Keli Chemdah on Torah, Vayetzei
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בספר אור החיים הקדוש בפסוק וידר יעקב נדר לאמר כתב בזה"ל פירוש שהוציא הנדר בשפתיו כי זולת זה נדר בלב אינו נדר. עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה על רבינו ז"ל הא ילפינן מקרא דכל נדיב לב עולות דבקדשים מהני מחשבה ג"כ ואם אמנם כי יש בזה פלוגתת הפוסקים אי גם בצדקה מהני מחשבה אי הוה בכלל נדרי גבוה מ"מ הכא דיעקב אבינו ע"ה אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דהיינו לגבוה ממש א"כ בודאי מהני גם מחשבה. ומה שנלענ"ד בכוונת האוה"ח ז"ל דהנה באמת יש לעיין בהא דקיי"ל דהקדש מהני במחשבה כיון דכתיב לא יחל דברו אמאי לא אמרינן דוקא דברו לא יחל אבל מחשבה מותר לחלל כמו דדרשינן מודבר דבר דשבת דדיבור אסור הרהור מותר וכן לא יראה בך ערות דבר א"כ הכא נמי נדרוש הכי ולא יהי' איסור דבל יחל במחשבה וכן העשה דכל היוצא מפיו יעשה הרי מבואר להדיא רק על דיבור דיצא מפיו ולא על מחשבה לכן נראה דאו"ח ז"ל ס"ל דאה"נ דליכא לאו דלא יחל ועשה הנ"ל במחשבה אמנם מ"מ בהקדש מהני מחשבה משום דאמירה לגבוה כמס"ל דמי והוי קנין להקדש בדיבור וקנין זה מהני במחשבה ג"כ כמו דיבור דמהני מתורת קנין ה"ה דמהני מחשבה וכמו"ש האבני מילואים לענין עכו"ם אע"ג דליתא בבל יחל לחד מ"ד מ"מ יכול להקדיש דהוי קנין מטעם אמל"ג ה"ה אם מקדיש במחשבה מהני מצד קנין. ומעתה י"ל עפמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ו מה' ערכין דאע"ג דקיי"ל א"א מקדיש דשלב"ל מ"מ אם אמר הרי עלי להקדישו ה"ז חייב להקדישו לכשיבוא לעולם משום נדר ראי' לדבר מיעקב אבינו שאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ונאמר אשר נדרת לי שם נדר. ועיי' בהשגות הראב"ד שכתב דהראי' מיעקב ראי' הוא וא"כ מבואר דהכא מצד הקדש לא הי' מהני מטעם דאין אדם מקדיש דשלב"ל ורק מצד נדר הי' מהני דחל גם על דשלב"ל וחייב לקיים נדרו לכשיבוא לעולם ולפי"ז צדקו דברי האוה"ח דז"ד דנודר בפיו אבל בנדר בלב ל"מ דנדר בלב ל"מ כיון דמצד קנין ל"מ הכא כיון דהוי דשלב"ל. איברא דאכתי יש לעיי' בזה דהנה באמת הקשיתי מדברי הר"מ והראב"ד אלו על דברי הריב"ש בתשו' סי' שכ"ח שכתב לדחות ד' הטור בשם הרא"ש ז"ל דהוכיח מזה שמכר עשו ליעקב הבכורה אע"ג דהוי דשלב"ל דבשבועה יכול להקנות דשלב"ל. וכתב הריב"ש ז"ל דאין זה ראי' בלל די"ל דקודם מתן תורה הי' אדם מקנה דשלב"ל עיי"ש. ולכאורה מה יענה לדברי הר"מ והראב"ד ז"ל הכא שהוכיחו מהא דיעקב נדר בדבר שלב"ל דמהני נדר בדשלב"ל דילמא הי' מהני מצד קנין כיון דקודם מתן תורה אדם מקנה דשלב"ל ה"ה דמצי להקדיש דשלב"ל. אמנם יש לקיים דברי הריב"ש ז"ל למעיין בדקדוק הלשון בר"מ ז"ל שהוסיף להביא הקרא דאשר נדרת לי נדר שלכאורה מיותר הוא אלא דהר"מ ז"ל בא להזהיר זה דלא נימא דבאמת אין נדר חל על דשלב"ל והא דהי' מהני נדר יעקב היינו מצד קנין דקודם מתן תורה הי' יכול להקדיש דשלב"ל לכן הביא הר"מ ז"ל דהשי"ת אמר לו אח"כ אשר נדרת לי נדר הרי מבואר דהי' לו חלות מצד הנדר. ואין לומר דסוף כל סוף מה ראי' מקודם מתן תורה נימא כמו דקנין חל על דשלב"ל ה"ה דנדר הי' חל אבל לאחר מ"ת דנתחדשה הלכה דא"א מקנה ומקדיש דשלב"ל ה"ה דנדר אינו חל על דשלב"ל. ז"א דהר"מ ז"ל לשיטתו דנראה מדבריו בפ' [...] מה' מלכים דב"נ אינו מוזהר בלא יחל דברו וא"כ ע"כ הא דנדר יעקב היינו משום שרצה להחמיר על עצמו כדין ישראל וכיון דבישראל לא מהני נדר בדשלב"ל א"כ פשיטא דל"ש לומר בב"נ אשר נדרת לי נדר ושפיר הוכיח הר"מ ז"ל להלכה דבישראל חל נדר בדשלב"ל וזה נכון בדעת הריב"ש. ומעתה הדרא לדוכתא קושיתינו דכתב דהוצרך לומר בע"פ דאל"ה לא הי' חל מצד נדר וקשה מה בכך דלא הי' חל מצד נדר עכ"פ הי' חל מצד קנין כיון דקודם מתן תורה אדם מקדיש דשלב"ל. אך לקושטא דמילתא ל"ק בזה דודאי דהאו"ח מודה לדרש חז"ל דילפינן מלאמר דיעקב לימד אותנו לדורות שיהיו נודרין בעת צרה ורצה דוקא לנדור וכיון שכן שרצה שיהי' לו חלות מצד נדר ג"כ הוצרך להוציא בשפתיו דנדר בלב לא מהני כלל:
ובאמת בעיקר דברי הרא"ש והטור ז"ל לחדש דדשלב"ל בשבועה מהני הקנין לכאורה יש לומר דמסברא דבריהם נכונים כיון דהטעם דא"א מקנה דשלב"ל הוא משום דלא סמכא דעתי' והיכא דסמכא דעתי' מקנה גם דשלב"ל וא"כ י"ל דשבועה שנשבע לו א"כ שוב סמכא דעתי' וקני גם בדבר שלב"ל ועיי' באוה"ח פרשת תולדות שכתב בפשיטות כיון דהטעם דא"א מקנה דשלב"ל מצד דלא סמכא דעתי' אין נפ"מ אם הוא בשבועה או לא. אמנם לכאורה אינו מובן אמאי לא נימא כיון דנשבע לו גמר ומקנה אמנם נראה כיון דקיי"ל דבשבועה מהני שאלה וא"כ שפיר לא סמכא דעתי' כיון דיכול למיתשל על שבועתו ומעתה י"ל למ"ד דב"נ מוזהר על בל יחל אבל בהיתר חכם אינו ול"מ למיתשל על שבועתו א"כ בב"נ שפיר מהני קנין בדבר שלב"ל אם הוא בשבועה או בנדר לקיים כיון דסמכא דעתי' מצד הנדר והשבועה ושוב מהני הקנין גם בדבר שלב"ל וצדקו דברי הרא"ש והטור ז"ל דנפ"מ גם לאחר מ"ת אם מקנה לו דשלב"ל וחייב את עצמו לקיים בשבועה ובנדר על דעת רבים דל"מ התרה די"ל דבכה"ג מהני הקנין בדבר שלב"ל. ודו"ק היטב בכ"ז: