במסכת שבת (דף קל"ב ע"א) א"ל ר"ל לריו"ח אלא מעתה מחו"כ דכתיב בהו ביום הכי נמי דדחי שבת. ההוא מיבעי' לי' ביום ולא בלילה וכו' האי נמי מביום צוותו נפקא. אע"ג דנפקא מביום צוותו איצטריכא סד"א הואיל וחס רחמנא לאתויי בדלות בלילה נמי לייתי קמ"ל. מתקיף לה רבינא אלא מעתה יהי' זר כשר בהן ויהי' אונן כשר בהן הא אהדרא קרא עכ"ל הגמרא. וכתב ע"ז הג' חת"ס ז"ל בחידושים שם בזה"ל הקשו בתוס' הא כבר אהדרא קרא בכהן ולא זר. פי' וא"כ שוב אייתר ביום ואפי' בשבת. ויפה תי' הריב"א ז"ל דהו"א דמצוה בכהן אמנם אי ליכא כהן לא יתעכב כפרתו דחס רחמנא עלי'. אך הא קשי' לי לפימ"ש רש"י ז"ל דבזב וזבה ויולדת ומצורע בכולהו אהדרה קרא דביום ש"מ לא אתי מהדדי ואי אהדרא רחמנא בחדא הו"א אידך חס רחמנא טפי א"כ תקשה בקרבן עולה ויורד שבפרשת ויקרא דחס רחמנא יותר דאיתא נמי בדלי דלות והתם כהן כתיב וביום לא כתיב א"כ לפמ"ש הרשב"א ז"ל דאהדורא דכהן לאו אהדורא הוא א"כ ליתכשר בלילה וזה דבר הנמנע ולא לישתמיט בשום דוכתא דכשר בלילה להקריב קרבן עולה ויורד וצע"ג לכאורה עכ"ל הגז"ל והיא באמת תמי' גדולה לכאורה:

[ומ"ש לתרץ עפי"ד הגמרא פסחים (דף קי"ח ע"א) צ"ע דהרי מבואר שם "עני בשיו" א"כ מצד עונש שמים חייב בשה א"כ זה שמביא עופות הוי בכלל חס רחמנא וי"ל בסגנון אחר עפ"ד של הגז"ל דהנה לכאורה קשה דאיך אפשר לומר דכהן הוא רק למצוה ובליכא כהן כשר זר הא בחטאת העוף אין למזבח אלא דמה וכל הכפרה עיד"ז שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים א"כ בליכא כהן ל"ש להקריב חטאת העוף דזה נראה פשוט דאפי' א"נ דכשר בזר מ"מ לא הותר לו מליקה א"נ דרק לכהנים הותר מליקה ועיין יבמות (דף ל"ב ע"ב) פלוגתא דר"ח ובר קפרא בזה וא"כ ממילא הוי בכלל אהדרה אך במחו"כ כיון דכבר נתכפרו וכל קרבנם לאשתרויי בקדשים שפיר י"ל דמצוה בכהן ואי ליכא כהן יקריב זר משא"כ הני דמחויבין בקרבן עולה ויורד דבפרשת ויקרא דהוא לכפרה שפיר הוי אהדרה מדכתיב כהן. אך גם זה יש לדחות דיש לומר דא"נ דכהן לאו דוקא ה"ה דזר יהי' מותר לאכול לכ"ע ויהיו הבעלים נתכפרים בזה וצ"ע בזה כי יש בזה פנים לכאן ולכאן ואכ"מ]:

אמנם מה שנראה לענ"ד בפירושא דגמ' ויתיישב קושית הגאון ז"ל דהנה באמת צ"ע סברת ריו"ח דהו"א כיון דחס רחמנא עלי' ה"ה דבלילה יהי' כשר וכי מה ענין זל"ז אמנם נראה דריו"ח ס"ל כרב בזבחים (דף ק"כ ע"א) דלילה כשר בבמה עיי"ש ומעתה נראה דזה כוונת ריו"ח דהו"א דהתוה"ק כיון דחס רחמנא עלי' בדין הקרבן ה"ה דחס עלי' שלא יצטרך חומר מקדש ויהי' דינן כבמת יחיד דכשר בלילה ועפי"ז יובן היטב קושית רבינא דא"נ כן יהי' זר ואונן כשר בו כיון דגם בבמה כשר זר ואונן ותרצינן דהשתא דכתיב ביום הרי מה דהוא לחומר מקדש לא חס רחמנא עלי' וא"כ ממילא דגם זר ואונן פסול כנלענ"ד פירושא דשמעתתא. וע"ז הקשו בתוס' ת"ל דכהן הוי אהדרה. ותי' הרשב"א ז"ל דהו"א דאינו מעכב. ולכאורה צ"ע מהכ"ת לומר כן כיון דמליקה ליכא בחולין וא"כ הוי עבודה וא"כ מהכ"ת שכהן לא יהי' מעכב. אמנם נראה עפי"מ דמבואר בזבחים (דף מ"ט ע"א) דמליקת זר לא תרד כיון דכשר בבמה וא"כ שפיר הו"א דחס רחמנא עלי' ואם ליכא כהן יהי' לזה דין במה ויהי' כשר מליקת זר ומעתה נראה דז"ד בהנך מחו"כ דליכא בהו אלא דלות שפיר י"ל כן דאהדורי דכהן לאו אהדורי הוא דאי ליכא כהן יהי' כשר בזר משא"כ בהנך מחו"כ דבויקרא דמייתי בדלי דלות והיינו מנחות והנה במנחה נראה ברור דהרשב"א ז"ל מודה דאהדורי דכהן הוי בכלל אהדרא קרא דהכא א"א לומר דיהי' כשר קמיצת זר כיון דבקמיצה קיי"ל דאם עלה ירד כיון דבבמה לא היתה הקמיצה בכלי שרת אין לדמות מקדש לבמה בזה וא"כ במנחות בוודאי בעי כהן לעיכובא וא"כ הוי כהן בכלל אהדרא קרא וא"כ ממילא גם זה שמביא בדלות פשיטא דכהן מעכב בי' דהרי אי אפשר לומר דחס רחמנא עלי' גם לענין דיני מקדש שלא יהי' לו חומר מקדש דלא יתכן לומר דזה שמביא בדלות יהי' קיל יותר מזה שמביא בדלי דלות וכיון דגבי מי שמביא בדלי דלות פשיטא דכהן הוי בכלל אהדרה קרא ה"ה זה שיוכל להביא בדלות ולכן בהנך שחייבין קרבן עולה ויורד דבפרשת ויקרא הוי כהן בכלל אהדרה ול"צ קרא דביום כלל ומיושב לנכון קושית הג' חת"ס ז"ל:

ועפי"ז נלענ"ד לתרץ דברי רבינו הרא"ה ז"ל בספר החינוך שכתב במצוה קכ"ג בעולה ויורד. עני שהביא קרבן עשיר לא יצא יד"ח. ותמהו עליו שאשתמיט לי' משנה ערוכה פרק בתרא דנגעים שעני יוצא יד"ח בקרבן עשיר ויליף לה מזאת תורת ועיי' בחת"ס שם ובמנ"ח ומה שתירץ החת"ס ז"ל עפ"ד הנ"ל הנה למעיין בספר החינוך בפנים יראה שא"א להעמיס דבריו בדברי רבינו החינוך ז"ל. אמנם מה שנלענ"ד בזה דהנה באמת בהנך קרבנות דבפרשת ויקרא לא כתיב קרא לרבות רק דקשה על הרא"ה ז"ל שכתב בפשיטות דלא יצא יד"ח ויליף ממחו"כ דמצורע דיוצא יד"ח. אמנם ע"ז י"ל כיון דהכא איכא דלי דלות ג"כ והיינו מי שא"י להביא שתי תורים יביא מנחת סולת והנה נראה מסברא דמי שא"י להביא בדלות ודינו דמביא בדלי דלות זה אין ללמוד ממצורע דיכול להביא בדלות כיון דבאמת מליקה הוי נבילה רק דהתורה התירה משום דמצותו בכך א"כ זה שדינו באמת לאתויי מנחה א"י להתנדב מרצונו הטוב להביא שתי תורים כיון דאם אינו עליו חובה אסור משום נבילה וכיו"ב מבואר בנזיר (דף כ"ח) דטעמא דריו"ח דהלכה הוא בנזיר דאל"כ הוי נבילה ואם כי יש לחלק קצת כמובן מ"מ זה דוקא דא"א ללמוד זה מזאת תורת האמור במצורע כיון דיש לחלק כנ"ל וכיון דליכא לימוד א"כ ממילא מי שמחויב בדלי דלות לא יוכל להביא בדלות וא"כ שוב אמרינן דה"ה מי שנתחייב בדלות א"י להביא קרבן עשיר ולא ילפינן ממצורע כיון דיש לומר מסברא דהוקשו להדדי דלות ודלי דלות וז"נ לענ"ד:

איברא דבעיקר הדבר שכתבנו דמי שמחויב בדלי דלות א"י להביא בדלות יש לעיין בי' לפמ"ש האוה"ח ז"ל דיש הבדל בין דלות לדלי דלות דבדלות ממעטינן בתו"כ דאפי' אם יש לו שה מ"מ אם הוא עני ואין לו צרכיו א"ח להביא אלא שתי תורים אמנם בדלי דלות דכתיב בתוה"ק ואם לא תשיג ידו לשתי תורים נראה דאם יש לו שתי תורים אע"פ שצריך למזונו מ"מ חייב להביאם וא"כ נסתרו דברינו לגמרי דהרי לפי"ז אפי' מי שהוא בדלי דלות אי יש לו שתי תורים חייב להביאם ולא משכח"ל דין דדלי דלות אלא אם א"א לו להשיג שתי תורים בשום אופן דזה תלי' רק אם תשיג ידו או לא וא"כ ל"ש לומר דמקשינן דלות לדלי דלות דאם נקישם להדדי בודאי יהי' יוצא יד"ח אם יביא קרבן עשיר והדר"ל קושית הפוסקים על הרא"ה ז"ל. אך באמת דברי האוה"ח ז"ל צ"ע דהרי מבואר בתו"כ פרק טו"ב פרשה י' דהמקדיש תורים ובני יונה מביא עשירית האיפה כיצד הפריש כשבה או שעירה. העני יביא עוף. "העני" יביא עשירית האיפה. מבואר מזה אע"ג דהמעות שהקדיש מונח לשתי תורים מ"מ עתה שהעני ואין לו לאכול מותר ליקח מהמעות לצרכו ויביא רק עשירית האיפה. ועיי' היטב במשנה דכריתות (דף כ"ז) ופירוש רש"י ז"ל שם ובר"מ ז"ל פ"י מהל' שגגות ותמצא מבואר דבדלי דלות היינו אפי' ביש לו המעות לשתי תורים מ"מ אינו חייב אלא מנחה וא"כ דברינו נכונים. ועיין בשטמ"ק שנדמ"ח בש"ס ווילנא שם אות כ"ד מ"ש על רש"י ז"ל דס"ל דהשאר חולין וכתב הוא ז"ל דמותר נראה דהוי נדבה ועיי"ש מ"ש לפרש דעת רש"י ז"ל וקשה א"כ מ"ט דכתב דיותר נראה דמותר הוי נדבה אם לא שנימא דס"ל כהרא"ה ז"ל דעני שהביא קרבן עשיר לא יצא. ודו"ק היטב כי קצרנו וסמכנו על המעיין: