Keli Chemdah on Torah, Vayikra
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בר"מ ז"ל פ"ב ממעילה הלכה ו' כתב בזה"ל חטאת בהמה ואשם וכו' מועלין בכולן עד שיזרק הדם נזרק הדם מועלין באימוריהן וכו' וכן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה עד שיזה דמה. הוזה דמה א"ב מעילה "אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה". והנהנה בהן אחר הזייה לא מעל עכ"ל. וכתב מרן הכ"מ ז"ל ומ"ש אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה בסוף תמורה עולת העוף שנתחמצה דמה מוראתה ונוצה שלה יצאו מידי מעילה ואסיקנא דמ"מ אסורין בהנאה משום דנקברים הם כדאמרינן בפ"ק דיומא נבלעים במקומם. וכל הנקברים אפרן אסור עכ"ל. וכתב לי ע"ז כבוד ידידי הגאון העילוי המפואר מוהר"ח העללער שיחי' מווארשא בזה"ל. תמהני מאוד על מרן הכ"מ ז"ל שלמד דין חטאת העוף מעולת העוף והרי מבואר בתורת כהנים (פרשה ז' פרק ט'). והשליך אותה. כשירה לא פסולה. אותה לא חטאת העוף. אותה. אותה בהשלכה. ואין עולת בהמה בהשלכה עכ"ל. וא"כ ממעט מקרא דאותה דבחטאת העוף אין המוראה והנוצה בכלל השלכה וא"כ מהכ"ת שיהי' אסור בהנאה ועיין במשנה זבחים (דף ס"ד ע"ב) דחטאת העוף אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים אמנם בעולת העוף מבואר במשנה שאחר זו דצריך להסיר המוראה והנוצה עיי"ש. נראה מבואר דבחטאת העוף גם המוראה והנוצה לכהנים וא"צ השלכה. ועיין במנחות (דף ע"ד ע"ב) במתני' מנחת כהנים וכו' למזבח ואין בהן לכהנים. ובזה יפה כח המזבח מכח הכהנים. שתה"ל ולחה"פ נאכלין לכהנים וא"ב למזבח ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח. ומקשינן בגמרא על הרישא דאמרת בהו ובזה יפה כח המזבח מכח הכהנים. ותו ליכא והא איכא עולה. ותרצינן עורה לכהנים ומקשינן עוד והא איכא עולת העוף ותרצינן הא איכא מוראה ונוצה ואע"ג דמוראה ונוצה אינן לכהנים ע"כ צ"ל כיון דאינן כולה למזבח לא הוי בכלל יפה כח של מזבח כיון דיש בהם דבר שאינו למזבח אע"ג דאסור בהנאה לכהנים ג"כ. ולפי"ז קשה מה מקשה בגמרא אח"כ אסיפא דקתני בהן דבזה יפה כח הכהנים מכח המזבח ותו ליכא והא איכא חטאת העוף ותרצינן איכא דמה ואמאי לא תרצינן ג"כ איכא מוראה ונוצה דאינן לכהנים. וא"כ אינו יפה כח הכהנים וזה ממש דומה בדומה להא דאמרי' לעיל בעולת העוף דלא הוי בכלל כח מזבח יפה משום דאיכא מוראה ונוצה שאסור לכהנים א"כ ה"ה הכא מה מקשה מחטאת העוף א"ו דפשיטא לסוגי' דש"ס דבחטאת העוף גם מוראה ונוצה מותר לכהנים ולכן הוצרך לתרץ מצד הדם וא"כ מבואר היפך דברי הר"מ ז"ל וצע"ג. ואבקש מכת"ה לעיין בזה ולהשיבני חו"ד הרמה בכל האמור. א"ד הרב הנ"ל שיחי':
וזה אשר השבתי על דבריו. יקרתו קבלתי ואומר אני על קושייתו הקשה אדם קשה כברזל. ונשתוממתי על המראה בזה שכמעט קשה על רבינו הר"מ ז"ל מתוה"ק כיון דלא כתיב בחטאת העוף כלל דצריך להשליך המוראה ונוצה א"כ מהכ"ת שיהי' אסור בהנאה לאחר זריקת הדם כיון דהזריקה מתיר הכל ומה ענין זה לעולת העוף דאי לאו דאמרה תורה דצריך להסיר המוראה ונוצה היו מקריבין אותה על המזבח דכולה כליל לכן שפיר אמרי' אע"ג דהתורה אמרה דאינה בכלל הקרבה מ"מ אסורה בהנאה מקרא דוהשליך אותה. משא"כ בחטאת דגלי קרא דאין למזבח אלא דמה וכיון דהזריקה מתיר ממילא מתיר הכל. ובפרט דמבואר כן בתו"כ דממעט לה מאותה ועיין בפירוש הראב"ד ז"ל בתו"כ שם שכתב בזה הלשון אותה ולא מוראת חטאת העוף. שאם ירצה כהן יאכל אותו זפק עכ"ל. מבואר דמותר באכילה לכהנים:
ולכאורה עלה בדעתי דרך פילפול דהנה יש לדקדק בלשון הראב"ד ז"ל שכתב שאם ירצה כהן יאכל אותו זפק משמע דחיובא ליכא וקשה אמאי הא צריך לאכלו משום מצות אכילת קדשים ומשום שלא יבוא לידי נותר וע"כ דס"ל דאין זה חשיב כ"כ בכלל הבשר שיהי' מצוה על הכהנים לאוכלן. אך לפי"ז יש להעיר מהא דמבואר במנחות (דף מ"ה ע"א) דמקשינן בגמרא וכל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי לי' בתמי'. ואמר ריו"ח אליהו עתיד לדורשה. ורבינא תי' כהנים איצטריכא לי' דסד"א מדאשתרי מליקה לגבי'. וקשה מ"ט דריו"ח דלא תי' כן וע"כ צ"ל דא"ר ממליקה משום דמצותו בכך וקשה הא אכתי יש ראי' ממוראה דחטאת העוף דאינו בכלל מצוה ואעפי"כ מותר לכהנים לאוכלו אע"ג דהוי נבילה וע"כ דאשתרי גבי' וא"כ שפיר הו"א דנו"ט מותרין להם. וע"כ דריו"ח ס"ל דבאמת מוראה אסור כיון דאינו בכלל הבשר ואין מצוה על הכהנים לאוכלו אה"נ דאסור משום נבילה. וא"כ י"ל דהר"מ ז"ל פסק כריו"ח ולכן ס"ל דמוראה ונוצה גם מחטאת העוף אסור דלא אשתרי בכלל הבשר וי"ל דריו"ח ורבינא פליגי בזה אי מוראה ונוצה דחטאת מותרין לכהנים או לא:
אמנם זה רק לפילפולא. אבל לקושטא דמילתא כמה ת' בדבר. א'. דמה יענה הר"מ ז"ל לנוצה דהוא רק להנאה אמאי יהי' אסור כיון דהזריקה התירה הכל מהכ"ת שתאסר. ב'. גם על המוראה קשי'. אפי' א"נ דאסור באכילה מצד נבילה עכ"פ בהנאה למה נאסר וגם מה צריך הר"מ ז"ל להשמיענו דאין מועלין בו לאחר זריקת הדם. ג'. עיקר הדבר שכתבנו בדעת הר"מ ז"ל די"ל דמה שאינו בכלל מצוה שוב אינו מותר באכילה דאסור משום נבילה אינו אמת בדעת הר"מ ז"ל שכ"כ בספרי חמדת ישראל בחלק הלאוין אות מ"ח מדברי הספר המצות שנראה דמפרש דמליקה בקדשים הוי שחיטה וזה קמ"ל יחזקאל עיי"ש היטב. ולפי"ז נראה דריו"ח ס"ל דל"צ קרא דיחזקאל לזה דממילא ידעינן כיון דהתוה"ק אמרה בזה מליקה אמרי' דזה הוא השחיטה ומתיר הכל כמו שחיטה בחולין. וא"כ נסתרו דברינו דלכ"ע מותר לאכול הכל בחטאת העוף אף מה שאינו מצוה וז"ב:
ומה שנראה בזה לחומר הנושא דהר"מ ז"ל ס"ל כיון דצריך אותה למעט דאין עולת בהמה בהשלכה לא ממעטינן חטאת העוף כיון דיש סברא לומר כיון דבחטאת קיי"ל דכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין א"כ אכילת הכהנים הוי כמו הקטרה על המזבח וא"כ לפי"מ שמבואר ברש"י ז"ל טעמא דקרא משום שאוכלת מן הגזל א"כ מה לי עולה מה לי חטאת ודוקא בהמה נתמעטה כיון דבהמה אינה אוכלת מן הגזל משא"כ עוף אין סברא לחלק בין עולה לחטאת וי"ל דהתו"כ לשיטתו דהוא ר' יהודא דלא דריש טעמא דקרא כלל ולכן שפיר אע"ג דצריך למעט בהמה ממעטינן גם חטאת העוף משא"כ הר"מ ז"ל לשיטתו שכבר הוכיחו האחרונים דס"ל דלחומרא דרשינן טעמא דקרא א"כ שפיר י"ל כיון דצריך למעט בהמה לא ממעטינן חטאת העוף ולכן ס"ל דחטאת העוף דינה כעולת העוף ואסור בהנאה. ומש"כ כת"ה מדברי הגמרא מנחות (דף ע"ד ע"ב) מהא דמקשינן בגמרא על הא דיפה כח הכהנים מכח המזבח והא איכא חטאת העוף והא איכא מוראה ונוצה והיא הערה גדולה לדעת הר"מ ז"ל. ומה שנלענ"ד בזה דפירוש הגמ' יפה כח הכהנים מכח המזבח היינו שאין צריך מתיר למזבח כמו בכל דברים שצריכים מתיר שיקרב מה מהם במזבח אמנם בשתי בלחם ולחה"פ אין צריכין שום מתיר בגופן שיתיר אותם למזבח ואע"ג דאיכא לבונה וכבשי עצרת מ"מ בגופן ליכא מתיר וע"ז מקשינן בגמרא וחטאת העוף ותרצינן שפיר איכא דמה אבל מוראה ונוצה אע"ג דאסור בהנאה מ"מ אינו מתיר. כנ"ל לחומר הנושא. ואון מצאתי לפירוש זה בשטמ"ק בסוגי' הנדמ"ח בש"ס דפוס ווילנא ד"ה איכא מתנות שכתב בזה"ל תימה מה קאמר דאין הזאה זו ע"ג המזבח ומה יפוי כח הוא זה למזבח. ולכאורה אינו מובן לדבריו הקדושים א"כ אמאי תרצינן לעיל על הא דיפה כח המזבח מכח הכהנים דמקשינן והא איכא עולת העוף ותרצינן הא איכא מוראה ונוצה ותמי' ג"כ מה יפוי כח לכהנים במוראה ונוצה וע"כ צ"ל דהשטמ"ק לומד ג"כ כהר"מ ז"ל דגם בחטאת העוף אסור בהנאה מוראה ונוצה וע"כ דפירוש יפה כח הכהנים היינו שא"צ מתיר בגופו ושפיר קשי' להו מחטאת העוף ותרצינן הא איכא דמה מבואר מזה דמוראה ונוצה כיון דאינו למזבח א"ז בגדר יפוי כח א"כ ה"ה מתנות וזה מוכרח בכוונת השטמ"ק:
אך לפי"ז מוכרח מסוגי' דחשיב למתנות בכלל יפוי כח ומוראה ונוצה ל"ח כדעת התו"כ דבחטאת העוף הכל לכהנים לבד דמה מה שהוא על המזבח. איברא דיש לדחות דעכ"פ הזאת המתנות הוי בכלל מתיר וא"כ יש להשמן מתיר בגופו ואין בזה יפה כח הכהנים לגמרי והבן. ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ:
שוב ראיתי עיקר הקושי' על הר"מ ז"ל כ"כ בספר חסדי דוד על התוספתא להגאון מוהר"ד פרדא הספרדי ז"ל וגם בהגהות הגאון רש"ש ז"ל כבר הרגיש בזה אך לא העירו בכל זה שכתבנו. ועיין ברמב"ן פרשת צו בקרא דוכל מנחת כהן כליל תהי' מ"ש בשם הר"מ ז"ל במורה הטעם לזה. ובטור עה"ת תמה ע"ז מחטאת העוף דליכא למזבח אלא דמה ומ"מ פשוט דכהן ג"כ מביא חטאת העוף. ולהנ"ל י"ל דהר"מ ז"ל לשיטתו דבחטאת העוף גם מוראה ונוצה אסור בהנאה אך ז"א כיון דעכ"פ אינו קרב על המזבח יותר מדמה והבן: