Keli Chemdah on Torah, Yitro
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בתוס' ב"ק (דף צ"ד ע"ב) בד"ה בימי רבי כתבו דהא דגזלנים ומלוי בריבית אם החזירו אין מקבלין מהם היינו דוקא מאותם בני אדם שרוב עסקם בכך. וכתב הפנ"י ז"ל בזה"ל והא דמקשה בסמוך מהניח להם אביהם מעות של ריבית צ"ל דזה הלשון משמע להם שעיקר המעות שהניח הי' של ריבית וכן מוכח בגמ' דמקשה בסמוך איקרי כאן ונשיא בעמך וכו' ואי שלוה בריבית באקראי לא יהי' מסתבר שלא יהיו בניו חייבים בכבודו בשביל כן ועוד דכבר אפשר שהי' סבור שאין כאן ריבית קצוצה אלא ע"כ דמשמע לי' לתלמודא דאיירי שנתעסק בפרהסיא בריבית עד יום מותו עכ"ל. והנה מתוך דברי רבינו הגדול בעל פנ"י ז"ל יוצא לנו דבר חדש דהא דאמרינן דבאביו רשע אינו חייב לכבדו היינו רק במפורסם שהוא רשע אבל בשביל שעושה מעשה רשע באקראי בעלמא ולא נתפרסם שהוא רשע חייבין לכבדו:
ונראה להביא ראי' לדברי הפנ"י מחולין בסוגיא דרוב דמקשינן ממכה אביו ואמו ודילמא לאו אביו הוא ודחינן דחבושין בבית האסורין וקשה אמאי לא אמרינן כפשטא אמאי חייב מיתה ודילמא אביו רשע ואינו חייב על הכאתו וע"כ מצד חזקת כשרות והוא חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בני אדם כשרין הם וש"מ דאזלינן בת"ר אלא ודאי כדאמרן דאפי' אם הוא רשע באמת כיון דאינו מפורסם לרשע חייב לכבדו וטעמא דמילתא י"ל עפימ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו כאן בטעם מצות כיבוד אב משום דהוא שותף ביצירה והוי כ"א כיבוד שמים א"כ כ"ז שלא נתפרסם לרשע הוי פוגם בכבוד שמים כיון דלנו אינו מוחזק לרשע הוי פגם. וזה נכון בסברא:
ויש להעיר דרך פילפול עוד ראי' לדעת הפנ"י ז"ל מהא דמו"ק (דף טו"ב ע"ב) באמתא דבי רבי חזיתי' להאי גברא דהוי מחי לבנו הגדול אמרה ליהוי האי גברא בשמתא דקעבר על לפני עור לת"מ. ועיי' ביד מלאכי כללי הלמ"ד אות שס"ז שדייק מכאן דאפי' אם אינו מכשיל את בנו ג"כ עובר על לפנ"ע בהחלט דאל"כ עדיין לא עבר על לפנ"ע ואמאי משמתין אותו עיי"ש. וקשה הא אם נחליט דעבר על לפנ"ע אפי' אם אין הבן נכשל א"כ הוי רשע ושוב הבן מותר להכותו ושוב אינו מכשיל כלל הגם די"ל לאידך גיסא ג"כ דא"נ דאינו מכשיל ולא עבר על לפנ"ע א"כ אסור להכותו ושוב עובר על לפנ"ע עכ"פ איך משמתין אותו לומר דעבר בהחלט על לפנ"ע הלא א"נ דעבר בהחלט על לפנ"ע הרי לא עבר כלל. ובאמת יש לעיי' בלא"ה כיון דהמרים יד על חבירו נקרא רשע וכ"ש במכה אותו א"כ נראה פשוט דה"ה מכה בנו כיון דנראה דלא איירי לדבר מצוה וא"כ שוב אין הבן חייב בכבודו וליכא לאו דלפנ"ע אלא ודאי כדברי הפנ"י ז"ל דאם עובר באקראי בעלמא ויכול להתנצל דאינו נתפרסם עיד"ז בעיני העולם לרשע חייב הבן בכיבוד. שוב מצאתי בספר חסידים סי' תקפ"ד בסוף דבריו הקדושים שכתב בזה"ל ואי נפשך לומר בעושה מעשה עמך אין זה ידוע לבני אדם לכך לא אצער את אבי עכ"ל נראה ג"כ כדברינו. ואע"פ שיש לומר ג"כ כוונה אחרת בדברי הס"ח שמתירא מפני החשד כיון שהעולם א"י שאביו אינו עושה מעשה עמך אמנם יותר נראה דכוונתו כדברינו הנ"ל דבכה"ג חייב בכיבוד אב. ועיי' בספר פתחי שערים על איזהו נשך הביא דברי הפנ"י ז"ל הנ"ל ולא הרגיש כלל בדברי' אלו ולענ"ד דכוונתו כמ"ש: