Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 183
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעי' ד בהגה (אפי' אם נתרצה) הי' הכחשה בין שותפים א' אמר שחברו הבטיחו קודם שנסע לקנות סחורה שיהי' שותף עמו בשוה וכשבא מקנייתו אמר שיתן רק חלק קטן וקודם הנסיעה אמר בפירוש שיקנה בסך מרובה מכפי הסך שקנה בו. והשותף טוען שאמר רק סתם שיתן לו חלק. פסקנו שמוטל בזה שבועה כי בין להב"ח בין לט"ז וש"כ וסמ"ע ז"ל בסי' קפג כשאין עדים שחזר בו משותפות קודם שקנה הוא בחזקת שותפות והו"ל טענת ודאי וגם שלא קצבו בסך שקנה נראה שכיון שהסכים לקנות גם ביוקר מזה הו"ל כדבר מסוים להב"ח ז"ל. ומצד שסתם שותפות היינו חלק כחלק בשוה כבריש סי' קעו ובכלל דבריו שיתן חלק היינו שווי. הנה כיון שהוא המוחזק יכול לטעון קים לי כהמחבר סי' קעו ולא כהפוסקים שהביא הש"כ ז"ל והשותפות הי' בפירות וגם שאינם שווים הרי גם שליש משור אינו שוה לשליש השני רק א"צ כאן שווי גמור טבי ותקולי לחלוק שלא מדעת שותפו. ומ"ש שם בסעי' שאח"כ לגבי שישלים ההפסד מכיסו יש בזה ג"כ פלוגתא ולגבי ריוח צל"ע לדיעה זו אם הוא שוה להפסד ממש בערך או שהוא לגבי הריוח בשווי ביניהם תמיד: נכרי בא להחליף בשר מאיל עבור עור איל שביד ישראל ובא א' וא"ל אני אחזיר לך חצי שווי עור שלך סך זה שאתה אומר עכשיו ששוה בעיניך והמקח יהי' בשותפות ושתק חברו. ואח"כ אמר שכשיתן לנו הנכרי סך כך מלבד הבשר עבור עור שלי יהי' הבשר קנוי בסך פלו' ואח"כ קנה זה שאמר שישתתף. תבואה והלך לביתו ובתוך כך גמר חברו המקח עם הנכרי והוליך האיל לביתו ואח"כ תפס ממנו זה שהי' בבית את האיל. עשיתי בזה פשרה ברצונם שהרי לפי דברי הב"ח שהביא הש"כ ז"ל בסי' קפג כיון שלא הי' בעיניהם מעמד גמור נאמן לומר שקנה לעצמו גם אם הי' מעות להמשלח ג"כ אז וכ"ש בזה שלא הי' עור מוכשר בעיני הנכרי רק לזה שקנה ממנו. ולפימ"ש שם הסמ"ע ז"ל לחלק בין שטוען שקנה לעצמו בפירוש מלבד מה שהקונה הכחיש לשכנגדו לגמרי ואמר שהשיב לו על מה שאמר שיקנה בשותפות שאיננו רוצה בזה. וא"כ ממילא עכ"פ הו"ל כטוען שקנה בפירוש לעצמו שמהני גם אמר מעמד גמור ביניהם על שותפות מלבד זה י"ל שמה שהמתין וגמר המקח בעת שהלך שכנגדו לביתו ה"ז כמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שקנה שלא ע"מ שותפות ולפמ"ש הסמ"ע בסי' רסט לחלק בין בזול דהו"ל כמגבי' מציאה ואינו נאמן שחזר לשלא בזול. בנדון הנ"ל הי' ספק אם הוא בגדר זול שהרי יש ספק אם יוכשר האיל וגם כדרך התגרים על הספק ג"כ הי' ספק. ולפי דברי הקונה עור שלו הי' שוה הרבה אך לפי דברי שכנגדו הי' מדובר בפירוש שרוצה עבור עור שלו סך מסוים. אך במה שאומר שאמר הקונה שאם יתן הנכרי סך פ' יהי' עולה סך הבשר בסך פ' לא נתקיים כן כי אח"כ בשעת גמר המקח נתן הנכרי שני זהו' יותר מזה ומצד זה י"ל שגם אם הסכים על השותפות הי' זה רק אם לא יתן הנכרי יותר משא"כ כשיתן הנכרי יותר ויהי' איגלאי מלתא שהוא בזול ע"מ כן לא נשתתף. ולהב"ח ז"ל גם בלא מעמד קבוע אין שותפות כ"ש בכזה שמצד אפושי פלוגתא לא מפשינן י"ל דלכ"ע אין שותפות בזה כיון שמשמעות השותפות הי' רק בסך מסוים משא"כ כשקנה בזול ואודות הי' לו מעות להמשלח י"ל שבזה ה"ז כאלו לא הי' לו מעות שהרי הנכרי לא רצה להחליף רק על עור של הקונה. והיינו להט"ז ז"ל שכתב שההבדל הוא רק מצד יש לו מעות. אך יש מקום לומר שבנדון הנ"ל לכ"ע ל"ש שליחות שהרי הקנין הוא לבעל המעות וכמ"ש שם בשם הרמ"ה וכ"ה סוגיא שלימה בש"ס וע' בקצוה"ח כאן ובשלמא גבי קונה במעות משלח שייך שפיר שליחות וכן כשהמעות של הקונה אם הקנין הוא מישראל שייך בזה זכי' והקנאה בבת אחת שהמוכר מקבל המעות אדעתא של המדובר שהי' ביניהם וכיון שהי' המדובר ביניהם שהמעות יהי' בהלואה תיכף שיצאו מיד הקונה נקנו להמשלח ג"כ והי' ההקנאה לבעלי המעות בשותפות משא"כ בזה דל"ש זכי' להנכרי והעור כל היכא דאיתי' של הקונה הוא. ויצא רק מרשותו לבד ליד נכרי גם שהי' מדובר תחלה שכשישלם חברו לו עבור חצי העור יהי' שותפות הרי מ"מ המוכר הקנה לבעל המעות וכאן בעל המעות הוא רק הקונה וצלע"ע בזה. גם צל"ע שגם שבש"ע ובפוסקים ז"ל שם כתוב סתם זבין לי מידי גם ששתק חברו מ"מ י"ל שאין זה כי אם כשמודיע להקונה מקום סחורה שלא היתה ידוע לו בלי הודעה זו של חברו. וכן משמעות הלשון בההיא דסי' קפג וסי' רסט בפוסקים ז"ל שם שבזה שייך הישב אדעתא דליקו בהימנותא כי אין בגידה גדולה מזו במה שנודע לו רק ע"פ חברו על דעת שותפות וילך ויקנה לעצמו. וכפי סוגיא דעלמא ה"ז כגניבה ממש. וגם כפי שורת ההלכה יש בזה איסור גניבת דעת כיון שרק אהימנותא דידי' סמך והודיעו מקום הסחורה פשיטא שכשישנה יש בזה גדר גניבת הדעת. וקי"ל דערב משתעבד רק בהאי הנאה דסמך אהימנותי' משא"כ בנדון הנ"ל שהקונה דיבר עם הנכרי אודות החילוף קודם שבא לפניו חברו מאין הי' בזה הכרע ששתיקתו למה שנאמר לו דרך שותפות היא כהסכמה והודאה וששתיקה זו תתנגד למה שהי' ממנו גלוי דעת להדיא שרוצה לקנות רק בשביל עצמו וגם אם לא רצה לקנות עד שבא רעהו ואמר זבין לשותפות עכ"ז יש מקום לומר שכיון שלא הודיעו מקום הסחורה אין בזה שנוי נאמנות כ"כ אך זה מוכרע מצד שהפוסקים ז"ל למדו כאן מההיא דהמגבי' מציאה לחברו ושם מיירי גם כשלא הודיעו המשלח מקום המציאה. אך עכ"פ כשכבר רצה לקנות לעצמו תחילה י"ל שאין הפקעה לגלוי רצונו שבתחילה ע"י שתיקה ומכ"ש שכשלפי סוגיא דעלמא עכשיו אם לא הי' שותפות ביניהם הי' חשש שיוסיפו זע"ז במעות ויוקירוהו ע"י חפזון של כאו"א לומר אני אקננו ולזה שתק ואין שום הכרע מהשתיקה וכ"ש בזה שתיכף הוכיח סופו על תחילתו שקנה לעצמו וצלע"ע. נראה דגם להסוברים שגם כשלא הי' מדובר בקצבה ידועה. כל שאמר שיקנה בשביל חברו או לשותפות וקנה סתם קנה חברו עכ"ז כשפירש הטעם שמחמת שאין לו מעות עי"ז יקנה בשותפות או בשביל חברו ואח"כ הי' לו מעות משלו וקנה סתם הרי גלוי דעתו שמתחלה בעל בזה ממילא וגם בדהו"ל לאסוקי אדעתא שאח"כ יהי' לו מעות שלו כיון שפירש תחילה שמצד המעות יהי' לחברו זכות בזה ועכשיו הרי קנה במעות של עצמו. אך מ"מ כיון שיש מקום לומר שיצטרך אח"כ למעות ועי"ז יש לו גם עכשיו תועלת כשיתן לו חברו מעות על מקח זה עי"ז אין כאן בירור על ביטול מדובר הראשון ע"י מה שנתן מעותיו. וממילא יוכל חברו להביאו לקבלת חרם בזה וגם נראה שיכול להשביעו כי ע"י מדובר הראשון יש רגלים לדבר וה"ז כתיבה פרוצה. וגם אי נימא שבזה דברים שבלב הם דברים וגם אם קנה סתם כל שהי' בלבו שקונה בשביל עצמו לבד אין מדובר הראשון מועיל לומר שסתמיות קנינו כניכר המחשבה מתוך מעשי מדובר הראשון שקונה בשביל חברו והכי מסתבר וגם אם הי' המוכר ג"כ בשעת המדובר ל"ש בזה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כי אם כשלא זזה יד המוכר מיד הקונה מעת שהבטיח ע"פ המדובר בהחלט שהי' לחברו זכות בזה. או אולי גם כשהמוכר לא שמע מהמדובר כל שיש עדים ששמעו ולא זזו משם עד הקנין שבסתם אולי י"ל ג"כ שה"ז כמחשבה ניכרת וצלע"ע בכ"ז. ועכ"פ גם אם ל"ש בכ"ז צד מחשבה ניכרת ומצד שכל העושה סתם על דעת הראשונה הוא עושה. פשיטא שמועיל מה שחישב להדיא שרק בשביל עצמו לבד הוא קונה עכ"ז יש רגלים לדבר שלא חישב מחשבה אחרת מכפי המדובר שגם שבן אדם ויתנחם עכ"ז לא ניחא לי' לאינש לשוויי נפשי' הדרנא בינו לחברו וגם דחזינן השתא דקהדר בי' בזה חזקה דמעיקרא אלימתא מחזקה דהשתא. וגם אם סמוך לקנייתו מקודם ראינוהו שחזר בו באיזה מדובר שהי' בינו לזולתו. עכ"ז לא מחזקינן בזה מעסק לעסק שכיון שכל שאינו עומד בדיבורו אין רוח חכמים נוחה הימנו לא מחזקינן לי' בנטי' מהנכון במה שאין לנו בירור על נטי' כזו ומכ"ש אם יש מקום לתלות שמצד יוקרא וזולא אחר הקנין שהי' שנוי בזה הוא דשווי נפשי' הדרנא והרי מי שאינו עומד בדיבורו ויש שנוי יוקרא וזולא קיי"ל כבש"ע ואיננו שוה לשאינו עומד בדיבורו סתם. אך לפעמים יש ג"כ סברא שכשהי' שנוי ביוקרא וזולא בין המדובר להקנין דל"ש בזה כ"כ אין רוח חכמים נוחה ממי שאינו עומד בדיבורו עי"ז יכול לטעון שקנה בפירוש לעצמו ואין רגליים לדבר להשביעו בזה וצלע"ע בכ"ז להלכה: ב' שותפים שהיו רוצים לשכור מה שקורין ארנדא מכמה כפרים והשוו א"ע עם א' על כפר א' והם היו קרובים למקח שכירותם שייך בכך מ"ש בסי' קפג שבמקח ידוע הו"ל זכי' והשכירות הוא בשביל הג' ג"כ ואם הי' המדובר אחר שרשם שר המשכיר כל פרטי השכירות ונתן לידם אולי גם שנתנו מעות וחתמו א"ע על הרשימה כל שנוהגים לכתוב שטר גמור ולא כתבו עדיין ל"ש דינא דמלכותא דינא ולא קנין כסף והו"ל כקודם שכירות כנ"ל. ומה שנכרי כל קנינו בכסף אולי צ"ל כל הכסף ואולי כשידוע שנוהג בשטר ל"ש כן ובפרט בשכירות הנ"ל שמוחזק ותקיף על כל רכוש השוכר וצלע"ע. ואם השלישו ג"כ שט"ח קנס על השותפים אם יחזרו בהם שייך מעין יד בעל השטר על התחתונה ולא נפקע גוף השכירות שע"י זכי' ע"י סכום שבשט"ח וכשישאר בהשכירות ע"י ב"ד י"ל שאין הקנס חל כי אולי אם הפקיעו כל השכירות חל. ובפרט כשלא ידעו בבירור אודות זכי' כנ"ל ואולי מ"מ י"ל שכיון שגילו דעתם שרק סך שבשטר חוב מוטל עליהם כשיחזרו בהם עי"ז איתרע הזכי'. ואם א' מהם מסר מודעא אולי אין הקנס שייך רק החצי עכאו"א ובפרט שלא כ' רצה מזה גובה ואם לא כ' בבד"ח וצלע"ע: בנודע ביהודא ע"ה כ' שמיגו מועיל בדסי' קפג ורס"ט באמר שיזכה בשביל חברו לדס"ל שחזרה בפ"ע מהניא (היינו בפני עדים) לפי"ז י"ל שגם במאי דקי"ל בסי' רט כי טרח וקנה על דעת הימנותי' כו' מועיל ג"כ מיגו. ומסברא גלוי דעת בפני עדים שקונה לעצמו ע"מ שלא ליתן לפלו' מהניא גם שם. כעת איני מרגיש בדסי' ק"ג מי שיאמר שאין גלוי דעת בפני עדים מועיל. לא עיינתי כעת בכך ואין דוחק לפרש לחז"ל ואם משהגבי' אמר כך שאיירי בהיו שם ב' עדים (וגם א' כשאינו מכחישו הו"ל כב' ומחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם) שאמר בפניהם שיזכה בשביל פ' וכי"ל לשון כי טרח כו' איירי כן וגם מאמר סתום שיקנה בגינו י"ל דהו"ל כמפרש גם כשיקנה בממון של עצמו כיון דיש ממון ביד אשר הובטח שבשליחותו יוקנה ולא קפדי סוחרים בכך במה שמובן לפניו ליתן והו"ל כאלו נתן רק אם לא הי' בידו ממון ליתן תיכף אי שעכ"פ יש איזה חשש עד שיתן או הוצאות בכך י"ל שמסתמא אין זה נכלל במאמר סתום וכסגנון לא שנא הב זוזי וסב שטרא כו' ומסתמא המכוון בדרך שאין בו חשש וצד קפידא לסוחרים. ואם בידו ממון רק שבמטבעות ההם לא הי' מוכר בעל הסחורה. גם שעי"ז הו"ל מסייע שיש בו ממש זה יכול וזה אינו יכול והי' יכול לקנות לעצמו ולא חברו. אם לולא הבטחתו לקנות בגינו הי' צד חשש עכוב מלקנות הסחורה או שלא ידע המקום או שהי' חשש שהסרסור יקלקל או ייקר י"ל שהמאמר סתום כולל גם בכך שהרי זה נהנה וזה לא חסר ונותן תיכוף מטבעות שוה כמו שקנה בה מסתמא נתרצה בכך וגם כשלא הי' חשש עכוב על המקח לולא ההבטחה י"ל ששייך בכך מעין מ"ש חז"ל מה לי זוזי מה לי איצטלא וכל שלא נתכוון לצעורי קי"ל כן וגם כשהסחורה קרובה לשכר מלהפסד וחריפא י"ל כן היטב. אחד קנה בכסף וסטימתא ביד אל יד בהמות מנכרי ואח"כ אמר לחברו שמקבלו לשותף כדי שלא יעכב לקיחתו הבהמות ע"י שיוסיף במקח ואח"כ חוזר בו והתובע חלק ריוח מוחזק ואינו יודע אם הי' כסף וסטומתא קודם המדובר. אחר שקנה אין מועיל המדובר לשלא יוכל לחזור בו גם באופנים שמועיל מדובר כבסי' קפג. ומ"ש איני יודע הו"ל ספק פרעון קודם להלואה דהו"ל איני יודע אם פרעתיך. אך האחרונים ז"ל כ' שהעיקר שבנכרי במשיכה אך סטומתא קונה גם בנכרי כבמג"א ז"ל סי' תמח ע"ש והחק יעקב ז"ל כתב שם שיש פקפוק בזה ורק גבי חמץ היקל ושו"ת אמ"ש ז"ל אינה לפני לעיין ואולי אם בדיניהם הסטומתא היא קנין מועיל לכ"ע ואין לי ידיעה האיך הוא בדיניהם ועשיתי פשרה ברצונם היטב:
סעי' ז בהגה (והטעה העכו"ם במדה) א' העמיד מוזג בכפר ששכר הוא הארנדא כידוע המנהג במדינות אלו ונתן לו י"ש והמוזג עשאו מהול במים מה שנתוודע להשוכר אח"כ מזה וכן ע"י קוטן מדה עשה לעצמו ריוח בלי דעת השוכר כי בכלים שאין שמם שם מדה וכגון כל כלי זכוכית צלוחיות שקורין גלעזליך ופלעשליך אין בזה גם משום איסור מדות שקר ואולי עשה המוזג גם שלא בדרך היתר ומכר בכלי ששם מדה עליו שקורין קוואטירל ואיננו מדה נכונה יש לדון בזה אם הריוח שייך להשוכר. ולכאורה המשקל בזה הוא מה הי' קודם שאם תתלה נתן הי"ש ואח"כ ניתן לו המעות עבורו הרי במזג מים כבר זכה השוכר אחר שתיית המזוג במה שמגיע לו כפי הנהוג עבור זה וגם במותר מדה לכאורה הי"ש הנשאר עי"ז נשאר של השוכר. וכבססי' קפג (סעי' ט בהגה) כעין זה. ואם לקח תחלה מעות והי' מוטל עליו ליתן י"ש י"ל שזכה בהמעות שעבור המיזוג או של יתרון מדה ואולי הי' שותפין הי' זה נוגע למ"ש הש"כ ז"ל סי' קעו וס"ב שמציאה וגניבה אינו שייך לשותפות וע' אורו"ת בזה אך בשליח נראה כנ"ל וצלע"ע בזה ועשינו פשר:
סעי' ט בהגה (ונתן לו רק מאה) שותפין על מו"מ אחד לבד וכששילם א' לנכרי טעה הנכרי וסבר על מאה שהם ח' עש"ע בזה סי' קפג וכשנתן על דעת מקח ואח"כ החזיר לו הנכרי מעות כפי החשבון נראה שאם נתן א' המעות משלו אין לשותף חלק בזה ועיקר ההשתתפות הי' רק מו"מ לא על כזה והא' ששילם מעותיו ואח"כ הוחזר לו הוא לבדו זכה וצלע"ע. ואם עירבו מעותיהם תחלה אולי י"ל דהשותפות אינון עבדי להו הסרסרותא דהיתרון שקיבלו וגם שראובן נתן מעותיו ליד שמעון שהשתדל בזה ל"ש לומר מהיכן קנה ראובן חלק במעות של שמעון שלא יצאו מידו ומטבע אינו נקנה בחליפין ע"י שמשך מעותיו של ראובן מ"מ כמו שלגבי קניית סחורה לשותפות מהני עירוב המעות ול"ש לומר מי הודיע לבעל החטים כו' וגמרי ומקני אהדדי היטב כ"ה לגבי גוף המעות שנעשו כולם בשותפות תיכף וצלע"ע היטב: