Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 205
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעי' א (וצריכים העדים לידע) המסרב במקח שהקנה באופן מועיל והוסיף לו עי"ז והי' דרך מכר קצת שהוסיף לו איזה מטלטל שאינו שוה כפי המעות שהוסיף לו ומסר מודעא נראה דגם שיש תוקף גדול לקיום משפטי התוה"ק בהחלט בלי שום שנוי או הוצאה דבצע. עכ"ז מצד דעביד אינש דזבין דינא משא"כ כשהוא יהי' מוחזק ה"ז כהכרנו באונסו וצלע"ע ולפשר טוב:
(עש"כ סק"ד) מי שגילה דעתו ואמר אני מוכרח למכור מאומה לנתבע שלי כדי שאהי' מוחזק נגדו ואחר זמן מכר לו סתם נראה שגם שלא אמר כן בדרך ייחוד עדות ולא פירש מה ימכור לו מ"מ גלוי דעתא בזה מלתא הוא. אך כ"ז לפי הה"א שבש"כ ז"ל סי' רה במוכר כדי לגבות חובו משא"כ למסקנתו נראה דלא מהני לבטל המכר וכדקיי"ל שצריך להיות הכרנו באונסו וזה הוא אונסא דאתי לי' מעצמו ואולי מ"מ כיון שהוא מוחזק יכול לומר שהוא אונסא דאתי לי' מהלוה שכופר לי חנם ודחשיד אממונא חשיד אשבועתא. ובעצמו יודע שישבע היטב ועדיף קצת מחשש הברחה דקרקע ששם בש"כ ז"ל כי שם אינו ודאי כ"כ וצלע"ע:
סעי' ב (במתנה) במסירת מודעא אולי יועיל במתנה גם בעד א' כיון שעכ"פ גילה דעתו ועד א' מסייע פוטרו משבועה וחברו אין לו טענת ברי כלל שלא הי' גלוי דעת קודם. וגם דל"ש בזה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם דהו"ל לא הו"ל למידע וממילא לא שייך בזה לומר עד אחד כל זמן שאין נשבעים נגדו הוא כשנים מכל מקום הרי הוא מסייע אך נראה דלא הי' מועיל שבועתו ועסי' רס"ט וקפ"ג ואולי כל שלא גילה דעתו בפני ב' הרי סתמיות המתנה מכרעת שלא היתה כפי אמירתו בפני העד א' דאם כן הי' לו לגלות דעתו לפני ב'. וכן הוא משמעות הפוסקים ז"ל וצלע"ע: כשאינם מניחים לקבור עד שיחייב את עצמו מה שאינו חייב י"ל דהו"ל כסגנון מתנה שאין צריך מסירת מודעא רק היכר אונס ובכך הו"ל אונס וניכר. ואולי שייך בכך אונס לכל צד המשפחה. ואולי גם לאשתו ולמשפחה שלה גם אם לא הולידה ממנו רק חיוב בממון מה ששייך ליתן כל כך עבור הקרקע והטיפול בכך הו"ל כמכר ובכך גם מסירת מודעא לא יועיל כי חיוב בכך לשלם היטב:
סעיף ג' (פשרה דינה כמכר) מאי דקיימא לן שפשרה כמכירה לגבי מודעא. נראה שאין זה רק כשנתן מעות קצת תיכף מה שאין כן כשנתן רק שטר חוב דלא שייך בזה אגב אונסא וזוזי ועכ"פ כשמוסר המודעא מוחזק הרי יכול לומר קים לי כהדיעה שצ"ל מעות מזומן דוקא ומ"ש הש"ך ז"ל סק"ב דלא כהסמ"ע ז"ל הוא רק דלא נימא דשטר מכר בלי שטר חוב על המעות לכ"ע איננו כמכירה ולזה כתב דלדיעה שאין צריך מזומנים מהני גם שטר מכירה כיון שכפי המדובר יהי' פרעון אח"כ. אך פשיטא שי"א שכל שלא הי' פרעון במזומנים דוקא אז אין זה כמכר ופשוט שכשסילקו מה שלא הי' על זה ספק ביניהם רק פסק דין פשוט שחייב לשלם עכ"פ סך זה תיכף שאין זוזי אלו מצטרפין לומר שהרי זה כפשר על ידי זה. וגם בזמן שאין תוקף על המשפט על פי שוטרים דעם בני ישראל וערכאות מקבלי שוחדא והי' מקום לומר שגם מה שסילק כפי הפסק דין שהי' לשלם תיכף גם בזה שייך אגב אונסא וזוזי על כל זה נראה שאין חילוק בזה וכל שעל פי פסק דין חייב לשלם תיכף הרי זה זוזי דידי' ורק גבי מי שסירב כבר להדיא י"ל באולי שזה בכלל זוזי כמכר וכמו גבי פרדיסא שאין בגדר הכרה באונסו רק כשכבר הי' גלוי דעת ממנו שיטעון כן לא זולת וצל"ע בזה וכשהפסק דין הי' בהרחבת זמן פרעון והוא קדם ופרע אולי שייך בזה אגב זוזי כמכר וצלע"ע בזה וכן כשהי' גלוי דעת שמשמיט את עצמו נראה דהו"ל כהכרנו באונסו וצל"ע: מה שפשרה היא כמכר לגבי מודעא כשהוויתור שהי' בפשר הוא דבר מועט ואי אפשר לו לחול על יותר כשהפשר במטלטלין שאונאה חוזרת בהם אין הפשר כמכר רק כנגד שווי מה שוויתר לו ועל יותר מזה הוא כמתנה כן נראה מסברא: אחד הי' לו נחושת אצל בעל מלאכה אחד והי' לו עמו מקח לעשות לו כלים וסך פלוני מכל משקל ואחר כך הי' עיכוב ערך שנה ובתוך כך עשה הבעל מלאכה שותפות עם אחר וטען שיתבע החצי מהשותף ולא רצה ליתן לו החצי [שלו] רק כשיתן לו כתוב שאין מגיע לו וקודם הכתב מסר מודעא שמוכרח ליתן לו הכתב על ידי שאינו רוצה לשלם לו לולא הסכסוך שהי' ביניהם אודות שכר הפעולה שאמר שעכשיו יתן לו יותר הו"ל מתנה דדי בגלוי דעת לבד גם אם לא הי' שום אונס. אך מצד שהי' כעין התפשרות מצד סך השכר הי' מקום שלא יועיל המודעא רק אם מברר האונס אך הנ"ל הו"ל כבירור אונס גם שב"ד קבוע והי' כח ג"כ לנגשו. מכל מקום כיון דעביד אינש לזבין דינא ולגרע ממון שלפי ידיעתו יוכל לגבות ומ"מ זילותא דבי דינא שוה הרבה וכל שכן במי שהוא רחוק מעירו ועיכובים והשמטות מצערים לו ע"י זה כיון שמודה הפועל שלא רצה ליתן לו החצי רק כשיתן לו פטור הרי זה אונס ידוע וגם אם אין אונס ידוע י"ל דהו"ל כמתנה וכדקיימא לן שוכר עליהן או מטען אם משורת הלכה לא הי' לומר ליתן שכר יותר מהמדובר הראשון ומשמע שמטען היינו גם בלא שום מסירת מודעא וגם שלא נתפרש שמטען ע"י שיעשה קנין או יתן כתב מ"מ הרי לולא מדובר הראשון כל שעושה המלאכה אחר שהבטיח לו הרבה הו"ל קנין וכשידוע בעדים הו"ל ככתב וכ"ה בהנ"ל. אך י"ל שכתב גרע כי גבי מטען מכיון דהמדובר הראשון קיים אין עשיית המלאכה קנין כלל על מדובר השני מה שאין כן כתב שבתוקף קנין לגמרי ובפרט לגבי מחילה כנ"ל דאין צריך קנין וכ"ש אם על פי שורת ההלכה הי' הפועל יכול לומר שנתיקרה המלאכה אחר כך גם שהי' קבלן וידו על התחתונה. וגם שהי' המדובר שיעשה אז תיכף ופשע ועיכב מלעשות עד זמן היוקר מכל מקום אין טענה עליו בכך ואם לא ידע השוכר שיש לו שותף ואמר לא' שראה בביתו שיביא המטלטל לעשות הפעולה והוא הי' השותף אם יודע הפועל שהשוכר לא ידע שהוא שותפו מוטל הכל רק על הפועל ואם ידע שהוא שותף גם שהשותפות נעשה אחר תחילת השכירות שהי' עם בעה"ב לבד ומכיון שאמר להשותף להביא להבית הו"ל כמסר לשניהם ואם השוכר אומר שלא ידע והפועל אמר שסבר שיודע ע"י שהי' מדובר תחילה עמו לבד י"ל שהי' מוטל עליו להודיע או להוודע לו בבירור שהשוכר יודע שהוא שותפו ומ"מ אי אפשר להוציא ממון ע"י זה והו"ל איני יודע אם נתחייבתי ועל החצי אומר הילך. וגם שמכל מקום החיוב עליו מצד ששותפים ערבים זה לזה מ"מ קודם שתובע החצי מכל אחד ואחד אין עליו חיוב רק חצי והו"ל א"י אם נתחייב וצלע"ע. מי שטוען על שטר שהי' אנוס כשנתן השטר כשהי' בעיר אין זה טענה כי הי' לו למסור מודעא וגם אם אומר שהי' לחוץ הרבה מ"מ הי' יכול למסור מודעא אח"כ לפני העדים ביום ההוא כיון דקיימא לן בסעי' ט' שמסתמא אומרים שהמודעא הייתה לפני המתנה וגם שכתב שם הסמ"ע ז"ל טעם משום כתיבת שטר המודעא שמסתמא עשו העדים כהוגן וזה לא שייך בהנ"ל כי אם הי' מוסר לפניהם אח"כ היו חוקרים והי' נודע להם שהוא אחר המתנה ומספק לא היו רוצים לכתוב שטר אך נראה שלא הוצרך הסמ"ע ז"ל לטעם שכתב רק לגבי מה שלפעמים המקבל מתנה מוחזק מה שאין כן בשטר מתנה כנ"ל ממילא יד בעל השטר על התחתונה ויד בעל השוכר על העליונה. וצלע"ע. ולפעמים טענת אונס הייתי נאמן עליו לאורועי שטרא אם יש לו מיגו דפרעתי בכתב יד בלא נאמנות ואחר זמן פרעון לי"ח בסי' ס"ט. אך מכל מקום שייך שהי' לו למסור מודעא ולא שייך לומר סמכתי את עצמי שאטעון אנוס הייתי במיגו דפרעתי שהרי אפשר הי' לבעל השטר שינגוש עליו במשלם זמני' תיכף ולא יוכל לטעון פרעתיך תוך זמן פרעון:
סעיף ט' בהגה (שאין בו זמן) גם ששטר מודעא שאין בו זמן אומרים שמסתמא הי' מקודם י"ל שאין כן רק כשהוא לפנינו וטוען שמסר מקודם מה שאין כן כשהוא אומר שאינו יודע אם הי' קודם או אחר הפשר. אם שכנגדו מוחזק אין טענתו טענה ואולי גם אם הוא מוחזק הו"ל כאיני יודע אם פרעתוך שהפשר ודאי ומסופק אולי נפקע גם שעל ידו מסירת מודעא מקודם אין הפשר חל אולי הו"ל כספק פרעון קודם להלואה. ואולי יש לחלק בין מתנה ולא הי' אונס שי"ל שכיון שנשארו ביניהם בגדר המתנה ולא הו"ל לאסוקי אדעתי' שרק לפנים עושה וביטל המוקדם הו"ל ממש כמ"ש הט"ז ז"ל גבי מטבע שכיון שנשארו ביניהם בחזקת פרעון הו"ל איני יודע אם נתחייבתי וממילא בהנ"ל הו"ל איני יודע אם פרעתי מה שאין כן בהי' אונס הו"ל לאסוקי אדעתי' ובטל למפרע ואולי במכר כיון שקיים גם באונס ולא אסיק מסתמא אדעתי' איני יודע אם פרעתיך הו"ל וצלע"ע. ספק אם המודעא הי' קודם גם שלשון הש"ע בהיכר אונס על ידי זה מכריעים שהי' קודם לפי לשון הסמ"ע ז"ל משמע שבמתנה בלי היכר אונס גם כן כ"ה מצד העדים שמסתמא כפי תועלת המודעא הי' ואם העדים לא ידעו אימת הי' גוף ההקנאה י"ל דלא שייך טעם הסמ"ע הנ"ל ורק בהיכר אונס כלשון הש"ע: מו"מ גם שרואים שהוא קרוב לשכר ורחוק מהפסד אם מכל מקום יש צד חשש שייכות הפסד גם רחוק הו"ל לגבי מודעא כמכר ולא כמתנה גם אם לא הי' שום ממון בכך:
סעיף י"א (שביטל המודעא) אחד מכר ביתו כדי לשלם מה שהי' חייב למבצר שנגשו עליו לפרוע ולא רצתה אשתו לקבל קנין סודר עד שיתן לה תוס' כתובה על סך ת"ר זהו' פ"ו פי' חוץ שייך לגופה והיא נשאת לו אלמנה ואומרת שהי' לה תוס' כתובה כנ"ל שהכניסה לו בערך זה. וס' אם נאבדה והוא מכחישה והלוקח פעם אמר שיקנה בלי קנין סודר שלה. ופעם אמר שלא יקנה כי אמרה שתתקוטט נגדו תמיד ומסר הבעל מודעא ואחר כך קיבל קנין סודר על כתובה כנ"ל ואח"כ קיבלה היא קנין סודר בתנאי דהכתובה והי' ביטול מודעאות בעת קנין סודר דכתובה ואח"כ בא הבעל לחזור בו נראה שהרי זה ככל מכר בביטול מודעא דלא מהני מודעא והכרת אונס. וגם אם ירצה הקונה עכשיו לקנות בלי קנין סודר שלה כיון שכבר נעשו שני הק"ס כנ"ל אין לבטלם וגם דקיימא לן דמכר היינו דוקא בשוויו. וכאן גם שהוא שעבוד קרקעות מכל מקום השווי ידוע שכתובה הודאית שלה היא רק ק"ס זהו' והוא נתן לה ע"י זה על סך ת"ר זהו' מ"מ כיון שהלוקח לא רצה לקנות בלי רצונה הו"ל גדר קבא מארעא כו' והמעות שקיבל עכשיו מהלוקח הנאתם גדולה מכל טובת הנאה של תוס' הכתובה בספיקות וזמנים רחוקים גם מעות המכירה הי' יותר ?מת' זהו' וכ' ?זהו"ו ?פ" נתן עבור קנין סודר שלה (מה שנוהגים העולם ליתן להאשה עבור הקנין סודר נראה שבזה יש תועלת נגד מודעאת שע"י זה הוא כמכר דלא שייך בזה ערך שווי כי אין אונאה לקרקעות. גם הרי קבא מארעא כו' כנ"ל) גם יש מקום לומר שהוא כההיא דססי' ר"ה אונסא דמנפשי' שנצטרך למעות ויש לחלק דשם מעות המכר שנצטרך להם ע"י זה המכיר' הייתה באונס ויש צד לומר שיוכל להמציא מעות מצד אחר או דהו"ל רק כגרם אונס ואינו אונס ממש משא"כ בזה שהיה אונס ממש על הקנין סודר דהכתיבה גם שלולי מה שנצטרך למעות לא היה בזה צד אונס על כל זה כיון שהי' אונס פשוט נגד רצונו בהכתיבה גופה אולי שייך בזה אונס וצלע"ע: עדים שקיבלו קנין סודר על שטר חצי זכר הנהוג ובראות שאין בזה שטר חליצה כי החתן יתום מאב ואין לו אח לזה הלך ומסר מודעא וקודם כתיבה הודיע להעדים שמסר מודעא (וכנרא' פשוט שבנדון הנ"ל אין צריך ליתן שטר חצי זכר כי גם אם כתבו בתנאים ראשונים שטר חצי זכר נגד שטר חליצ'. הרי זה טעות דמוכח מבלי ידיעה שאי אפשר להיות להחתן אח שהרי תיבת שטר חליצה ודאי טעות הוא וממילא שטר חצי זכר גם כן טעות ולפרש שהכוונה שעל ידי מה שהחתן זה פטור מלהצטרך לשטר חליצה ע"י זה יותן לו שטר חצי זכר זהו נגד עיקר המנהג שמנהג כתיבת שטר חצי זכר נגד שטר חליצה מעיד שבנדון הנ"ל אין צריך ליתן שטר חצי זכר דאם לא כן למה כתבו כלל תיבת נגד תליא לא תניא בלא תניא ומנהג פחיתת שליש מהנדן בשניהם ידוע בעל פה במנהג אלא ודאי שנגד מורה שבנדון הנ"ל שאין שער חליצה אין שטר חצי זכר. גם אם לא כן הי' להם לכתוב נגד פטור מיבום) ומכל מקום אמר שמרוצה עכשיו ליתן שטר חצי זכר פשוט שצ"ל ק"ס מחדש ולכתוב הזמן השני שהרי בזה שהוא כמתנה אין מועיל מה שהנוסח לכתוב בשטר חצי זכר ביטול מודעאות כיון שיש עידי מודעות וגם אם אומר עכשיו שמוחל ורוצה שיהי' בזה כאלו לא מסר מודעא אין מועיל וצריך לכתוב מזמן שני וגם דלא שייך כל כך טעם פיסול מוקדם גבי שטר חצי זכר כיון שאי אפשר לגבות בו ממשעבדי כיון שיש תנאי של דבר שאינו מסוים וחוץ מקרקעות ולא שייך טריפה בחלק לזה על כל זה אפשר שיהי' מזה תקלה לגבי שטר חצי זכר שני שיתן למי שירצה בין זמן ראשון לזמן שני וגם שעידי השטר חצי זכר לא שמעו מהמודעא רק מפי אבי האשה ואינו נאמן עד שיוגבה העדות בב"ד על כל זה כיון שהוא עבידא לגלויי מסתמא תפקיע המודעא להשטר ולזה יכתבו מזמן שני:
סעיף יב בהגה (אנסיהו לקנות) אחד הי' בידו כת"י מכרתי דגן כו' בסך כו' והקונה מחויב לקבל הדגן במקום פ' ואח"כ עשה על הנייר ההוא כתב אחר על דגן ממקום אחר בסך יוקר מהראשון והקונה טוען שהיוקר הי' שלא ברצונו והי' מוכרחני הי' מעותיו ביד המוכר וכעת אין תוקף על משפטי דתוה"ק כידוע והעיד אחד שהי' ברצונו כיון שרצה המוכר להחזיר לו מעותיו. נראה שאין ע"י זה שום ראי' כי יכול לומר להכרח הצטרכותי להדגן הי' טוב לי זה כ' השני מהחזרת המעות ומה שלא מסר מודעא איננו מבטל טענת אונס כי אולי לא ידע או לא עלה בידו שיהי' בסוד ומלבד זה כיון שלא הי' ביניהם לא קנין סודר ולא תקיעת כף ולא חתימת יד הקונה על כתב השני גם שנתן שטר שהי' בידו שיוכתב עליו כ' השני (לפי לשון הכ' יכול להיות שמכר לו ב' מיני דגן רק ששניהם מודים שהשני במקום הראשון) מכל מקום אין על ידי זה הקנאה ולא חיוב ולא מחילה גם שנראה שמחילה הי' שייך בזה. גם שמחילה לא שייך בחפץ מבורר מכל מקום כיון שלא הי' מסוים עדיין איזה דגן גם אם במקום שרשם בכתב לא הי' לו דגן יותר מ"מ הדגן קנה מאדון דשם ויש לו הרבה ועד קבלת הקונה הדגן איננו מסוים. וגם דכ' לשון מכירה ושייך בזה הקנאה מכל מקום אין חפץ מבורר כל כך. אך מכל מקום נראה דלא שייך בזה מחילה אצ"ל אם כל דגן שוה. הרי זה כמבורר אך גם אם אינו שוה על כל פנים שייך בזה קנין הגוף על הדגן ושייך בזה גם כן יש ברירה לומר איגלאי למפרע שזה הדגן הקנה לו מעיקרא ועכ"פ הרי אין כאן גם מחילה ובפרט על ידי טענת אונס. וי"ל שהוא בגדר פטומי מילי גם אם אמר אתן לך ביוקר אך הדגן שהי' במקום שרשום בשטר ראשון הי' טוב אז ונתקלקל קודם כתב השני והי' ביניהם מדובר שיתן דגן טוב דוקא ולשון כ' ראשון אינו מכריע כי י"ל שהמכוון שתובא התבואה לכפר ההווא ושם יקבלנה הקונה. וגם שאין על זה אומדנא כי האומדנא מכרעת שהכוונה רק על דגן שבכפר ההוא על כל זה אין זה אומדנא ברורה כל כך ידועה לכל והי' ביניהם בזה הכחשה שהקונה אמר שבעל פה הי' המדובר שיהי' לו ברירה תבואה שמכפר ההוא או שמכפר אחר שהי' למוכר אז שם תבואה וגם שמכר תיכף המוכר התבואה שבכפר האחר ואח"כ קנה התבואה שבכתב השני מכל מקום הי' שייך בזה אדעתא דלקו בהימנותא שכשמתקלקל הדגן שבכפר שבכתב הראשון. ושבכפר שני מכר יתן ממה שקנה אח"כ. ואם כן הי' צריך קנין סודר על הוספת היוקר. וגם דאזלינן בתר שטר נגד לשון שבעל פה וכמ"ש במק"א דכל מקום כאן שאין לשון השטר מוכרע. יש לילך אחר לשון שבעל פה והמוכר מכחיש ואומר שלא הי' מדובר רק על דגן שבכפר שבכתב הראשון נראה שלפי דברי הקונה אין צריך להעלות בחשבון עבור הדגן רק כפי כתב הראשון: