Keli Chemdah on Torah, Vayera
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בסנהדרין (דף נ"ו ע"ב) איתא בגמ' מנה"מ דב"נ מוזהרין על ז' מצות על דינין ריו"ח אומר כתיב ויצו ד' אלקים על האדם ויצו זו דינין וכה"א כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט וכתב בחידושי הר"ן ז"ל דלפי"ז ב"נ מוזהר על צדקה ג"כ כיון דמויצו ילפינן לה והתם כתיב צדקה ומשפט וראי' לזה מסדום דכתיב בהו יד עני ואביון לא החזיקו ומיד נענשו ע"ז ש"מ דהוזהרו על צדקה עיי"ש אמנם רש"י ז"ל פירש דצדקה היינו פשרה ועי' במהרש"א ז"ל שם בד"ה דיני קנסות שכ' דלפי"מ דאסיקנא דביתו לצדקה נ' דצדקה ממש הכא וצ"ל הא דלא חשבה גבי ז' מצות משום דקו"ע לא קחשיב עיי"ש. ולפענ"ד י"ל דאדרבא מדמשני ביתו לצדקה משמע דרק בנשים שייך זאת ולא באנשים ע"כ דקאי על פשרה ושפיר אמרינן דאנשים לדין ונשים דאינם בכלל דין עכ"פ הם בכלל זה שמצוה עליהם לפשר ולעשות שלום בין בע"ד אבל א"נ דצדקה ממש הוא אמאי דוקא ביתו לצדקה והבן:
והנה בעיקר דברי הר"ן ז"ל דלריו"ח ב"נ מוזהר על צדקה נראה דלאו הילכתא הוא דלהלכה קיי"ל כרי"צ דיליף דינין מאלקים וא"כ אע"ג דאברהם ובניו הוזהרו על הצדקה אבל ב"נ לא הוזהרו על זה. וכן נראה דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל שנדחקו לתרץ אמאי לא מברכינן על מצות צדקה וא"נ דגם ב"נ מצווים ע"ז י"ל דל"ש ברכה דכל הברכות המה על מה שאנו מצווים מחמת קדושת ישראל אבל מה שגם ב"נ מוזהרים ע"ז ל"ש מצות ברכה. ועי' במאמר העתים להרמ"ע ז"ל פי"ב מבואר להדיא כן א"ו דפשיטא להו דב"נ אינו מצווה על מצות צדקה. ויש עוד להביא ראי' מהא דקיי"ל דשומר אבידה פטור מפרוטה דר"י משום עוסק במצוה פטור מן המצוה וא"נ דצדקה היא ממצוה שנוהגת בב"נ י"ל דל"ש בזה עוסק במצוה פטור מן המצוה כיון דכ"ז דעוסק במצוה פטור מן המצוה נפקא לן מובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך דחתן ועוסק במצוה פטור מק"ש וא"כ י"ל דזה דוקא במצוה שאין ב"נ מצווין בהן אבל ממצות שגם ב"נ מצווין בהן אינו מופטר מצד עוסק במצוה. ואין להקשות הא עכ"פ אברהם ובניו נראה דהוזהרו על זה כיון דמפורש בתורה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וב"ב אחריו לעשות צדקה וא"כ כיון דהוי נוהג קודם הדיבור אצל ישראל עכ"פ דילמא הוא חמור ומנ"ל דעוסק במצוה שלאחר מ"ת מיפטר מצדקה. ז"א דהרי מבואר בסוכה (דף כ"ה ע"ב) דהא דמת מצוה דוחה פסח היינו ג"כ מצד עוסק במצוה פטור מן המצוה עיי"ש דהגמ' קאמר רק דלא מצי למילף מהטמאים לנפש אדם משום דאכתי לא מטא זמן החיוב אבל זה נראה דפשיטא להש"ס דה"ה בהגיע זמן החיוב אמרינן דקבורת מת מצוה פוטר מפסח עיי"ש אע"ג דפסח הוי עשה דלפני הדיבור. וא"כ מבואר דאף בכה"ג אמרי' עוסק במצוה פטור מן המצוה. ובאמת בחידושי לסוכה שם כתבנו להעיר ע"ד התוס' שם ד"ה ובלכתך בדרך שכתבו דיש שני גירסות אי ילפינן מבשבתך בביתך פרט לחתן ומבלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה או דילפינן מבשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה וכתבנו די"ל דתלי' בפלוגתת הבבלי והירושלמי אי עשה דקודם הדיבור חמור או עשה דלאחר הדיבור חמור דלכאורה קשה ל"ל תרווייהו מיעוטי ועי' ברש"י ותוס' הצריכתות:
אך להנ"ל י"ל דא"ר מחתן לפטור עוסק במצוה די"ל דוקא חתן דהכא עוסק במצות פו"ר דהכא עשה דלפני הדיבור לכן פטור מק"ש אבל עוסק במצוה דלאחר הדיבור לא פטור ממצות ק"ש. לכן צריך קרא דובלכתך בדרך למעט עוסק במצוה. אמנם א"נ דעשה דלאחר הדיבור חמור י"ל דגרסינן להיפוך דבשבתך בביתך ממעט עוסק במצוה שלא נימא דדוקא עוסק במצוה דלאחר הדיבור פטור מק"ש לכן צריך קרא דובלכתך בדרך למעט דגם חתן פטור מק"ש אע"ג דעוסק רק בעשה דלפני הדיבור:
איברא מדלא העירו התוס' כלל בזה הכא ולא בחגיגה דמקשי דליתי עשה דפו"ר ולידחי ל"ת דלא יהי' קדש בזה דעשה דפו"ר הוי עשה דלפני הדיבור ולומר דאלים טובא או להיפוך נראה דס"ל דעשה דפו"ר דמקודם הוזהרו על זה כל ב"נ ואח"כ נטלה מב"נ ונתנה לישראל עשה זו אין ענינה כלל לעשה לפני הדיבור דהכא רק בעשה שנצטוו ישראל מקודם מתן תורה בתורת ישראל בזה יש סברא לומר דיש בה צד חומר מפני שנצטוו בה ישראל עוד קודם מתן תורה ויש סברא להיפוך ג"כ משא"כ במצות פו"ר ל"ש זה. ואע"ג דגיה"נ הוי בשביל זה איסור חמור לר"י משום שהוא נוהג בבני יעקב קודם מתן תורה ואף רבנן לא פליגי עלי' אלא משום דס"ל דלא נאסר אלא ממתן תורה. היינו משום דנאסר רק לבני יעקב אבל לא מפני שהי' מקודם מצוה כוללת לכל ב"נ ועתה נצטוו בה ישראל זה אינו בכלל חמור. ולפי"ז בצדקה לרי"צ בב"נ לא נצטוו ע"ז ורק לאברהם נאמר א"כ לכאורה צדקה הוי מצוה חמורה ויהי' נשמע מזה דעוסק במצוה פטור אז מן המצוה החמורה מיני'. אך באמת נראה דלרי"צ דיליף דינין מאלקים ס"ל דהך כי ידעתיו וגו' אינו ציווי לא"א ובאמת לא נצטוו גם אברהם ובניו על הצדקה רק הקב"ה אוהבו בשביל שהזהיר בניו וב"ב על מצות צדקה אע"ג דלא נצטווה והוי כמו גיה"נ לרבנן ודו"ק היטב בכ"ז. ובעיקר קושית החי' הר"ן ז"ל מדנענשו סדום ע"ז ע"כ נצטוו נלענ"ד לתרץ עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפסוק ואברהם היו יהי' לגוי גדול בזה"ל והנכון כי השי"ת דיבר בכבוד אברהם וכו' כי יאמרו הדורות הבאים וכו' או איך נתאכזר הצדיק על שכיניו החונים עליו ולא רחם ולא התפלל עליהם כלל והביאו אליו טוב ויפה וכו' והנה אם בדרך צדקה יפטרו יתפלל לפני להניחם וטוב הדבר ואם חייבין הם לגמרי גם הוא יחפוץ במשפטם ולכן ראוי שיבוא בסוד ד' עכ"ל:
ויש להמתיק הענין ביותר דאם היו עכ"פ אוחזים במדת הצדקה שהוא מדתו של אברהם הי' להם קצת שייכות אליו והי' ממילא זכותו מגין עליהם אבל כיון שהיו ההיפוך ממנו בתכלית לכן לא עמד להם זכותו של אברהם וזה נ"ל פירוש הקרא ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום היינו ממדת החסד של אברהם השקיפו על פני סדום וראו גודל ההיפוך בין זל"ז. וזה נ"ל בכוונת חז"ל מובא ברש"י ז"ל כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שגדול כח מתנת עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים והיינו דגם השקפה שבכאן הי' רק לראות אם יש מה ממדת הצדקה והחסד אצל בני סדום וזה הפירוש בקרא ביד העני ואביון לא החזיקו ולכן לא הי' ניצולין בזכות אברהם ועי' באור החיים הקדוש י"ח ל"ב שנתקשה בזה ולענ"ד נכון כמ"ש: