Keli Chemdah on Torah, Vayeshev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במס' שבת (דף כ"ב) ואמר רב כהנא דרש ר"נ בר מניומי משמי' דר' תנחום מאי דכתיב והבור רק א"ב מים וגו' מים א"ב אבל נחשים ועקרבים יש בו ע"כ הגמ'. ועיי' ברמב"ן ז"ל על התורה שתמה דלפי"ז כשראו אחיו שהוא חי ולא ניזק ע"י נחשים א"כ הי' להם להבין שצדיק הוא כיון שנעשה נס להצילו ואיך מכרו אותו ועיין בדבריו ז"ל שנדחק לתרץ דלא ידעו מזה שיש בבור נחשים ועקרבים. אמנם לענ"ד נראה בפשיטות דאדרבא עפי"ז נתחזק אצלם השנאה יותר ועי"ז נגמר בדעתם למכרו דהנה ידוע דברי המפורשים דיוסף ואחיו היו חולקין אם אזלי מכלל ב"נ אף להקל או דילמא דרק להחמיר הי' דינם כישראל אבל להקל מידי ב"נ לא נפקא לי' מכלל ב"נ:
ומעתה נראה עפי"מ דמבואר ביבמות (דף קכ"א ע"ב) דריב"ב ס"ל דאם נפל לבור שיש בו נחשים ועקרבים אין מעידין עליו שמא חבר ויודע ללחוש שלא יזיקו וא"כ י"ל דהם ידעו דיוסף ידע חכמת הכישוף ג"כ ובטח יודע ללחוש שלא יזיקו לו והנה מבואר בסנהדרין (דף נ"ו ע"ב) לחד מ"ד דב"נ מוזהר על הכישוף ג"כ והנה המזרחי כתב דבב"נ דלא נאמר וחי בהם אסור להציל עצמו במה שמוזהר אף במקום סכנה וחייב למסור נפשו ע"ז וזה נראה בסברא כמו שהארכנו בזה בקונטרס התשובות ואכמ"ל. ומעתה א"ש דלכן השליכו אותו לבור לנסות אותו אם יציל את עצמו אם לא ורצו להראות לו שגם הוא יודע שהצדק אתם דיש להם דין ישראל אף לקולא וא"כ מותר להציל עצמו אף בכישוף במקום סכנה דבישראל נאמר וחי בהם ולכן כשראו אח"כ שחי באמת א"כ הי' ברור להם שהציל א"ע באמת ע"י כישוף וא"כ ע"כ דמודה הוא לשיטתם דיש להם דין ישראל וא"כ נתחזקה השנאה על הוצאת דיבה שלא כדין וזה נכון בעזה"י:
ועפי"ז יבואר היטב דברי המדרש שאמר ראובן הילד איננו ואני אנה אני בא במעשה בלהה ועפ"י הנ"ל מובן היטב דראובן שראה שהילד איננו הי' סובר שהחיות אכלוהו ולא רצה להציל עצמו וע"כ דידע ברור שיש להם דין ב"נ להחמיר ואם כן ממילא אסור בפילגש אביו וזה פשוט:
ועפי"ז נלענ"ד דרך פלפול לחבר דרשה זו לדרשה הקודמת משמי' דרב תנחום דנר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה ומבוי ע"כ הגמ'. וכבר דשו בי' רבים לפרש דברי הגמ' כ"א לפי דרכו ולענ"ד נראה דהנה התוס' הקשו אמאי קתני פסולה הא בדרבנן תני תקנתא ותי' בחת"ס בחידושיו לשבת לפי"מ דמבואר במגילה (דף ו') דק"ו לומר שירה במגילה דמה משיעבוד לגאולה אמרו שירה ממות לחיים לכ"ש. וק"ו דאורייתא. א"כ נראה דבאמת חנוכה הוא דאורייתא רק דהתורה מסרה לחכמים מה לעשות בימים אלו לזכר הנס וחז"ל קבעו נרות והלל עכ"פ עיקרו דאורייתא ושפיר תני פסולה אלו דבריו ז"ל:
אמנם לענ"ד בעיקר הדמיון שמדמה הגז"ל חנוכה לפורים דכמו דאיכא ק"ו על מגילה ה"ה חנוכה דהוי דאורייתא מכח ק"ו זה. יש לדחות עפ"מ שאמר מרן זצוק"ל מגור לתרץ דברי הלבוש דכתב דלכן בחנוכה ליכא חיוב משתה ושמחה כיון דלא הי' הצלת נפשות ותמה הטו"ז הא גדול המחטיא את חבירו יותר מן ההורגו ותירץ מרן זצוק"ל כיון דבחנוכה הי' הכפי' להעברת דת ואל"כ יהרגו א"כ אם היו כל ישראל נהרגין היו עושים בזה מצוה היותר גדולה למסור נפשם על קידוש השם א"כ אין זה נס שניצולו הגופים משא"כ בפורים דהי' רוצה להרוג ולאבד בלי שום טעם על כי שנא את עם ישראל א"כ שפיר ראוי לעשות משתה ושמחה על שניצולו ודפח"ח. והארכנו במק"א בדברי מרן זצ"ל אלו ואכמ"ל. ומעתה מובן ממילא שיש לדחות דמיון החת"ס חנוכה לפורים די"ל דבחנוכה ליכא ק"ו לומר שירה כיון דל"ש לומר דניצולו ממיתה לחיים דהרי מיתה זו הי' החיים הגמורים חיי' נצחיים. והבן:
אך בכ"ז י"ל כיון דחזינן דהלל צ"ל על הנס חנוכה ע"כ כיון דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב לכן שפיר מיקרי הצלה ממיתה לחיים כיון דהוי הצלת נפשות שהנפש יכול לפעול עוד מצות ומע"ט בעוה"ז ולכן א"ש דבחנוכה א"ע למשתה ושמחה רק להלל ולהודות והבן היטב כי הדבר נכון מאוד בס"ד. היוצא לנו מזה שיש חקירה גדולה בזה אי בחנוכה מיקרי הצלה ממות לחיים כיון דהיו מתים על קידוש השם ובאמת יש בזה צ"ע לדינא למה דפסק הר"מ ז"ל דגורם להרוג את הנפש חייב ביד"ש מה הדין אם אחד יגרום לחבירו שיהי' מוכרח למסור נפשו על קידוש השם אם הוי גורם מיתה. א"ד כיון דדמצוה קעביד דמוסר נפשו על מצות ד' ל"ש לחייבו מיתה ביד"ש עיד"ז שגרם לו לעשות מצוה וזה ספק עצום. אמנם יש לפשוט זה מתוה"ק ממה שאמר יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' וקשה כיון שביארנו שהי' ביד יוסף להציל א"ע מנחשים ועקרבים א"כ נהי דהוא לא ירצה להציל א"ע מצד דיסבור דיש לו דין ב"נ להחמיר מ"מ הרי ימסור נפשו בעבור מצות השי"ת וא"כ אמאי אמר יהודה שהם יהיו הורגים אחיהם ועכצ"ל כדאמרן דגם גורם לחבירו למסירת הנפש ג"כ הוא בכלל רוצח בדיני שמים כיון דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב א"כ זה שגרם לו למסור נפשו הגם שעושה מצוה גדולה שאין למעלה הימנו מ"מ זה מפסידו שאינו יכול לעשות עוד בעוה"ז מצות ומע"ט והוי רוצח וז"נ בעזהשי"ת:
ומעתה יובן היטב ב' דברי ר' תנחום דמקודם אמר דנר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה היינו דנר חנוכה הוא עיקרו דאורייתא מצד ק"ו דמה משיעבוד לגאולה אומרים שירה ממות לחיים לא כ"ש ושלא יקשה לך מנ"ל דזה מיקרי הצלה ממות לחיים כיון דאם היו מתים היו מקיימין מצות קידוש השם ע"ז הביא דרשת ר' תנחום דהבור רק אין בו מים. מים א"ב אבל נחשים ועקרבים יש בו וקשה קושית הרמב"ן ז"ל דאיך מכרו אותו אח"כ הרי ראו שהוא צדיק גמור וע"כ משום דהיו יודעין שיכול להציל א"ע ע"י לחש וקשה א"כ אמאי אמר יהודה שהם רוצחים. כיון דיכול להציל א"ע רק משום שלא ירצה לעבור על איסור ימית וא"כ הוי מסירת הנפש ואין לך מצוה גדולה מזו וע"כ דגם זה מיקרי רוצח כנ"ל וא"כ ה"ה בחנוכה מיקרי הצלה ממות לחיים ושפיר הוי דאורייתא ותני פסולה. וזה נכון דרך פלפול לחדד התלמידים: