סעיף ג' (שלא בהכרזה) גם שב"ד שמכרו שלא בהכרזה אין המכר קיים מ"מ אם מכרו לטובת היתומים גם שלא בהכרזה המכר קיים היטב ומ"מ אם נתיקר קודם שכתבו החלטה מפורשת י"ל שהייקור שייך ליתומים היטב:

שם בהגה (אלא בשעת הגבי') בחו"מ ק"ט תמה הב"י ע"ה על התשב"ץ ע"ה במ"ש שכשממילא בלא עשי' יתיקר לא שייך אין כך אלא שעתו שממה שאין ממתינים לאיטלז משמע להיפך אולי י"ל שגם התשב"ץ ע"ה לא כ"כ רק מצד הסברא שכתב שם בתחילת לשונו דהו"ל כמכרו שלא בהכרזה או בלילה ואין על כך ראי' לסתור. ואולי יש סמך למ"ש הרשב"ץ ע"ה ממה דקיימא לן ביו"ד סט"ו שהכפרים נגררים בהשער אחר עיר גדולה הסמוכה להם ומ"מ במחוסר מעשה י"ל שאין הערך רק כמו קודם המעשה שם גבי יצא השער גם מחוסר מלאכה פוסקין ולגבי שומא י"ל שמחוסר שום מעשה כל דהו הערך כקודם המעשה. וגם שמכפרים צריכים להוליך להעיר אולי אין הולכה כמעשה כ"כ ובעיר גופה ג"כ מוליכים לאבן הלקח. ובפרט מה שעומד להוליך רק להעיר י"ל שאינו גדר מחוסר מעשה בכך. ואולי מ"מ כוונת הרשב"ץ ז"ל רק לגבי שום היתומים מה שאין כן בכל ערכי שומת מודה כסברת הב"י ע"ה והטעם רק מצד שאין ההכרזות כהוגן היטב: