בו גם מה דפטור מתרומות ומעשרות דהיינו מה שבא ע"י ברכה וא"כ דילמא מפריש מפטור על החיוב ויש לפלפל הרבה בענין זה מצד ביטול חד בתרי ולר"י דס"ל מב"מ לא בטל אפי' א"נ דהוא ביבש ביבש ג"כ י"ל דמה שבא ע"י ברכה ל"ה מב"מ עם שאר החיטין אך כ"ז רחוק ודחוק לומר דכל ענין הפרשת תו"מ הוא רק מצד ביטול ברוב דאל"כ יש לחוש דילמא מפריש מפטור על החיוב ובפרט לפי דעת הסוברים דלא אמרי' נהפך היתר להיות איסור א"כ ל"ש בזה ביטול ברוב כלל וגם יש להעיר לפי"ד התוס' חולין (דף פ"ו ע"ב) ד"ה מ"ט דר"מ דנראה לדעתם דלר"מ דס"ל חיישינן למיעוטא אינו לוקה על רוב עיי"ש א"כ איך משכח"ל באוכל טבל שילקה דילמא הוא ממה שהוא ברכה ופטור ממעשר ואינו טבל כלל וכמו כן יקשה לדידן באכל כזית מצומצם איך לוקה למ"ד יש בילה וא"כ מעורב בו קצת ממה שהוא ברכה וליכא כזית שלם של איסור:
לכן נראה עיקר כדברי מרן הגאון זצוק"ל דברכה דינו כהשמן שמתברך ממנו והוא לגמרי כאותו מין ולכן בעובדא דאלישע שכנראה שאותו שמן שהי' לה כבר הי' מעושר רק דאותו שמן הנוסף ע"י ברכה לא הי' מעושר ע"ז אמר לה אלישע דל"צ לעשורי כיון דבא מכח ניסא והיינו כיון דבא ע"י נס נתברך השמן המועט ונעשה מרובה וכיון דהשמן המועט כבר הי' מעושר כהלכתו גם על השמן הזה לא חל חובת מעשר כיון דהוא שמן המועט אלא שניתוסף ע"י הברכה ודינו כשמן המועט משא"כ בתבואה שלא עישרה עוד והיא טבל אז מה שמתברך הוי ג"כ כמותה וג"כ הוא טבל וחייב בתרו"מ ושפיר הוי מן החיוב על החיוב כיון דהוא ממש כמו התבואה שמתברך ממנה וא"כ מבואר מזה דמה שבא ע"י הברכה ג"כ הוי מפרי האדמה וחייב בתרו"מ וא"כ ה"ה לענין שמן זית הוי שמן זית ועי' היטב בזה כי הוא דבר נפלא לענ"ד. ועיי' בחידושי חת"ס לקמן (דף כ"ב ע"ב) ד"ה שהי' נותן בה שמן מה שהביא בשם הגהות מיימוני דאם נתן בה שמן כשיעור ודלק יותר אם מותר ליהנות ממנו והוא ז"ל כתב דה"ה אם דולק יותר ע"י נס ג"כ אסור ליהנות ממנו מה"ט דהוא אותו שמן עיי"ש נראה שכוון ג"כ לסברתינו הנ"ל עכ"ל שם:
עכ"פ מבואר דפשיטא לי' למרן זצוק"ל דשמן משמים אינו כשר למנורה והא הכא מבואר להיפך. ומה שנלענ"ד דהא זה מוכח מסוגי' דמנחות הנ"ל דחיטין משמים ג"כ הוא כמו חיטין מארץ רק דהכא נימא דילמא אינו שמן זית ופסול למנורה ע"ז י"ל דמשה רבינו הי' ידע ברוה"ק שהוא שמן זית ממש שנעשה בשמים מזית דכמו דיש חיטין בשמים ה"ה דיש זיתים וא"כ הי' משה יכול ליקח אותם לצורך המנורה כיון דידע דהוא שמן זית זך. אך לכאורה צ"ע הא קיי"ל תורה לאו בשמים היא וא"א לפסוק ע"פ רוה"ק. אך כבר כתבו המחברים דכל מ' שנה שהיו ישראל המדבר ולא נשלמה עוד התורה לא הי' שייך לומר תורה לאו בשמים היא וא"כ ע"כ שפיר הי' יכול לדון עפ"י רוה"ק וכ"כ במק"א כיו"ב לענין קושית המרמב"ח ז"ל בהא דדן משה רבינו עפ"י מן אע"ג דתורה לאו בשמים [ול"צ בזה לחילוק האחרונים דלברר דבר סומכין על רוה"ק שזה אינו מוכרע אך העיקר כנ"ל דמשה רבינו הי' יכול לדון ברוה"ק] ומעתה זה דוקא מ"ר אבל אח"כ שנחתמה תורה ונתנה לישראל ונאמר אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר ושתורה לאו בשמים היא שוב צדקו דברי מרן זצוקללה"ה דבנס חנוכה ע"כ הי' ברכה דאם הי' נס לא היו יכולין להדליק בו את המנורה דילמא לאו שמן זית הוא ואין סומכין על רוה"ק במקום מצוה דרבים דתורה לאו בשמים היא כנ"ל. ומה שצוה הקב"ה שיקח משה רבינו שמן למאור מישראל היינו כשיכלה השמן של הנשיאים אבל שמן המשחה דלא הי' אחר כ"א זה שעשה משה בתחילת חנוכת המשכן וזה השמן הי' משמים ע"כ לא צוה הקב"ה לקחת מישראל שמן לשמן המשחה וזה פשוט: