Keli Chemdah on Torah, Vayeilech
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(שם י' י"א י"ב) הנה בפרשה זו מבואר מצות הקהל וכתבתי בזה איזה הערות בחי' למס' סוטה ואעתיק אותם בכאן לתועלת התלמידים וזה יצא ראשונה:
א) ברש"י מס' סוטה ד' מ"א ע"ב בד"ה מאימת דמתחיל מועד בזה"ל ומיהו ביו"ט לא, שאין תיקון בימה דוחה לא את השבת ולא את היו"ט ומאתמול נמי לא עבדינן דדחקי לה עזרה, וה"ט מפרש בגמ' ירושלמי מס' מגילה דקתני הקהל מאחרין כשחל להיות בשבת וקאמר מפני הבימה, ונעבדה מאתמול, דחקי לה עזרה, עכ"ל רש"י ז"ל, לכאורה קשה לי על רש"י ז"ל דיליף מירושלמי לאסור תיקון בימה ביו"ט ומנ"ל זאת דילמא רק בשבת אסור אבל ביו"ט לפמ"ש התוס' דכיון דמגבן חייב משום בונה א"כ בבונה ביו"ט ליכא איסור תורה מצד מתוך שהותרה לצורך או"נ א"כ י"ל כיון דאין שבות במקדש א"כ ביו"ט ליכא איסור בנין, ובפרט כיון דהוא רק בנין לשעה דסותרין אותו מיד והוא רק איסור דרבנן א"כ י"ל דביו"ט אינו אסור כלל, וי"ל דבזה מדוקדק לשון הירושלמי דמקשה וניעבדה מאתמול, וקשה הא אתמול הי' יו"ט, וצ"ל דהפי' דנעבד מעיו"ט וזה דוחק דהו"ל לפרש אמנם להנ"ל א"ש דבאמת לדעת ירושלמי אין איסור ביו"ט כיון דהוא רק איסור דרבנן אין שבות במקדש, ועלה בדעתי להוכיח מזה שדעת רש"י ז"ל בזה דמתולדה לאב לא אמרינן מתוך שהותרה לצורך ומתורץ בזה קושי' התוס' דלכן בונה ביו"ט אסור ואע"ג דמגבן תולדה דבונה מותר לצורך או"נ, לא מתירין את האב כיון דבאב לא משכחת לצורך או"נ, וכ"כ רבני בתראי ה"ה הג' ז"ל בת' מרי"מ פאדווא ז"ל ומורי הג' ז"ל בס' אגלי טל לת' קושית התוס', איברא דיש להוכיח שדעת רש"י כהתוס' דאמרינן מתוך מתולדה לאב והוא מד' רש"י ז"ל במס' ר"ה ד' ב' ע"א בד"ה לשמיטין שכ' בזה"ל משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מה"ת עכ"ל, ותמי' מאוד דת"ל דאסור משום יו"ט דהרי משנכנס תשרי הרי הוא ר"ה ואסור במלאכה משום יו"ט, ולתרץ ד' רש"י ז"ל נראה עפ"מ דמבואר בזבחים ד' צ"ד ע"ב דזרע חטין ושעורין במים ותפחו במים חייב משום זורע עי"ש ברש"י ז"ל ופסקה הר"מ ז"ל בפ"ח מה' שבת ה"ב דחייב משום תולדת זורע, וכיון שכן משכח"ל זריעה לצורך או"נ, וא"כ מה"ת מותר זריעה דקשרי מצד מתוך שהותרה לצורך או"נ אמנם משום שביעית אסור לזרוע מה"ת, ולפ"ז מוכח מד' רש"י ז"ל דמתולדה לאב אמרינן מתוך שהותרה לצורך וא"כ ה"ה דאמרינן מתוך ממגבן לבונה, אמנם י"ל דאין ראי' מזה וכוונת רש"י ז"ל במ"ש דמשנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מה"ת היינו אפי' ע"י נכרי לפמ"ש המהרש"ל ז"ל במס' ב"מ ד' צ' ע"א דשביעית הוא האיסור על הקרקע דהקרקע צריך שתשבות לכן אפי' ע"י עכו"ם אסור מה"ת משא"כ מצד איסור יו"ט דאיסור מלאכה רק אקרקפתא דגברא אמירה לעכו"ם מותר מה"ת, וא"כ נפקא מינה דזה דתשרי הוא ר"ה לשמיטין דמשנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מה"ת אפי' ע"י נכרי, ועי' בר"ה ד' י"ב ע"ב בתוס' ד"ה בירושלמי מוקי לה ע"י נכרי עיי"ש היטב וז"נ בישוב ד' רש"י ז"ל:
ומה שי"ל עוד בדעת רש"י ז"ל דס"ל דבאמת הירושלמי אינו אוסר כ"א בשבת אמנם ביו"ט מותר מצד מתוך. אמנם בש"ס דילן אסור אפי' ביו"ט דל"ש מתוך בבונה לפמ"ש החת"ס ז"ל בחי' שבת לתרץ קושית התוס' מבונה ביו"ט די"ל דהאיסור משום מכה בפטיש דזה ל"ש באוכלין ול"ש בזה מתוך שהותרה לצורך או"נ. ומעתה י"ל דהירושלמי לשיטתו דס"ל דגם באוכלין שייך מכה בפטיש וא"כ גם במלאכת מכה בפטיש שייך מתוך לכן באמת בונה ביו"ט אינו אסור מה"ת וא"כ בבנין לשעה מותר לגמרי. לכן רק בשבת אסור משא"כ לפ"מ דנראה מש"ס דילן דל"ש באוכלין מצד מכה בפטיש וכ"נ דעת רש"י ז"ל ממה שכ' בסוכה דף ל"ב ע"א בד"ה עבר וליקטן שכ' בזה"ל ואין ממעטין ביו"ט משום שבות שדומה למתקן כלי ומכשירו עכ"ל. נראה מדעתו ז"ל דלא משכח"ל מלאכת מכה בפטיש דאורייתא כ"א במתקן כלי. ועי' בת' נפש חי' למורי הג' ז"ל ח' או"ח סי' ל"ט מה שהאריך בזה וכתבנו מזה במק"א ואכמ"ל בזה וא"כ אף אם נימא דמלאכת בונה מותר מצד מתוך מ"מ אסור מה"ת משום מכה בפטיש. ולכן אף ביו"ט אסור עשיית הבימה:
ב) והנה ברש"י מגילה דף ה' ע"א במשנה אבל אין עצי הכהנים וחגיגה והקהל מאחרין כ' בזה"ל וכן הקהל את העם שהי' בשנה ראשונה של שמיטה במוצאי יו"ט של חג כדאמרינן במס' סוטה שהי' המלך קורא בתורה ספר משנה תורה וכל העם חייבין לבוא ולהביא את טפם ובשבת א"א ומעבירין אותו למחר. ובירושלמי מפרש הא דלא עבדינן לי' בשבת מפני הבימה וכו'. נראה מזה דרש"י ז"ל הבין דהירושלמי קאמר טעם זה דמפני הבימה רק על שבת כמש"ל. אמנם רש"י ז"ל הוסיף טעם אחר משום דבשבת א"א להביא הטף אשר אינם יכולין לילך מצד איסור הוצאה ואף בשעה שהיתה ירושלים דלתותי' ננעלות מ"מ אותם הבנים מחוץ לחומה א"א להביאם בשבת וגזה"כ שצריכין לבוא ולהביא את כל טפם וזאת א"א בשבת. ועי' ברמב"ן ז"ל עה"ת בפ' וילך שכ' דמסברא הי' נראה דחיוב הבאת הטף הוא רק ילדים שיש בהם קצת דעת וקרובים לזמן שיגיע לחינוך. אולם ממה שדרשו חז"ל טף למה באים ליתן שכר טוב למביאהם נראה דקאי גם על תינוקת ממש וכדעת רש"י ז"ל. אמנם צ"ע כיון שהירושלמי לא כ' טעם זה מנ"ל לרש"י ז"ל ליתן טעם חדש. ומה שנלע"ד בזה דרש"י ז"ל כתב כן רק לש"ס דילן לשיטתו אבל הירושלמי לשיטתו לא יכול לומר טעם זה דהנה לכאורה קשה על רש"י ז"ל לפ"מ דקי"ל דחי נושא את עצמו א"כ ליכא איסורא בהבאת התינוק. אך י"ל בפשיטות לפ"מ דמבואר בשבת דף צ"ד ע"א דמודה ר"ש בכפות וחולה דלא אמרינן חי נושא את עצמו וכיון דהמצוה על כל הטף א"א שלא יהי' בהם איזהו תינוקת חולים או קטנים בני יומן דהוי ככפותים דל"ש בהם חי נושא א"ע. ומעתה זה דוקא לגמרא דידן אבל הירושלמי לשיטתו בשבת במשנה דמוציא אוכלין פחות מכשיעור דמבואר במשנה דילן דפטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו ומבואר בירושלמי דהוא דוקא בתותים ורמונים דצריכים לכלי. ועי' בר"מ ז"ל פח"י משבת הכ"ח ובהשגת הראב"ד ז"ל דהביא הירושלמי הנ"ל:
אמנם יפה כ' בזה הג' בעל חת"ס ז"ל בחי' שבת ד' מ' דש"ס דילן לא ס"ל כירושלמי בזה דא"כ בסיפא דמוציא חי במטה ג"כ והי' צריך לומר דמיירי באדם צריך למטה ועכצ"ל בחולה וכפות, ולגמ' דילן א"א לומר כן דהרי אמרינן דמודה ר"נ בכפות ובכה"ג חייב על האדם וע"כ סיפא דמתני' איירי דבריא ואין צריך למטה א"כ ה"ה ברישא מיירי דא"צ לכלי. וירושלמי דס"ל דאינו פטור על הכלי כ"א דצריך לכלי וה"ה אדם במטה ע"כ דס"ל דר"נ ס"ל תמיד חי נושא א"ע אף בחולה וכפות, ומעתה הירושלמי לשיטתו א"א לומר משום הבאת הטף כיון דתמיד חי נושא א"ע ליכא איסור בהבאת הטף לכן מוכרח לומר משום תיקון הבימה, וז"נ עפ"ד הג' בעל חת"ס ז"ל אלא שגוף ד' החת"ס אין מוכרחין וי"ל דגם ירושלמי מודה דבכפות וחולה לא אמרינן חי נושא א"ע, והא דאדם צריך למטה מיירי בישן במטה דהשתא צריך למטה ואעפ"כ הוי בגדר חי נושא א"ע כיון דיכול להקיצו בכל רגע אינו דומה לחולה וכפות ולכן פטיר אף על המטה, ובאמת לא מצאתי מבואר דין זה בשום מקום בישן אם דינו כבריא או כחולה וכפות, אמנם מסברא נראה כדאמרן, ובלא"ה יפה העיר הג' בעל מרכבת המשנה ז"ל די"ל דהא דס"ל להירושלמי דבמוציא אוכלין פחות מכשיעור אינו פטור על הכלי כ"א באוכלין הצריכין לכלי היינו רק באוכלין פחות מכשיעור כיון דפחות משיעור אין להם חשיבות בפני עצמן לכן לולא שהי' צריכין להכלי לא הי' אמרינן שהכלי טפילה לו משא"כ אדם במטה דהאדם יש לו יותר חשיבו' מהמט' לכן אפי' באינו צריך להמטה אמרינן שהמטה טפלה וזה נכון מסבר':
ג) וראיתי להג' בעל טורי אבן ז"ל שתמה על רש"י ז"ל שלמה הוסיף טעם זה משים שא"א להביא הטף כיון דטעם זה אינו מספיק כ"א על שבת דביו"ט הרי מותר להוציא את התינוק לרה"ר כמבואר בביצה ד' י"ב דעת ב"ה, ועל שבת הרי מספיק טעם הירושלמי דא"א משום תיקון הבימה א"כ למה צריך רש"י לטעם חדש, ולכאורה עלה בדעתי דכוונת רש"י דלטעם משום תיקון הבימה הרי יש עצה לעשות הבימה מערב יו"ט ולהעמיד אותה בשבת בעז"נ כמ"ש התוס' בסוטה דלהלכה אפי' בחוש"מ אסור לעשות הבימה רק לעשות אותה מקודם ולסדר אותה בחוש"מ. וצריך לומר דהתוס' ס"ל דבשבת גם זה אסור מדרבנן. אמנם רש"י ז"ל ס"ל דבכה"ג צריך להיות מותר גם בשבת לכך הוסיף רש"י ז"ל הטעם משום הבאת הטף. וע"ז י"ל דאע"ג דקי"ל חי נושא א"ע מ"מ הא כ"כ המרש"א ז"ל ריש פ' ר"א דמילה להוכיח דעכ"פ מדרבנן אסור, ומ"ש התוס' דליכא איסור שבת כלל דנראה דגם מדרבנן ליכא איסורא כ"כ בחי' שם דכוונת התוס' דבמקום מצוה לא גזור רבנן ולכן במקום מצות מילה ליכא איסורא כלל, ומעתה לפמ"ש הרע"ב ז"ל בפ"ג עירובין דאע"ג דאין שבות בבה"ש מ"מ בשני שבותין גזרו אף בבה"ש וכתבו האחרונים דה"ה לענין אין שבות במקדש אמרינן כן א"כ י"ל דמה"ט הוסיף רש"י ז"ל טעם הבאת הטף ויהי' צריך להתיר שני שבותין היינו סידור הבימה והבאת הטף דהא גם זה איסור דרבנן עכ"פ ולכן א"א בשבת בשום אופן, איברא דלקושטא דמילתא אינו מספיק דמלבד דגם בשני שבותין בה"ש נחלקו על הרע"ב ז"ל והרבה חילוקים נאמרו בדבר אף דאם נאמר דגזרו בב' שבותים בביה"ש מלבד זאת אם איש אחד אינו עובר על הב' השבותים נראה דאינו בגדר זה ומלבד זה אם נימא דהוא בגדר מקדש הרי לא גזרו גזירות במקדש א"כ אין לחלק בין שבות אחד לב' שבותים ויותר נראה כדאמרן לעיל דכוונת רש"י ז"ל כיון דטף כולל גם חולה וכפות דהוי מלאכה, ואזכור בזה מה שהעיר בני היקר הרב החריף המנוח מוה' אלעזר יהודא ליב ז"ל לת' קושית הטו"א על רש"י ז"ל די"ל כיון דהמצוה לבוא לבהמ"ק ולהביא שם את הטף הוי בגדר צורך גבוה ואסור מצד לכם ולא לגבוה ולזאת אע"ג דביו"ט מותר הוצאה שלא לצורך מ"מ צורך מצוה דהוי בגדר גבוה אסור ואף אמנם כי בירושלמי נסתפקו אם בכל מצות דינן כגבוה, אמנם להלכה קי"ל דמצות אינן כגבוה אך ז"ד במצות שאינן מצותן דוקא במקדש אבל במצות שצריכין להיות במקדש דוקא הרי הן בגדר גבוה ומש"ה אסור הוצאה גם ביו"ט מצד לכם ולא לגבוה, ואולי י"ל דמטעם זה ס"ל לר"מ ז"ל דהא דלולב במקדש כל שבעה הוא מה"ת כולל גם ירושלים והוא בכלל מקדש משום דא"נ דמקדש הוא דוקא א"כ הוא מצות גבוה וא"כ אמאי כשחל יו"ט א' בחול מוליכין כל העם את לולביהן למקדש ביו"ט הא צריך להיות אסור מצד לכם ולא לגבוה, א"ו דמקדש לאו דוקא מקדש דה"ה ירושלים ולכך אינו בגדר גבוה, אך י"ל כיון דמצות לולב ביו"ט ב' נוהג גם בגבולין אפי' א"נ דביום הראשון איכא למצות מקדש ג"כ ויש ביום הראשון שני מצות בביתו ובמקדש כמו שחקרו האחרונים בזה מ"מ אינו בגדר גבוה לחודא דמקיים יחד מצוה ג"כ וזה מותר מצד מתוך שוב אין בו איסור מצד לכם ולא לגבוה. את"ד בני הרב ז"ל והמה ד' חכמה, אמנם לקושטא דמילתא נראה דלכם ולא לגבוה הוא רק במה שקרב ע"ג מזבח דהרי מבואר במשנה דמצות ערבה דהוא רק במקדש רק בשבת הי' מביאין מע"ש, נראה דביו"ט א' הי' מביאין ביו"ט וכ"נ מסתימת ד' הר"מ ז"ל אע"ג דהקצירה היתה בודאי מעיו"ט לדעת התוס' והירושלמי דקצירה אינו מותר לצורך או"נ אבל הבאה היתה בודאי ביו"ט וקשה אמאי לא אמרי' לכם ולא לגבוה וע"כ כיון דאינו קרב ע"ג המזבח ולא נתקדש בקדושת גבוה אינו בגדר לכם ולא לגבוה, ויותר מזה נראה במשנה דאף בניסוך המים שהי' מביאין מן השלוח הי' מביאין אותו ביו"ט ב' מן השלוח בצלוחית של זהב וזה באמת תמי' כיון דהי' מקריבין אותו ע"ג המזבח והי' לגבוה ממש א"כ איך הי' מותר הוצאתו ביו"ט ואמאי לא הי' אסור מצד לכם ולא לגבוה, ולומר מצד חביבא מצוה בשעתא ומשום שכבר דחתה שחיטת התמיד א"כ יקשה אמאי א"ד שבת מה"ט כמו הקטר חו"א שדוחה שבת מה"ט וע"כ צ"ל דבזה ל"ש שכבר דחתה משום דהוא בחוץ וא"ד להקטר חו"א שהי' בפנים ודומה לשחיטה, ומלבד זה דעת הריטב"א ז"ל דניסוך המים הי' מצוה בפ"ע ולא הי' חלק מתמיד של שחר וי"ל בזה ראי' להרשב"א ז"ל דביו"ט גם חביבא מצוה בשעתא לבד דוחה יו"ט ועי' בס' חמדת ישראל דיני שבת אות ג' ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ, אמנם עיקר נראה כיון דאין כלי שרת מקדשין אלא בפנים א"כ כ"ז שלא הובא הצלוחית של ניסוך המים לא נתקדשו המים והי' דינם כחולין אע"ג דהי' לצורך ניסוך המים מ"מ כיון דהי' יכולין לשתותן ולהשתמש בהן לצורך הדיוט אינם אסורין מצד לכם ולא לגבוה א"כ מכ"ש בהבאת התינוק לעזרה ל"ש לאסור הוצאה ביו"ט מצד לכם ולא לגבוה, ואע"פ שיל"ע בכ"ז מ"מ העתקתי הדברים מפני שנתבארו הענינים דלולב וערבה וניסוך המים שלא ראיתי עוד מתבאר בשום מקום:
ד) ומה שיש עוד להעיר בד' רש"י ז"ל שטרח ליתן טעם במצות הקהל למה מאחרין ולא הביא טעם הירושלמי דהוא מפני התקיעה דאין התקיעה לצורך ההקהל דוחה שבת והר"מ ז"ל בסוף ה' חגיגה העתיק טעם זה שהוא טעם הראשון בירושלמי וז"ל הירושלמי ובהקהל, ר' בא ברי' דר' חייא בר בא אמר מפני התקיעה ר' יצחק בר חייא אמר מפני הבימה, ויעשו אותה מאתמול, שלא לדחוק את העזרה, ועי' היטב במראה הפנים ובשי"ק מה שכתבו בזה, ולענ"ד נראה בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דאע"ג דר"י בר"ח אינו מספיק לו טעם מפני התקיעה משום דאינו אלא שבות ונקט טעם משום בנין אמנם ע"כ ס"ל דמלאכה שאצל"ג פטור וכיון דהוי רק תיקון מצוה הוי מלאכה שאצל"ג ואע"ג דע"כ אינו אלא מדרבנן מ"מ הוי שבות חמיר כמ"ש התוס' והרשב"א ז"ל דמלאכה שאצל"ג אפי' למאן דפוטר מה"ת מ"מ הוא חמיר משאר שבות ולזאת שפיר נוכל לומר דא"א מפני הבימה משא"כ הר"מ ז"ל להלכה דפוסק דמלאכה שאצל"ג חייב עליו דהוי מלאכה גמורה א"כ גם בחש"מ אסור לתקן הבימה כמ"ש תוס' סוטה הנ"ל וע"כ דעשה הכל מעיו"ט רק שמעמידה ביו"ט וזה הוי שבות קל ושוב צריך לומר דגזרו אז משום שבות קל ולא התירו בזה שבות במקדש א"כ שוב י"ל מפני התקיעה וז"נ בדעת הר"מ ז"ל והמעי' היטב הפנ"מ והק"ע יראה כי הדברים ישרים מאוד לתרץ דברי הר"מ ז"ל ועפ"ז י"ל בישוב דעת רש"י ז"ל דהוא ס"ל להלכה דמלאכה שאצל"ג פטור לכן ס"ל ג"כ משום תקיעה לא הי' גזרי' כיון דאינו אלא שבות ולכן כ' או משום הוצאת התינוק או משום תיקון הבימה דהוי בגדר מלאכות משא"כ תקיעה דהוא משום גזירה שמא יתקן כלי שיר או משום שמא יעבירנו ולא הוי בי' לתא דמלאכה כלל הוי בגדר שבות קל ולא גזרו בי' במקדש:
אמנם כן בעיקר הדבר דתקיעת שופר בשבת, ראה זה מצאתי בס' הפרדס לרש"י ז"ל בדיני ברכות שכ' שם בענין ברכת לשמוע בקול שופר וז"ל גרסי' בשבת ויעבירו קול במחנה וכ' ביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם מה התם ביום איסור אף כאן ביום איסור ואני אומר מה התם בשופר אף כאן בויעבירו קול במחנה בשופר שאין גז"ש למחצה ומשני כ' ויתקעו במחנה שאין התקיעה עיקר עכ"ל מבואר מדבריו ז"ל דבר חדש דהך ויעבירו קול במחנה הי' בשופר ותמי' מאוד מי דחקו לומר כן ומה שיש להעיר בזה בדבר חדש דהי' קשיא לי' דמה בכך דילפי' מגז"ש דהי' ביום אסור הא אכתי יכול להיות משום דכלתא לעבידתא ולא הי' צריכים יותר כמו דמקשינן בגמ' ומנ"ל דהוצאה הוא מלאכה לכן ס"ל דהגז"ש מלמד ג"כ דהי' בשופר וכיון דתקיעת שופר אסור בשבת עכ"פ מדרבנן לא מבעי' לדעת הסמ"ג דס"ל דגזירה שמא יעבירנו כבר הי' בימי משרע"ה ובלא זה תק"ש אסור משום שבות ואיסורי דרבנן ג"כ הי' בימי משרע"ה א"כ אי לאו משום איסור הוצאה לא הי' מתירין לתקוע בשופר בשבת למנוע מלהביא נדבות למלאכת המשכן ושפיר מוכרח מזה דהוצאה מלאכה הוא, וי"ל בזה ג"כ מה דקשה לכאורה דא"נ דהכרזה הי' משום איסור הוצאה בשבת א"כ העם שלא ידעו זה שכבר יש די והותר למלאכת המשכן אמאי פסקו מלהביא למלאכת המשכן דילמא צריכים עוד למלאכה והא דהעבירו קול במחנה שלא יביאו עוד היינו משום איסור שבת, ובפשיטות י"ל משום דהכריזו בסתם דלא יביאו עוד משמע דהכרזה היה ששוב לא יביאו כלל:
אמנם עפ"ד הנ"ל דהי' בשופר י"ל דע"כ שוב ל"צ לנדבת המשכן דא"נ דבאמת צריך עוד רק משום איסור שבת הכריזו שלא יביאו למלאכת המשכן לא הי' מכריזין בשופר לעבור על איסור שבות דתק"ש כיון דאפי' אם יביאו יהי' טועים בדבר מצוה ועשו מצוה וליכא חילול שבת משום דהוצאתם הי' מצוה, וא"כ לא הי' מכריזין בשופר לעבור על איסור שבות מחשש הנ"ל. א"ו דלא הי' צריכים עוד וא"כ הוי טעה בדבר מצוה ולא עשו מצוה דאיכא מלאכה דאורייתא לכן הי' תוקעין בשופר. וז"נ בדרך פלפול. ויוצא לנו מזה דשבות דתק"ש הוא שבות חמיר והי' נהוג עוד בימי משה ולא הי' דוחה שבת לולא להזהיר ממכשול דהוצאה דשבת וא"כ צדקו ד' הירושלמי והר"מ ז"ל די"ל דלא דחי שבת במצות הקהל ולכך הי' מאחרין ועי' בשיורי קרבן שחקר אם ביו"ט מותר לתקוע ועי"ש מ"ש בזה ועי' בירושלמי סופ"א במשנה דיו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין להזהיר העם ממלאכת או"נ. ובאמת בשבת מלבד האיסור דשמא יתקן כלי השיר נוהג גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר וז"פ:
ודע שראיתי בס' סדר זמנים להג' רי"א חבר ז"ל בעל ס' בנין עולם שכ' מעצמו דויעבירו קול במחנה הי' בשופר ועפ"ז תמה על הר"ן ז"ל במס' שבת ששקל וטרי בד' הרי"ף ז"ל בענין רדיית הפת אי הוי בגדר איסור או לא והביא שם דתקיעת שופר ורדיית הפת ליכא למימר דהם בגדר מלאכה כוון דלא הוי במשכן. והרב הנ"ל תמה עליו הא תק"ש הי' במשכן בהא דויעבירו קול במחנה ועפ"ז רוצה לומר שזה דעת ר' לוי בר"ה דנראה דס"ל דתק"ש הוא מלאכה כיון דהי' במשכן עי"ש. והנה בפשיטות דבריו ד' שגגה המה דהרי כל הילפותא דהי' בשופר הוא מגז"ש דילפינן מיובל דהי' ביוה"כ ה"ה הכא הי' בשבת ואמרי' אין גז"ש למחצה וילפינן מזה דהי' בשופר א"כ איך אפשר לומר כיון דהי' במלאכת המשכן הוי בגדר מלאכה וא"ד את השבת הרי אדרבה הרי הי' תק"ש בשבת להבטיל את העם ממלאכה א"כ מוכרח דתק"ש אינה מלאכה וא"כ צדקו ד' הר"ן ממ"נ דאם לא הי' במשכן הרי אינה מלאכה ואם הי' במשכן הרי הי' בשבת לבטל העם ממלאכה וא"כ מדדחי ע"כ דאינה מלאכה. ומפני שהי' המחבר גדול בתורה אמרתי לת' דבריו דאפי' א"נ כגירסת הר"ח ז"ל בשבת דף צ"ו ע"ב שמוחק כל הגירסא בש"ס דילן וממה דבשבת הי' וס"ל דבאמת הי' בחול והראי' מדקרי לי' מלאכה כמ"ש התוס' שם מ"מ יש ללמוד מגז"ש דהי' בשופר עפ"מ דמבואר במס' ר"ה דף ל"ד דילפינן דתעבירו ביד לא מצית אמרת דילפי' עברה עברה ממשה כ' הכא והעברת שופר תרועה וכ' התם ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול וא"כ שוב אמרינן אין גז"ש למחצה וילפינן מה כאן בשופר אף להלן בשופר וא"כ יש גז"ש דהי' העברת קול בשופר וא"כ הי' שופר במלאכת המשכן והי' בחול שלא הי' דוחה שבת ושפיר יש ללמוד מזה דמלאכה הוא. אך באמת ז"א ושלשה ת' בדבר. א'. דמדלא הובא בס' הפרדס זו רק הגז"ש דמה להלן ביום איסור נראה דס"ל דבכה"ג דוקא שייך אין גז"ש למחצה אבל שנימא מדאיתקש התם להכא שוב מוכרח להקיש הכא להתם מצד אין גז"ש למחצה זה אינו מוכרח, ובאמת הוא חקירת הראשונים בזה אם זה בכלל אין גז"ש למחצה, ב'. הר"ן ז"ל לשיטתו בח' על הרי"ף ריש מס' שבת כתב להדי' בפי' הגמ' שבת ד' צ"ו ע"ב דהילפותא מדהי' ביום השבת וכמ"ש רש"י ז"ל, וא"כ א"נ דהי' בשופר מוכרח להיפוך דאינה מלאכה מדדחי שבת כנ"ל, ג'. הדברים אין להם מקום כלל דדוקא מה שהי' לצורך מלאכת המשכן זה נלמד דהוי מלאכה מה שא"כ מה שהי' לצורך ביטול מלאכה א"ז בגדר מלאכת המשכן דאל"כ נלמד דגם דיבור הוי מלאכה מדהי' בקול במשכן שלא לעשות המלאכה והיינו לפי פשוטו דלא הי' בשופר אלא בהכרזה בקול שלא יעשו עוד מלאכה, א"ו דז"א דזה אינו בגדר מלאכת המשכן, והד' פשוטין ולא ולא העליתים על הספר אלא לחדה"ק של דברי הפרדס שחדשים הם בעיני אמרתי לברר הדברים:
אלה הד' העתקתי מחי' למס' סוטה וידעתי כי יש להוסיף עליהם הרבה בכל פרט ופרט אך אין עתותי בידי כעת ואקוה כי יהי' בזה תועלת לתלמידי דבי רב: