בפרקי דר"א מובא ברמב"ן ז"ל בפסוק טו"ב איתא בזה"ל לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני מזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותו מראשותיו וכו' ונעשו כולן אבן אחת וכו' השכים יעקב בבוקר בפחד גדול ושב יעקב ללקוט אבנים ומצא אותן כולן אבן אחת ושם אותם מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצוק עלי' שנאמר ויצוק שמן על ראשה מה עשה הקב"ה נטל רגל ימינו וטבע את האבן עד עמקי תהומות ועשה אותם סניף לארץ וכו' לפיכך נקרא אבן שתי' ששם הוא טבור הארץ עכ"ל. וראיתי בת' חת"ס ח' או"ח סי' מ' שהקשה דאיך לקח אותם יעקב אח"כ למצבה כיון דשכב עליהם והרי כלים שנשתמשו להדיוט אסורין לגבוה. ותירץ כיון דהוי אבני מזבח והוי קדושת הגוף ואין מועל אחר מועל לבד מאבני מזבח וכלי שרת וא"כ לא נאסרו ע"י שימוש הדיוט דא"א אוסר דבר שא"ש:

אמנם לענ"ד יש לעיין בזה דאם הי' בהם קדושת הגוף והיו אסורין בהנאה איך הניח אברהם אע"ה מכשול להניח אותם אבנים במקום הפקר שישתמשו בהם בני אדם והרי אנו למידין בצפורי מצורע ובשעיר המשתלח דמותרין להדיוט בהנאה משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה. וא"כ ה"נ מוכח מזה דאברהם הניחם במקום הפקר ולא חש שיבואו בני אדם וישתמשו באותן אבנים דלא נאסרו בהנאה ובפרט לפימ"ש האחרונים דגם ב"נ מצווה באיסורי הנאה דהקדש דהוי גזל גבוה וב"נ מוזהר על הגזל א"כ נראה מזה דלא הקדישו האבנים כלל שיהי' קדושתן קיימת לעולם:

אמנם הא דלא חשש יעקב אבינו ועשה מהם מצבה אע"ג דנשתמש בהם להדיוט נראה לי לפמ"ש הרמב"ן ז"ל דמצבה היינו רק לנסך עליו אבל לא היו מקטירין לגבוה כלל על מצבה י"ל דבזה לא נאסר שימוש הדיוט וכמו"ש המג"א מובא כת' חת"ס הנ"ל דדוקא מזבח אסור ממה שנשתמש להדיוט אך אכתי אינו מיושב דלפי האמת הרי אבן הזה נעשה אבן שתי' ומקום המקודש ביתר שאת ויתר עוז. וקשה הא נשתמש בו הדיוט. אמנם מה שנלענ"ד בזה דבר חדש בהקדם לתרץ דברי הגמ' מנחות (דף כ"ב ע"ב) ר"א בן שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט. וקשה מאי פיסקא ומנ"ל דמזבח לא נשתמש בו הדיוט ועיי' בח"ס שנדחק מאוד בזה לכן נלפענ"ד עפי"מ דמבואר בילקוט שמואל אות קכ"ז בשם המדרש בזה"ל ללמדך שהמלך כיון שהוא מתמנה מלך והוא קצר מיד הוא נעשה ארוך בשביל שמן המשחה שנמשח בו וכן אתה מוצא בכה"ג שהוא גדול בה' דברים בנוי בכח בחכמה ובעושר וכו' ואם אין לו אחיו הכהנים מגדלין אותו. ולכאורה אינו מובן לדברי הילקוט מה זה שהביא הכא מכה"ג:

ונראה דכוונת הילקוט דגם בכה"ג משיחת שמן המשחה עשה פעולה זו שנתן לו כח חדש ושינתה תוארו בנוי וביופי כיון שנראה שהוא דבר המעכב וזה פשוט דאם הי' כה"ג ממלא מקום אביו בתורה ויראה הי' הוא נעשה כה"ג וקשה איך נעשין בו המעלות והמדות הגופניות האלו וע"כ דהי' על ידי שמן המשחה. וכן נראה במדרש רבה אמור פרשה כ"ו. ואולי י"ל דמה"ט קיי"ל דאף כה"ג בן כה"ג טעון שמן המשחה ולא כבן מלך שאינו צריך שמן המשחה לבד היכא דאיכא מחלוקת. וי"ל הטעם דבמלך אין מעלות אלו מעכבות ולכן דוקא במקום שיש מחלוקת הי' נמשח כדי שיזכה לכל אותן המעלות וממילא ימצא חן בעיני כל. אמנם כה"ג הי' תמיד צריך שמן המשחה. וכבוד ידידי הגאון מוהר"י מבענדין נ"י כתב לי בתשובתו בשם הגאון המקובל בעל קהלת יעקב ז"ל שכתב בשם ילקוט ישעי' דכה"ג לאחר שמן המשחה נעשה כברי' חדשה לגמרי הרי דשמן המשחה עשה ברי' חדשה מכה"ג ומעתה נראה דלאו דוקא כה"ג רק כל המקדש וכל הכלים שנמשחו בשמן המשחה נעשין דברים חדשים לגמרי ואינן אותן הדברים שהיו קודם לכן ובאמת שמן המשחה הי' כח אלוקי דהשמן שעשו נשאר לגמרי כמו שאמרו חז"ל שכולו קיים וא"כ שפיר י"ל דנעשה דבר חדש לגמרי ע"י שמן המשחה. ומעתה מובן היטב דברי הגמ' מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט כיון דלאחר שנמשח לא נשתמש בו הדיוט ממילא לא נשתמש בו הדיוט כלל דמה ששימש בו הדיוט קודם שנתקדש ונמשח אינו מיקרי שימוש כלל כיון דלאחר שימוש נעשה כלי חדשה לגמרי ה"ה העצים והאש שלוקחין למזבח צריך שיהי' לא נשתמש בהן הדיוט מעולם וא"ש מאוד דברי הגמ'. ומעתה א"ש מאוד דברי הפרקי דר"א דבאמת קודם שבא השמן מן השמים הי' יעקב אבינו עושהו רק למצבה שלא נאסר בו שימוש הדיוט אמנם אח"כ כשבא לו השמן מן השמים ויצוק עליו ונתקדש ע"י שמן המשחה והרי כעשה דבר חדש לגמרי ושוב אינו פוסל בו שימוש הקדום ולכן שפיר אמר יעקב אבינו ע"ה והאבן הזה אשר שמתיו מצבה מעתה יהי' בית אלקים ממש ונעשה ממנו אבן שתי'. ואל יקשה עליך מה שיצא מדברינו דבר חדש מאוד לדינא דמה שנתקדש ע"י שמן המשחה לא הי' פוסל בו שימוש הדיוט מדברי הר"מ ז"ל שכתב סתמא דכללא הוא דכל מה שצריך לבנין המקדש ולכלים הכל הי' צריך להיות חדש ממש. זה לק"מ דהרי קיי"ל דרק כלים שעשה משה משיחתן מקדשתן אבל מכאן ואילך אף שהי' שמן המשחה לא נמשחו המקדש והכלים בשמן המשחה רק עבודתן מחנכתן ושפיר צריך שיהי' חדש ממש. ועי' היטב בכ"ז: