Keli Chemdah on Torah, Yitro
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בר"מ ז"ל פרק כ"ט מהלכות שבת הלכה י"ב י"ג כתב בזה"ל מי שהי' אוכל בע"ש וקידש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה על השלחן ומקדש וגומר סעודתו ואח"כ מברך ברהמ"ז. הי' אוכל בשבת ויצא השבת והוא בתוך סעודתו גומר סעודתו ונוטל ידיו מה שלא כתב הר"מ ז"ל לעיל דנוטל ידיו בגומר סעודתו בשבת אולי י"ל דהר"מ ז"ל לשיטתו בהלכות ברכות פ"ו ה"ב דמים אחרונים רק משום סכנה דמלח סדומית א"כ י"ל דבסעודת שבת דהוי שומר מצוה א"צ מים אחרונים ולפי"ז יהי' א"ש מה שהר"מ ז"ל כתב כאן דנוטל ידיו דאינו מובן מה בעי הכא בזה ולהנ"ל י"ל דרבותא קמ"ל דאזלינן תמיד בתר גמר הסעודה דאם הוא בשבת א"צ נט"י למים אחרונים אע"ג דהתחיל בע"ש ואם גמר במוצאי שבת צריך ליטול ידיו אך צ"ע בזה כיון דהר"מ ז"ל בעצמו לעיל ד"ה ברכות כתב דצריך ליזהר ביותר משום דסכנה הוא א"כ בהתחיל בסעודה בע"ש מה בכך דגמר בשבת מ"מ יש תשש סכנה מצד האכילה דקודם הקידוש וצ"ע ותמהני מאוד שלא מצאתי למי שהרגיש בדקדוק לשון הר"מ ז"ל ואכ"מ] ומברך ברהמ"ז על הכוס ואח"כ מבדיל עליו וכו' הי' אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברהמ"ז תחילה ואח"כ מקדש על הכוס שני ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד שמצות קידוש ומצות ברהמ"ז שתי מצות של תורה הן עכ"ל הר"מ ז"ל. והנה הראב"ד ז"ל השיג עליו במ"ש לעיל דמברך ברהמ"ז ומבדיל על כוס אחד הא ג"כ הוי שתי מצות בכוס אחד וכתב דמיירי באין לו אלא כוס אחד:
אמנם לענ"ד קשה קושי' גדולה לשיטת הר"מ ז"ל דמדייק דדוקא בשתי מצות של תורה אין עושין על כוס אחד א"כ קשה בסוגיא דפסחים (דף ק"ב ע"ב) דמקשינן על ר"ש דס"ל דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד והא תניא הנכנס לביתו במוצ"ש מברך על היין וכו' ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו וקשה הא מבואר לקמן (דף ק"ה ע"ב) דהברייתא מיירי כשכבר הבדיל בתפלה עיי"ש ולפי"ז נהי דצריך הבדלה על הכוס ג"כ הוא רק מדרבנן דמה"ת כבר יצא בהבדלה בתפלה וא"כ שוב ל"ה שתי מצות דאורייתא על כוס אחד ול"ש בזה אין עושין מצות חבילות חבילות ובאמת קושי' זו בלא"ה קשה על הר"מ ז"ל דאפי' א"נ דמיירי דעדיין לא הבדיל בתפלה מ"מ מה תירץ הגמ' אין לו שאני ומותר לומר שתי מצות על כוס אחד הא יש לו עצה להתפלל ולהבדיל בתפלה ושוב לא יהי' איסור לברך שתי מצות על כוס אחד כיון דהבדלה לא יהי' דאורייתא:
ולכאורה עלה בדעתי דרך פילפול דהנה ראב"י ס"ל בפסחים (דף קי"ז ע"ב) דצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש היום ויליף לה מגז"ש וכבר כתבו הפוסקים דהוא מגז"ש גמורה ואינו יוצא מה"ת ידי קידוש אם לא שיזכיר יצ"מ. ועיין בספר המצות להר"מ ז"ל מצוה קנ"ה נראה מד"ק דה"ה בהבדלה צריך להזכיר יצ"מ. וא"כ י"ל דהסוגיא אזלא אליבא דראב"י ולכן מקשינן שפיר מהא דמשלשלן כולן לאחוריו דלא יצא ידי הבדלה בתפלה מה"ת משום דאין בה זכר ליציאת מצרים אמנם הר"מ ז"ל להלכה דס"ל דלא כראב"י כמו"ש הפוסקים שפיר פסק סתמא דמברך ברהמ"ז ואח"כ מבדיל כיון דבטח התפלל מקודם וא"כ ל"ה שתי מצות של תורה והא דכתב הר"מ ז"ל דצריך לקדש על כוס שני היינו בלא התפלל עדיין ולא אמר קידוש היום בתפלה. ועפי"ז ארווחנא מה שיש לתמוה על הר"מ ז"ל שכתב בפשיטות דצריך לקדש על כוס שני וכללא כייל דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד ולא גילה לן כלל דזה דוקא ביש לו אבל באין לו אלא כוס אחד מותר לברך ברהמ"ז ולקדש על כוס אחד אמנם להנ"ל א"ש כיון דהר"מ ז"ל מפרש הטעם דשניהם מצות של תורה הן א"כ ממילא לא משכחת לה אין לו כלל כיון דיכול להתפלל וממילא יהי' אח"כ הקידוש רק דרבנן כמו"ש כל הפוסקים לדידן דלא קיי"ל כראב"י:
אך כ"ז רק לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא אין זה מספיק כלל בדעת הר"מ ז"ל. א) דמה פיסקא דרישא בברהמ"ז והבדלה איירי בכשכבר התפלל וסיפא קידוש וברהמ"ז בלא התפלל עדיין. ב) קשה טובא על לשון הר"מ ז"ל דנראה מדבריו דרק במצות של תורה אין אומרים שתי מצות על כוס אחד דא"כ מה יענה לקושית הגמ' פסחים הנ"ל דמקשינן מיקנ"ה ויקנה"ז דמבואר דמקדש ומבדיל על כוס אחד לפי"מ דמבואר בהרב המגיד ז"ל בריש פרק כ"ט משבת דקידוש דיו"ט הוא רק דרבנן לכ"ע א"כ מאי מקשה הגמ' הא לדעת הר"מ ז"ל כיון דאינן מצות של תורה ל"ש בזה כלל הך דינא דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד. ויותר קשה הא התם סתמא מיירי ג"כ לאחר התפלה ובלא"ה שתיהם הם ג"כ מדרבנן:
לכן הי' נלענ"ד לעיקר כדעת הראב"ד ז"ל בשיטת הר"מ ז"ל דנראה דאינו חולק על הר"מ ז"ל רק דמפרש דברי הר"מ ז"ל בברהמ"ז והבדלה היינו באין לו וס"ל להר"מ ז"ל דהא דמפלגינן בגמ' בין יש לו לאין לו היינו רק אם אין שניהם של תורה דבזה י"ל דבאין לו לא גזרו חז"ל ומותר גם לברך הדרבנן על כוס שמברך הדאורייתא אבל אם שניהן של תורה אין נפ"מ כלל בין יש לו לאין לו לכן בסיפא בקידוש וברהמ"ז דשניהם דאורייתא אין נפ"מ בין יש לו לאין לו ופסק הר"מ ז"ל סתמא דבדאורייתא אין אומרים שתי מצות על כוס אחד וכל הסוגיא דשקיל וטרי לחלק בין יש לו לאין לו הוא רק אם אחד דרבנן כמו הבדלה דהברייתא מיירי שכבר התפל וכן ביקנ"ה ויקנה"ז דאפי' א"נ דלא התפלל עדיין מ"מ הקידוש דיו"ט הוא רק דרבנן ולכן באין לו מותר אבל בשל תורה ל"ש כלל לחלק בין יש לו לאין לו. אך עדיין אין מתורץ בזה הקושי' הא' שהקשינו דמה פיסקא דרישא מיירי שכבר התפלל דבשלמא אם הר"מ ז"ל הי' מעתיק את הדין דברייתא הוי מצינן למימר דכמו דהברייתא מיירי דשכבר התפלל ה"ה דכוונת הר"מ ז"ל כן הוא ול"צ לפרש אבל באמת הר"מ ז"ל אינו מעתיק לשון הברייתא אלא כותב דינו בברהמ"ז ואח"כ הבדלה וכיון דסתמא קתני משמע אפי' בלא התפלל עדיין ג"כ מותר לברך ברהמ"ז ולהבדיל עליו ואע"ג דשניהם של תורה הן. ונראה דמזה הכריח הה"מ ז"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דברהמ"ז והבדלה אין בזה משום חבילות כיון דתרווייהו על מה שעבר הן וס"ל לר"מ ז"ל דלפי מסקנת הסוגיא ל"צ כלל לחילוק בין יש לו לאין לו בהבדלה וברהמ"ז כיון דתרווייהו ענין אחד הם:
הכלל היוצא לנו מזה בדעת הר"מ ז"ל דבכל התורה אין נפ"מ בין יש לו לאין לו ולכן בקידוש וברהמ"ז כתב סתמא דאין אומרים על כוס אחד שתי קדושות והא דמפלגינן בסוגיא בין דיש לו ובין אין לו הוא רק באחד של תורה ושני דרבנן ואע"ג דלקושטא דמילתא בברהמ"ז והבדלה ל"צ להאי חילוקא דבלא"ה ל"ש בזה אין עושין מצות חבילות חבילות מ"מ נפ"מ בברהמ"ז וקידוש אפי' באין לו שצריך להתפלל מקודם קידוש כדי שיהי' הקידוש רק דרבנן. אך בכ"ז צ"ע עוד אם כן דעת הר"מ ז"ל וי"ל דאע"ג דהרמב"ם ז"ל דייק בלישנא דשניהם של תורה הן אין כוונתו שצריך שיהי' עתה מצות של תורה והיינו בלא התפלל עדיין די"ל דאע"ג דכבר התפלל ויצא מה"ת בתפלה מ"מ כיון דבעצם מצות קידוש השבת הוא מצוה של תורה שוב שייך בה הדין דאין עושין מצות חבילות חבילות. ויש להביא ראי' לזה דהרי הר"מ ז"ל כתב סתמא דאינו מברך ומקדש על כוס אחד ומשמע אפי' אם לא אכל סעודה כדי שביעה ג"כ הדין כן אע"ג דהר"מ ז"ל בפ"א מהלכות ברכות ס"ל דאינו חייב מן התורה בברהמ"ז אלא א"כ שבע אלא ודאי כיון דברהמ"ז עיקרו דאורייתא אע"ג דלא אכל כדי שביעה מ"מ הוי בכלל אין עושין מצות חבילות חבילות:
איברא די"ל מדכתב הר"מ ז"ל דגמר סעודתו נראה דכבר שבע ג"כ וא"צ לאכול יותר וא"כ שפיר חייב בברהמ"ז מה"ת. אך זה תליא בפלוגתת הפוסקים בדעת הר"מ ז"ל אם צריך שיהי' השביעה ג"כ דוקא ממיני מזון או אם אכל כזית ממין ושבע מדברים אחרים ג"כ צריך לברך מה"ת כדעת הבעל המאור ז"ל בפרק כיצד מברכין בד"ה אמר ר"פ דברים הבאים מחמת הסעודה באמצע דבריו שכ' בזה"ל וכל מה שבא בתוך הסעודה הוא מכלל השביעה דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת ועיי' בזה בפרמ"ג או"ח סי' קפ"ד סק"ח בא"א שמסופק בד"ז ובפנ"י ברכות (דף מ"ב) ד"ה אמר ר"ה ותמהני שלא העירו מדברי הר"מ ז"ל כאן שאם נימא שדוקא קאמר שצריך להיות מצוה של תורה א"כ מוכרח דאפי' אם אינו שבע מפת לחודא ג"כ יש חיוב ברהמ"ז דאורייתא אם לא שנימא כדאמרן דאין כוונת הר"מ ז"ל שצריך שיהי' דוקא מצוה של תורה עתה אלא אם היא בעצם מצוה של תורה שייך בה אין עושין מצות חבילות חבילות אך באמת אפי' א"נ דבברהמ"ז ה"ד אם אכל כדי שביעה שנתחייב בברהמ"ז מה"ת מ"מ בקידוש י"ל אפי' בשכבר התפלל כיון דקודם התפלה הי' חייב מה"ת נהי דמה"ת יצא בתפלה מ"מ כיון דחכמים אמרו שצריך לקדש על היין א"כ הו"ל כאלו עדיין יש החיוב של תורה והדברים עתיקין וצ"ע הרבה בזה ואכ"מ: