סעי' ב' (לא הי' לו מנה בידו) גם דלא שייך מעמד שלשתן על העתיד שיגיע לידו ואז אינם במעמד שלשתן מ"מ שייך זכי' מצד כל העושה על דעת הראשונה עושה וכיון דהבטיח שיקבל על מנת ליתן זכה בשבילו מסתמא וכל שכן אם הי' לשון זכי או תן במקום שהוא כזכי היטב:

סעי' ט' (וי"א כו' כ"ז שלא פטר כו') גם במעמד שלשתן קיימא לן היטב שכשלא פטרו בפירוש יכול לתבוע להראשון. כ"ש שכן הוא במי ששלח שליח לקנות סחורה ונתן לו ממון והשליח לא כתן הממון והלוקח אמר להמוכר שלא בפני השליח שהממון לא יתן הוא רק השליח. והשליח אינו רוצה ליתן שאומר שהמשלח חייב לו. שהמוכר יכול לתובעו מהלוקח שממונו גבי' ולא וויתר לו רק שהתחסד עמו לתבוע מהשליח ואם לא יגבה מהשליח הרי הלוקח חייב ודאי וכלשון הטור ז"ל שם גבי מעמד שלשתן. וכן ממה דגבי האומר שכרכם על בעל הבית אומר טול מה שעשית כו' משמע שמ"מ מוטל עליו:

סעי' י' (ואם ידע לוי שהוא עני) מעמד שלשתן ואומר שסבור שבטוח. ואינו בטוח אם מפורסם שאינו בטוח גם שאורח לא הכירו כיון דעביד להוודע י"ל שהמעמד שלשתן קיים:

סעי' יג בהגה (ואפי' אם נתן לו כת"י) בההיא דחו"מ קכ"ו סי"ג בכת"י וכ"ה בש"כ ז"ל סס"י פ"א. י"ל שכשכתב בהכת"י קנין סודר אין טענת טעות מועיל כל שלא הי' הטעות להיות סבור שבודאי מגיע ממנו. שהרי כל שהי' מסופק אולי אין מגיע ממנו וכההיא דסס"י פ"א שסבר שיגבה מאחרים ויש ריוח הרי ספק זה אסיק אדעתי' ומ"מ חייב את עצמו בק"ס או אודיתא דק"ס ובק"ס לא שייך אסמכתא בכעין מתנה. שומר חנם להיות כשוכר. מה שאין כן כת"י בלא ק"ס שאינו מתחייב בו כל שיש ספק בעתיד וכמ"ש הש"כ ז"ל בסי' מ'. ובפרט כשכתוב בהכת"י ק"ס וב"ד חשוב שמסלק אסמכתא וצלע"ע: וכמו מיגו דפרעתי שכ' שם כן הוא במגו דמזויף כשאין הכת"י מקוים. ואולי מ"מ אין זה מגו טובה כמו פרעתי כי מ"מ מרתת שיתקיים ומ"ש האורו"ת ז"ל שם בקכ"ו חילוק בין החת"י לבד היא מהלוה מצד שיכול לומר שכחתי חתימתי לפום רהיטא טענה זו גריעה ממזויף. והרי לא הי' נאמן אם הי' טוען כן ערס"י ס"ט וצלע"ע היטב: