(יכולים לחזור) א' פסק מקח עם חברו על ב' עורות ולא הי' ביניהם תקיעות כף ולא כסף ואח"כ הלך לאשת המוכר ונטל לעצמו העורות ונתן לה המעות ואמר לה בזה"ל קניתי מבעלך. נראה שאין זה קנין כי צריך לומר משוך וקני או משיכה בפניו וגם שנשים דידן יש להם דין נושאת ונותנות על דבר מועט מ"מ הרי לא הי' דעתה למכור עתה כיון שאמר לה קניתי מבעלך ואין כאן הקנאה כלל. מטלטל שהי' בבית הקונה והי' מדובר ביניהם שקצצו ביניהם ואמר מחר אשלם לך סך זה ולא הי' על זה תקיעת כף ולא קנין כסף או משיכה אח"כ רק מה שהי' בחצרו דהקונה ולא דיבר מפורש בדרך החלטיות הקנאה ואח"כ הלך הקונה ושרף מקצת המטלטל לנסותו בלי דעת המוכר ואח"כ חוזר בו ואומר שלא הי' דעתו מתחלה לקנות בהחלט. ומה ששרף הי' לכדי לנסות עי"ז שווי המטלטל שהיתה של משי בחוטי כסף ואמר בלבו שעומד רק לכך ולא למלבוש פשרתי ביניהם. וצל"ע בזה אי שייך בזה הוכיח סופו על תחילתו כי בספק מקח יש חזקת מרא קמא וא"א לשום א' מהם לטעון ודאי על כוונת שכנגדו אם החליט המקח אם לא גם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ל"ש בזה רק אולי שייך הוכיח סופו וצלע"ע. בהגה (אלא צריכין לחזור ולהקנות) החזיר שטר שכירות קרקע לא נתבטל השכירות וגם אמר שמחל וצריך להיות הקנאה בקנין. ואם הי' השכירות בלשון אם אשכיר אם תרצה ליתן כך קנוי לך מעכשיו ומעין מ"ש בסי' ר"ו ומחל קודם הגעת הזמן וקרע השטר הי' מקום לומר דהו"ל מעין מ"ש בסי' רמא מה שתוטל מנכסי מחול כו' ומ"מ כיון דהקנה מעכשיו ואח"כ נותן כהתנאי שממילא השכירות קנוי למפרע מסברא המחילה בטילה למפרע: