מפני שהרבה פעמים חלין ימי חנוכה בפרשת וישב וגם היום בעת סדרי הדברים לדפוס הוא חנוכה תרס"ה לפ"ק חל יום הראשון בש"ק פרשת וישב לזאת אציג בזה שני גרגרים בהגדה והלכה השייך לחנוכה ולא העתקתי ממה שכבר כתבתי בחידושי אלא ממה שחנני השי"ת בימים האלו ואם מצער הוא ותחי נפשי בזה [ואי"ה כאשר יזכני השי"ת להו"ל ספרי דרך חיים שמה ימצאו קונטרס גדול על סוגיא דכבתה בדברים ערבים ומתוקים בעזהשי"ת]:

במס' שבת (דף כ"א ע"ב) ת"ר מצות נ"ח איש וביתו וכו' והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך וכו' וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג עכ"ל הגמ'. והנה לכאורה צ"ע טובא מה ענין נר חנוכה לפרי החג בשביל שפרי החג מתמעטין והולכין ה"ה לנר חנוכה מה ענין זל"ז. ועיי' במהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שכתב דב"ש ס"ל דכמו דפרי החג דג"כ הוא נגד מעלין בקודש מ"מ כיון דאיכא טעמא שהוא נגד שבעים אוה"ע שיהי' פוחתין והולכין לא משגיחינן על הא דמעלין בקודש ה"ה כאן דאיכא טעמא אי נימא כתירוץ הא' של הב"י דמעיקרא היו מחלקין לח' חלקים ונמצא ח' חלקים שמן פוחתין והולכין לכך לא משגיחינן על הטעם דמעלין בקודש ולא מורידין אתד"ק. אך לפי דה"ק צ"ע מה זה דאמרינן בגמ' כנגד פרי החג והל"ל כמו דמצאנו בפרי החג ונראה מגמ' דהוא אותו ענין בפרי החג:

לכן נלענ"ד ונקדים לבאר ענין פרי החג שצותה תוה"ק להקריב בחג הסוכות שיהי' כח האוה"ע פוחתין והולכין מה זה הכוונה שיהיו פוחתין והולכין הא ורחמיו על כל מעשיו כתיב. ואמאי דוקא בחג הסוכות. ונראה דהענין הוא בהקדם לבאר דברי הגמ' מס' ע"א (דף ג' ע"א) דלעתיד לבוא כשהאוה"ע יטענו לפני הקב"ה על קבלת התוה"ק יאמר להם הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה מיד כל או"א הולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל או"א מבעט בסוכתו ויוצא עיי"ש והוא תמי' מאוד דלמה יבחר הקב"ה מצות סוכה דוקא. ונראה בביאור הדברים עפמ"ש בכמה דוכתין שעיקר ענין בתורת ישראל במתן תורה הקדושה היתה להראות שהכל הוא מהשי"ת ולהמליך השי"ת על כל הדברים הטבעיים ולהיות נקבע בלבבינו כי הכל מהשי"ת וכן לקדש את עצמו שכל מעשיו אשר מוכרח לעשותה מכח שהוא בן אדם בכל זאת יוכל להשפיע עליהם קדושת השי"ת והכל קודש ועיי' בפ' וירא שהרחבנו הביאור בכמה ענינים והנה ענין זה נראה במצות סוכה שהקב"ה צוה לישראל לקיים מצות סוכה דוקא באכילה ושתי' ושינה וטיול היינו כל עניני עוה"ז ועשאה התוה"ק מהם מצוה ויהי' כל האדם מוקף במצוה בכל עניני הגשמי' להראות שכל עניני הגשמיים של האדם להתקדש בקדושת השי"ת וזה שיאמר הקב"ה לאוה"ע לעת"ל מצוה קלה יש לי וסוכה שמה היינו שהמצוה הוא בכל עניני עוה"ז דוקא וזה הוא תכלית קבלת התורה כנ"ל. אמנם אוה"ע בשכלם אינם משיגין זה דנוכל לעשות מכל הדברים הגשמים רוחני מצות ושיהי' לו קדושה כמו סוכה דנתקדש בקדושת חגיגה כמבואר בגמ' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה והוא רק לאכילה ושתי' וטיול. הוא ענין שהקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז והיינו כי חמה הוא כינוי לכח השכל שבאדם כמו שביארנו בהקדמת ספר חמדת ישראל מאמרם ז"ל דהאוה"ע מונין לחמה דהיינו שכל עצמם ונותן בהם שכל הטבע בתוקפו וזה הוא מליצת "חמה בתקופת תמוז" ועיד"ז מבעטים בסוכתם והולכין להם כי הם אינן יכולים לקבל שיהי' האדם כמות שהוא אוכל ושותה ויהי' הכל קודש ועיד"ז מתקדש בקדושת השי"ת וממילא נראה שאין להם חלק ונחלה בתורה הקדושה אשר כל ענינה להתקדש הכל בקדושת השי"ת וזה נכון מאוד בביאור דברי הגמ' הקדושה:

ומעתה נבין היטיב ענין פרי החג שצוותה התוה"ק להקריב בחג הסוכות כיון דעיקר ענין חג זה להכניס כל הדברים מעוה"ז הטבעיים להשי"ת ואוה"ע המה תחת ממשלת הטבע וכל תכלית הבריאה הוא שיכירו כולם כח מלכות השי"ת לזאת מקריבין פרים בחג הסוכות שיהי' כח הטבע פוחת והולך והיינו שכל שבעים האומות שיראו כח השי"ת שהוא המחי' את כל ויבואו כולם תחת השגחתו יתברך כמו ישראל עם קרובו. והנה כל ענין נס חנוכה הוא מה שנצחו הכהנים החשמונאים את היוונים שרצו להעביר את ישראל על דת וכמבואר בחז"ל כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק בא"י והענין דיוונים כל מגמתם ומטרתם הי' לגשם כל ענינים ואף את אלקות שכל דבר היו מגשמים בתכלית הגישום והיו נותנים לכל כח מיוחד בטבע את התואר אלקות כי לדעתם כוחות הטבע בכל מושלים ואפס זולתם ולזאת כאשר הושיע השי"ת שישראל נצחו ע"י החשמונאים והעלו אור התורה הקדושה בלבב בני ישראל לידע שרק השי"ת יחיד ומיוחד הוא מושל כל הבריאה ומנהל כל כוחות הטבע ואין זולתו ולזכר הנס הגדול הזה תקנו חז"ל להדליק נרות בחנוכה לקבוע בלבבינו ענין נס חנוכה ס"ל לב"ש שג"כ פוחתין והולכין כיון דזמן הזה נצח את כח היוונים יש סגולה בכל שנה ושנה כאשר יגיע זמן הזה למעט כוחות הטבע שמאמינים בהם העובדי כוכבים ולהכניס אותם תחת כנפי השכינה ממש כמו חג הסוכות. וזה ממש כמו פרי החג שצותה התוה"ק בחג הסוכות שהוא זמן מוכשר להקריב מכח זה פרי החג ה"ה בחנוכה צריך להדליק הנרות להיות פוחת והולך מטעם זה אמנם ב"ה ס"ל דבחנוכה דהי' הנצחון ע"י החשמונאים שזכינו לאור תורה צריכין העיקר להראות שאנחנו נתגבר בכח תוה"ק ונוסף והולך בקדושת השי"ת ועיד"ז ממילא יהי' ההשפעה של אוה"ע ג"כ כי במהרה יתגלה כבוד מלכותו של השי"ת עליהם בב"א:

ועתה נבאר קצת בענין זה בעומק הלכה בעזהשי"ת. הנה לכאורה יש להעיר על דברי המהרש"א ז"ל שכתב דטעמא דב"ש דס"ל פוחת והולך משום דס"ל כתירוץ הא' של הב"י ז"ל דנתחלק מיד השמן לח' חלקים ובכל הלילה היו נותנין למנורה חלק אחד והי' דולק עד הבוקר ונמצא שבכל הלילה נעשה נס. וי"ל דב"ש וב"ה אזלי לשיטתם דלב"ה לא מסתבר תירוץ זה של הב"י לכן ס"ל דמוסיף והולך משום מעלין בקודש ול"מ דליכא טעמא לדידהו. אמנם ב"ש לשיטתם שפיר י"ל דס"ל כתירוץ הא' של הב"י וטעמא דמילתא דהנה לפ"ד הב"י בתירוץ הא' צ"ל דנעשה נס במנורה כאשר כבר הי' שמה השמן נעשה הנס ונתמלא הנר חצי לוג. דזה ודאי ליכא למימר בכוונת מרן הב"י ז"ל דלא נוסף כלל רק שזה המעט הי' הולך ודולק כל הלילה עד הבוקר. ז"א כיון דהמצוה שיתן שמן כשיעור שיהי' דולק מערב ועד בוקר נהי דהב"י ז"ל ס"ל דהכא דלא הי' להם עצה רצו עכ"פ לצאת ידי קצת מצוה אבל כיון שנעשה הנס בוודאי נעשה הנס שיהי' דולק כהלכתו דהיינו שיהי' בו מיד בתחלת ההדלקה כשיעור מערב ועד בוקר. וז"ב ופשוט. אך לכאורה צ"ע עוד כיון דמצות המנורה הוא שיהי' מתרומת הלשכה והיינו שיהי' לכל ישראל חלק בו וא"כ מה מהני הנס כיון דהי' של גבוה ולא הי' לישראל חלק בו. וע"כ צ"ל כיון דנתברך שמנן של ישראל שנתנו לתוך המנורה הוי הכל של ישראל. אך יש לעיין בזה כיון דבאמת בשעת הריבוי הרי המעט שנתנו הי' של הקדש והוא של גבוה א"כ של גבוה נתברך וא"כ אין לישראל חלק בכל השמן ולא נתקיים בזה מצות הדלקה. אמנם י"ל כיון דקיי"ל דמהני שאלה בהקדש והואיל אי בעי מיתשיל חשיב כדידי' ולכן הוי שם הבעלים דכל ישראל על השמן ומעתה שפיר כיון דנתברך השמן הזה הוי כל השמן של כל ישראל ושפיר נתקיים המצוה כתקנה. ומעתה לפימ"ש המל"מ בפ"א מה' מעה"ק הלכה ד' לחדש דאף דס"ל לב"ה דיש שאלה בהקדש מ"מ כשכבר קידש בכלי שרת ל"מ שאלה עיי"ש שמתרץ בזה קו' התוס' סוטה (דף ו' ע"ב) ועיי' מ"ש בחי' שם ואכמ"ל. וא"כ א"א לומר כתירוץ הב"י ז"ל דנתחלק השמן לח' חלקים ונוסף במנורה דהרי במנורה כיון דהוא כלי שרת וא"כ השמן שניתן בתוכה נתקדש בכלי ושוב ל"מ שאלה והוי של גבוה לגמרי וכי נתברך של גבוה נתברך וא"כ לא הי' השמן של ישראל לכן ב"ה לשיטתם ס"ל שהשמן נתברך מיד בפך ואז הי' הנס ושפיר הי' השמן של כל ישראל כיון דבפך הי' רק קדושת דמים ולא נתקדש עדיין בכלי שרת ומהני שאלה ולכן ס"ל לב"ה מוסיף והולך. אמנם כ"ז לב"ה אבל לב"ש לשיטתם דס"ל דאין שאלה להקדש א"כ גם בהיות השמן בפך לא הי' מהני שאלה וצ"ל לשיטתם דלא תליא שם בעלים בשאלה רק כיון דהוא הקדש מכוחם נקראים בעלים על הדבר וא"כ שוב אין נפ"מ אימתי נעשה הנס ולכן שפיר ס"ל כתי' הא' של הב"י ז"ל דהנס נעשה במנורה ולכן ס"ל פוחת והולך והבן היטב:

אמנם לכאורה י"ל דז"א וגם ב"ה יכולים לסבור כתירוץ הב"י ז"ל דהנה בחידושי הקשיתי לשאול ע"ד הב"י ז"ל שכ' דחלקו השמן לח' חלקים לעשות עכ"פ קצת מצוה שיהי' דולק בכל לילה מעט במנורה לפי"מ דמבואר בש"ס דעשו מנורה חדשה של עץ והנה קיי"ל כלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן וא"כ כל זה שנתקדשה המנורה הוא רק ע"י עבודה וכיון דהמצוה הוא שיהי' דולקת מערב ועד בוקר וצריך ליתן בה שמן כשיעור א"כ כשנותן פחות מזה הרי ל"ש עבודתה מחנכתה וא"כ הרי לא הי' מנורה כלל ולא הי' מצוה כלל בהדלקתה. וכתבנו לתרץ דע"כ צ"ל דדעת הב"י ז"ל דס"ל דכמו דהוי מצוה אע"ג דהוא רק ח"ש מהמצוה ה"ה דהוי לענין זה עבודה של המנורה ונתחנכה עיד"ז ונעשית עיד"ז כלי שרת וז"פ. ומעתה י"ל דגם לב"ה אע"ג דס"ל יש שאלה בהקדש וא"כ סברא גדולה לומר דשם בעלים תליא בשאלה מ"מ י"ל דהנס נעשה במנורה כמו"ש הב"י ז"ל. ואין להקשות הא במנורה כבר נתקדש בכלי ול"מ שאלה ז"א דהרי כ"ז דנתקדש בכלי הוא רק עיד"ז שנתן בה שמן קודש להדלקת המנורה עיד"ז נתחנכה המנורה ונעשית כלי שרת ונתקדש השמן קדושת הגוף משא"כ אם שאלו על השמן א"כ השמן הוא של חולין ופסול למנורה וא"כ לא נתחנכה המנורה וליכא כאן כ"ש כלל. ולא יהי' קידוש כלי כלל ושפיר אף לב"ה מהני שאלה אף לאחר שניתן השמן למנורה ושוב י"ל דגה לב"ה הי' הנס במנורה שנתרבה השמן בכל לילה במנורה:

איברא דז"א דזה תינח בלילה ראשונה דאז עדיין לא נתחנכה המנורה כ"א ע"י הדלקה זו שפיר יש לומר כנ"ל משא"כ בלילה שני' כיון דכבר נעשה נס בלילה ראשונה ונתחנכה המנורה כדת ונעשית כלי שרת א"כ כשבא לתוכה השמן המעט נתקדש בכלי ושוב ל"מ שאלה ושוב אין הנס הי' לישראל אלא לגבוה כיון דכבר הי' של גבוה לגמרי ע"י קידוש כלי כנ"ל. ומוכרח לומר דהנס הי' בפך ששם נתרבה השמן בכל לילה כנ"ל. ועפי"ז מה מאוד ימתק לנו לפרש דברי הגמ' שבת שם (דף כ"ג ע"א) אמר ר"י יום ראשון מדליק מברך ג' מכאן ואילך מדליק מברך שתים מה ממעט ממעט זמן. ונימעט נס. נס כל יומי איתא עכ"ל הגמ'. וצריך להבין דקארי לה מה קארי לה ונימעט נס אטו לא ידע זה דנס כל יומא איתא:

אמנם לדברינו י"ל בטטו"ד דהמקשן הי' סובר כהב"י ז"ל דהנס נעשה במנורה לאחר שנתנו בו שמן מעט נתרבה השמן במנורה והי' קשי' לי' א"כ איך אנו מברכין שעשה נסים לאבותינו הא הנס לא הי' לאבותינו כלל אלא לגבוה וע"כ צ"ל כיון דישראל היו בעלים הוי בכלל שעשה נסים לאבותינו אך הא לאחר שנתקדש בכלי ל"מ שאלה וא"כ שוב לא הוי ישראל בעלים. אמנם ז"א כיון דהקדש כלי הי' רק ע"י שמן כנ"ל. אך א"כ זה דוקא בלילה הראשונה אבל אח"כ נהי דהוה נס אבל כיון דכבר נתקדשה המנורה ונתקדש השמן בקדושת כלי שוב ל"ש לברך שעשה נסים לאבותינו כיון שהנס הי' לגבוה וא"כ שפיר מקשה ונימעט נס וע"ז תרצינן נס כל יומי איתא והיינו כשאר תירוצי הב"י דהנס נעשה בפך השמן דהי' אז עוד של כל ישראל מטעם הואיל אב"מ וא"כ שפיר מברכינן בכל יום נס ולא נתמעט אלא זמן. וזה נכון מאוד בביאור הסוגיא:

איברא דיש לעיין עוד בזה לפ"מ דקיי"ל דאין כלי שרת מקדשין פחות מכשיעור א"כ י"ל דגם בשאר הלילות אע"ג דכבר נתקדשה המנורה ונעשית כלי שרת מ"מ השמן לא נתקדש במנורה כיון דלא הי' בו כשיעור להדליק מערב ועד בוקר שכך הוא מציתו וא"כ לא נתקדש בפחות מכשיעור ומהני שאלה גם בהיותו במנורה. אך י"ל בזה דהנה כ"כ שדברי הב"י ז"ל תמוהין מאוד דאיך אפשר לומר כן שחלקו את השמן לח' חלקים ולא יעשו כלל מצות בשלימות. ועין בחי' המאירי שבת בסוגיא זו שהביא יש מפורשים כן ותמה עליהם והארכנו בזה בקונטרס דרך חיים בסוגיא דכבתה ואכמ"ל:

אמנם מחוורתא בכונת הב"י ז"ל כמו ששמעתי אומרים בשם אדמו"ר רבן של כל ישראל מרן מגור זצוקלה"ה. דהנה באמת זה ששיערו חז"ל שצריך חצי לוג שמן לכל לילה היינו בפתילה בינונית ובימות החמה בתקופת תמוז והי' באמת פתילה עבה כמו"ש התוס' מנחות (דפ"ט) בשם הירושלמי. אך לפי"ז אם יקח פתילה דקה מאוד מאוד דהיינו שיהי' שמינית מהפתילה שצריכה חצי לוג ללילה שלימה יוכל להדליק בשמינית שמן לכל לילה. וא"כ י"ל דזה כוונת הב"י ז"ל דמפני שלא הי' להם אלא פך אחד שלא הי' בו להדליק אלא ללילה אחת חלקו את השמן לח' חלקים ולקחו פתילה דקה מאוד שיהי' דולק בשמינית שמן כל הלילה ויתקיים בזה מצות התוה"ק בשלימות שיהי' דולקות המנורה מערב ועד בוקר והא דנעשה נס היינו כדי שיתקיים המצוה בהידור מצוה לגמרי שיהי' אור יפה וכיון דהי' עיקר הנס בהידור מצוה דאל"ה לא הי' צורך בנס כלל לכן יש במצוה זו מהדרין ומהדרין מן המהדרין משא"כ בכל המצות. אלו תוכן ד"ק ודפח"ח ושפתים יושק:

ומעתה באמת הי' כשיעור שמן לכל לילה כיון שלקחו פתילה דקה מאוד ושוב נתקיים בו מצות התורה ושפיר נתקדש בכלי שרת דנהי דשיערו חז"ל דלפתילה בינונית צריך חצי לוג ומצוה שתהי' מהודרת אבל פשיטא דזה דוקא כאשר נוכל לקיים מן המובחר אבל כשאי אפשר בענין אחר הוי זה כשיעור וא"כ בלילות הנשארים כאשר בא השמן למנורה נתקדש השמן ושוב יש סברא לומר דאין הנס בשל ישראל אלא בשל גבוה ולכן שפיר מקשינן ולמעט נס וזה ברור:

והנה חכם אחד העירני להביא ראי' לדברי המהרש"א ז"ל דב"ש וב"ה פליגי באופן הנס איך הי' דבזה א"ש מה שיש לעורר על הא דמייתי ראי' משני זקנים שהי' בצידן א' עשה כב"ש ואחד עשה כב"ה ואמאי לא הביא הגמ' בסופ"ק דיבמות ראי' מזה דעשה ב"ש כדבריהם אמנם להנ"ל י"ל כיון דפליגי באופן הנס איך הי' ובכה"ג שפליגי במציאות בוודאי עשו כדבריהם כיון שהי' להם בקבלה דכל היום נתמעט מהפך שמן וחלקו אותו למנורה. ולכן מדקדק ריו"ח ואומר זה נתן טעם לדבריו כנגד פרי החג וכפי' המהרש"א ז"ל דהנס הי' כפי' הב"י ולכן עשה כדברי ב"ש ואין בזה ענין לשאלת הגמ' אי עשו ב"ש כדבריהם או לא אלו דבריו. אמנם באמת אינו ראי' מזה וכבר ראיתי להג' המנוח בעל ס' שערי דעה ח"ב ס"ז שהעיר ע"ד הגמ' הנ"ל. ועיי"ש שרוצה להוכיח מזה דבהידור מצוה ל"ש לא תתגודדו. אמנם לענ"ד בלא"ה ל"ק מידי דבמצות הדלקת נר חנוכה כיון דהי' פשוטין ומהדרין ומהדרין מן המהדרין ולדעת התוס' כל אחד עשה באופן אחר בוודאי דהיו יכולין המהדרין מן המהדרין ג"כ לעשות כ"א לפי טעמו כיון דבלא"ה הי' אגודות אגודות במצוה זו ול"ש בזה לא תתגודדו כלל. ולכן לא הביא הגמ' ביבמות כלל דבר זה. וזה נראה ברור ואמת בסייעתא דשמי':