סעיף א' (שהעם פרוצים) הסמ"ע ז"ל [סק"ג] כרב שבלי פרצת היחיד מענישין להדור. ע"ש באורו"ת ז"ל. וכשוט שאין זה רק בשחטא היחיד ברבים בין הפריצים עכ"פ גם שלא עשה דרך פריצות ואינו פרוץ כמותם. וכן הוא משמעות לשונם שם. וכשהי' שוגג ולא ידע שיימשך מזה פרצה. כי לא ידע שהוא בין פרוצים אז. או שהי' שוגג אומר מותר פשיטא שאין להענישו רק להפריצים במזיד יענישו. ביחיד פרוץ כתב באורו"ת ז"ל שם שעונשו רק כשיש תקנת הדור ע"י עונשו שלא כפי התורה הק' על שם העתיד ובמוחזק מסור מבורר בשכ"ח שגם בלי חשש פריצת זולתו מענישים ע"ש:

בהגה (והפקרן הפקר) ביד בית דין נדק כמגדר בהוראת שעה בהפקר בית דין הפקר. אם לבם נוקפם אם האומדנא ברורה. ואין מצוי בקיאים שיהי' על פיהם סמוכה שהאומדנא ברורה. יכולים לעשות על ממון דרך קנס ע"י מנהיגים בצירוף חבר עיר:

שם (להפקיע ממון) בסי' ב' בחו"מ כתיב שלהפקיע ממון. מזה לזה שלא לטובת בני העיר לא שייך הפקר בית דין הפקר. מ"מ נראה שבתקנה שכתבתי במק"א אידית מה שאין החייטים משיבים לפעמים באוני כההיא דסוף בבא קמא כיון ששייך בזה כעין טעות מורה היתירא דתורא מדושיה קאכיל. אין זה הפקעת ממון מזה לזה כיון שבעוה"ז אינו בחזרה לפי האומדנא. והחיוב בדיני שמים אין המעניש נהנה כל כך בצערו של הנענש וענוש לצדיק לא טוב בדיני שמים ואין למסור דין לשמים ולכך ברחמי השי"ת קבע משפט שלם בדיני אדם ולזה קבעו חז"ל תקנת השבים במריש. ובגזל רבים ע"י צרכי רבים. כי הנגזל שוה פרוטה אין לו הנאה במה שהגוזל מוליך אחריו למדי. והרי נצטווינו לא תקום ולא תטור כו' ובמדה שמודד מודדין לו. ובפרט במה שלתקנת השבים נראה דכ"ע מודו ששייך בזה הפקר בית דין הפקר לטובי מדינה ועיר: