Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' (השוויית שני הבע"ד) אודות השוויית בעלי דינים בשעת משפט. פשיטא דלא שייך זה רק בשעת הטענות או בשעת בואם למשפט ומתחילים תיכוף המשפט. מה שאין כן שלא בשעת משפט או שלא נודע שבאו להתדיין אז. וכן הנהוג לכתוב בהזמנות אל המשפט כלשון שבאגרת שלומים. ובאגרת שלומים נוהגים לכתוב אל כל אחד לפי חין ערכו ומדרגתו בסגנון המעלות שבין אנשים גם אם בא התובע קטן המדרגה שיותן לידו ההזמנה אל הנתבע וכותבין אל נתבע שופרא שבחא כנהוג באגרת שלומים. ומזהירים שם התובע בההזמנה כפי מדרגתו איצ"ל במה שקיצור תוארי שבח התובע בההזמנת הוא מצד שכן הוא הסגנון של מנהגי שטרות ואג"ש שבתחלה מאריכים בשבח. ובתוך המאמר מזכירים אח"כ רק ר' פ' או ה פ' או מ' פ' ואין על זה צד קפידא או השגחה כלל. וכן הוא בזה שכיון שההזמנה נכתבה בסגנון אגרת שלום אל הנתבע כותבין אליו לשון אהבה ושבחים (וכבאגרת שלומים שהוא מצד התעוררות אהבה שיהיו דבריו נשמעין. ולעורר מדות טובות שישנם בו בפועל או בכח על כל פנים ובבחי' מה שאמרו חז"ל מטיבותי' דמר אמינא מנהיזותי' לא אימא. ובמה שיש בו צד מעין תוכחה דהיינו להטות רצונו ולהסירו ממה שאינו נכון שזהו בחי' מוסר או להסירו ממה שהוא נגד רצונו של הכותב. בזה שייך מש"ה הוכח לחכם ויאהבך אל תוכח לץ כו' שכתוב בספה"ק שהכוונה ג"כ בזה שלא יאמר המוכיח להשומע לץ אתה רק יאמר לו לחכמתך לא יאות לך כן. וכן כתוב בספה"ק על מש"ה ולמוכיחים יונעם כו' דקאי ג"כ על מש"ה שם אומר לרשע צדיק אתה כו'. וגם שזה חנופה מגונה למוכיחים נעים לפעמי' לומר לרשע לשון צדיק אתה (ואין זה שקר מצד בחי' מה שאמרו חז"ל כפלח הרמון רקתך כו' ריקנין שבך מלאים מצוות. והרמב"ן ז"ל כתב בפ"ק דר"ה גבי ספרן של צדיקים שאין הכוונה צדיק מכל צד רק צדיק בצד משקל ומשפט ההוא. וכן כתבו הרבה קדמונים ז"ל. ובסגנון זה יתפרש ועמך כולם צדיקים גם בבחי' הפרטיות) ומסובב עי"ז נעימות תיקונים וכ' בספה"ק שלתלמיד כו' נכון להחניף והיינו כדי שיהיו דבריו נשמעין על דרך תיקון. עספה"ק ראשית חכמה ושארי ספה"ק בזה. ומצינו לחז"ל בסגנון של קירוב הדעת עם הבריות להוסיף גם קצת שבחים וגם בחי' מכבד העשירים. מלבד משאחז"ל הקונה מקח מן השוק ישבחנו בעיניו כו' מלבד זה אמרו ג"כ במק"א להוסיף שבחים קצת) מה שאין כן על הנושא ההזמנה השליח או התובע. לא שייך לפרש שבחיו שם ועת לקצר ולהזכירו גם בלשון ר' ר"פ די ואם כותב עליו איזה שבח האלוף וכדומה. הרי זה רק אגב שיטפא בעלמא וגם כשמזכירים באג"ש או באיזה שטר איזה איש אחר שלא בפניו אין מקומו שם לומר עליו כל שבחו. וכל שכן נושא הכתב ששייך בזה אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו. מה שאין כן להנתבע גם שהוא בפניו מפליגין בשבחו משום התעוררות לבבו הטוב ושיוסיף בושה ושיחוס על איבוד כבודו. שכשיסרב יהי' כל לשון השבח נתפרש בלשון בתמי' שהוא תוספות גנות. אך גם סגנון שבחים בכתב או בעל פה. מה שאינו לשום סבה של צד תועלת כל שאיננו בזמן הטענות והעסק במשפט. אין על זה צד פתחון פה של קפידא שהרי זה כל שכן משוחד. דכתיב בתוה"ק סתם ושוחד לא תקח וקיימא לן שהכוונה בזה רק בשעת עסק בהמשפט כמ"ש במק"א בזה. וכל שכן השוויית בע"ד דכתיב בתוה"ק ולא תכירו פנים במשפט (וכנראה שמהתוה"ק איסור זה הוא רק באופן שההכרת פנים הוא בקירוב הדעת כל כך עד שיש בזה הסתתמיות טענות כפי סגנון האנשים בבירור. לפי מהות ההוא ומצד סייג ראוי למנוע הכרת פנים קטן מהנ"ל ג"כ) שמפורש דהיינו במשפט שהכוונה בזמן המשפט שכיון שהטיית משפט כבר ידענו ממש"ה לא תטה משפט. ובלא תכירו פנים הכוונה גם בלי נשיאות פנים בהמשפט לנטות עי"ז מהנכון. עי"ז תיבות במשפט הוראתו על זמן המשפט ולגבי אביון במעש"ט נצטווינו על ההטי'. מה שאין כן להשוותו לצדיקים ממנו. ורק בשעת המשפט צריך להיות שוה: גם שבמעשה דרב ענן ז"ל הנדפה ג"כ בריש תד"א ז"ל. מבואר שלא הועיל במה שחשך את עצמו מדין ההוא. מ"מ מבואר שם שאין זאת רק במה שהדיין ז"ל שנזדקק להמשפט הי' סבור שהוא קרובו של רב ענן ז"ל ועי"ז הראה צד כבוד שעל ידי זה הי' הסתתמיות טענות. מה שאין כן כשמודיע שמה שחושך את עצמו מהדין ההוא הוא מצד שחושד את עצמו בנטי' על ידי דורן בזה לא שייך גם דרך חסידות לחשוש לסיתום טענות עי"ז. וכן מבואר במעשה ההוא גופה שהי' פשוט כן לרב ענן ז"ל שאין עי"ז חשש. ולא הי' עליו שום צד קפידא רק ע"י מה שהי' צד כבוד. ומה חשש סיתום טענות יש ע"י שחכם אחד מסלק את עצמו מהמשפט ע"י דורן הניתן לו. וגם אם הי' ידוע שהדורן הי' ניתן בכוונת שוחד אין מזה שויכות לדיין האחר. וכל שכן כשהדורן נוטה שהי' ניתן כן גם בל המשפט ואם באנו לחשוש בדורן שהי' רק מצד המשפט שכיון שזה נותן דורוצות בזה יחשוש שכנגדו גם בדיין הנזקק להמשפט שאולי נתן גם לו אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינין. גם אם הי' הנותן מתחזק בזה בתלתא זימני. מ"מ אין לאשור להדיין שיקבל ממנו ואם באנו לחשוש א"כ אין לזה תקנה גם ע"י שיסרב דיין הראשון מלקבל שום דורן כיון שעל כל פנים נודע שזה הי' נותן דורן בזה. אלא ודאי שאין חשש בזה:
סעיף ה' (לשמוע דברי בע"ד) כששומע מפי שליח מהבעל דין. אולי מותר כי בחי' צדיק הראשון בריבו. גם שהשומע יודע שאין אדם רואה חוב לעצמו ושכנגדו יכול לטעון איפכא מ"מ יש נטי' ע"י שמיעתו תחילתו. ומ"מ נטי' זו אינה כנגיעה ממש. רק מעין בחי' פסול אוהב ושונא בדיינות ואהבה ושנאה אינה גורמת נטי' לגבי עדות וכשר לעדות ולזה השליח ששמע מהבעל דין גם שעי"ז הי' בו נטי' לדבריו מעין אהבה. מ"מ כיון שלא ידון הוא בדבר אין נטי' שבו גורמת שישנה לפני הדיין. והדיין שישמע ממנ אין בו חשש נטי' כלל כיון שאיננו שומע ממי שמטעים דבריו בבחי' אין אדם רואה חוב לעצמו והדיין יודע שבע"ד השני יכול לטעון נגד זה הרבה. ואולי הטעם ג"כ מצד שכשהבע"ד אומר שלא בפני שכנגדו מטעים דבריו לזכותו כל מה שיכול ובפני בע"ד עלו לא הי' יכול להעיז כל כך. ועלא בפניו הוא למוד לשקר יותר ומשבשתא כיון דעל על ולא יבוש עוד גם בפני בע"ד שלו. אך כיון שלא. מצינו איסור בזה בשמיעת איש ממנו גם שידוע שהוא יהי' יושב עם הדיינים בשעת גמר דין משמר שאין זה הטעם וצלע"ע היטב ואולי בזה יש סמיכה על למדרש טעמא דקרא כיון שכ' המניעה מצד שהוא שוא מה שאין כן כשאין חשש שוא כנ"ל וצלע"ע היטב: בפנים מאירות ז"ל ח"ב. כתב שבפשר אולי ג"כ אין רשאי לשמוע טענות צד אחד. ובזבל"א נוהגים לשמוע כל אחד מהצד שלו אולי י"ל שכשהתנו להכריע הפשר ע"י רוב הנבררים אין חשש. כל כך כי שליש המכריע הוא שומע מב' צדדים כאחד ועי"ז קולא נשתרבב בכל פשרות. ואולי ע"י שברצונם קיבלו ע"ע כנהוג להשמיע כל אחד לצד שלו אין בכך משום מתנה עמ"ש בתוה"ק ובממון מועיל וויתורו. ומ"מ ליקח שוחד ע"י שיודעים זמ"ז ומרוצים אין מהסברא קולא בכך ושפיר כתב שם הפנים מאירות ז"ל החלטיות איסור בכך. וזולת האיסור רק מצד הפיסול י"ל דהו"ל ב' פוסולים א' מצד נטי' עוור וסילוף ח"ו. וא' מצד שפסלתה התוה"ק בחק קבוע גם על מנת לדון כהלכה ועל כל פנים צ"ל ק"ס להכשירו ע"א. להיות בורר באכסניא של הצד שכ' שם בפנים מ"א ז"ל משמעות קולא כשאין בכך טובת הנאה מעין שוחד אם לא הי' תחילת הבוררת על מנת כן אולי שייך הסתתמיות טענות בכך כי קשה הרבה שמירה ממשהו טובת הנאה בכך. ומכל מקום בבוררות אולי אין חשש כ"כ סיתום טענות לפני א' מהזבל"א כיון דכל אחד ואחד טוען כרצונו לפני' בורר שלו רק לפני שליש חמיר היטב. אולי שייך גם חשש סיתום טענות ע"י שיודע שהב"ד שמעו מצד שכנגדו שלא בפניו. אך מ"מ ההלכה דבדיעבד כשר השומע מאחד:
שם (וכן הבע"ד מוזהר) צ"ע כעת אם גם הבע"ד האומר הטענות עובר על לאו של לא חשא שמע שוא כי אמרו חז"ל לא תשיא וכעת לא עיינתי בלשון מוני המצות ז"ל בזה:
סעיף ט' (כעורכי הדיינים) נראה דלא שייך כעורכי הדיינים גם למי שאינו קרובו כלל בשום צד. אם שואל אחד היאך להתנהג להציל את עצמו ממה ששוכר הראשון רוצה להיות מצרן ועי"ז אין אחר שוכר ממנו שאיננו רוצה להכניס עמו בדרכים. בזה כיון שלא לו יהי' היגיעה דטיפול פיסוק השכירות. וכן לקנות הבית וכן כשהי' לו מקח עם אחד על תנאי ואופן ועד שנודע שהמכירה בטילה על פי אופנים ההם. הי' רשות להקונה לדור שם ושישלם שכירות כפי השווי. והי' מתירא שעי"ז לא יקפצו זביני ומתיעץ מה לעשות שיוכל למכור. נראה ודאי שמוטל להודיעו עצה טובה בזה ועל כל פנים רשאים להודיעם. שיעשה התראה להשוכר הראשון או להקונה הראשון שעד אז כלה השכירות ושלא יודיעו אז שרוצה למכור או להשכיר הבית ואח"כ יהי' בידו לעשות ולא יהי' התנגדות ומצרנות. וכגון דא פתח פיך לאלם להודיעו חוקי התוה"ק שלא יאבד ממונו חנם והוא כל שכן מעשה דרוניא שיש בזה צדדים שם אם להודיעו ושם הצידוד רק מצד שמוחל לו בהחלט. גם שהוא עפ"י חסרון ידיעה על כל זה י"ל שעל כל פנים מבעיא לי' שיהי' בו דעת לשאול. וכיון שאיננו מסתפק ושואל משמע שמצד הספק מוחל לו מה שאין כן כשנודיעו לא ימחול. וגם מצד ספק שב ואל תעשה עדיף כיון שיש חשש תקלה ע"י ההודעה שגורמים בזה הפסד למי שמוחלין לו בחנם. וגם שגרמא פטור בדיני אדם הרי מ"מ בדיני שמים אסור. מה שאין כן בזה ששייך בזה דין השבת אבידה להודיע דרך תקנת בצעו בדרך היתר. גם שאלו לא ידע מזה יהי' עי"ז איזה תועלת לחברו בזה באולי. על כל זה יש לנו להציל הממון באשר הוא שם וצלע"ע בכמה אופנים בזה: כעורכי דיינים הוא התחדשות עצה לפעולה. מה שאין כן להסביר טענה שלא בצד שקר הו"ל פתח פיך לאלם על הכל. וגם להסוברים שא"צ להודיע בסגונון מעשה דרוניא (ובמק"א כתבתי כי י"ל נטי' כהסוברים בכך שכשהזכות בסגנון אמת לאמתו וכפירוש שכתבו התוס' ז"ל מוטל להודיע זכותו. רק זכות שי"ל דגופא דעובדא לא הי' לזכות) על כל פנים המודיע. בכך אין עליו צד קפידא כל שאינו ללמד שקר: אמרו חז"ל בפ' הכותב שלקרוב מותר להיות עורך הדיינים וגם בדרך חסידות אין מניעה בכך שכן עשה עמוד עולם אמורא הק'. י"ל שכ"ה ג"כ מצד כבוד תוה"ק לצורבא מרבנן ומ"מ הלכה שלפניו אינו בקי בה שעי"ז אינו יוצא מגדר צורבא מרבנן. והרי אמרו חז"ל דכד צורבא מרבנן בא למשפט אמרו פסילני כו' דחביב עלי כו'. וע"י חביביות דברי תוה"ק הו"ל מעין גדר ומבשרך כו': עתה הזכירנו שסיום הסוגיא שם אדם חשוב כו'. גם לאדם חשוב אין חשש רק בפרסום שרבים ילמדו להפליג ביותר וכמ"ש רש"י ע"ה שם. מה שאין כן כשאין התלמדות לא שייך בכך לא פליג: לגבי פשר יש לומר דלא שייך מניעה כעורכי דיינים. בוררים דצדדים נוהגים לסייע הרבה לצדם בפשר וגם השליש י"ל דלא שייך גבי' מניעה מלסייע לאיזה צד. וכל שכן אם יודע נגד צד א' ואין דרך שיטעון עבור צד ואומר לצד א' סיוע היטב: