סעי' א (שליח הוא) אומר לחברו קנה סחורה פ' עבורי ואתן לך עבור השתדלותך גם שלא הי' קנין מ"מ הו"ל שלוחו ומכיון דקנה השליח קנוי ממילא אל המשלח ועל מה שאמר שכר לשליח אם אינו מופלג משווי שכר השתדלות הרי שכרו אתו תיכף השתדלותו. ואם אשר קנה אינו בר שליחות י"ל שמ"מ שייך בכך גדר ערבות במ"ש להעדיף על כפי שווי הסחורה עובר לסוחר ועל פיו נתן. וגם אם קנה הסחורה ע"י שט"ח י"ל דהו"ל ערבות הו"ל כגבוי גם אם אין השט"ח בתוקף ואין חתימת ידו יוצא ממקום אחר להתקיים וכוותי' פקפוקים על השט"ח מ"מ כיון דכפי האמת הוטל עליו התחייבות ע"י השט"ח הו"ל כנתן ממון. מחייב א"ע לחברו שלא ייקר עליו מקח שבדעתו לקנות י"ל שאינו בגדר שכירות כי לא מצינו שכירות על שב ואל תעשה ולא תדבר. ואם המוכר מפציר וצ"ל אמתלא השמטה מלקנות על כך הו"ל שכירות פעולה ומ"מ י"ל דהו"ל כסרסרות שאין נותן רק שכר שווי ולא מה שחייב א"ע אם שכבר שכיח הנהגה קבועה ליתן עבור כן הרבה. ואולי גם בנהגו מ"מ הרי ידוע דעיקר הנתינה רק גדר הברחת ארי שלא ייקר עליו ולא עבור האמתלא והשכירות שייך רק עבור האמתלא כנ"ל והוא אינו גדר הנהוג ואינו שכיח. ואם נתן ממון ואח"כ נתקלקל המקח שלא מכר המוכר כלל אולי הכרעה ע"י משמעות לשון תנאי שהי' ביניהם אם נתן על הספק או מצד שיקנה ואם אין הכרע מהלשון ונתן בסתם אולי הכרע ע"י סוגיא בנהוג בין רבים כן כפי לשונם וכפי הנהוג ביניהם בכך. ואולי שייך בכך הכרע מסרסרות שאח"כ נתקלקל המקח וכן בשדכנות ועתה הנהיג שמשלמים גם בנתקלקל. ואם בשעת נותנו הממון כבר חזר בו המוכר מלמכור והם לא ידעו י"ל שהממון בטעות ודאי וחוזר וגם דהו"ל לתרוייהו לידע ולאתנויי מ"מ י"ל שפסידא דהשכיר גם אם הוא מוחזק:

סעי' ה (ואם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן) סרסור לקח סחורה בשביל בעה"ב והחנוני בהגיע אח"כ לפניו בעה"ב שאלו ואמר בעה"ב שישלם עבור הסחורה ואח"כ טוען בעה"ב שע"י סרסור הנ"ל שלח הממון והסרסור אומר שלא קיבל כלל ממ"ש בסי' קפח גבי קטן חייב על שהושיב על ידו גם שסמך עליו בהולכה מ"מ לגבי חזרה אומר דלא הי' ניחא לבעה"ב שישיב חנוני ע"י הקטן וגם במה שאינו ממון מזומנים לא הימני' ועי"ז חייב גם על השמן. גם שמסברא ממון צ"ל יותר בשמירה ואחז"ל וצרת הכסף בידך גם צרורות לא יניח מידו והחשש בהם יותר כי נקל להוציאם מ"מ גם שמסר הפונדיון בידו אומר דהשמן אין למסור בידו הי' שייך לומר גם בכך שגם שמהימן לי' על הסחורה להוליכה אל הבעה"ב על חזרה וכ"ש ממון לא הימני' אך הרי משם משמעות שרק בקטן כ"ה ומשמע שלולא מה שקטן אינו בשמירה הי' הכרע מדהימני' בהולכה גם לחזרה מהימן גבי' ומ"מ אין משם הכרע כי לולא קטן שליחות א' הוא ההולכה והחזרה בדרך א' והי' שייך גם מיגו שהי' שייך חזקה שהכל שלו מה שבידו ועי"ז ממילא אין הכרע ג"כ במה שאומר שלא הימני' על החזרה כי לשם ההולכה חידוש הוא במה שאינו שומר ממונו כי קטן אינו שומר כלל ואין לך אלא חדושו ואין למדין חידוש יותר משא"כ הגדול דחזינן דהימני' י"ל דכיון דלא נתחדש ריעותא על השליח הו"ל כשלוחו על סך ממון דחזינן דהימני' ואולי צד לומר כמו שמסברא אין לומר הימני' רק על סך ממון דחזינן דהימני' בכך ועל יותר אין מהסברא להחזיקו בנאמן גבי' כן י"ל שאולי סך כזה עתה ביד השליח משל החנוני כי בכך נאמן גבי' ועתה אם יחזור ויתן ממון עוד בידו אין בכך סמך נאמנות ומסתמא לא אסיק אדעתי' שישלם על ידו עתה עבור הסחורה כיון דלא גילה דעתו שישלח על ידו ואולי ממון אין ללמוד מסחורה וכנ"ל. גם י"ל שכמו שמוסכם בהלכה שגם שמשיב פקדון לאשת המפקיד פטור אם פרע מלוה לאשת המלוה חייב כ"ה בכך שהסחורה סגנון פקדון וגם אם ע"י ששלח על ידו הוחזק שהוא מעין מה שמפקיד על דעת בני ביתו כו' מ"מ לא עדיף מאשת המפקיד דלגבי ממון מלוה אין ליתן לה וגם דהקפת חנות אינו כהלואה ממש עד זקיפה במלוה מ"מ להא מלתא י"ל שאין חילוק בכך ע"י זקיפה ובפרט לכפי טעמים שכתבו האחרונים ז"ל לחלק בין מלוה לפקדון וצלעע"כ היטב: בסגנון טעם שכתבו בשואל שהשיב הפקדון לאשת המשאיל שע"י שכל הנאה שלו חמיר י"ל בהנ"ל דחמיר משאלה כיון דלהוצאה ניתן ונותן ממון אחר מ"מ ע"י שידוע שהנאה למוכר סחורה בכך אולי י"ל שאין כל הנאה שלו ומעין אומנים שאחז"ל שהנאה בריוח בשכר מלאכה ואם הי' ריעותא על נאמנות הסרסור אח"כ אולי כשמפורסם חמיר יותר ועכ"פ גם אם רשאי להשיב על ידו או שהשיב אחר כמה ימים גוף הסחורה שייך קבלה אם לא ידע מהריעותא וגם שאמר שישלם י"ל שיכול לומר שלא משך על מנת לקנות רק הניחו בביתו להכריע אח"כ אם יקנה וכשאמר שישלם ג"כ לא החליט רק השמיע שיש הסחורה ולא הסכים שתקנה לו חצרו וכ"ש אם אומר שהסחורה לא היתה אז בביתו רק עדיין ביד הסרסור וגם שהי' בדעתו אז לקנות חזר בו קודם שהגיע לחצרו וגם אם הסרסור מכחישו הוא נוגע גם בדרך רחוקה שי"ל מצד שנותנים לו שכר סרסרות:

סעי' ו בהגה (ואח"כ מכרו ללוי) סרסור שגמר המקח וחברו קלקל והי' סרסור לחחר וקיבל משני הצדדים מה שהגיע הסרסרות מאשר שינה המקח אחר שהי' בהקנאה הו"ל כשורף שט"ח של חברו ומשלם סרסור הב' לראשון. ואולי גם שכר מצד הב' שלא הגיע שכר ממנו שלא הגיע אליו קיום המקח ואחר במקומו נתן הסרסרות אולי הו"ל ג"כ גדר גרמי ולא גרמא. ואולי מצד הרגילות של סרסור ב' עם אשר שינה שע"י רגיליתו עמו ביטל מקח ראשון כדי שיהי' הוא סרסור אולי הו"ל מעין דגים סייארי שכ' במ"ב ע"ה אודות חמץ שפודים אחר פסח וכמה סברות שכ' שם עי"ז הי' יכול לתבוע מסרסור הא':

סעי' ז (שהוא נושא שכר) גם שסרסור שומר שכר. אולי אם לא נתן רשות למכור רק ביוקר דלא שכיח קונה בכך י"ל דהו"ל שומר חנם וכבסי' קפו י"א שע"י שביוקר פטור מאונסים וגם שמפרוטה דר' יוסף ז"ל למדוה הו"ל שומר שכר ע"י ספק שכר מ"מ י"ל דשם קרוב לשכר ביותר משא"כ רחוק משכר י"ל דקיל היטב:

סעי' ט (הנותן כליו לסרסור למשכנם) סרסור שהשכין ולא הודיע של מי ומת וא' הביא עדים שהי' שלו (בבגדי אשה גם ע"י אשה בירור בכך) וחוששים שמא מכר זה כיון דהו"ל ברי ושמא וחזקת מרא קמא שאין נגדה חזקה מה שבידו הוא שלו כיון דהוא מוחזק לסרסור נותנים לשהי' שלו:

סעי' י בהגה (השדכן) בחוקי דרך ז"ל תקנות ארצות יצ"ו בשדכנות שהבעלים נאמנים מי התחיל או גמר ומי לא. והיינו אחר הנחת השכר לב"ד ובקבלת חרם י"ל הטעם שגם שבממון א"צ תחילתו וסופו בכשרות מ"מ כיון דכאו"א יכול לתבוע ממנו הו"ל כנוגע גם ששכר פסוק בהתקנה יהי' כמה שיהי' מ"מ הו"ל כב' שהפקיד א' מהם וכאו"א תובע עי"ז צ"ל קבלת חרם וכשבידו שייך אחד נוח ושני קשה. ושלא להלין יוצא ידי חובתו ע"י זכוי ב"ד להשייך אליו וכמ"ש בזוה"ק שם בידא דאחרא שרי. ואם הבעלים נתנו לא' ואמרו בפני ב' שרק הוא הי' המתחיל וגומר גם שעד מפי עד אינו יכול גם לפטור משבועת היסת מ"מ הרי נאמנים הב' שבודאי יתברר למי שייך ול"ש שבועה או קבלת חרם או הדרת ראש במה שעומד להתברר ועי"ז גם אם אמר רק לפני א' הו"ל כב' עדים לפטור משבועה ע"י שעומד להתברר ואם הוצאות לשם מ"מ יכולים לכתוב לבדה"צ דלשם ויבורר היטב: בהנ"ל בסרסרות א"צ גם עד א' כיון דעביד לגלויי ע"י סוחר וע"י מכתב כנ"ל ומשהים כפי צורך הגעת הידיעה: תקנות ארצות אודות שכר סרסרות. כעת נהגו ליתן מכל מדה ועולה יותר כנראה שכפי המנהג יוצא בדיינים ויותר מהנהוג גם אם נתן שט"ח הו"ל אסמכתא רק אם השטר הוא באופן המועיל נגד אסמכתא ובסרסרות ומעבורת ל"ש אין רוח חכמים נוחה במה שמשנה מדיבורו ליתן הרבה גם שלא הי' מוכרח לקנות הסחורה. אך אם כתב לשון שבועה או תקיעת כף גם שאינו יוצא בדיינים עי"ז מ"מ אומרים לו שלצאת ידי שמים מוטל לקיים השטר. ואם טוען שהי' שותפות ע"י השטר וגם אם עירבו מעותיהם מ"מ כיון שא"א לשלם עבור כל הסחורה רק הסוחר אי אפשר לומר שהוא שותפות ממש כיון שקצב לו מסוים בין אם ירויח בהסחורה בין אם יהי' הפסד. וקצבה זו יכול לחזור בו ממנה כיון שהוא דשלב"ל ממילא אין קיום לשותפות כיון שאין להסרסור ממון לשלם עבור חצי הסחורה. וגם שותפות ממש מתבטל עי"ז כ"ש שעי"ז ניכר שלא הי' ביניהם דרך שותפות. ואם הי' ביניהם מדובר שותפות ובאופן כנ"ל שייך מ"מ בה חזרה שע"י שלא בא לעולם כנ"ל מה שאין רוח חכמים נוחה הימנו אך כשטוען שלא הי' כוונתו לשותפות א"צ לצאת ידי שמים ליתן יותר מהנהוג. אולי תקנות ארצות לגבי שכר סרסרות אינו בהחלט לגבי מה שיש בו חשש סכנה על הסרסור והו"ל כרפואה. שכר סרסור גם שנתן שטר שנותן עבור טרחתו בנסיעות לא מהני נגד הנהוג בתקנות ארצות עד י' פרסה כו'. לגבי תקנות ארצות בסרסרות אם התנו שבאם לא ישלם לו כ"כ סרסרות הוא שותף להסחורה אולי ל"ש בזה ההיא דמעבורת דסי' רסד ואולי אם יועיל כן יהי' קלקול מקחים כי כאו"א יאמר אם לא תתן לי כ"כ אקלקל מקחך או תשלם לי סרסרות מרובה אך מ"מ י"ל שלא היתה התקנה להפקיע מדובר הנ"ל שהרי לא תיקנו לגבי סוחרים שאומר אחד אני אקלקל ואתן יותר עי"ז קיבלו לשותף או נתן לו ממון מזומנים. והתקנה היתה רק בסרסור פשוט שאינו יכול להיות סוחר קונה לעצמו מסתמא וספק בתקנה ג"כ הו"ל כודאי לא תיקנו. תקנות ארצות אודות סרסרות כידוע כשהי' חליפין סחורה בסחורה יש מקום לומר שאין החשבון רק כפי עיקר הסחורה שמכר. ואולי הי' להקונה מעות הי' מקבל וע"י שלא הי' לו מעות קיבל ממנו סחורה וא"צ ליתן סרסרות ממנה וכ"ה לפעמים בלי טרחא של הסרסור וגם בטרחתו הרי לא פלוג בין טרחא מועטת לטרחא מרובה ויש מקום לומר שגם הסחורה שמקבל המוכר הוא צריך אליו להרויח או להשלים הקרן שלו או להשלים הוצאות העגלות והדרך ומגיע ממנה סרסרות ואולי צריכין להבחין לחלק כנ"ל: א' לקח משר שבכפר שהוא יושב בו מכתב אודות שכירות דכפר אחר של השר ההוא ולא הי' כתוב שם השוכר ומסר מכתב זה ליד א' והבטיחו עבור זה סך מסוים כפליים הרבה מכפי הקצוב בשכר סרסור ע"פ תקנות ארצות ואח"כ הוליכו לפני השר והעמידו לפניו והעמידו בהשכירות להדיא נראה שאין מגיע לו כי אם שכר סרסרות. ואם כתב השר אצלו תחלה השכירות על שם זה והי' קרוב לו הפסד עי"ז אם לא הי' בא השוכר צ"ע כעת אם יצא עי"ז מסרסרות כיון שלא קנה מהשר דרך קנין ע"ע: